ביום ראשון ה-30.11.25 הגיש ראש הממשלה הנאשם בנימין נתניהו לנשיא המדינה יצחק הרצוג בקשת חנינה. בפועל, מדובר בדרישה בוטה של נתניהו לבטל את משפטו הפלילי בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים, מבלי שיודה באשמה, יביע חרטה וייקח אחריות על מעשיו - התנאי הבסיסי לקבלת חנינה.

במקום מחוות אלה, הוסיף נתניהו חטא על פשע ושיגר לנשיא - ולעם ישראל - איום: אם לא יבוטל המשפט, ימשיך נתניהו ביתר שאת במלחמה שאסר על המדינה ומוסדותיה ועל התקשורת החופשית.

בשעה שמונה בערב נפתחו מהדורות החדשות המרכזיות, כשבקשת החנינה תופסת את הכותרת הראשית בכולן. הכותרת אמנם הייתה זהה, אבל הדיווחים, הפרשנויות והמסקנות השתנו ממהדורה למהדורה. עם זאת, ההבדל שבלט הפעם יותר מכל, היה הפער העצום בין מהדורות החדשות לבין הדיווח בערוץ התעמולה 14, שהשלים מזמן את המעבר למחוזות הגיחוך המופרע ממש.

ערוצי החדשות, בטון וסגנון שונים, מסגרו את הפארסה כפי שהיא: ניסיון נוסף של נאשם בפלילים להימלט מתוצאות מעשיו. במהדורות עמדו על הסתירה שבין הצהרותיו הנמרצות של נתניהו בדבר רצונו להוכיח את חפותו - לבין הבקשה לסיים באבחה את המשפט בהליך חסר תקדים; הן התייחסו לאיום הגלום במכתבו ולניסיון הסחיטה באיומים של הציבור הישראלי; והזכירו גם את העיתוי, המשמש את נתניהו כהסחת דעת מסוגיית חוק הפטור מגיוס.

הפער שבלט הפעם בין התעמולה הקיצונית בערוץ 14 לבין המהדורות, הבליט גם את המאחזים שראש הממשלה הנאשם הצליח לכבוש בהן, בדמות תועמלנים שתולים. איילה חסון בכאן 11 ועמית סגל בחדשות 12 התמסרו לדף המסרים של נתניהו באופן מסור כל-כך, שאפילו שרידי החזות העיתונאית שהתהדרו בה בעבר ריצדו באי-נוחות על המסך.

תעמולה שקרית בערוץ באגס באני

נפתח בהבדל המובהק ביותר. זה שבין ערוצי החדשות - כאן 11, חדשות 12 וחדשות 13 - לבין ערוץ התעמולה 14, המשתמש בחזות ובמימיקה של אולפן חדשות על מנת לשדר פרופגנדה פוליטית. כצפוי, ב"מהדורת החדשות" של הערוץ אין שום ספק כי משפטו של נתניהו צריך להתבטל לאלתר, ללא הודאה באשמה, לקיחת אחריות או חרטה, זאת משום ש"התיקים התפורים" ע"י ה"דיפ סטייט" - שתי תיאוריות קונספירציה שקריות מרכזיות שמקדם הערוץ - "קורסים".

מוטי קסטל, "כתב פוליטי" בערוץ, שימש בפועל כדוברו של רה"מ נתניהו באולפן: "דברים שלא נכנסו לאותה בקשת חנינה זה הכאב והתסכול שלו על משפט הבאגס באני, על התיקים התפורים. הוא מדבר על מחדלי החקירה אבל בצורה מאוד מנומסת. וגם בשנה האחרונה נתניהו התחיל לעבוד בשבתות ובחגים". כמעט כל מילה בה השתמש קסטל לקוחה באופן ישיר מדף המסרים של נתניהו, כפי שהוא מופץ בתדרוכים של לשכת נתניהו ובסרטונים שהוא מפיץ ברשתות החברתיות.

קסטל, בדיוק כמו נתניהו, טען כי "ההחלטה להביא אותו שלוש פעמים לבית המשפט היא מה שהכריע את הכף. הוא מאוד רצה להגיע ליום האחרון ולזיכוי שלו בבית המשפט, מה גם שההליך שנמשך כל כך הרבה זמן חושף עוד ועוד את המחדלים. וזה לא רק אמירות של הימין, זה אמירה של חוקרי משטרה שעולים על דוכן העדים ומספרים מה קרה. בסוף הוא הכריע בעד המדינה".

בפועל, משפטו של נתניהו, שנכנס לשנתו השישית, מצטיין דווקא באיטיות וסחבת בלתי נגמרים, בעיקר בשל הנרפות של הרכב השופטים מול ניסיונות העיכוב והדחייה הבלתי פוסקים של נתניהו ועורכי-דינו. חוקרי המשטרה שעלו על דוכן העדים הדפו את טענות ההגנה בדבר מחדלי חקירה, וגם החוקר היחיד עד כה שזומן על-ידי ההגנה ומתח ביקורת על התנהלויות של חוקרים, הדגיש כי לא סבר שהן פליליות או זדוניות.

גם בעניין מענה הנשיא הרצוג לבקשת החנינה אין בערוץ 14 כל מקום להתחבטות או ספק כלשהו. לפי קסטל, "הכדור עובר לנשיא שיצטרך לבחור בין קריעת העם בהמשך ניהול ההליך שמיליוני אזרחי ישראל אינם מאמינים בו, לבין חנינה שתביא סופסוף מזור וסיום לסאגה שמטלטלת את ישראל שנים רבות". זה כבר אינו דיווח אפילו למראית העין הקלושה ביותר, אלא תעמולה שקרית (ישנו רוב מוצק ויציב המתנגד לביטול המשפט, למרות קמפיין התעמולה האגרסיבי של נתניהו) והדהוד מתמסר של האיום הבוטה על הנשיא הרצוג.

"כתב הכנסת" החדש של הערוץ, אברהם חסון, עד לאחרונה דובר שר התקשורת ממפלגת הליכוד, ליהג באולפן כי "בכיר בליכוד" אמר לו: "לנשיא לא תהיה ברירה אלא לחתום על בקשת החנינה של נתניהו". כך ממש, ללא הסבר או ביסוס, או התחזות לדיווח עיתונאי. בהמשך השידור, ליבי אלון, "שליחת הערוץ לארה"ב", ספק שאלה ספק קבעה: "האם הרצוג באמת ירצה ללכת נגד האיש החזק בעולם שסיפק תמיכה קריטית לישראל מאז שהוא חזר לבית הלבן".

בכך מתייחסים בערוץ כמובנת מאליה לעסקה בין נתניהו לטראמפ, שטראמפ חשף טפח ממנה בשיחה עם עיתונאים במטוסו בדרך חזרה מהביקור האחרון בישראל: נתניהו גייס את טראמפ על-מנת שיפעיל לחץ על מערכת המשפט הישראלית ועל נשיא המדינה כדי שיבטלו את המשפט. כמובן שבערוץ מתעלמים מהצד של נתניהו בעסקה: החתימה על הסכם סיום המלחמה ומפת הדרכים למדינה פלסטינית.

דוד פטר נותן פרשנות אלטרנטיבית לחוק יסוד הנשיא, "החדשות", ערוץ 14, 30.11.25 (צילום מסך)

שדרן אחר, תמיר מורג, מפרש את תגובתו הלקונית של בית הנשיא לבקשת החנינה של נתניהו וטוען כי המילים העיקריות הן "בקשה יוצאת דופן", אשר סוללות את הדרך גם ל"החלטה יוצאת דופן" של הנשיא לחון את נתניהו מבלי שההליך המשפטי נגדו הסתיים.

ואילו ה"פרשן המשפטי" בערוץ, דוד פטר מפורום קהלת, מוסיף גם דיסאינפורמציה לקלחת כשהוא מסביר "ראינו את האירוע הזה בקו 300 כאשר העניקו חנינה לאנשים שטרם הורשעו - אין עם זה שום בעיה. אני שומע כל מיני כתבי משפט שאומרים שצריך להודות באשמה, לקחת אחריות, אין לדברים האלה שחר". זאת למרות שבקו 300 ניתנה חנינה לאנשי השב"כ (שמשפטם טרם החל) כיוון שהודו באשמה, בדיוק להיפך מה"פרשנות".

סקרים ושקרים

פער קבוע בולט נוסף בין ערוץ התעמולה 14 לבין ערוצי החדשות נמצא בגזרת הסקרים, לכאורה נתון ממחלקת העובדות. באופן עקבי, לאורך שנים, הסקרים שמציג ערוץ 14 נבדלים באופן דרמטי מהסקרים בערוצי החדשות. הפער, לא תופתעו, הוא לכיוון אחד: לטובת נתניהו וממשלתו.

כך, בחדשות כאן 11, על השאלה "האם אתה בעד חנינה לנתניהו?", רוב המשיבים (43%) השיבו בשלילה (מול 38% שהשיבו בחיוב ו-19% שלא השיבו). בחדשות 12 ההתפלגות היתה דומה. בתשובה לשאלה "מהי עמדתך לגבי מתן חנינה ללא פרישה" 48% התנגדו ו-36% תמכו. בערוץ 14 עולם הפוך: 60% בעד מתן חנינה ורק 32% מתנגדים.

סקר ערוץ 14 בעניין החנינה לנתניהו, "החדשות", ערוץ 14, 30.11.25 (צילום מסך)

כמובן שזו בדיוק המציאות לה ניתן היה לצפות כשבערוץ המוקדש לתעמולה ממשלתית מעניקים למנהל הקמפיין לשעבר של נתניהו, עד המדינה השקרן שלמה (מומו) פילבר, להיות האחראי על הסקרים. איכשהו, החברה הישראלית כפי שהיא משתקפת בפאנל הנסקרים של ערוץ 14, שונה בתכלית מכל הפאנלים האחרים, על כל ההבדלים ביניהם.

לא בקשת חנינה אלא סחיטה באיומים

הצורך של נתניהו בערוץ תעמולה המשרת אותו באופן מלא מתחדד לאור הסיקור של מהדורות החדשות את בקשת ה"חנינה". כפי שהדגמנו כאן לא פעם, מהדורות החדשות נוטות להתיישר לפי הנרטיב של נתניהו ברגעי מפתח וצמתי הכרעה, אולם הפעם הפעולה של ראש הממשלה הנאשם היתה כה בוטה וגרוטסקית, שלעורכים כנראה לא נותרה ברירה אלא למסגר אותה כפי שהיא.

כל מהדורות החדשות המרכזיות מסגרו את סיקור בקשת החנינה כפארסה מביכה של נתניהו הנוגדת את כל מה שהצהיר בעבר. בכולן הסבירו לצופים בבית כי לא מדובר בבקשת חנינה אלא בבקשה לביטול משפטו הפלילי של ראש הממשלה ללא הודאה באשמה או קלון. כל המהדורות חשפו את האיום הגלום בבקשתו של נתניהו לפיו אם לא תתקבל, הוא ימשיך בפירוק מערכת המשפט וההשתלטות על התקשורת.

מגישת מהדורת כאן 11 טלי מורנו פותחת את המהדורה במונולוג על בקשתו של נתניהו לביטול משפטו, 30.11.25 (צילום מסך)

חדשות כאן 11 פתחו את המהדורה במונולוג של המגישה, טלי מורנו, "בעיצומה של החקירה הנגדית נגדו, נתניהו מבקש היום מנשיא המדינה חנינה. זאת אחרי שניסה לשכנע אותנו שלא היה כלום כי אין כלום ואחרי שאמר שחיכה שנים לומר את דבריו מול בית המשפט. נתניהו מבקש להפסיק למען האינטרס הלאומי, לדבריו".

מורנו ממשיכה וטוענת כי תזמון הגשת הבקשה איננו מקרי, "כל זה קורה יום לפני קידום חוק ההשתמטות בוועדת החוץ והביטחון כאשר שרי הממשלה מאשרים הערב, במשאל טלפוני, אפשרות של גיוס מילואים של 280 אלף חיילי מילואים בחודשיים הקרובים".

בחדשות 13 נפתחה המהדורה באופן דומה. במונולוג הפתיחה אמרה המגישה, דוריה למפל, כי "אותו אחד שאמר שלא תהיה לו בעיה לנהל משפט ולנהל את המדינה, אותו אחד שאמר שהוא מעוניין במשפט כדי להוכיח את חפותו, מבקש להפסיק את המשפט". יתרה מכך, היא מסבירה כי "בבקשה שהגיש לנשיא הרצוג נתניהו לא מודה באשמה ולא נושא באחריות. את כל בקשתו הוא מבסס על הטיעון שסיום המשפט יאפשר לאחות את הקרע בעם, כך בלשונו".

בחדשות 12, הסתפקו בהערת אגב של מגישת המהדורה, יונית לוי: "ועכשיו אנחנו לעניין בקשת החנינה של רה"מ נתניהו, הבקשה לסיום משפטו מבלי להודות בדבר".

כאמור, כל המהדורות גם חשפו את האיום שראש הממשלה הכניס בבקשתו: חנינה תמורת המדינה. בכתבתה בחדשות 12 אמרה דפנה ליאל: "שימו לב למה שמסתתר בסעיף 10 של הבקשה, נתניהו כתב שאם יקבל חנינה יוכל לפעול למען אחדות העם ורומז שהכוונה היא להתערבות ברפורמות הדרמטיות שמקודמות בכנסת בימים אלה".

ליאל מציגה את החלק במכתב לפיו ביטול המשפט יאפשר לנתניהו "לעסוק בסוגיות נוספות, כגון במערכת המשפט ובתקשורת. סוגיות שהוא מנוע היום מלעסוק בהן בשל המשפט המתנהל בעניינו", כשלדבריה "זה סעיף משונה במיוחד לאור העובדה שנתניהו אכן עוסק בהם גם היום".

בחדשות כאן 11, הפרשנית המשפטית תמר אלמוג שואלת: "האם נתניהו מציע חנינה לבית המשפט והתקשורת בישראל?", ובחדשות 13 ליאור קינן מסבירה כי מה שנתניהו רוצה הוא "לסיים את ההליך הפלילי ולהישאר ראש ממשלה" וכי הדיל שנתניהו הציע במכתבו פשוט: ביטול משפטו בתמורה למיתון ההפיכה המשפטית והמהלכים נגד התקשורת.

לא התיקים קורסים אלא הנאשם

נושא נוסף שמהדורות החדשות עסקו בו הוא שאלת העיתוי. מדוע בחר נתניהו במועד שבחר על מנת לנסות ולבטל את משפטו בדרך של לחץ על הרצוג?

בכתבתה בכאן 11 מזכירה יערה שפירא כי מדובר בשלב נוסף בקמפיין של נתניהו להימלטות ממשפטו. לדבריה, "בקשת החנינה של נתניהו היתה אולי מפתיעה מבחינת התזמון, אבל לא מבחינת התוכן. זה חודשיים שהממשלה הנוכחית מנהלת קמפיין לעצירת משפטו הפלילי של נתניהו. בכנסת מקודמים חוקים שיוכלו לעכב את המשפט ולדיונים בעניינו מופיעים שרי הממשלה באופן קבוע. אפילו נשיא ארה"ב נרתם לסייע לנתניהו.

"אולי בדיעבד", מוסיפה שפירא, "כל המהלכים הללו נועדו להכין את דעת הקהל הציבורית לרגע הזה של בקשת החנינה הרשמית מאת נתניהו לנשיא המדינה".

לפי ברוך קרא ואביעד גליקמן בחדשות 13, תזמון הגשת הבקשה נובע מהצלחת החקירה הנגדית של נתניהו על-ידי התביעה במשפטו הפלילי בשבועות האחרונים.

"הייתי לוקח בעירבון מוגבל את מה שאומר היום נתניהו, שמצבו המשפטי מצוין והאינטרס שלו זה כמובן להמשיך את המשפט ומה שמעניין אותו זה רק האינטרס הציבורי", אומר קרא באנדרסטייטמנט אופייני, "לאור מה שקורה במשפט בימים האחרונים אני מציע להטיל ספק באמירה הזאת". לדבריו, "אי אפשר להוריד פה מסדר היום את מה שקורה בשבועות האחרונים וזה החקירה הנגדית הקשה שעובר נתניהו עם ימים מאוד לא טובים בהם נתניהו נשמע מגמגם, ללא תשובות, סותר את עצמו".

השופרות

הבוטות של המהלך המאפיוזי של נתניהו, שהביאה לסיקור החד-משמעי, יחסית, במהדורות החדשות, הבליטה גם תופעה תקשורתית נוספת. לא רק קיומו של ערוץ טלוויזיה שלם המוקדש לתעמולה ממשלתית, אלא גם "שתולים" של נתניהו במערכות החדשות, המעבירים את דף המסרים שלו לצופים: עמית סגל בחדשות 12 ואילה חסון בכאן 11.

בשנים האחרונות, הפורמט של "רדיו הצעקות" האמריקאי, שיובא לכאן בעיקר על ידי רדיו 103FM של אלי עזור והיה מוגבל בטלוויזיה לתוכניות אקטואליה, הגיע בגדול גם למהדורות החדשות. הרציונל: כלי תקשורת עיתונאי לא אמור לעשות עבודה עיתונאית בחיפוש אחר האמת והעובדות במטרה להציג לציבור את ממצאיו, אלא לאתר את העמדות הפופולריות ביותר בציבור ולנהל סביבן דיון נרטיבי.

מאחר שלפי הפורמט הזה עיתונאים הם גלדיאטורים מודרנים המתחרים בקרקס פוסט-מודרני של נרטיבים, תועמלנים כמו סגל וחסון מסוגלים להמשיך להיחשב לא רק כעיתונאים אלא כ"טאלנטים" מובילים, זאת בזמן שהם משילים אפילו מראית עין של ענייניות ועצמאות ומשרתים "על מלא" את נתניהו (סגל אפילו חשף זאת במוצהר, כשאמר בחיוך לגיא פלג, שעורכי חדשות 12 ליהקו לתפקיד הגלדיאטור היריב, כי ימשיכו את הדיון ברדיו).

עמית סגל מדברר את גרסת הנאשם נתניהו סביב הדרישה שלו לבטל את משפטו, חדשות 12, 30.11.25 (צילום מסך)

אפילו בפרשנות התוצאות החד-משמעיות של הסקרים, שהראו כי הציבור לא קנה את הצגת החנינה, השניים נזעקו להגן על ראש הממשלה הנאשם. כך חסון הסבירה למגישת המהדורה בכאן 11, טלי מורנו, שאין משמעות לתוצאות הסקר לפיהן רוב הציבור מתנגד למתן חנינה לנתניהו כיוון ש"ברור שבצד ימין תומכים ובצד שמאל מתנגדים יותר. זאת אומרת שזה מתורגם דרך עיניים פוליטיות האירוע הזה, הציבור לא בוחן אותו דווקא בעיניים משפטיות אלא דרך עיניים פוליטיות או יותר נכון איך הוא רואה את נתניהו - רוצה לראות אותו מסיים את האירוע או רוצה אותו עדיין כרוך בתוך האירוע הזה".

כלומר, העמדה לפיה איש אינו עומד מעל לחוק וכי ההליך המשפטי צריך להתנהל כחוק, ממותגת על-ידי חסון, ודרכה על ידי השידור הציבורי במדינת ישראל, כעמדה פוליטית. חשוב מכך, חסון, וכאן 11, מחסלים את עצם האפשרות להחזיק בעמדה עניינית. לפי חסון וכאן 11, כל סוגיה יכולה להיות נתפסת רק דרך הפריזמה של התמיכה או ההתנגדות לנתניהו.

בחדשות 12 זהו עמית סגל, הפרשן לענייני כל, בתפקיד הדובר של נתניהו. באופן זהה לאיילה חסון גם הוא מתנדב להתנגד לתוצאות הסקר, ובאותו האופן בדיוק. "זו חלוקה צפויה של רוב בקואליציה תומכים ורוב באופוזיציה מתנגדים", הוא מפטיר.

מגישת המהדורה טלי מורנו מכרכמת את פניה למשמע דף המסרים של נתניהו הבוקע מפיה של איילה חסון, כאן 11, 30.11.25 (צילום מסך)

בחדשות כאן 11 ממשיכה חסון לספין מדף המסרים של נתניהו לפיו בקשת החנינה היא מהלך המנוגד לאינטרס האישי שלו, שהוא להוכיח את חפותו בבית המשפט.

לטענתה, "הדבר המעניין הוא דווקא איזה משב מכיוון ימין שאני שומעת בהקשר הזה - שיש אפילו תסכול מזה שהמשפט לא יימשך. מצד אחד יש איזושהי הקלה שזה יסתיים, מצד שני אומרים אנחנו רצינו לראות את האירוע הזה בא לידי מיצוי שהאנשים שהגישו את כתב האישום מגיעים ונותנים את עדותם בבית המשפט וכולי". חסון מסכמת את הספין באותה נימה מאיימת של בקשת החנינה עצמה, לפיה סירוב לדרישת נתניהו "ילהיט את הרוחות".

גם עמית סגל מפיץ את הספין הראשי בבקשה של נתניהו, לפיו סיום משפטו יוביל לאיחוי הקרע בעם, כפרשנות עיתונאית לגיטימית במהדורת חדשות 12. "מה שראינו בשנים האחרונות, הפיכתה של הפוליטיקה הישראלית מקרב לגיטימי בין שתי מחנות למלחמת דת של ממש, והתוצאות הטרגיות וההרסניות של זה על החברה הישראלית, אולי השבעה באוקטובר ודברים אחרים, מחייבים להביא את המשפט הזה לכדי סיום".

סגל לא מסתפק רק בניקוי נתניהו, אלא מעביר את האשמה למתנגדי נתניהו וההפיכה המשטרית, ועל הדרךל גם מפיץ ספין מסית ושקרי אחר של מכונת הרעל

בדומה לראש הממשלה עצמו, סגל נוטל מנתניהו את האחריות לפירוק החברה הישראלית ושיסוי חלקיה זה בזה, מאשים אחרים וקופץ משם למסקנה כי הפתרון לכך הוא סיום המשפט. זאת למרות שפילוג החברה הישראלית בדרך של הפצת שנאה והסתה היא מלאכה שנתניהו עצמו, בקולו, יחד עם בני משפחתו, דובריו, חברי ממשלתו, חברי הקואליציה שלו, אנשי התקשורת המקורבים אליו וכלי תקשורת המשרתים אותו - עוסקים בה באופן גלוי ומוצהר יום יום מזה שנים ארוכות.

סגל לא מסתפק רק בניקוי נתניהו, אלא מעביר את האשמה למתנגדי נתניהו וההפיכה המשטרית, ועל הדרך גם מפיץ ספין מסית ושקרי אחר של מכונת הרעל, לפיו מתנגדי ההפיכה המשטרית הם האשמים ב-7 באוקטובר - המחדל הביטחוני הגדול בתולדות ישראל שנתניהו הוא הבכיר היחיד שעדיין לא נטל שמץ אחריות עליו, למרות שהוא בעל התפקיד הבכיר ביותר במערכת שכשלה.

סגל ממשיך לספין הבא, בדיוק כמו חסון, והוא הטענה כי בקשת החנינה מנוגדת לאינטרס האישי של נתניהו, שצפוי לנצח במשפטו ולהוכיח ש"התיקים תפורים". סגל מסביר כי "יש תסכול גדול מאוד מהעובדה שהרבה מאוד עוולות, הרבה מאוד מחדלי חקירה, הרבה מאוד תרגילים פליליים, לא יבואו לידי מיצוי. שהציבור, אחרי כל השנים האלה, לא יקבל את מה שהוא כל כך קיווה לקבל והוא מה באמת קרה פה, בתיק 1,000, 2,000 ו-4,000".

מכאן מגיע סגל למחוזות האבסורד, לפיהן מי שישלם את מחיר החנינה הם דווקא המאמינים האדוקים בחפותו של נתניהו: "המחיר שאנחנו נשלם כדי לקבל את התוצאה הזאת הוא מחיר כבד מנשוא, עוד יותר ממה ששולם". ההקצנה בשירותים שמעניק סגל לנתניהו הגיעה לכך שהוא משחזר את אותם מסרים בדיוק שניתן לשמוע מהמקבילה שלו בערוץ התעמולה 14, מוטי קסטל, שהובאו לעיל. נראה שאחרי שנים של השחתת השיח, כבר אין צורך אמיתי בהעמדת פנים של "עיתונות" ו"אובייקטיביות".

זהות דומה ניתן למצוא במסר של סגל בסוגיית העיתוי. סגל הסביר בפשטות כי נתניהו הגיש כעת את בקשתו כיוון שהוא חושב שיש לו סיכוי להשיג אותה. לדבריו, "בעיקר מה שהשתנה זה אצל נשיא המדינה והתחושה שהוא בכיוון יותר חיובי". כך בדיוק פלט השדרן יהודה שלזינגר בערוץ 14: "נתניהו לא היה נכנס לדבר הזה מבלי שהוא יודע שהוא לא ייזרק מכל המדרגות. אנחנו הולכים לניהול משא ומתן לעסקת טיעון, כשהפעם זה פשוט לא מול יועצת משפטית לעומתית, שלא נאמר יושבת ראש האופוזיציה, אלא מול גורם שהוא קצת יותר נוח".

מה מהדורות החדשות המרכזיות בכל זאת החמיצו?

בהמשך לדיון על סוגיית העיתוי, בכל מהדורות החדשות התייחסו לרווח נוסף של נתניהו מתזמון הגשת הבקשה: הסחת דעת ממהלכים שנתניהו מעוניין להעביר מתחת לרדאר, ובראשם חוק הפטור מגיוס לחרדים.

"אנחנו רואים פה את מה שנתניהו מרוויח כבר עכשיו - את הקשב הציבורי, שזה הדבר שנתניהו הכי אוהב לשלוט בו ובחסות הדבר הזה נתניהו יכול להעביר דברים שנויים במחלוקת, גם דברים שהוא לא קידם משך יותר משלוש שנים של כהונה כמו חוק הפטור מגיוס, רפורמה בתקשורת, חקיקה על מערכת המשפט", אומר מיכאל שמש בכאן 11.

בחדשות 12 דפנה ליאל הסבירה כי "נתניהו עשה מאמץ גדול להוריד את הפוקוס מחוק הפטור מגיוס, לפי הסערה שפרצה היום סביב בקשת החנינה שפרסם, נראה שהצליח". ואילו בחדשות 13 ליאור קינן הסבירה כי "אם נתניהו לא מצליח לקבל מהרצוג את החנינה, גם מזה הוא יכול להרוויח למשל שיש עכשיו עיסוק נרחב בסוגיה הזו ולא לדוגמא בחוק לפטור מגיוס לחרדים שיעלה מחר לדיון בכנסת, ובהמשך להמשיך את הקמפיין שלו סביב המשפט שלו".

גם גילי כהן, הכתבת המדינית בחדשות כאן 11, הסבירה כי תזמון הגשת הבקשה של נתניהו אינו מקרי ונועד להסחת דעת. בתגובה לדבריה מסכמת המגישה טלי מורנו כי "בחודשיים הקרובים כנראה נדבר יותר על בקשת החנינה הזאת מאשר על חוק הפטור מגיוס".

אמירה זו מקפלת בתוכה את הכשל הלוגי של העיתונות הישראלית, שפעם אחר פעם מזהה את הספין ופעם אחר פעם ממשיכה בכל זאת לשרת אותו. אם למגישים, לעורכים ולכתבים במהדורות ברור כי גורם שהם מסקרים מעוניין להשתמש בהם למטרה מסויימת, מדוע הם מתנדבים לשתף עימו פעולה?

ואכן, למרות האמירות הברורות בשלושת מהדורות החדשות, כולן הקדישו לפחות מחצית מהמהדורה לסיקור בקשת החנינה והותירו זמן מועט לסיקור חוק הפטור מגיוס והתקדמות ניסיונות השתלטות הממשלה על התקשורת החופשית. חופשית באופן פוטנציאלי, לפחות.