מאז טבח ה-7 באוקטובר מנהל ראש הממשלה בנימין נתניהו מערך הופעות תקשורתיות שמטרתו אינה שיח עם הציבור הישראלי אלא ביצור שליטה במסרים, תוך דילוג כמעט מוחלט מעל גופי עיתונות ישראלים בהם ניתן לאתגר אותו או למתוח עליו ביקורת.

בזמן שהוא נושא סיסמאות כמו "ביחד ננצח", בפועל נתניהו מקדם פרקטיקה תקשורתית המעמיקה פילוג, מצמצמת שקיפות ונועדה לנטרל ביקורת. גם בשנתיים של מלחמה – תקופה שבה מוכפלת הציפייה מהנהגה דמוקרטית שתסביר את עצמה לציבור – המשיך נתניהו בחרם הראיונות על ערוצי החדשות הישראלים.

בדיקת "העין השביעית" העלתה כי מאז ה-7 באוקטובר ועד להפסקת הלחימה שנכפתה על-ידי ארה"ב, העניק נתניהו 64 ראיונות משודרים. ההופעות התקשורתיות של נתניהו היו מרובות יותר, אולם כללנו בבדיקה זו רק פורמטים בהם ניתן היה, תיאורטית לפחות, לשאול את נתניהו שאלות. השימוש במילה "ראיונות" הוא לצרכי נוחות, חלק מהראיונות היו ראיונות עיתונאיים בכלי תקשורת, אולם רובם היו מופעי ראווה בפלטפורמות תעמולה. כך או כך, ניתן היה ללמוד מהן על הנרטיבים ודף המסרים של נתניהו לאורך שנות המלחמה.

רוב הראיונות, 53 (שהם 83% מסך ההופעות) התקיימו באנגלית מול כלי תקשורת זרים, ורק 11 ראיונות (17%) ניתנו בעברית, רובם לפלטפורמות המשרתות את ראש הממשלה ובראשן ערוץ 14.

הנתונים מציירים תמונה כוללת ברורה: נתניהו פונה כמעט בלעדית לקהלים אוהדים בחו"ל – בעיקר בארה"ב – ונמנע לגמרי מלעמוד מול עיתונאים בישראל, שם נשמר עדיין פוטנציאל כלשהו לביקורת מצד עיתונאים ותיקים שמסוגלים לאתגר את הנרטיב שלו.

רשת פוקס ניוז הטראמפיסטית היא הפלטפורמה המועדפת על נתניהו, שהופיע ברשת ב-17 הזדמנויות שונות בשנתיים האחרונות. למעלה מרבע מכלל ההופעות, בהיקף זמן מצטבר של יותר מארבע שעות וחצי. אחרי פוקס-ניוז נמצא ברשימה את ערוץ 14, ערוץ התעמולה וההסתה המשרת את נתניהו וממשלתו, עם שבע הופעות (11%), ובהמשך את רשת ניוזמקס, רשת התעמולה האמריקאית המאתגרת את פוקס-ניוז מימין, עם חמש הופעות.

כאשר בוחנים לאן נתניהו בחר שלא להתראיין – מתקבלת תמונת מראה נוספת: גם בשיאי משבר תדמיתי בזירה הבינלאומית הוא ממעט לפנות לערוצים הפונים לקהל הרחב או למצביעי הדמוקרטים בארה"ב: ברשתות CNN ו-NBC התראיין נתניהו שלוש פעמים בלבד (כל אחת) וברשת ABC ארבע פעמים. גם ההופעות המעטות בכלי התקשורת העיתונאיים פסקו כמעט לגמרי ברגע שטראמפ עלה לשלטון.

הרשתות הללו לא רק פונות לקהל מגוון, אלא גם מחזיקות עדיין בסטנדרטים עיתונאיים, בשונה מפלטפורמות תעמולה מוצהרות או מוצהרות למחצה. כך שהבחירה של נתניהו למעט את ההופעות בהן ואז להפסיקן כליל, במקביל להעדפה הברורה, ההולכת ומתגברת, להופעה ביקום התקשורת הטראמפיסטי, מעידה כי מה שמנחה את צעדיו אינו שיקול לאומי דיפלומטי הנוגע לאינטרסים של ישראל אלא התאמת כלי התקשורת והמראיין לאינטרס הפוליטי האישי שלו.

טקטיקת החרם של נתניהו

מדיניות החרם העיתונאי של נתניהו לא החלה בשנתיים האחרונות. הקורבן הראשון לטקטיקת ההחרמה של ראש הממשלה היה השידור הציבורי. הפעם האחרונה שבה הופיע נתניהו בכאן 11 לראיון עיתונאי היתה גם הראשונה: ב-14 בספטמבר 2019. לפני אותו ראיון ולאחריו, חיסול עצמאותו העיתונאית של תאגיד השידור ממוקם גבוה ברשימת המטלות של נתניהו.

הריאיון האחרון שנתניהו העניק לעיתונות הישראלית המשודרת התקיים ב-20 במרץ 2021,  בחדשות 12 בתוכנית "פגוש את העיתונות". רינה מצליח התעקשה לשאול את נתניהו שאלות נוקבות על משפטיו הפליליים, על פיאסקו התקציב ועל הניסיונות לפגוע במשטר הדמוקרטי בישראל. שלושה ימים לאחר מכן התקיימו הבחירות לכנסת ה-24 בהן נתניהו הפסיד.

זו היתה הפעם האחרונה בה ישב נתניהו מול עיתונאי ישראלי לראיון. מאז, קבע את ביתו התקשורתי בערוץ 14, כשבמקביל ממשלותיו מעניקות לו הטבות רגולטוריות בשווי עשרות מיליוני שקלים. מה שהיה צריך להיות "תיק 5000", מעולם לא נחקר. אולם להופעות בערוץ התעמולה חסרונות מובנים, ביניהם העובדה שהערוצים האחרים אינם מהדהדים את ההופעות המשודרות בו. כך נותר נתניהו מוגבל בחשיפה לנתח השוק של תומכיו המובהקים.

בין היתר מסיבה זו, החל מאוקטובר 2022, עוד לפני הבחירות לכנסת ה-25, החל נתניהו לצמצם מהותית את הופעותיו בעברית ולנתב את מסרי ההסברה שלו  לבימות בחו"ל - כך הוא גם נמנע מלעמוד מול עיתונאים ישראלים המסוגלים לאתגר אותו, בניגוד לעיתונאים זרים שהיכרותם עם הפוליטיקה הישראלית פחותה עשרות מונים מטבע הדברים; וגם זוכה לכך שהמסרים מפומפמים בכלי התקשורת הישראלים כחלק ממחזור החדשות.

הנתונים מלמדים כי בין ינואר לאוקטובר 2023 – שנה של מחאות נרחבות נגד ההפיכה המשטרית – העניק נתניהו 26 ראיונות בחו"ל. לאחר טבח ה-7 באוקטובר, בתוך שמונה חודשים בלבד, העניק עוד 26 ראיונות נוספים. רק אחרי ביקורת מצטברת – ובאופן חריג ויוצא דופן אף מצד ערוץ 14 עצמו על כך שאינו מתראיין בעברית – שב רה"מ להתארח שם ביולי 2024.

בשנתיים של מלחמה העניק נתניהו בישראל 11 "ראיונות": שבעה לערוץ 14, אחד לערוץ i24news של המיליארדר הצרפתי פטריק דרהי, אחד לפודקאסט של תומך נתניהו גדי טאוב, ואחד לערוץ הטלגרם "אבו-עלי אקספרס" שמפעילו שומר על אנונימיות. הופעה אחת נרשמה גם בגוף עיתונאי, כאן 11, אולם גם שם הבטיח לעצמו נתניהו טיפול אוהד ולא ביקורתי כשבחר להופיע מול אילה חסון, מנשות התקשורת הבולטות המפיצות את מסריו.

נתניהו ישב לראיון קצר גם מול כתבת חדשות 13 מוריה אסרף, במסגרת הכנת סרט טלוויזיה על המערכה מול איראן, אולם כפי שהעידה אסרף עצמה, בריאיון לא התאפשר מרחב שאלות חופשי והוא לא נכלל במעקב.

בוז ולעג

שתי הפרסונות שאירחו את נתניהו מספר הפעמים הרב ביותר מאז תחילת המלחמה הם יעקב ברדוגו מערוץ 14 בישראל וגרטה ואן זוסטרן ב"ניוזמקס" בארה"ב. כל אחד מהם אירח את נתניהו ארבע פעמים. אחריהם ניצבים מארק לוין ושון האניטי מפוקס ניוז – שלוש פעמים כל אחד. המשותף לכולם: הערצה ברורה לנתניהו והיעדר אתגור עיתונאי.

המנגנון שמפעיל נתניהו מבוסס על שליטה בתנאי הזירה, ובראש ובראשונה על מראיינים אוהדים. את זאת מבטיח נתניהו או בכך שהוא מתייצב מול מראיינים לא מנוסים שניתן לתמרן אותם בקלות, ואם מדובר במראיינים מנוסים הם יהיו תמיד מי שמעריצים את הקרקע עליה הוא דורך או מחוברים איתו בקשרי אינטרס אישי.

נתניהו מכוון - וקולע - לראיונות ללא שאלות בלתי צפויות, ללא עימות עובדתי וללא חשיפה אמיתית לאחריות אישית. לכן לאורך שנתיים של מלחמה, הארוכה בתולדות מדינת ישראל, לא נרשם אפילו ראיון אחד שניתן לכנות "מכונן" מהזווית העיתונאית. לעומת זאת, שני ראיונות הפכו ל"ציון דרך" בהיבט אחר – חשיפת אובדן שיקול דעת.

הראשון אירע בביקורו הקודם בוושינגטון ביולי 2025. לאור המלצה של דוברות הבית הלבן, קיים נתניהו ראיון עם ה"נלק בויז" (NELK BOYS), פלטפורמת יו-טיוב פופולרית הפונה לקהל טראמפיסטי צעיר ומשווקת סודה אלכוהולית. הריאיון, שהחל בעדות שני המראיינים כי הם בהלם מעצם מקיומו, ושהם אינם רואים עצמם כשירים לבצע אותו, הפך ביממות לאחר מכן ללא פחות מפיגוע תדמיתי לנתניהו ולפלטפורמה ששידרה אותו.

מעבר ללעג, אותו סביר להניח שנתניהו כלל לא מחשיב, על כך שהתראיין מול שני  בורים מוצהרים (המראיין הראשי סיפר כי היה שיכור כשנענה לבקשת הראיון מצד נתניהו), התגובות שהגיעו אחרי הריאיון חשפו בפני העולם בכלל, והבית הלבן בפרט, עד כמה קשה מצבה של ישראל בדעת הקהל החשובה ביותר לנשיא ארה"ב – המצביעים הצעירים של מפלגתו.

מיד אחרי שידור הראיון החל גל ביקורת חסר תקדים ברשתות החברתיות בקרב הקהל האמריקאי של הנלק-בויז, על עצם קיום הראיון עם נתניהו, אדם המבוקש בבית הדין בהאג בגין חשד לביצוע פשעי מלחמה. לא מדובר בהפתעה גדולה: כבר בפתיח שעשו לראיון אמרו שני המראיינים, שנראו כסובלים מהנגאובר, כי יהיה מדובר בראיון השנוי במחלוקת ביותר שיופיע בפודקאסט (מיד אחר-כך הוסיפו כי ישמחו לראיין אחרי נתניהו גם את הרודנים קים ג'ונג-און ופוטין).

אם האסטרטגיה של נתניהו הייתה לנסות ולהגיע לצעירי הימין האמריקאי כדי לשכנע אותם בצדקתה של ישראל, הרי שהיא נחלה כישלון חרוץ, חזרה אל נתניהו כבומרנג ורק הוכיחה את עוצמת התיעוב שחשים צעירים אמריקאים, מימין ומשמאל, לישראל או לפחות לראש ממשלתה.

ביממות שלאחר שידור הראיון הלכה והתגברה המתקפה על הנלק-בויז, בקרב משפיענים צעירים מימין ושמאל, בארה"ב ובמדינות אחרות, כשהמוטיב המוביל הוא השוואה של נתניהו להיטלר. המראיינים עצמם, כשנשאלו על כך בשידור שקיימו מיד לאחר שידור הראיון, הגיבו לטענה כי נתניהו הוא "היטלר בן זמננו" באמירה כי זו אכן "נקודה טובה".

בשבועות שחלפו צבר הראיון 2 מיליון צפיות ביו-טיוב, אולם גרר 262 אלף תגובות "לא אהבתי" לעומת 41 אלף "אהבתי", וכמעט 37 אלף תגובות עם ביטויים קשים מאוד נגד נתניהו והנלק-בויז. הריאיון המחיש לנשיא טראמפ שהמוצר "נתניהו" בפרט, ואולי גם המוצר "ישראל", הופכים רעילים יותר ויותר בקרב מצביעיו.

הראיון השני היה באוגוסט 2025 ב"ברייטברט", האתר שהליגה נגד השמצה, הארגון היהודי האמריקאי המוביל במאבק באנטישמיות, הגדיר כ"אתר הראשי של הימין הקיצוני, רשת של פעילי עליונות לבנה, אנטישמים גאים וגזענים". הבחירה בכלי תקשורת שמי שהוביל אותו היה סטיב באנון, מהאסטרטגים החשובים של התנועה הטראמפיסטית ואחת הדמויות הבולטות באגף היותר אנטישמי וקונספירטיבי של תנועת MAGA, טפחה שוב על פניו של נתניהו.

בשלב מסוים בריאיון אמר נתניהו כי "ישראל נלחמת באיראן, ואתה לא יכול להיות MAGA אם אתה בעד איראן, אתה לא יכול להיות MAGA אם אתה אנטי-ישראל". האמירה הגיעה לכותרת בידיעה שהתפרסמה על הריאיון באתר וגררה תגובה מצידו של באנון: "האזרחים האמריקאים לא שמים זין בקשר למחשבות שלך על תנועת MAGA או על מה שהאזרחים שלנו צריכים להאמין בו", כתב באנון לנתניהו ברשתות החברתיות, "אכפת להם לחשוף את השקרים הפתולוגיים שלך על מנת להשאיר אותנו מחוץ למלחמה הבאה שלך".

באנון, כמו אחרים בימין האמריקאי - טאקר קרלסון, קנדס אוונס, ג'ו רוגן, מייגן קלי ואחרים - מנסים לתקוע טריז בין אמריקה לישראל. אולם באנון גם מוביל את הקו המקעקע את דמותו של נתניהו, לועג לו ומשפיל אותו. הבחירה של נתניהו להופיע ב"ברייטברט" הוכיחה כי כי הוא אינו מפנים שהנזק האדיר שחולל לתדמיתה של ישראל מחלחל ומשפיע גם על תדמיתו שלו. באופן חריג, נתניהו לא העלה את הריאיון הזה בחשבונות המדיה החברתית שלו.

בדרך למטה

את הבוז לכל אמת מידה עיתונאית מסמלות הפעמים בהן נתניהו מתיישב ל"ראיון" מול "הפרשן הפוליטי הבכיר" של ערוץ 14, יעקב ברדוגו, שהוא בפועל יועצו הפוליטי ואחד מאנשי סודו הקרובים ביותר, מאעכר ואיש עסקים שבינו ובין עיתונות אין דבר וחצי דבר.

ובכל זאת, גם בדיאטה התקשורתית המזיקה והרעילה של נתניהו ניתן לשבור שיאים שליליים חדשים. נתניהו, שלמרות היותו נאשם בפלילים מכהן עדיין כראש ממשלת ישראל, הגיע לשפל מדרגה חדש כשהגיע להתארח בערוץ הטלגרם "אבו-עלי אקספרס", אחד החשבונות הפופולריים בעברית, שבעליו מעולם לא נחשף באופן רשמי.

הסכמת ראש ממשלת ישראל להתראיין מול אדם שאינו מוכן לחשוף את זהותו היוותה לא רק שפל חדש בהתנהלותו, אלא גם בתדמיתו. שיא הרייטינג בשידור החי בריאיון ששודר ב"אבו-עלי אקספרס" גירד את המספר של 7,900 צופים בלבד. נתון מביך בכל קנה מידה. נראה שאפילו חסידי נתניהו האדוקים אינם מתרגשים מעוד מופע נוסטלגיה שבו "הזקן" מדקלם את דף המסרים הידוע.

שבוע לאחר ההופעה ב"ברייטברט" הופיע נתניהו מול ברנדון טייטום בערוץ היו-טיוב "הקצין טייטום" (The Officer Tatum), ערוץ טראמפיסטי פופולרי בעל 3.5 מיליון מנויים. הראיון גם זיכה את טייטום בתגובות שליליות רבות מהרגיל, כשביניהן הוא נשאל האם אייפ"ק או נתניהו שילמו לו עבור ביצוע הריאיון - אבל גם בנתון של 60 אלף צפיות בלבד.

בלשכת נתניהו מנסים לדברר את הנטייה ההולכת וגוברת להופעותיו של נתניהו בפרינג' הפרוע של התקשורת הממסדית כמהלך מחושב בו המנהיג המקדים את זמנו יורד אל העם ומדבר איתו תוך שהוא עוקף את כלי התקשורת המסורתיים, אולם האמת היא שמדובר באילוץ מתוך מצוקה.

מדיניות האדמה החרוכה של נתניהו מול העיתונות חסמה בפניו את האפיק המרכזי להגיע באמצעותו לדעת הקהל, וכלאה אותו בגן הנעול של פלטפורמות התעמולה המסורות לו. כשהוא מנסה לצאת מהגבולות הבטוחים של ערוץ 14 ומקבילותיו בארה"ב - כלומר פלטפורמות ריכוזיות הנשלטות בידי מיליארדרים בעלי אינטרסים חופפים - הוא מגלה שבג'ונגל של הרשת העולמית הוא רחוק מלהיות טורף-על.

אפילוג

ראיון עיתונאי הוא אחד האופנים המרכזיים בהם התקשורת והמנהיגות הפוליטית נפגשים על מנת שהציבור יקבל אינפורמציה מהימנה וידרוש אחריותיות. כאשר ראש הממשלה מייצר מציאות שבה ראיון מספיק להיות אמצעי עיתונאי והופך להיות אמצעי פרופגנדה ולא כלי המאפשר פיקוח ובקרה על פעילות שלטונית, לא רק התקשורת מאבדת את אחד מתפקידיה הבסיסיים - גם המנהיגות.

כשהמנהיג אינו מקיים ראיונות עיתונאיים התקשורת מפסיקה למלא את התפקיד של בדיקה, בירור וחיבור הציבור למעשיהם של מקבלי ההחלטות. הימנעות שיטתית של המנהיג מהתמודדות עם שאלות קשות אינה רק בחירה תקשורתית – היא בחירה משטרית, כזו העומדת בהלימה להפיכה המשטרית שמוביל נתניהו ומהווה חלק בלתי נפרד מההפיכה התקשורתית, המתגלמת גם בחקיקה פוגענית ומינויים פוליטיים.

התוצאה רחבה יותר מהנראה לעין: מהציבור נשללת נגישות למידע בדוק, זירת העיתונות בישראל מצטמקת וראש הממשלה בונה לעצמו תחליף־עיתונות הנשען על במה אוהדת במקום על פיקוח ציבורי. זו אינה טקטיקה זמנית של קמפיינר אלא אסטרטגיה סדורה של נטרול ביקורת.

שנות המלחמה לא שינו את יחסי נתניהו עם העיתונות – הן חשפו אותן במערומיהן, באופן הקיצוני ביותר. במקום דין וחשבון, שליטה במסר; במקום עיתונות חופשית, ערוצים נאמנים; במקום אחריות ציבורית, הסתתרות מאחורי תועמלנים בתחפושת של מראיינים. זה אינו רק דפוס תקשורתי – זהו מנגנון שלטוני המעמיק את הפגיעה במרחב הדמוקרטי בישראל.