עיתון "הארץ" וטלי חרותי-סובר ישלמו 31 אלף שקל למנחה טנטרה ולעמותה בשם "אלמא - האגודה למיניות ואינטימיות בריאה בישראל", וזאת בשל פרסום לשון הרע. מנגד, מנחה טנטרה נוסף ישלם כמה אלפי שקלים הוצאות לעיתון. בעוד שהפרסומים של חרותי-סובר שהופיעו ב"הארץ" זכאים להגנות חוק איסור לשון הרע, פוסט שפרסמה בפייסבוק אינו חוסה תחת ההגנות, קבע בית המשפט.
באוקטובר 2022 פרסמה טלי חרותי-סובר טור תחת הכותרת "מדוע וטרינר שהפך מורה לטנטרה משתמש בדוקטורט כדי לטפל" על אודות ד"ר שמואל שמש, שהקים את העמותה יחד עם מנחה טנטרה נוסף בשם דוד כהן צדק. בכותרת המשנה נכתב כי "המקרה של ד"ר שמואל שמש או 'דוקטור סוג'יי' הוא דוגמה נוספת לבעיה האתית החמורה, ואפילו המסוכנת, כשאדם בעל תואר כלשהו יכול להשתמש בו גם במקרים בהם אין לתואר כל משמעות".
בהמשך פרסמה חרותי-סובר פוסט בחשבון הפייסבוק שלה, שבו התייחסה אל ד"ר שמש כאל מי שמארגן "סדנאות בעירום ושאר הכיפים" לצד תרשים של מבנה העמותה שהקים והערות לגבי אישים נוספים הפעילים בה. בנוסף פרסמה חרותי-סובר כתבה נפרדת שעסקה בכהן צדק בלבד. בגין הפרסומים הגישו שמש, כהן צדק והעמותה עצמה תביעה בסך 75 אלף שקלים.
התובעים טענו, באמצעות עורכי הדין אמיר בר ויפעת אלוק, כי חרותי-סובר "פגעה ורמסה את פרנסתם ושמם הטוב", וזאת "תוך שהיא מהלכת על הקו הדק והאזורים האפורים שבין דיבה ושקר לבין מסירת מידע חלקי או עיוות העובדות".
לטענת התובעים הם דווקא הקימו את העמותה כדי לשמור על הציבור מפני שרלטנים בתחום הטנטרה, ולכן יצרו "קוד אתי מחמיר" המנחה אותם, והם מלווים בייעוץ משפטי כמו גם ועדות ציבוריות בלתי תלויות.
חרותי-סובר טענה כי ד"ר שמש לא מבהיר באף פרסום כי הדוקטורט שלו הוא בווטרינריה, אך התובעים טענו כי הוא דווקא מקפיד לציין זאת. עוד טענו התובעים כי בניגוד לנאמר בכתבה של חרותי-סובר, יש להם "הסמכות רבות ומגוונות הן בתחומי הטנטרה והמיניות והן בתחומים נוספים שקשורים להנחיה בתחום עיסוקם".
עילה נוספת לתביעה באה מכיוונו של כהן צדק, בגין שיחה שקיימה חרותי-סובר עם חברתו לשעבר שבה כינתה אותו "מטריד נשים", ופנייה נפרדת אל גרושתו שבה כינתה אותו "כהן מין".
מלבד פיצוי כספי דרשו מחיקת כל הפרסומים וכן פרסום התנצלות.
חרותי-סובר ו"הארץ" טענו להגנתם, באמצעות עורכי-הדין תמיר גליק ומיה כץ, כי די בקריאת מכתבי ההמלצה המתפרסמים באתרי האינטרנט של התובעים כדי להבין שנשים אכן הוטעו לחשוב שהם "מטפלים" מוסמכים. נשים, כך נטען, איפשרו לד"ר שמש "לגעת נגיעות מיניות בגופן מתוך אמונה שהן מגיעות אליו לצורכי 'טיפול' ולא לצרכים של עינוג מיני בתשלום!".
טיפול מיני בישראל, כך נטען, הוסדר על ידי האגודה הישראלית להסדרת הטיפול המיני, שהוכרה על ידי משרד הבריאות, וזאת בשונה מהעמותה של ד"ר שמש וכהן צדק, נטען עוד בכתב ההגנה. הקוד האתי שגיבשו, כך נטען, אינו אלא "מסך עשן שמטרתו להעמיק את מצגי השווא של התובעים כלפי 'מטופלות'".
הפרסומים עצמם, טענו הנתבעים, היו אמת והיה אינטרס ציבורי מובהק בפרסומם. אשר לשאלות שהופנו לגורמים בסביבתו של כהן צדק, נטען כי הם נגעו להליך משפטי פומבי.
הרשמת הבכירה נעמה ניר קיבלה את התביעה באופן חלקי.
הרשמת ניר קיבלה את טענת הנתבעים כי ד"ר שמש מציג את עצמו כמי שמעניק טיפול לנשים, וקבעה כי הפרסום המקורי באתר "הארץ" הוא פרסום מוגן, שכן חרותי-סובר מילאה את חובתה "להצביע על הבעייתיות המגולמת בשימוש בתואר 'דוקטור' מקום בו קיים פער בין משמעותו של תואר זה כפי שהוא נתפס בציבור ובין אופי ההכשרות בהן אוחז התובע, הרלוונטיות לתחום במסגרתו מוצע השירות".
עוד קבעה הרשמת ניר כי הטון של הכתבה שפורסמה אמנם "בעל דוק ביקורתי ושלילי" אך הוא אינו "פוגעני או מבזה או בלתי מאוזן".
גם הפרסום הנפרד של חרותי-סובר, על כהן צדק, נמצא ראוי להגנות שבחוק איסור לשון הרע, בין היתר בשל היותו מבוסס על הליך משפטי פומבי.
אף שהטון בו ביקורתי, הוא אינו פוגעני, נקבע. גם הטענות כאילו חרותי-סובר פגעה בפרטיותו של כהן צדק כשפנתה לגרושתו, נדחו. מעשיה של חרותי-סובר, קבעה הרשמת, "נעשו במסגרת תחקיר עיתונאי לגיטימי, העומד בבסיס פרסום עיתונאי ואף מתחייב במסגרת פעולותיה של עיתונאית אחראית".
עם זאת, בכל הקשור לפוסט שפרסמה חרותי-סובר בעמוד הפייסבוק שלה, הרשמת ניר קבעה כי "מדובר בפרסום שאינו הוגן, ואינו מאוזן" ועל כן אינו יכול ליהנות מהגנת העיתונאות האחראית. בין היתר מנמקת זאת הרשמת בכך שחרותי-סובר קושרת בין ד"ר שמש לבין אחרים, שביצעו לכאורה עבירות מין במסגרת פעילות העמותה.
לפי הרשמת ניר, בפוסט הפרטי שפרסמה החריפה חרותי-סובר את הטון "עד כדי השתלחות של ממש". לפי פסק הדין, "מדובר בפוסט אשר לא הוכח כי הוא מבוסס על ראיות מספקות או מהימנות. לא השתכנעתי כי מאחוריו עומד מחקר מקיף ומעמיק, לא הוכח כי ננקטו אמצעים סבירים, או אמצעים כלשהם, לשם אימות העובדות הכתובות בו. נוסף לזאת, מצאתי כי אופי הפרסום הינו פוגעני מעבר לנחוץ, ושלא נעשה בתום לב, וכן כי לא ניתנה לתובעים 1 ו-3 זכות תגובה לפרסום באופן אקטיבי".
בהמשך קבעה הרשמת ניר כי חרותי-סובר "לא הניחה לפני אף לא בדל ראיה באשר למחקר אותו ביצעה. לטענתה, שוחחה עם עשרות נשים אשר דיווחו כי התובעים 1 – 2 מתפרנסים מהחדרת אצבעות לאיבר המין הנשי ומקיום יחסי מין עמן, אולם לא הציגה כל ראיה באשר למחקר זה".
לפי הרשמת, העדים שהעידו בפניה דווקא ציינו כי הטיפול שקיבלו מד"ר שמש היה "טוב ומיטיב" וחלקם אף תיארו כי "שיפר את איכות חייהם באופן ניכר". אף אחד מהם לא דיווח על ניצול, הטרדה או כפייה. "בהחלט ייתכן, כי היו גם מקרים אחרים, בהם אירעו פגיעות מיניות במסגרת אותם פעילויות", מסייגת הרשמת, "אולם כאמור, לא הוצגו בפני ראיות כלשהן באשר למקרים כאלה".
הרשמת ניר ביקרה גם את החלטתה של העיתונאית חרותי-סובר לא לפנות בבקשת תגובה לפני פרסום הפוסט. "הנתבעת אינה יכולה, מחד, ליהנות מהמוניטין שלה כעיתונאית אשר הינו משמעותי ורלוונטי גם כאשר היא מפרסמת פוסטים בעמוד הפייסבוק האישי שלה, אולם מאידך - להתפרק מחובותיה העיתונאיות כאשר היא מפרסמת במדיה זו", קבעה.
הרשמת ניר הורתה לחרותי-סובר ו"הארץ" למחוק את הפוסט המשמיץ (שאכן אינו זמין עוד לגולשים) וכן לפצות את ד"ר שמש ב-10,000 שקלים ועוד 8,000 שקלים הוצאות משפט. כמו כן חויבו הנתבעים לפצות את העמותה ב-5,000 שקלים וסכום הוצאות של 8.000 שקל. מנגד, כהן צדק חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך 8,000 שקלים.
"הארץ" מסרו כי יערערו על פסק הדין.
24673-01-23