משה דיין בליל הבחירות ב-30 ביוני 1981 (צילום: משה שי)

משה דיין בליל הבחירות ב-30 ביוני 1981 (צילום: משה שי)

השביעייה הסודית

גם היום שונה הכותרת הראשית של "הארץ" מכותרותיהם של שאר העיתונים, והיא מוקדשת לשיחות השלום הנעדרות – גם היום – משערי העיתונים האחרים. "השביעייה תתכנס היום כדי לדון בהצעת אובמה לחידוש ההקפאה", לשון הכותרת. ידיעות דומות מתפרסמות גם ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות".

המידע שמביאים שלושת העיתונים סותר חזיתית את המידע שמביא שלמה צזנה בפתח ידיעה שלו בעניין ב"ישראל היום": "השביעייה והקבינט יתכנסו – אך בלשכת רה"מ מבהירים: דיון בנושא הקפאת הבנייה בהתנחלויות לא על הפרק". הקביעה של צזנה חוזרת גם בכותרת המשנה: "בלשכת ראש הממשלה מבהירים: השרים לא ידונו בהקפאת הבנייה".

בהמשך הידיעה המנגינה מעט אחרת: "שרים וח"כים טענו אתמול כי נושא ההקפאה, כמו גם המשבר במו"מ וההצעה האמריקאית לסל הטבות, יעלו לדיון בפורום – אם לא על-ידי נתניהו, הם יובאו לדיון ולעדכון על-ידי שר הביטחון או אחד השרים האחרים". אז השביעייה תדון בהקפאה או לא תדון בהקפאה? צזנה ממשיך: "בלשכת רה"מ הודיעו אתמול רשמית כי בישיבה לא צפוי דיון בנושא הקפאת הבנייה, וכי הדיון בפורום הבכיר הוא ב'נושא אחר'". רשמי רשמי, אבל על מה הולכים לדון בקבינט?

"נושא הדיון הרשמי הוא ועדת החקירה הבינלאומית של האו"ם לאירועי המשט בעזה", כותב איתמר אייכנר ב"ידיעות", "אולם ההערכה היא שהדיון יעסוק גם בהקפאת הבנייה בהתנחלויות. בסדר היום של השביעייה מופיע נושא שהוגדר 'חסוי', אך על-פי ההערכות מדובר בדיון ראשון בדרישה האמריקאית שישראל תאריך את הקפאת הבנייה בחודשיים נוספים בתמורה לחבילת הטבות". אייכנר מוסיף כי "מלשכת רה"מ יצאה הכחשה רשמית".

אם בהמשך השבוע לא נקרא דיווחים על דיון הצמרת המדינית בהקפאה, נוכל להוריד את הכובע בפני מקורותיו המצוינים של הכתב המדיני של "ישראל היום". אם דיווחים כאלה יתפרסמו – זו תהיה הוכחה נוספת לכך שהסיקור המדיני של "ישראל היום" הוא המשך המדיניות הממשלתית באמצעים אחרים.

נווה, דיין

אתמול נודע כי יאיר נווה, לשעבר אלוף פיקוד מרכז וכיום מנכ"ל חברת סיטיפס, האחראית על הקטסטרופה הידועה בשם "פרויקט הרכבת הקלה בירושלים", ימונה לתפקיד סגן הרמטכ"ל, אולם איש צבא אחר כובש את רוב הכותרות הראשיות: משה דיין, שפרוטוקול דיונים ממשלתי ובו דברים שאמר ביום השני לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, בהיותו שר הביטחון של מדינת ישראל, שוחרר לפרסום על-ידי גנזך המדינה.

"ייאוש בצמרת" היא הכותרת הראשית ב"מעריב", "לנטוש פצועים במוצבים" היא זו של "ידיעות אחרונות". ב"ישראל היום" הכותרת על השער היא "ואז הציע דיין: לנטוש את הפצועים", וב"הארץ" היא "הדיונים הסודיים מ-1973 נחשפים; דיין: 'רוצים לגמור את היהודים'". כותרת הדיווח של אמיר אורן בעמ' 7 ב"הארץ" היא "הפאניקה של דיין: מדוכדך, טועה ומתחמק".

אף שמדובר בעניינים היסטוריים שנראים מתאימים ל"הארץ" יותר מלעיתונים האחרים, מעניק לה העיתון את המיקום הבולט פחות. כנראה משום שלבעלי זיכרון היסטורי אין כאן גילוי מרעיש, אלא רק אישוש נוסף למה שכבר היה ידוע. וכך כותב אורן: "רק עכשיו, באיחור מביך, נזכרים שומרי התיעוד הממלכתי להשליך פירורים לציבור, פרטי דיונים בארבעת הימים הראשונים של המלחמה. הם עושים זאת שנים מעטות לאחר שבלחץ תקשורתי הוסר הסיווג והופץ לקומץ הסיכום של מחלקת היסטוריה בצה"ל, ולאחר שחלקים בדו"ח ועדת אגרנט ובכרכי העדויות שנמסרו לוועדה פורסמו. כל זאת, שנים ולעתים עשורים לאחר שבעלי עניין או סופרים מטעם, וכמותם גם חוקרים, הדפיסו זכרונות או גרסאות מלומדות. סודות גדולים אין שם; אולי הם חבויים בהערות המעטות שסוידו, באופן המרמז שדובר בהם באמצעים מיוחדים.

"וכמו המסגרת, גם הבחירה במסמך מסוים זה מביכה, כי דיין, הדובר הראשי בדיון, כבר השתמש בתרשומת דבריו בספרו 'אבני דרך' מ-1976, בין השאר כדי לגלגל מעצמו את האחריות ולהתנער מדימויו התבוסני – הוא לא היה מיואש, רק ספקן ומציאותי. כך עשה גם הרשם שלו, עוזר המזכיר הצבאי אריה בראון, שלימים ניצל גם הוא את החומרים הפנימיים לחיבור ספר על דיין במלחמת יום הכיפורים".

ב"הארץ", ובעיתונים האחרים, מביאים את הציטוט הבא מדיין: "לא הערכתי די את כוח האויב, את המשקל הלוחמתי שלו, והגזמתי בהערכת הכוחות שלנו וביכולתם לעמוד. הערבים לוחמים הרבה יותר טובים מאשר קודם. יש בידיהם נשק רב. הטילים (קרקע אוויר) – מטרייה קשה שחיל האוויר שלנו לא יכול לנפץ אותה". ועוד ציטוט: "כמויות הנשק שלהם אפקטיביות. היתרון המוסרי שלנו אינו עומד מול המאסה הזאת".

רק "ישראל היום" מעדיף את נווה על דיין, והכותרת הראשית שלו היא "יאיר נווה חוזר לצבא – כסגן הרמטכ"ל". כותרת המשנה מדגישה, כמו בעיתונים האחרים, את עובדת היותו של נווה "חובש כיפה" ואת העימות בינו למתנחלים כשהיה אחראי על פינוי יישובים בהתנתקות ועל פינוי עמונה. כותרת הטור של אנשיל פפר וניר חסון, הנלווה לידיעה בעניין ב"הארץ", היא "ניסיון בשטח, פליטות הפה ומעורבות בפרשת ענת קם".

לא רק נשים, לא רק גברים

"גבריות היא נושא חם עכשיו", כותבת צפי סער במדורה "גברת מג'ונדרת" במוסף "גלריה". "אחרי הסערה שעורר מאמרה של העיתונאית האמריקאית האנה רוזין במגזין 'אטלנטיק', שהוכתר בכותרת 'סופם של הגברים' והכריז כי במידה רבה כבר הושג שוויון בין המינים, יצא עתה 'ניוזוויק' בגיליון העוסק בהרחבה, ובדאגה, במצבו של הגבר כיום. בספר העומד לראות אור, 'Man Down', כותב דן אברמס כי 'נשים, כקבוצה, הן חכמות, יעילות וחזקות יותר מגברים'.[...] אפשר לראות בפרסומים המבשרים על ירידת כוחם לכאורה של גברים נטייה תקשורתית להכתיר כותרות ולהגדיר נחרצות תהליכים חברתיים שמטבעם מתרחשים באטיות ובהדרגה, אבל דומה שיש כאן הרבה מעבר לכך".

אחרי שהיא סוקרת בקצרה את ההסתברות וההתקבלות של התיאוריה שמציגים הכותבים ב"ניוזוויק", מסכמת סער: "אבל מעל לכל זה, כל צורת ההסתכלות הזאת של גברים נגד נשים, מי למטה ומי למעלה, ולהפך – בעייתית, פשטנית ומקוממת. המטרה של התנועה הפמיניסטית לא היתה ואיננה שנשים יהיו 'כמו גברים' וגם לא 'יותר מגברים'.

"המטרה היא, בין השאר, שבני-אדם, יהיו אשר יהיו, לא יהיו כבולים באזיקים חברתיים שנקבעים על-פי המגדר שלהם. כי לא רק נשים, אלא גם גברים, צריך לזכור, נפגעים מהסדר החברתי הקיים, הלוא הוא הפטריארכיה: החל בילד הקטן שאומרים לו לא לבכות, כלומר שוללים ממנו את הזכות להביע רגש ואולי אף להרגיש; דרך הנער שמקבל מחבריו המחוצ'קנים את המסר שלהיות בן זה 'לרצות לזיין ולשנוא הומואים' (כפי שהעיד בראיון ברשת סטודנט למגדר העובד בבתי-ספר); ועד לגבר הבוגר שנתון בלחץ לפרנס ולהפגין ביצועים הולמים בחזיתות שונות".

העשירים ואנחנו

"נגד מי המחאה?", שואל רז שכניק את חיים חפר במוסף "24 שעות". חפר, יחד עם יוני רכטר וקבוצת זמרים, הקליטו שיר, יוזמה של איש העסקים סטף ורטהיימר. "נגד העובדה שיש אנשים שיושבים וחושבים שהעיקר כאן הוא להרוויח", עונה חפר. "זה מתחיל להזכיר את מה שהיינו בגלות: סוחרים, עורכי-דין, רוכלים, דברים כאלה. שוכחים שבאנו לעשות פה ציונות, להקים קיבוצים, לבנות את הארץ, לא רק לעשות כסף".

"דה-מרקר" ("בלעדי") ו"ממון" מבשרים בשעריהם על המסקנות הצפויות של ועדת ששינסקי, הדנה באפשרות להגדיל את הנתח שיקבל הציבור מהכנסות תגליות הגז לחופי הארץ, הכנסות שילכו ברובן לחברות דלק, נובל-אנרג'י והשותפות האחרות בקידוחים.

"התמלוגים לא יועלו, מס יוטל על רווחי הגז", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "שיעור התמלוגים שמשלמות חברות הגז למדינה לא ישתנה, כך עולה מהמסקנות הצפויות של ועדת ששינסקי", מפרטת כותרת המשנה על השער. "במקום העלאת התמלוגים, תמליץ הוועדה להטיל מס חדש על רווחי החברות – שיגדל בהתאם לרווחיות ולמחירי הגז. בכך מתקרב לסיומו אחד המאבקים הייצריים בתולדות המשק".

לפי אבי בר-אלי, "מסתמן כי החלטת ועדת ששינסקי תקבע גם כי המס המגזרי החדש יהיה פרוגרסיבי. כלומר, יהיה רגיש לשיעור הרווחיות של המאגר המסוים, וכן למחיר המשאב בעולם. [...] כך לא תיפגע הכדאיות הכלכלית של פיתוח מאגרי גז או נפט". עוד מדווח בר-אלי כי הטבות המס לשותפויות הגז עתידות להתבטל.

הכותרת על שער "ממון" היא "במקום תמלוגים: הגדלת המסים". שני העיתונים מזכירים כי היום תיערך בוועדת הכלכלה של הכנסת ישיבה בנושא התמלוגים, שאליה יגיעו גם נציגי השותפויות. אחד מהם יהיה כנראה גם הטייקון עצמו, יצחק תשובה, בעל השליטה בדלק ומי שאמר באחרונה ל"גלובס": "אני אוהב את המדינה יותר מאשר את עצמי".

עוד על שער "דה-מרקר": "בניגוד לכל הציפיות המוקדמות, שר המשפטים יעקב נאמן הורה אתמול למשרדו ולרשות לניירות ערך לגבש הצעת חוק להגבלת שכר הבכירים. עד אתמול ההערכה הרווחת היתה כי הוועדה לבחינת שכר הבכירים שבראשות נאמן תימנע מחקיקה – ותסתפק בהמלצות להגברת הפיקוח על השכר. ואולם אתמול התבקשו במפתיע נציגי משרד המשפטים ורשות ניירות ערך להגיש לוועדה בתוך שבוע את הצעות החוק שלהם, כדי שניתן יהיה לזרז את גיבוש המלצותיה הסופיות".

הידיעה הזו, של צבי זרחיה, מזכירה לנו את האמון המוגבל שניתן לרחוש לתחזיות עיתונאיות ולהערכות מוקדמות בדבר מסקנות צפויות של ועדות ממשלתיות. ניתן להתנחם בכך שלעתים התחזיות מתבדות דווקא לטובה. בתוך כך מזכירה כותרת על שער "כלכליסט" כי "ההכרעה הקרובה בין האוצר לכיל בעניין התמלוגים עשויה לשמש את יצחק תשובה בהמשך מאבקו נגד העלאת תמלוגי הגז".

מברכת ה' ארצו

במדור הדעות של "מעריב" כותב עפר שלח על התערבות הרשות לניירות ערך בהתנהלותה של חברת חיפושי הנפט גבעות-עולם. כזכור, החברה נהנתה באחרונה מעלייה מסחררת בשווי מניותיה, חרף העובדה שגם לאחר שנים פעילותה מתרכזת בחיפוש אחר נפט, ולא בהפקתו ומכירתו. שלח מתנגד לניסיון של הרשות לניירות ערך להגביל את הבהלה לנפט והסחרור הבורסאי שהיא מביאה איתה על-ידי פיקוח הדוק על הדו"חות הבורסאיים של גבעות-עולם.

"עד כמה צריכה המדינה להגן על אדם מפני עצמו", מתריס שלח ומביא כדוגמה את מפעלי ההימורים שמפעילה המדינה עצמה, הפיס והטוטו, כדי להוכיח שאין להגביל את תאוות ההימורים של האזרחים ורצונם לשים את כספם על קרן הצבי, בהגרלות או בבורסה.

הטיעון של שלח אינו משכנע. העובדה שהמדינה בוחרת שלא להגן על אזרחיה מהימורים בהגרלות אינה בשום צורה הוכחה לכך שאל לה להגן עליהם מהימורים פרועים בשוק ההון. מעבר לנזק הממשי שנגרם לציבור כתוצאה מפשיטת רגל של יחידים, כפי ששלח עצמו מזכיר, למדינה גם חוב מוסרי לאזרחיה. במקום להשתמש בעובדת קיומו של מפעל הפיס כדי להתנגד לרגולציה על שוק ההון, אפשר היה להשתמש בעובדת קיומה של רגולציה על שוק ההון כדי למחות על קיומו של מפעל הפיס.

ברוח זו אפשר להזכיר כאן מאמר המתפרסם היום ב"דה-מרקר". תחת הכותרת "השיווק האגרסיבי של מפעל הפיס" כותב אורי טל-ספירו: "במקום לנתב את המהמרים למפעל הפיס ולהכיל את היצר שלהם, המדינה הופכת אותנו למהמרים כפייתיים. תקציב השיווק והפרסום של מפעל הפיס הוא 47% מתקציב מפעל הפיס. מדובר ביותר מ-150 מיליון שקל שתפקידם למשוך אזרחים להמר. [...] אם היו הופכים את הזנות לחוקית, כדי לשלוט בה ולהקטין את התופעות השליליות שלה, האם היו מפרסמים שירותי מין במאות מיליוני שקלים?". והנה עוד ציטוט, רלבנטי במיוחד: "אני מניח שמחשבה רבה הושקעה בשמות שניתנו לכרטיסי ההגרלה של חיש-גד. האם כרטיס 'בורסה' נועד להסביר שבורסה היא לא מקום לקניית חלק מחברות ציבוריות ולהשקעות לטווח ארוך, אלא מקום שמהמרים בו?".

נחזור לשלח. הוא כותב: "גם אם המחזות של מאמיני לוסקין [טוביה לוסקין הוא גיאולוג החברה ומי שמזין את התלהבות המשקיעים], ששלהוב היצרים שלהם במפגש איתו באמת הזכיר כנס של תוכנית 'פירמידה' כלשהי, רחוקים מלהיות אסתטיים, זה עדיין לא אומר שמישהו צריך להתערב", והוא מסכם: "אם המשקיעים עיוורים, זה על חשבונם". ההשוואה של שלח בין עסקי "פירמידה" ובין עסקיה של גבעות-עולם היתה צריכה להוביל אותו למסקנה הפוכה מזו שהגיע אליה.

עסקי "פירמידה" הם, בבסיסם, הונאה. מעשי נוכלות שפורטים בערמומיות על חולשת הדעת והנפש של אנשים כדי לגזול את כספם. ההונאה היא הסיבה שהמדינה פועלת נגד עסקים כאלה, ולא הכסף שנגזל מאותם אנשים "על חשבונם" (וכאמור, גם זה לא נכון). באותו אופן צריכה המדינה לפקח באופן הדוק על התנהלות מפוקפקת של יחידים ושל חברות, גם אם היא נעשית בבורסה וגם אם נפגעיה הפוטנציאליים עושים זאת "על חשבונם".

משרד ההסברה

באותו מדור ב"מעריב" כותב יהודה שרוני על בועת הנדל"ן. מי שיוצר בפועל בועת נדל"ן הם אזרחים הקונים דירות ולוקחים משכנתאות בכספם, על חשבונם ועל אחריותם. למרות זאת, שרוני סבור שאל לה למדינה להניחם לנפשם: "האם משרדי השיכון והאוצר צריכים להתנהג כחסרי אונים מול בהלת הדיור? האם אכן מדובר בגזירת גורל? על הצעדים המעשיים כמו מדיניות הריבית, ייקור המשכנתאות והצפת השוק במלאי מקרקעין שיעודד התחלות בנייה מרבים לדבר. מה שלא מטופל לחלוטין הוא התחום ההסברתי".

לשרוני יש הצעה: "לא יזיק אם לשכת הפרסום הממשלתית תצא בקמפיין פרסום שבו תנסה לפקוח את עיניהם של גדודי המסתערים. חובתה לספק, בשם משרד השיכון והאוצר, מידע על הסכנות הכרוכות בלקיחת משכנתה בריבית משתנה. היא צריכה להמליץ על שיעור המימון הנכון כאחוז משווי הנכס בעת קניית דירה. אספקת מידע סטטיסטי על מחירי הדירות הממוצעים כיום בהשוואה לאלה שהיו לפני שנה או שלוש שנים עשויה לצנן את הבהלה".

העדרו של מידע סטטיסטי על שוק הנדל"ן הוא עובדה מצערת שכתבי הנדל"ן מלינים עליה שוב ושוב. המדדים שעיתונים כלכליים מאמצים על בסיס שותפות עם גורם מסחרי זה או אחר רק מוסיפים לבלבול ולסתירות האופפים ממילא את הנתונים שמספקות הזרועות השונות של המדינה. אין ספק גם שלמידע ולשקיפות יש השפעה ישירה על היווצרותה של בועת נדל"ן. דרור מרמור ב"גלובס", ואחריו עיתונאים אחרים, הרחיקו וקבעו כי עלייתם של הלוחות המקוונים היתה מניע מכריע בעליית מחירי הנדל"ן. מידע מלא ומוסמך על אודות מחירי הנדל"ן עשוי לנטרל השפעה כזו.

ענייני תקשורת

עמוד הבית של המוזיקאי ערן צור הוא אתר וואלה (במדור "עכבר הבית" ב"גלריה").

"העיתונים מתאוששים – הודות לאינטרנט" היא כותרת ידיעה משוכתבת מ"סוכנויות הידיעות" ב"דה-מרקר". "מנתוני איגוד העיתונים בארה"ב", נכתב בכותרת המשנה, "עולה כי הכנסות ה'וול-סטריט ג'ורנל' מפרסום דיגיטלי זינקו ברבעון השלישי ב-29% לעומת הרבעון המקביל ב-2009. הכנסות ה'ניו-יורק טיימס' מפרסום דיגיטלי עלו ב-14%".

גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" על ישיבת מליאת מועצת העיתונות שהתקיימה אתמול. כותרת הדיווח, "אגודת העיתונאים: האוצר נטפל לדן מרגלית", נשאבת מדבריו של מנכ"ל האגודה, יוסי בר-מוחא, בישיבת המועצה. אורן פרסיקו דיווח אתמול על הישיבה ב"עין השביעית".