פאולה רוזנברג עומדת על דעתה כי עמית סגל הפר צו איסור פרסום, זאת לפי כתב הגנה שהגישה במענה לתביעתו נגדה.

רוזנברג היא אשת תקשורת ומנחה, שהגישה בין השאר את תוכנית הבוקר של ערוץ 12, היכן שסגל עובד כפרשן. בחודש מרץ האחרון פרסם סגל דיווח בחדשות 12 תחת הכותרת "הבדיקה החשאית של השב"כ נגד המשטרה ובן גביר". לפי הפרסום של סגל, במשך חודשים בדק השב"כ חשד ל"חתירה תחת סדרי השלטון במדינה" במשטרה ואצל השר לביטחון לאומי בן גביר, בחשש שגורמים מארגון הטרור כהנא-חי חדרו למשטרה (בן-גביר הורשע בעבר בתמיכה בארגון הטרור).

כמה שבועות לאחר מכן פרסם סגל פוסט, שבו סיפק סיכום ביניים לפרשה שחשף קודם לכן וקבל על כך שהמקור שלו נזרק למעצר:

"הסיפור בסוף פשוט מאוד:

רונן בר סיפר ליועמשית סיפור מצמרר על השתלטות הכהניזם על המשטרה כפי שהתבטאה בתשעה באב בהר הבית.

היועמשית רצה לברר ואז הסתבר למרבה המבוכה מפי פקודיו של בר שלא היה ולא נברא.

בר, בניסיון לשקם את מעמדו מולה ומול אנשיו, פתח בחקירה סודית וחסרת תקדים של המשטרה, בחשד ל'התפשטות הכהניזם על המשטרה' והורה 'להביא מספר ממצאים'.

גם החקירה הזו הסתיימה בלא כלום.

ליועמשית זה לא הפריע, והיא כללה את המידע הסודי השקרי כחלק מנימוקיה לבגצ בלי לספר לו שמדובר בעגה המקצועית בחרטוט.

הסיפור מתפרסם על ידי ומביך אותם עד מאוד. עד כאן פדיחה.

אבל לבר ולבהרב מיארה יש כלים לצוד את מי שחשף את ערוותם, וכך הם זרקו אותו למעצר בלי עורך דין. למה? זה שיבוש? איך אפשר לשבש חקירה שנגמרה בכלום. זה יחשוף מקורות שבכ? כשאין מקורות, קשה לאתר אותם.

באקלים שבו אכפת, אפילו בדוחק, ממראית עין וחופש עיתונות, לא מנהלים ציד מקורות ממניעים אישיים.

ארגון רציני היה עסוק בבדק בית עמוק על מה גרם לו לצלול ראש לחקירת שווא, לא מכפיל את סכום ההימור".

על הפוסט הזה הגיבה רוזנברג בחשבון הפייסבוק של סגל וכתבה:

"עמית,

הניסיון שלך להציג את הסיפור כ'פשוט מאוד' הוא לא עיתונות – הוא תעמולה במסווה של דיווח.

מה שקרה כאן רחוק מלהיות פשוט: פרסמת מידע מתוך חקירה ביטחונית מסווגת, שנמצא תחת צו איסור פרסום, לא כתוצאה מתחקיר עצמאי אלא מהדלפה מגורם פוליטי – ככל הנראה שר בממשלה.

זה לא 'סיפור שמתפרסם על ידי עיתונאי' – זה פרסום שתוזמן מראש כדי לרוקן את החקירה מתוקף עוד לפני שהציבור ידע שהיא קיימת.

וזו לא 'היועמ”שית שמפריעה' – זו מערכת החוק שמנסה לתפקד תחת מתקפה.

הרי גם אתה יודע: כשמתנהלת חקירה ביטחונית רגישה, המשמעות של פרסום מוקדם עלולה לשבש אותה, לפגוע במקורות, ולחסל את האפקטיביות שלה בזמן אמת.

אבל הפרסום שלך לא בא לשרת את הציבור – הוא בא לשרת את מי שחש שהחקירה עלולה לחשוף אותו.

עיתונות חופשית פירושה לחשוף את מה שמנסים להסתיר מהציבור – לא לשמש במה למי שמנסה להסיט את הדיון ולחסום את מערכת החוק באמצעות הדלפות.
ולגבי השורה התחתונה שלך – לא, לא צריך לבדוק למה ראש השב”כ כעס. צריך לשאול למה אתה שיתפת פעולה עם תזמון שתכליתו למנוע ממנו לעבוד".

סגל הגיב לה וכתב: "או שאת בורה, או שאת משקרת ביודעין. החקירה לא התקיימה במועד הפרסום. וזה לא השקר היחיד. מציע לך למחוק את השקר לפני שאצטרך לתבוע. הטיסות מחו"ל יקרות בתקופה הזו".

רוזנברג סירבה למחוק את התגובה, טענה כי בדקה את העובדות לפני הפרסום, אך הציעה כי תתקן כל שגגה שנפלה. סגל, במענה, שב על האיום בתביעה ואכן כעבור כמה שבועות הגיש את תביעתו, אותה העמיד על סך 75 אלף שקלים.

"הנתבעת למעשה האשימה את התובע ללא כל ביסוס בפרסום מידע מחקירה מסווגת המצויה תחת צא"פ (דבר שמהווה עבירה פלילית), בתזמון הפרסום מראש על מנת לרוקן את החקירה מתוקף – דבר שיותר מאשר מרמז על פגמים אתיים קשים בעבודת התובע שניצל את היותו עיתונאי כדי להשיג מטרות שאינן רק יידועו של הציבור כפי חובתו העיתונאית, אלא פגיעה של של ממש בחקירה מתקיימת", נטען בכתב התביעה שהגיש סגל באמצעות עו"ד מיכאל דבורין.

לפי סגל, מדובר ב"שקר בוטה" כיוון שהחקירה עליה דיווח לא הייתה מסווגת, לא הייתה תחת צו איסור פרסום והפרסום לא "תוזמן מראש" כדי "למנוע מראש השב"כ לעבוד".

עמית סגל מדווח בחדשות 12 על חקירת השב"כ במשטרה, 23.3.25 (צילום מסך)

רוזנברג טוענת להגנתה, באמצעות עורכי הדין אלרן שפירא בר-אור ורינת דמרי פרי, כי מדובר בתביעת השתקה שיש לסלק על הסף. לדבריה, ההליך נגדה אינו תביעה משפטית רגילה אלא "פעולת נקם, שלוותה בשלל התנהגויות אלימות ומניפולטיביות מצד התובע, שנועדו להשתיק כל שיח ביקורתי כלפי פרסומיו".

לפי רוזנברג, התביעה נגדה "הוגשה כחלק משיטת סגל להשתקת ביקורת".

את השיטה מתארת רוזנברג כך: "התובע [סגל], שכאמור לעיל הינו אחד הפרשנים הפוליטיים החזקים והבולטים במדינה, עושה שימוש בכוחו ובממונו על מנת להשתיק כל אדם שמעז לבקר אותו באמצעות מכתבי דרישה, הפעלת לחצים על המפרסם וסביבתו, הגשת הליכים משפטיים וחסימות ברשתות החברתיות".

כדי לתקף טענה זו מצטטת רוזנברג משלל פרסומים, החל בבלוגר תומך נתניהו אלי ציפורי וכלה בדובר לשעבר של יאיר גולן, עומר נחמני.

לגופן של טענות התביעה מזכירה רוזנברג כי בין הפרסום המקורי בחדשות 12 לפרסום הפוסט המסכם אליו הגיבה, פרסם סגל ברשתות החברתיות את המילים הבאות:

"הייתי רוצה לחיות בדמוקרטיה שבה לאנשים שהובכו בגלל פרסום אמיתי לא תהיה היכולת לצאת למסע נקם שבמסגרתו יוכלו להאזין לעיתונאים, לחקור אותם על מקורותיהם ולזרוק למעצר שב"כ מי שהדליף.

מה דעתכם, אנחנו חיים בדמוקרטיה כזו?".

לדבריה, הפרסום הזה, שלא הוזכר כלל בכתב התביעה, "מהווה הפרה ברורה של צו איסור הפרסום שהוטל על החקירה, שאסר כל פרסום בדבר החקירה או עצם קיומה, וזאת כביכול בדרך של העלאת 'משאלת לב'".

עוד טוענת רוזנברג כי כלל לא ביקשה לקבוע עובדות, אלא "לעורר שיח ציבורי" באמצעות "הבעת דעה". ובאשר לטענה כי האשימה את סגל בתזמון פרסום שנועד לרוקן חקירת שב"כ מתוכן משיבה רוזנברג, כי ההאשמה במקרה זה היא למדליף ולא למפרסם.

11337-05-25