על פי האגדה על הגולם מפראג, הרב יהודה ליווא, המהר"ל, העניק חיים ליצור ענק שיצר מחימר, במטרה שהלה יגן על הקהילה היהודית מפני מי שהפיצו עליה עלילות דם. אלא שהגולם איבד שליטה והחל להשתולל ברחבי העיר, עד שהרב נאלץ לפרקו.
הנשיא טראמפ הוא גולם יציר כפיו, המשתולל והורס מוסדות ונורמות בארה"ב במסווה של מאבק באנטישמיות ובעלילות דם. במקום להתמודד באמת עם האיום הגובר של אנטישמיות בארה"ב ומחוצה לה, הוא סולל את הדרך לגל אנטישמיות שיהיה קשה מאוד לרסן. עולם הפוסט-אמת והיעדר העובדות שהוא מטפח – הוא בדיוק הקרקע שעליה אנטישמיות משגשגת.
אנטישמיות הינה תופעה ייחודית בין צורות הגזענות, משום שבלבה ישנה תיאוריית קונספירציה הטוענת לקשר יהודי סמוי לשליטה או להרס. בשל שורשיה הקונספירטיביים, האנטישמיות משנה צורה ומאפשרת להאשים יהודים כמעט בכל דבר, גם כאשר מדובר בדברים סותרים.
נראה שהאנטישמים הקדימו במאות שנים את הבינה המלאכותית, שמאפשרת לציבור לקבל במהירות ובקלות תשובות לשאלות מורכבות: לא משנה מה השאלה – התשובה מבחינתם תמיד זהה. אילו היה קיים "צ'אטבוט אנטישמי", הוא היה מגיב לכל בלבול ציבורי או אירוע חריג בקונספירציה יהודית.
בעוד שאנטישמיות שימשה לאורך ההיסטוריה ככלי נוח בידי משטרים ומנהיגים לגיוס תמיכת ההמונים ולהסחת הדעת מכישלונותיהם, היא גם מהווה פורקן ליחידים החשים כעס, תסכול, או מתקשים להבין את העולם הסובב אותם. זו הסיבה לכך שבמהלך ההיסטוריה הואשמו היהודים באחריות למגפות, אסונות, מלחמות, מהפכות – וכן בשליטה על הכלכלה, הפוליטיקה, מוסדות מקומיים ובינלאומיים והתקשורת.
הנשיא טראמפ תורם ליצירת עולם של פוסט-אמת והעדר עובדות באמצעות שלוש אסטרטגיות מרכזיות. הראשונה בהן הינה מתקפה מתמשכת על העצמאות הניהולית והחופש האקדמי של מוסדות ההשכלה הגבוהה והמחקר בארה"ב.
לאורך ההיסטוריה, מנהיגים סמכותניים ראו באוניברסיטאות מוקדי התנגדות – ופעלו לדכא את חברי הסגל והסטודנטים, ולעיתים אף סגרו קמפוסים שלמים. אך הגישה של הנשיא טראמפ רחבה ומתוחכמת יותר. היא לא נועדה רק להשתיק את מבקריו האישיים. הוא מוביל מתקפה על עצם הלגיטימיות של מוסדות ההשכלה הגבוהה והמחקר – כעמודי תווך של זיהוי וניתוח עובדות, ידע וחשיבה ביקורתית בחברה דמוקרטית.
האסטרטגיה השנייה הינה המתקפה שמנהל הנשיא טראמפ נגד העיתונות. הוא אינו מסתפק בתקיפת עיתונאים או כלי תקשורת מסוימים שמבקרים אותו, אלא מוביל מתקפה רחבה על מוסד העיתונות עצמו – תוך ערעור על תפקידו המרכזי באיתור העובדות ובפיקוח על ניתוחן באמצעות עריכה ובדיקה מקצועיות.
במסגרת מתקפה זו, מוצגת העיתונות כאליטה מנותקת ומסוכנת – לא רק "אויבת העם", אלא גם כוח "לא נבחר" שבאמצעות מניפולציות פועל להנדס את דעת הקהל. במקום העיתונות, מוענקת הסמכות לקבוע מה היא "אמת" לכל אדם שיש לו חשבון ברשתות החברתיות – ובמיוחד למשפיענים דיגיטליים, כאשר הנשיא טראמפ עצמו כמובן בראשם.
האסטרטגיה השלישית הינה מהלכיו של הנשיא טראמפ להחליש ולפרק מוסדות דמוקרטיים בארה"ב, ובכלל זה פיטורין או השתקה של אנשי מקצוע בממשל הפדרלי. במקום לקיים שלטון חוק, לבסס החלטות על ניתוח עובדתי ומשפטי ולהיוועץ במומחים, ממשלו של הנשיא טראמפ מזוהה עם פוליטיזציה ושלטון שרירותי.
במשרדי הממשל ובסוכנויות פדרליות רבות, הנאמנות האישית לנשיא גוברת על מומחיות, ניסיון מקצועי ומחויבות לנורמות דמוקרטיות. במובן הזה, הנשיא טראמפ לא המציא דבר חדש – הוא פשוט ממשיך בדרכם של מנהיגים סמכותניים אחרים. אך כאשר נשיא ארה"ב נוהג כך, ההשלכות הן גלובליות. הדבר נותן לגיטימציה למנהיגים אחרים ברחבי העולם לנהוג באותו האופן.
בהיעדר עובדות – כאשר הציבור מאבד אמון במוסדות להשכלה גבוהה ולמחקר ובעיתונות, ונשלט על ידי ממשל שפועל באופן שרירותי – נוצרת קרקע פורייה להתפתחותן של תיאוריות קונספירציה אנטישמיות. קרקע כזו ניתנת לניצול בקלות על ידי משפיענים, פוליטיקאים וגורמים בעלי עניין, לצורך קידום עצמי ואידיאולוגי, או כהסחת דעת מבעיות אמיתיות – כולל כאלו שהאחראים להן הם אותם גורמים שעושים שימוש ציני באנטישמיות.
לאורך ההיסטוריה, קהילות יהודיות ניסו להדוף פוגרומים, חרמות והדרה חברתית באמצעות התמודדות עם תיאוריות קונספירציה והפרכת עלילות דם. על רקע המאבק הזה הפכה לפופולרית אגדת הגולם מפראג – סמל לצורך הנואש להגן על קהילה הנתונה לאיום מתמיד. בעולם שהנשיא טראמפ יוצר, המשימה הזו נעשית קשה יותר ויותר – ולעיתים כמעט בלתי אפשרית.
לכן, אלה שמהללים את הנשיא טראמפ על כך שהוא נלחם עבורם בכמה "תפוחים רקובים", צריכים להבין שבגללו הם עלולים להפסיד את המלחמה הרחבה יותר נגד האנטישמיות ולגרום לה לצאת מכלל שליטה. אין מגנים טובים יותר על היהודים מאשר העובדות, היכולת לחשוף את האמת ואמון הציבור בממצאים של בדיקה כנה ומבוססת.