טרם "יבש הדיו" בטלפרומפטר ממנו הקריא ראש הממשלה נתניהו את ההכרזה על "ניצחון לדורות" על פרויקט הגרעין האיראני במבצע ש"יירשם בדברי הימים", וה"ניו יורק טיימס" פרסם הערכה ראשונית סותרת של סוכנות ביון ההגנה בפנטגון (DIA), לפיה התקיפה של ארה"ב באיראן עיכבה את פרויקט הגרעין רק בחודשים ספורים וכי מרבית האורניום המועשר של איראן הועבר מבעוד מועד למקומות אחרים. בנוסף, מקורות בישראל אמרו לעיתון כי הם מאמינים שאיראן החזיקה באתרים סודיים שלא הופצצו.
למרות פתיחת השמפניות הוורודות שהגיעה גם לאופוזיציה בכנסת ולאולפני החדשות בישראל, יש סיכוי טוב שלפני שיירשם מבצע "עם כלביא" ב"דברי הימים", הוא יירשם בפרוטוקולים של הדיונים בוועדות הקונגרס האמריקאי, ואולי אף של ועדת חקירה בקונגרס. זו צפויה לקום לאחר ניצחון הדמוקרטים בבחירות האמצע ב-2026 או בהמשך.
בעוד שאת כהונתו הראשונה של הנשיא טראמפ ליוותה פרשת "רוסיה-גייט", שעסקה בהתערבות רוסיה בבחירות בארה"ב ב-2016, את כהונתו השנייה של הנשיא טראמפ תלווה מעתה והלאה פרשת "איראן-גייט". מדובר בנושא שבאופן נדיר מצליח לאחד את השורות בקונגרס בין נבחרים רפובליקאים מתנועת ה-MAGA ונבחרים דמוקרטים.
טרם תקיפת ארה"ב באיראן, חברי קונגרס התנגדו נחרצות להצטרפותה למלחמה וחלקם אף הביעו בפומבי ספק במהימנות "דפי המסרים" שיצאו מלשכת ראש הממשלה נתניהו ומהבית הלבן. לאחר התקיפה, חלקם גם קראו לחקור את חוקיות הכניסה של ארה"ב למלחמה ללא אישור מראש של הקונגרס.
הנשיא רונלד רייגן (במרכז) מקבל את דו"ח ועדת החקירה בפרשת איראן-קונטראס, 1987 (צילום: נחלת הכלל, ספריית רייגן)
בנוסף על העמדות האידיאולוגיות והאינטרסים הפוליטיים של כל אחד מהם, במהלך שנים-עשר הימים של המלחמה באיראן נדלקו שלל "נורות אדומות". בין היתר, כאשר הנשיא טראמפ השיב שלא אכפת לו מה אמרה ראשת המודיעין הלאומי, טולסי גבארד, בתגובה לשאלת עיתונאים לגבי עמדתו על עדותה בקונגרס ב-25 במרץ השנה. אז היא אמרה שאיראן לא בנתה נשק גרעיני ומנהיגה העליון לא אישר לבנות כזה למרות שהמדינה העשירה אורניום לרמות גבוהות יותר (רק בעקבות דבריו של טראמפ, גבארד חזרה בה).
בסדרה של תחקירים, ה"ניו יורק טיימס" חשף כיצד הנשיא טראמפ עבר "אבולוציה" מהירה מהתנגדות לתקיפה ישראלית, לשמירת ריחוק ממנה לאחר שהחלה, ללקיחת קרדיט על הצלחתה, לאישור תקיפה אמריקאית במתקני הגרעין ולהודעה על "הפסקת אש". כל שלב באבולוציה הזו היה קפריזי, מפתיע ותוך התעלמות מגורמי מקצוע ומבעלי ברית פוליטיים בארה"ב עצמה ובעולם.
בדומה לראש הממשלה נתניהו שמיהר לקבוע שמדובר ב"ניצחון לדורות", גם הנשיא טראמפ מנסה לסגור את האירוע במהירות, ולחנוק את העניין הציבורי המתבטא בתחקירים בעיתונות ואת העיסוק בכך בקונגרס. בסדרה של ציוצים ברשת TRUTH וגם בראיונות הוא טען שמתקני הגרעין הושמדו באופן מוחלט וכי תוכנית הגרעין האיראנית חזרה עשרות שנים אחורה.
הפעם האחרונה והיחידה שמדינת ישראל מצאה את עצמה בלב דיונים וחקירות בקונגרס האמריקאי הייתה בפרשת "איראן-קונטרס": הקונגרס האמריקאי החליט להגביל את הסיוע הצבאי לקבוצות מזוינות שכונו "קונטרס" וביצעו פעולות טרור בתוך ניקרגואה. גורמים בממשל רייגן קשרו קשר יחד עם מדינת ישראל כדי להמשיך את הסיוע. בין היתר, באמצעות הפניית הרווחים מעסקאות נשק אסורות עם משטר חומייני באיראן לטובת הפעילות המזוינת בניקרגואה. כמו-כן, מדינת ישראל העבירה לקונטרס נשק שלל שתפסה בלבנון, ובהתנהלותה הפרה את חוקי הקונגרס לקבלת הסיוע מארה"ב.
"עולה מן הדיווחים שישראל גררה למעשה את הנשיא לקו פעולה המנוגד למדיניותו המוצהרת. להערכתי אפשר לראות במגמה זו הכנת אליבי מצד גורמי ממשל ושימוש בישראל כבשעיר לעזאזל"
כדי לנסות לצמצם נזקים, בפעם היחידה בתולדותיה מדינת ישראל הסכימה לשתף פעולה עם חקירה של גורם זר בעניין הקשור למדיניות הייצוא הביטחוני שלה. חשיפת הפרשה בתקשורת האמריקאית, עצם דיוני הקונגרס בהתנהלות ישראל וגם פרסום ממצאי החקירה החמורים לציבור, גרמו נזק עצום למעמדה של ישראל בארה"ב.
שורת מברקים משנת 1986, שנשלחו מהשגרירות בוושינגטון ומהקונסוליה בלוס אנג'לס למשרד החוץ בירושלים, על רקע הפרשה וחקירת הקונגרס, נראים רלוונטיים גם לפרשת "איראן- גייט" הנוכחית.
בין היתר, במברק מיום 27.11.1986, שגריר ישראל מאיר רוזן כתב "יש להניח שהאמריקאים המעורבים בפרשה ישתדלו להעביר האחריות להרבה מן המעשים לישראל. הדבר יהיה נוח מבחינתם גם כדי להימלט מאחריותם האישית וגם כדי להגן על נשיא ארה"ב הנמצא במצוקה רצינית".
בדיווח של השגרירות על מעמדה של ישראל בארה"ב, מיום 8.12.1986, נכתב ש"ישראל סבלה כאן ללא ספק מכה נוספת מבחינת תדמיתה בעיני האמריקאי הממוצע. מה שקרה היה רק אישור נוסף להיותה של ישראל מדינה שידה בכל ויד כל בה, הבוחשת בכל פינה אפילה ושהכול אפשר להאמין עליה".
במברק של הקונסוליה בלוס אנג'לס מיום 25.11.1986, נכתב ש"ישראל מעורבת בפרשה עד הצוואר... עולה מן הדיווחים שישראל גררה למעשה את הנשיא לקו פעולה המנוגד למדיניותו המוצהרת. להערכתי אפשר לראות במגמה זו הכנת אליבי מצד גורמי ממשל ושימוש בישראל כבשעיר לעזאזל".
להבדיל מפרשת "איראן-קונטרס" הסבוכה, שהקונגרס נדרש לחקור בה את המעורבות של מספר רב של אישים בכירים מהמערכת הפוליטית והביטחונית הישראלית, הפעם במוקד יעמוד לבדו ראש הממשלה נתניהו. מן הסתם, איש לא חושד שהנשיא טראמפ התייעץ עם שר הביטחון ישראל כ"ץ. למעשה, התשבחות שמקבל נתניהו בישראל, שהינו הפוליטיקאי הישראלי היחיד שהיה מסוגל לשכנע את הנשיא טראמפ לשנות את עמדתו ולהצטרף למלחמה, עלולות לסבך את הראשון אם ייקבע בקונגרס שהוא הטעה את השני.
כך, נתניהו יהיה ראש הממשלה הישראלי הראשון שבמקביל נאשם בפרשות שחיתות בתיקי האלפים בישראל, נאשם בפשעים נגד האנושות בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, וגם מעשיו ייחקרו על ידי הקונגרס האמריקאי בוושינגטון.
יש לקוות שהתקשורת הישראלית תצטרף במהרה לתקשורת האמריקאית, ותיזכר שכוחה אינה באחדותה אלא בבירור העובדות והגשתן לציבור ללא מורא וללא משוא פנים.