הסרט "12 ימים ביוני" של מוריה אסרף ואלון בן-דוד ששודר השבוע (16.9) ברשת 13 הוא סרט תעמולה על מלא, שפועל להאדיר את ראש הממשלה הנאשם נתניהו, את שר הביטחון כ"ץ, את צה"ל, את חיל האוויר ואת כל מי שלקח חלק במבצע ההפצצות באיראן. אין שאלה אחת שמקשה, אין ביקורת, יש רק חנופה.
ובכל זאת, סרט הטלוויזיה כולל גם חשיפה חשובה. היא מגיעה ממש בתחילת הסרט וכלל לא מתייחסת למבצע עצמו. מדובר בעדות מבפנים לסימביוזה בין כתבי החדשות הבכירים ביותר לבין הלשכות הבכירות שהם מסקרים, לכאורה באופן ביקורתי, אובייקטיבי ומקצועי.
הסרט נפתח בסיפור מסכת ההונאה שביצעה ישראל על מנת להפתיע את האיראנים. אסרף ובן-דוד לא חושפים מבצעי ביון מתוחכמים, אלא את השימוש שעשתה הממשלה בתקשורת הישראלית, ולמעשה - בהם עצמם. כידוע, לשכת נתניהו הוציאה הודעה כוזבת לפיה ישהה בחופשה בצפון במהלך סוף השבוע שלפני חתונת בנו אבנר, על מנת לשדר "עסקים כרגיל". אך בכך לא הסתכמה ההטעייה.
אסרף, הכתבת המדינית של חדשות 13, מציגה פן נוסף שלה: תדרוכים מאחורי הקלעים שנועדו לשתול ידיעות שקריות בתקשורת. במילים אחרות: לא לסמוך רק על האמינות, ככל שזו קיימת, של הודעות הלשכה, אלא לנצל את זו של התקשורת. האמינות שיש לעיתונאים מקצועיים שלכאורה לא "עובדים" אצל השלטון כמו באיראן, למשל.
עומר דוסטרי, דובר רה"מ לשעבר, מספר כיצד הונה את הציבור הישראלי, "12 ימים ביוני", רשת 13, 16.9.25 (צילום מסך)
"אתה עושה משהו מאוד מוזר באותו ערב, אתה מתקשר אלי ואתה אומר לי שאתה צריך שאני אוציא במהירות שראש המוסד והשר דרמר יפגשו במהלך סוף השבוע עם השליח האמריקני וויטקוף לפני פגישותיו בעומאן, ואני שואלת אותך אם אפשר להמתין לבוקר, אתה אומר לי: 'לא. זה צריך לצאת עכשיו'", אומרת אסרף לעומר דוסטרי, מי שהיה דובר רה"מ לכמה רגעים. דוסטרי מאשר שהדיווח, שהקפיץ שוב את ליבותיהם של הישראלים החרדים לגורל החטופים, אכן לא היה ולא נברא: "המטרה כמובן הייתה לייצר איזושהי שגרה ואופטימיות למשא ומתן".
ואכן, אסרף דיווחה ב-9 ביוני כי "גורמים ישראלים אמרו הערב (שני) לחדשות 13 כי השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר וראש המוסד דדי ברנע יפגשו עם השליח האמריקני סטיב ויטקוף טרם סבב השיחות הבא בין ארצות הברית לאיראן, שצפוי להתקיים בסוף השבוע. הדיונים יתמקדו בטיוטת הסכם הגרעין, ומיקום הפגישה יקבע מחר". הדיווח השקרי עודנו מתנוסס באתר רשת.
זהו רגע טלוויזיוני בלתי נתפס. הן אסרף והן דוסטרי מתייחסים כמובן מאליו לא רק לכך שלשכת ראש הממשלה מעבירה הודעות שקריות לעיתונאי, אלא גם לכך שהעיתונאי מפרסם את הדברים במיידיות, ללא תהיות ושאלות. במילים אחרות, עיתונאית בכירה מציגה את עצמה כמי שעובדת בפועל אצל דובר ראש הממשלה, והדבר לא נראה מוזר לא לדובר ולא לעיתונאית.
מוריה אסרף מספרת כיצד הונתה את הציבור הישראלי, "12 ימים ביוני", רשת 13, 16.9.25 (צילום מסך)
לא מדובר בסתם עיתונאית: אסרף היא הכתבת המדינית בגוף הטלוויזיה שנתפס כביקורתי ביותר כלפי ממשלת נתניהו. ולא מדובר בסתם דובר: דוסטרי, בקדנציה הקצרה שלו כדובר רה"מ הנאשם, התנהל בסגנון טראמפיסטי, פעל והתבטא בבריונות ונכנס לעימותים מתוקשרים עם כתבים - ואסרף בראשם.
בספטמבר 2024 סילק דוסטרי את אסרף מקבוצת הווטסאפ של הכתבים המדיניים, כנקמה על כך שפרסמה בחשבון הטלגרם שלה הודעה מלשכת ראש הממשלה - וכתבה כי היא הגיעה מלשכת ראש הממשלה ולא מ"גורם המעורה בפרטים" כפי שרצה הדובר. בינואר 2025 סילק אותה מהטיסה לביקור רשמי בארה"ב במטוס הציבורי "כנף ציון", לאחר שנתפסה מחטטת במגירות בלשכה.
כלומר, גם העיתונאית מכלי התקשורת הנתפס כלעומתי ביותר לנתניהו, שנמצאת בעצמה בעימות פומבי עם דוברו - מתנדבת תוך רגע להפיץ פייק ניוז באולפן החדשות ברגע שהיא מקבלת טלפון מהדובר.
מוכרים את האמינות
זהו אינו הרגע היחיד בסרט המציג, מתוך חוסר מודעות מוחלט, את האופן בו התקשורת המרכזית משתפת פעולה באופן מלא עם ממשלת נתניהו ומשמשת עבורה כצינור חלול להעברת מסרים, ועוד בזמן שזו מנהלת נגדה קמפיין הסתה בלתי פוסק.
הצגנו כאן ב"העין השביעית", פעם אחר פעם, כיצד העיתונאים באולפני החדשות משרתים את נתניהו, מסריו והנרטיב שלו בכל הנוגע לעסקת חטופים והמשך המלחמה. הקטע החשוב השני בסרט של אסרף ובן-דוד מתמקד בדיווח שקרי על דיון בקבינט בנושא עסקת החטופים. הפעם המרואיין אינו דובר לשעבר אלא חבר כנסת ותיק מהליכוד, ישראל כץ, שנתניהו מינה לשר ביטחון.
שר הביטחון ישראל כץ מספר כיצד הונה את התקשורת והציבור הישראלים, "12 ימים ביוני", רשת 13, 16.9.25 (צילום מסך)
אסרף יושבת מול כץ ומספרת כי "ביום חמישי קבוע דיון בקבינט, הוא אמור לעסוק, על פניו לפי ההודעה שיצאה לתקשורת, בעניין החטופים", כץ קוטע אותה כשחיוך זחוח מתפשט על פניו ואומר: "כן, הטענו אתכם. זה בסדר גמור".
אסרף אינה מתקוממת, או אפילו מרימה גבה, מחווה שהמגישה בערוץ המתחרה, יונית לוי, אימצה כתחליף לביקורת עיתונאית. במקום זאת, היא פשוט מציגה את הדיווח ששידרה במהדורת החדשות של ערוץ 13 באותו ערב, על "ההתקדמות בסוגיית החטופים" ועל כך ש"בעוד יומיים, ביום חמישי צפוי הקבינט המדיני-ביטחוני להתכנס לדון בהצעה הזאת".
ברשת 13 לא חושבים לעצור רגע ולשאול שאלה מתבקשת: אם העיתונאים שלנו הם כלי להעברת מסרים מלשכת ראש הממשלה, מדוע שהציבור יאמין לנו יותר מללשכה? ובעצם, מדוע בכלל צריך מתווכים? הרי לנתניהו יש טיקטוק וטוויטר ופייסבוק.
במובן הזה, הסרט "12 ימים ביוני" הוא לא סרט על עוד מבצע צבאי במזרח התיכון, אלא על האופן בו התקשורת החופשית מפזרת לרוח את הנכס היחיד שנותר לה בעידן הרשתות: אמינות.
להרדים את הציבור
באופן מדהים, וכפי הנראה מבלי משים, אסרף חושפת בשני הרגעים הללו את פרקטיקת השליטה של נתניהו וממשלתו בתקשורת ואת ההכנעה בה העיתונאים מקבלים את אותה שליטה.
הכתבת המדינית קיבלה פקודה מדובר ראש הממשלה וביצעה אותה. היא הסכימה לפרסם את הידיעה ה"בלעדית" שהומצאה במוחו הקודח של הדובר מבלי לבדוק את אמינותה, כי לו הייתה מסרבת הבלעדיות היתה עוברת לכתב אחר. באותו האופן היא מפרסמת כלשונה הודעה לעיתונות של הממשלה, מבלי לאמת אותה כלל.
בשם הסקופ, כדי להשיג ולשמור על מקורות בכירים בממשלה, או אולי פשוט כדי לא להתאמץ, אסרף וחבריה באולפני החדשות בוגדים בתפקידם, באתיקה העיתונאית ובצופים. במקרה הטוב אלו פייקים שנועדו להרדים את האיראנים. במקרה הרע, והשכיח הרבה יותר, אלו ספינים שנועדו להרדים אותנו, הציבור.