יו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט יצחק עמית דחה את עתירת מפלגת יש-עתיד נגד ערוץ 14 וחייב את המפלגה בראשות יאיר לפיד לשלם הוצאות לערוץ ולמפלגת הליכוד.

בחודש שעבר פנתה מפלגת יש-עתיד לוועדת הבחירות המרכזית בדרישה להכריז על ערוץ 14 ובעליו כ"גוף פעיל בבחירות" ולחייב סימון של שידוריו כתעמולת בחירות. לטענת המפלגה, הערוץ קורא לצופיו לתמוך במפלגת הליכוד ובעומד בראשה בנימין נתניהו ולהימנע מהצבעה ליש-עתיד: "שידורי ערוץ 14 מכילים תכני תעמולה מובהקים, וזאת לצד פעילות אינטנסיבית של מגישי ערוץ 14, המזוהים עם הערוץ ומהווים את ה'פנים' שלו".

בחברת ערוץ יהודי ישראל בע"מ, המפעילה את ערוץ 14, טענו כי בפועל מדובר בניסיון להשתיק כלי תקשורת שמבקר את השלטון ואת ראש הממשלה יאיר לפיד, משום שהכרזה עליהם כ"גוף פעיל בבחירות" תביא לשלילת רשיון השידורים שלהם. לגופו של עניין טענו בערוץ כי אין "זיקה ארגונית או כספית או זיקת-השפעה אחרת בינו לבין הליכוד או לעומד בראשו", כלומר לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו.

הליכוד, מצדו, הכחיש גם הוא כל קשר או זיקה רשמית לערוץ 14 וטען כי הראיות שהציגו בעתירה אינן מגבשות תשתית עובדתית מספקת להוכיח את טענותיה. מבקר המדינה התבקש על ידי יו"ר ועדת הבחירות להגיב לעתירה ועמד על הקושי לרשום את ערוץ 14 כ"גוף פעיל בבחירות" משום שמדובר בחברה פרטית. הרשות השנייה, שהתבקשה גם היא על ידי השופט עמית להגיב לעתירה, טענה כי היא ממילא מפקחת על ערוץ 14, כמו על יתר כלי התקשורת שתחת סמכותה, בכל הקשור לשידור תעמולת בחירות.

יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו מתראיין במשדר ההשקה של ערוץ 14, אצל המראיינים ינון מגל ואראל סג"ל (צילום מסך)

מהו ערוץ תעמולה

"אמצעי התקשורת אינם מחויבים לדיון נטול פניות (אובייקטיביות)", כתב השופט עמית בהחלטתו, "אף אפשר שיהיה להם סדר יום ציבורי שהם מעוניינים לקדם (אג'נדה)".

השופט יצחק עמית (צילום: דוברות בתי המשפט)

"אם העיתון מקצה בעמוד הדעות שלו מקום של ממש לטור דעה הנוגד את האג'נדה שלו, או מפרסם ריאיון עם דמות מהצד השני של הקשת הפוליטית המזוהה עם אותו עיתון; אם ערוץ התקשורת כולל בתוכנית הראיונות שלו מרואיינים מכל קצווי הקשת הפוליטית ונותן להם בימה של ממש; אם פאנל המשתתפים בתוכנית הדיונים הפופולרית באותו ערוץ כולל גם משתתף/ים בעל/י דעות אחרות – נתקשה לומר שמדובר בערוץ תעמולה, הגם שאותו אמצעי תקשורת אינו אובייקטיבי ויש לו אג'נדה".

בערוץ תעמולה, לעומת זאת, לא נמצא את הדוגמאות שלעיל, הוסיף השופט עמית. "נהפוך הוא: כאשר חברי הפאנל מפרכסין זה את זה, מסכימים זה לדעתו של זה, ו'מרימים' האחד לשני ללא קול נגדי בעל משקל אפקטיבי; כאשר העיתון או ערוץ התקשורת אינו נותן בימה של ממש או מיקרופון למרואיין מהצד השני של הקשת הפוליטית; כאשר הערוץ מרומם רשימה פלונית או אישיות אלמונית, או נלחם במתנגדיהן, ונמנע כליל מהשמעת ביקורת כלפיהן", ברור הוא שמדובר בערוץ תעמולה.

לפי ההיגיון שהתווה השופט עמית, ההבדל בין כלי תקשורת בעל אג'נדה לבין כלי תעמולה הוא פתחון פה לעמדות המנוגדות לאג'נדה שלו. לכן, מכיוון שבערוץ 14 מופיעים גם פוליטיקאים ופאנליסטים שאינם תומכי נתניהו, הרי שערוץ 14 אינו ערוץ תעמולה.

כלי תקשורת לא כלול

לפי השופט עמית, "שידורי תעמולה במסווה של ערוץ תקשורת עלולים לפגוע באופן קשה בשוויון ההזדמנויות בין רשימות המועמדים", אך לדבריו הוא לא נדרש כלל להכריע במקרה זה בשאלה אם יש לראות בערוץ 14 ערוץ תעמולה או לא, שכן המחוקק החריג כלי תקשורת מהסעיף המגדיר גופים פעילים בבחירות.

לפי חוק מימון מפלגות, ישנן מגבלות על מימון חיצוני של קמפיין בחירות. ב-2017 התקבלה הצעת חוק של הליכוד, שהטילה לראשונה מגבלות גם על גופים חוץ-מפלגתיים שאינם קשורים למפלגה, שנדרשו להירשם כ"גוף פעיל בבחירות".

ח"כ יעל גרמן בכנסת (צילום: הדס פרוש)

"דומה כי המחוקק ראה לנגד עיניו את הזכות לחופש הביטוי הפוליטי, ובהתאם הגדיר באופן מצמצם מהי אותה 'פעילות בחירות'", כתב השופט עמית בהחלטתו. "פעילות בחירות", הוסיף, אינה יכולה להיות פנייה לכל האזרחים כפי שפונה כלי תקשורת דוגמת ערוץ 14, אלא אך ורק "פנייה ישירה" לבוחרים.

לא ניתן גם לקבוע כי שידורי ערוץ 14 מהווים "תעמולה באמצעות מודעות פרסום", כפי שמוגדר בחוק, הוסיף השופט, כיוון ששידורי טלוויזיה אינם יכולים להיחשב "מודעה". בין היתר הפנה השופט עמית בהקשר זה לדיון שהתפתח בוועדת הכנסת שדנה בתיקון חוק מימון מפלגות. שם העירה ח"כ יעל גרמן מיש עתיד, המפלגה שהגישה כעת את העתירה נגד ערוץ 14, כי בסעיף הרלוונטי יש להוסיף "אין בכוונת סעיף זה לפגוע בחופש העיתונות".

השופט עמית ציטט גם מדיונים אחרים שבהם ח"כ גרמן מיש עתיד התעקשה לנסח את הסעיף כך שיחריג תוכן עיתונאי, וזאת כדי לשמור על חופש העיתונות בישראל.

"הינה כי כן, הטענה כי לוח שידורים שלם עולה כדי 'מודעות בחירות', מוקשית מבחינה לשונית", כתב השופט עמית. "גם ההיסטוריה החקיקתית של תיקון 35 לחוק מעידה בבירור כי האפשרות של תחולת החוק על אמצעי התקשורת עמדה לנגד עיניהם של חברי הכנסת, והם נמנעו מכך והביעו במפורש את כוונתם כי החוק לא יחול במקרים אלו. מכאן, שאין לראות בפעילותו של ערוץ 14 'מודעת
בחירות' וממילא לא 'פעילות בחירות'".

עובדי ערוץ 14 מפגינים מול קרית הממשלה בתל-אביב, 11.10.22 (צילום: אבשלום ששוני)

לפי השופט עמית, "המחוקק לא התכוון להחיל את המגבלות הנלוות להגדרת 'גוף פעיל בבחירות' על גוף תקשורת שהוא גוף מסחרי עם כוונות רווח, גוף המשדר שלל תכנים לציבור בלתי מסוים ובאופן קבוע שלא בהכרח קשור למערכת בחירות לכנסת. המחוקק החריג במודע מגדרי החוק מאמרי דעה וכתבות עיתונאיות באמצעי תקשורת והחיל אותן על מודעות בתשלום בלבד. אכן, המחוקק ביקש לקדם ערכים של שקיפות ופיקוח על מימון מפלגות באמצעות גופים חוץ-מפלגתיים, אך תחם את הפגיעה הפוטנציאלית בחופש הביטוי הפוליטי וביכר עיקרון זה על פני
הטלת מגבלות על אמצעי תקשורת באופן העלול להביא לסגירתו".

לפיכך דחה השופט עמית את העתירה וחייב את יש-עתיד לשלם לערוץ 14 ולליכוד הוצאות בסך 10,000 שקלים כל אחד.

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 1.2MB)