סעיפים 76 ו-143 לאמנת ג'נבה הרביעית מעגנים את החובה לאפשר גישה של נציגי הצלב האדום למקומות מאסר, תוך מתן "חופש גמור" לבחור את המקומות שברצונם לבקר בהם. בסעיף 143 גם נקבע שהנציגים יוכלו לשוחח עם האסירים באופן דיסקרטי וללא נציגים של המדינה המחזיקה בהם. הוראות אלו נחשבות משפט בינלאומי מנהגי, והן מחייבות את מדינת ישראל בעניין האסירים הפלסטינים גם ללא קליטה ישירה בחקיקה.

מפרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר 2023, ממשלת נתניהו-בן גביר אסרה באופן מוחלט על הביקורים האלה. באופן רשמי, הממשלה טענה כי הדבר נובע מסירוב החמאס לאפשר ביקור של נציגי הארגון אצל החטופים מישראל שהוא החזיק. אך גם לאחר ששוחרר החטוף האחרון מעזה, האיסור הגורף לא השתנה וממילא לפי החוק הבינלאומי הפרתו על ידי החמאס לא מקנה לישראל זכות להפרתו גם כן.

בפועל, האיסור על ביקורי הצלב האדום הוא חלק ממימוש הבטחת הבחירות של מפלגת עוצמה-יהודית להחמיר את תנאי הכליאה של האסירים הפלסטינים. האיסור איפשר להפוך את בתי הכלא הישראלים למעין אזורים אקסטריטוריאליים מבחינת המשפט הבינלאומי, ויצר מרחב הכחשה נוח עבור ישראל לגבי הדיווחים על הזוועות המתרחשות שם.

מדובר בדפוס דומה לזה של האיסור שהטילה ישראל על כניסה חופשית של עיתונאים בינלאומיים לרצועת עזה. אילו היו מתאפשרים הביקורים בבתי הכלא של נציגי הצלב האדום – אחד הארגונים ההומניטריים הוותיקים והמוערכים בעולם – הנציגים היו יכולים לתעד בזמן אמת את תלונות האסירים ולדווח עליהן לגורמים הרלוונטיים בעולם. ישראל אולי הייתה מתקשה אז לנהל מדיניות שהובילה להרעבה, להתפשטות מגפות ולעינויים של המוני אסירים פלסטינים, ולמותם של לפחות 100, וודאי מתקשה בקמפיין ההכחשה של אותה מדיניות.

ב-3 ביוני 2026 ניתן פסק דין של בית המשפט העליון בעתירה שהגישו ארגוני זכויות אדם. התקשורת דיווחה כי שלושת השופטים ביטלו את האיסור הגורף על ביקורי הצלב האדום, אך במציאות, הנשיא יצחק עמית והשופטים דפנה ברק ארז ונעם סולברג לא פתרו את העניין.

הנשיא יצחק עמית חזר וכתב בפסקי הדין שנתן בשנים האחרונות כי השופטים צריכים להתייחס למציאות של שינוי משטרי בישראל. אולם באופן ניהול ההליך ובפסק דינם בנוגע לביקורי הצלב האדום, השופטים התנהגו כאילו מדובר ב"בליינד-דייט" שלהם עם איתמר בן גביר, השר הממונה על בתי הכלא, וכאילו הם גילו בפעם הראשונה את התנהלות ממשלת נתניהו - בן גביר.

כך, בפסק דינם התלוננו שלושת השופטים שבשנים שחלפו מאז הוגשה העתירה הממשלה הגישה עשרות בקשות ארכה לגיבוש עמדתה, ובסופו של דבר לא הציגה טיעון משפטי שתומך באיסור הגורף וגם לא חוקקה חוק שמסדיר באופן תקין את האיסור. כלומר, הממשלה רימתה אותם.

אך השופטים יכולים להאשים רק את עצמם על שהסכימו לתת את האורכות האלה במשך השנים, ואפשרו לממשלה לנהל מדיניות לא חוקית מובהקת, תוך שהעלימו עין מכך שזו לא טרחה לנמק באופן מינימלי את בקשותיה על אף שהמדיניות משליכה על זכויות אדם.

במיוחד אבסורדית התלונה של השופטים על כך שבסופו של דבר הממשלה לא הציגה טיעון משפטי כלשהו. מלכתחילה היה ברור שאין שום יכולת חוקית לישראל לאסור באופן גורף על ביקורי הצלב האדום, ובהתאם, גם הנימוקים המשפטיים של השופטים בפסק דינם קצרים ביותר. כלומר, הממשלה שיחקה משחק, שהשופטים בחרו במודע להשתתף בו.

בשורה התחתונה: למרות שהשופטים יודעים איך הממשלה והשר בן גביר מתנהלים, הם "הקטינו ראש" ורק ביטלו את החלטת האיסור הגורף מבלי לקבוע מה יבוא במקומו. הם לא קבעו חובה חיובית גורפת לאישור ביקורי הצלב האדום למעט חריגים צרים, או נתנו הנחיות קונקרטיות שימנעו פרקטיקה של איסור כמעט גורף באמצעות קביעת מגבלות ובירוקרטיה שיהפכו את הביקורים לבלתי אפשריים בפועל. כך אכן קרה כאשר השב"ס פרסם ב-9.7.2026 הוראת שעה שמגבילה מאוד את הביקורים.

ניתן לדמיין את השופטת דפנה ברק ארז אומרת לנשיא יצחק עמית: "נו שוין, שהאגודה לזכויות האזרח תתחיל מיצוי הליכים מחדש – ואם אחרי הבחירות לא נהיה אסירים ביטחוניים בעצמנו – נמרח כמה שנים גם את הדיון בעתירה החדשה שתוגש".

באופן דומה, למרות ההכרה בכך שיש תופעה של אסירים פלסטינים שסובלים מתת תזונה, ב-7 בספטמבר 2025 בית המשפט העליון הכשיר את מדיניות ההיררכיה התזונתית על בסיס גזעי בבתי הכלא, לפיה האסירים הפלסטינים יקבלו רק את "המינימום הנדרש", אך קבע שזו תבוצע על פי פרוצדורה מינהלית תקינה של גיבוש תשתית עובדתית מתאימה, פיקוח ובקרה. שוב, כאילו הם לא מכירים את ההתנהלות של השר בן גביר. התוצאה הייתה ידועה מראש – גם לאחר פסק הדין אסירים פלסטינים ממשיכים להיות מורעבים, וחלקם איבדו מחצית ממשקל גופם.

על אף שהשופטים בבית המשפט העליון נכונים לאפשר לממשלה ולשר בן גביר להפר את החוק הבינלאומי בעניין האסירים הפלסטינים, הם ממשיכים להיות מותקפים על ידיהם כ"תומכי טרור". למשל, בתגובה להחלטה בעניין ביקורי הצלב האדום, השר בן גביר אמר כי זו "החלטה מבישה של שופטים מנותקים, שיושבים במגדל השן וממשיכים לדאוג למחבלים...".

נציגי הצלב האדום אינם "נוהרים באוטובוסים" לבקר אסירים פלסטינים, והדבר גם לא צפוי לקרות בקרוב לאור פסיקת בג"ץ המצומצמת, זה לא הפריע לשר בן גביר להתעקש להעלות להצבעה בכנסת בסוף יוני הצעה שתעגן בחוק את האיסור הגורף על הביקורים. כצפוי ההצעה נפלה. במקום להסביר לציבור שמדובר בתרגיל שקוף של השר בן גביר למשוך מצביעים ימנים מש"ס, מרבית התקשורת דיווחה על חילופי הדברים בין השר בן גביר למפלגת ש"ס כאילו מדובר במשבר אמיתי בין שותפות הקואליציה.

עיתונאים אף דיווחו על התגובה של השר בן גביר כביכול "ש"ס בוחרת לפגוע בביטחון ישראל ולאפשר לארגון האנטישמי לבקר את מחבלי הנוח'בה, ולהפיץ עלילת דם בסגנון כוח מאה על כל לוחמי הכליאה הגיבורים ועל מדינת ישראל. נראה שדיל דרעי-טיבי חוזר ובגדול. בושה וחרפה". הוא גם צייץ בעצמו בטוויטר על דרעי "שוקראן אריה! בזכותך הנוח'בות יזכו לביקורי צלב אדום בכלא. איך תישן בלילה?".

כך קרה שאפילו חודשים ספורים לפני הבחירות, השופטים והתקשורת ממשיכים לרקוד לפי החליל של השר בן גביר.