לראשונה מאז הגדיר בית המשפט העליון את העקרונות לטיפול בתביעות השתקה, נמחקה על הסף תביעת דיבה בשל קביעה כי מדובר בתביעת השתקה.
בחודש נובמבר האחרון הגישו חברת מזמור הפקות, מחברות ההפקה הגדולות בישראל, והמנכ"ל ואחד מבעלי המניות שלה דניאל לנקרי, תביעה בסך למעלה מ-1.6 מיליון שקלים נגד המפיק שי נשר ועמותת הצלחה.
התובעים טענו, באמצעות עו"ד יונית זיגמן, כי מכתב ששיגרו נשר והעמותה אל חברי מועצת תאגיד השידור הישראלי, שכלל טענות נגד התנהלות כלכלית של התאגיד, היווה פרסום לשון הרע כלפיהם.
במכתב, בחתימת נשר ויועמ"ש עמותת הצלחה עו"ד אלעד מן (לשעבר יו"ר עמותת "העין השביעית" וכותב קבוע באתר), התבקשו חברי מועצת התאגיד לקדם בדיקה מקיפה בדבר התקשרויות שביצע התאגיד לשידור משחקי מונדיאל 2022 בקטאר.
במכתב נטען, כי מידע שהתקבל מבקשת חופש מידע על ההתקשרויות לשידור גביע העולם בכדורגל מעלה "תמיהות שונות" הטעונות בדיקה. בין היתר צוין כי "ספק גדול אם היה מקום מלכתחילה לרכוש את ניידת השידור" שנועדה לשמש כמעין "אולפן מרוחק" בקטאר, אך הפכה בפועל ל"'פיל לבן' שאין בו שימוש", כך לפי המכתב.
"שאלות גדולות עולות גם בקשר לאופן הזיווד וציוד אותה ניידת והצדקת עלות הרכיבים", נטען עוד במכתב שהעלה את החשש כי "מדובר בעסקה שסופה מכירת הניידת לכאורה ל'מזמור הפקות', מפיקת המשדרים והזוכה במכרז, במחיר הפסד ובאופן שמראש נתפר למידותיה".
התובעים טענו כי מכתב זה כלל "טענות חמורות ומופרכות" שפוגעות בהם, והדגישו כי הניידת מעולם לא נמכרה להם. מבחינת התובעים, כל העתק של המכתב שנשלח לחבר מועצה מהווה פרסום נפרד ועל כן תבעו בסך הכל 1,644,980 שקלים.
עוד בטרם הוגש כתב הגנה ביקשו הנתבעים לסלק על הסף את התביעה. בין היתר טענו, באמצעות עו"ד מן, כי מדובר בתביעת השתקה. נשר ומן הפנו לסכום התביעה הגדול שנתבעו לשלם בגין מכתב אחד שנשלח לחברי מועצת התאגיד והוסיפו עוד, על סמך פסק דין סוריאנו נגד "העין השביעית", כי יש לראות בתביעה תביעת השתקה גם בשל מופרכותה.
בכתב ההגנה שהגישו נשר והצלחה ציינו גם את הפסיקה התקדימית של העליון בתיק וקנין נגד קיבוץ ניר דוד, שבמסגרתו הוגדרו דרכי הפעולה הרצויות במקרה של תביעת השתקה.
במענה לבקשת הסילוק על הסף טענו התובעים כי "אין מדובר ב'תביעת השתקה". לטענתם, טענה זו אינה אלא "טענה הזויה שהופרחה בעלמא לחלל האוויר". לטענת מזמור ולנקרי, אין מדובר בניסיון להשתיק "שיח ציבורי"; הנתבעים הם "הצד החזק" בעל הכוח וההשפעה ולא להיפך; סכום הפיצוי "אינו מופרז ואף נמוך משמעותית מהנזק שנגרם"; ועילת התביעה אינה מופרכת.
"נסיון ההשתקה הוא של הנתבעים שמנסים בחוסר תום לב משווע בטענות מופרכות לסילוק על הסף למנוע זכות התובעים ליומם בבימ"ש לאחר העוול שגרמו להם", טענו מזמור ולנקרי.
השופט אבי כהן מבית-משפט השלום תל-אביב יפו, קיבל את הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל היותה תביעת השתקה, כמוגדר בפסיקה.
"לטעמי, יישום הלכת פס"ד וקנין על עובדות המקרה שלנו מביא למסקנה, לפיה התביעה בתיק זה הינה אכן, כטענת הנתבעים, תביעת השתקה מובהקת, ולכן ראוי למחוק אותה על הסף", כתב.
לפי השופט כהן, סכום התביעה "מנופח ומופרז בעליל" ואף "חושב באופן המנוגד לדין באופן בוטה". החישוב כאילו מדובר בעשרה פרסומים דיבתיים שונים כיוון שנשלח מכתב אחד לעשרה נמענים אינו עומד במבחן המציאות, כתב השופט כהן. לפי ההיגיון של התובעים, הוסיף, פרסום ברשת חברתית עלול להקים עילת תביעה בסכום של "מיליוני שקלים רבים מספור", שכן מדובר כביכול בפרסום נפרד לכל נמען.
בנוסף ציין השופט כי המכתב שבגינו הוגשה התביעה "נוגע לעניין ציבורי מובהק הקשור בתאגיד ובהתנהלותו". עצם ניהול התביעה, הוסיף, עלול להוביל אפקט שלילי "ולמנוע, ולו בעקיפין, ביקורת ובחינה של עניינים ציבוריים הקשורים בתאגיד".
השופט כהן חייב את מזמור ולנקרי לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 30 אלף שקלים
74309-11-24