התקשורת הישראלית נמצאת תחת מתקפה. בדמוקרטיה, עיתונות ביקורתית משמשת כמנגנון פיקוח חיוני על הממשלה וכבמה לשיח ציבורי פתוח. אך ממשלת ישראל הנוכחית מבקשת לחמוק מפיקוח ולהחניק את השיח הציבורי – ולשם כך היא מבקשת לשלוט בתקשורת ולרסנה.

על רקע זה ניתן להבין את ההחלטה לסגור את גלי צה"ל, את הגבלת הראיונות שמעניקים אנשי הפיקוד הבכיר בצה"ל לעיתונאים, וכן את החקיקה שמקדם שר התקשורת שלמה קרעי – שתחשוף את גופי החדשות ללחצים פוליטיים ולקנסות גבוהים.

כאשר התקשורת הישראלית נלחמת על עצמאותה, ביקשנו במכון לחירות ואחריות להבין באמצעות סקר מה חושב הציבור על חופש העיתונות: האם הישראלים מכירים בחשיבותה של עיתונות חופשית וביקורתית, או שהם מחזיקים בתפיסה צרה יותר של עיתונות ידידותית לשלטון או כזו הפועלת בגבולות הקונצנזוס? הסקר נערך ב-8-10 בדצמבר בקרב מדגם מייצג של 1,513 משיבים.

הסקר מצביע על שתי נקודות הסכמה חוצות מחנות פוליטיים. ראשית, הן תומכי הממשלה והן תומכי האופוזיציה מייחסים לתקשורת רמת אמינות נמוכה. רק 26% ממצביעי האופוזיציה סבורים כי דיווחי התקשורת אמינים ומשקפים נכון את המציאות; בקרב מצביעי הממשלה, שיעור זעום של 8% רואים את התקשורת כאמינה.

ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם הנתונים התקופתיים של אמון בתקשורת שאנו אוספים מאז 2023 – נתונים המשקפים אמון נמוך בתקשורת בקרב תומכי האופוזיציה ואמון אפסי בקרב תומכי הממשלה.

נקודות הסכמה שנייה בין המחנות הפוליטיים נוגעת לצה"ל: עבור מרבית הציבור מימין ומשמאל, צה"ל עודנו פרה קדושה, גם אחרי ה-7 באוקטובר, והתקשורת צריכה להתייחס אליו בעדינות. רק 25% ממצביעי האופוזיציה סבורים כי התקשורת צריכה להיות ביקורתית יותר כלפי צה"ל; בקרב מצביעי הקואליציה, 13% בלבד סבורים כך.

תפיסה זו, המעמידה את צה"ל מחוץ לדיון הציבורי ומעדיפה שלא לזהות בעיות בפעולתו, השתקפה גם בנתונים קודמים בהם הצבענו על כך שלדעת מרבית הישראלים, צה"ל פועל באופן מוסרי במלחמה עזה, בניגוד גמור לביקורת שניתן למצוא כמעט אך ורק בתקשורת הבינלאומית.

אך מעבר להסכמות אלה, תומכי הממשלה ותומכי האופוזיציה נחלקים בדעותיהם בנוגע לעצם הלגיטימיות של ביקורת תקשורתית ולהיקפו של חופש העיתונות.

ראשית, רוב גדול של תומכי הממשלה – 77% – סבורים כי התקשורת ביקורתית מדי כלפי הממשלה, לעומת 13% מתומכי האופוזיציה הסבורים כך.

שנית, תומכי הממשלה מפגינים חוסר סובלנות לביקורת עיתונאית נוקבת על המדינה. 69% מהם סבורים כי אסור לעיתונאי להשמיץ את המדינה, לעומת 21% ממצביעי האופוזיציה הסבורים כך.

שלישית, מצביעי הממשלה סבורים כי לתקשורת יש חלק ביצירת פילוג בחברה הישראלית. הרוב המכריע של תומכי הממשלה – 89% – סבורים כך, לעומת 34% בקרב תומכי האופוזיציה.

רביעית, תומכי הממשלה ותומכי האופוזיציה חלוקים בנוגע להיקפו של חופש העיתונות. רוב של 69% מבין תומכי הממשלה סבורים כי העיתונות בישראל נהנית מחופש רב מדי; רק 18% מתומכי האופוזיציה סבורים כך.

חילוקי הדעות העקרוניים בין המחנות מתורגמים באופן קונקרטי לעמדות מנוגדות ביחס לעתיד גלי צה"ל. 61% מתומכי הממשלה סבורים כי יש לסגור את התחנה, לעומת 10% מתומכי האופוזיציה המעוניינים בסגירה.

המשמעות העולה מממצאינו היא עגומה. על מנת שתוכל למלא את תפקידה בדמוקרטיה, התקשורת זקוקה לגיבוי ציבורי. הפצת מידע חיוני, עידוד שיח ציבורי מושכל וביקורת על השלטון – כל אלה מחייבים השקעה והגנה מטעם המדינה, בתמיכת הציבור. אך הממשלה הנוכחית אינה רואה בתקשורת מוסד הראוי להגנה, אלא מטרד ואיום שיש להגבילו ולצמצמו. אכן, במדד חופש העיתונות העולמי לשנת 2025 ישראל ירדה 11 מקומות למקום ה-112 מתוך 180 מדינות.

מרבית תומכי הממשלה, כך אנו מוצאים, חשים בנוח עם מציאות זו של חופש עיתונות מתכרסם. כמו ראש הממשלה, הרואה את התקשורת כמקור לשטיפת מוח ולהנדסת תודעה, מרבית תומכיו סבורים כי התקשורת ביקורתית מדי כלפי השלטון וזורעת פילוג בחברה.

פירוש הדבר הוא כי התקשורת הישראלית אינה נהנית מהגיבוי הציבורי הרחב שהיא זקוקה לו אל מול ממשלה העוינת אותה – התמיכה הציבורית מגיעה ממחנה אחד, שאינו מחזיק כיום את הכוח הפוליטי. המחנה השני מסכים עם מהלכים שתכליתם להלך אימים על התקשורת או להשתיקה – הסכמה המעניקה רוח גבית לפוליטיקאים המקדמים את המהלכים האלה.

תקשורת חופשית היא אחד מיסודות הדמוקרטיה; השתקת התקשורת היא מטרה מרכזית של כל ממשלה המעוניינת להחליש ולשחוק את הדמוקרטיה. על מנת להגן על חופש העיתונות בישראל, עלינו להיאבק בממשלה המעוניינת לערער את התקשורת העצמאית; אך במקביל חיוני להעלות את המודעות הציבורית לערך של תקשורת חופשית וביקורתית במדינה דמוקרטית.

ציבור רחב שמבין את חשיבות התקשורת יהווה בלם על ממשלה שההבנה הזו זרה לה.

פרופ' אסיף אפרת הוא עמית מחקר בכיר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן