חוקרי כתיבה וקוגניציה מזהירים בכתבה שהתפרסמה השבוע ב"ניו יורק טיימס" מפני מה שהם מכנים חדירה בלתי מבוקרת של בינה מלאכותית לתהליכי הלמידה בבתי ספר ובמכללות ברחבי ארצות הברית. לפי הכתבה (דנה גולדשטיין), בין שני שלישים ל-90 אחוז מתלמידי התיכון והמכללה כבר משתמשים כיום בכלי בינה מלאכותית לביצוע עבודות בית ספר, לרוב לצורך סיוע בכתיבת חיבורים.

המגמה שגורמת לחלק ניכר מהמחנכים בארצות-הברית לחזור לשיטות ישנות כמו כתיבת יד ומבחנים בפיקוח, רק כדי למנוע מתלמידים להעביר את ביצוע מטלותיהם לצ'אטבוטים.

הממצא המדאיג ביותר שמוזכר בכתבה מגיע ממחקר שנערך אשתקד ב-MIT, ומצא כי אנשים שכתבו בשיתוף פעולה עם צ'אטבוטים של בינה מלאכותית הראו פעילות מוחית נמוכה יותר במהלך הכתיבה - בהשוואה לאלו שכתבו בלעדיה.

הכותבים שנעזרו בבינה מלאכותית גם התקשו לזכור מה בדיוק הם עצמם כתבו, וחשו תחושת בעלות נמוכה משמעותית על התוצר הסופי שלהם. ממצאים אלו מצטרפים לגוף מחקרי הולך וגדל המצביע על כך ששימוש תכוף בבינה מלאכותית עלול לפגוע בחשיבה הביקורתית של המשתמשים בה.

הכתבה מזכירה את מסקנתו של הפסיכולוג הקוגניטיבי רונלד ט. קלוג, שאחרי שנים של מחקר על אופן הכתיבה האנושית קבע כי ניסוח חיבור משכנע בסיסי, מתיש מבחינה מנטלית באותה מידה שבה חפירת תעלה מתישה מבחינה גופנית.

לדבריו, "כתיבה היא טכנולוגיה לחשיבה" - כלומר, עצם המאמץ הכרוך בניסוח רעיונות במילים הוא זה שמפתח את הזיכרון, כישורי התכנון הניהוליים (executive planning) ויכולת המטה-קוגניציה: היכולת לחשוב על החשיבה שלנו עצמנו, לשקול נקודות מבט חלופיות ולערוך מחדש לשם בהירות וסגנון.

כאשר שלב כלשהו בתהליך הזה מועבר לבינה מלאכותית, כך מזהיר סטיב גרהם, מומחה לכתיבה ופסיכולוג חינוכי באוניברסיטת אריזונה סטייט, מתרחש ויתור ממשי על "חופש התפיסה" של התלמיד.

למרות התמונה המדאיגה שמצטיירת מהמחקר, מציינת הכתבה כי חברות טכנולוגיה ממשיכות לשווק באגרסיביות עוזרי כתיבה מבוססי בינה מלאכותית לבתי ספר ולתלמידים - ואף מציגות הימנעות ממנה כסוג של "רשלנות חינוכית".

בדיקה שערכה גולדשטיין בשני כלים כאךה, האמורים להדריך תלמידים בלי לכתוב במקומם - Gemini Guided Learning של גוגל ו-ChatGPT Study Mode של OpenAI - נחשף כי בפועל, לאחר שלב ראשוני של שאלות מנחות, שני הכלים עברו במהירות לייצור תבניות חיבור מפורטות, וכי ניתן היה "להערים" עליהם בקלות כך שיכתבו בפועל את העבודה כולה בעצמם.

ככל שהבינה המלאכותית חודרת עמוק יותר לתהליכי הלמידה, כך גובר החשש בקרב חוקרים ומחנכים כי דור שלם של תלמידים עלול לאבד את היכולת לחשוב, לזכור ולבטא רעיונות באופן עצמאי - נזק שעלול להתגלות רק בבגרותם, כשיידרשו ליצור, לשכנע ולנתח בכוחות עצמם.