את הביוגרפיה הראשונה על ינון מגל כתב מי שעד לאחרונה כלל לא נחשף לפועלו התקשורתי, כאחד ממנהיגי מכונת התעמולה של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

זיו כהן, עיתונאי לשעבר, סופר ומו"ל, הכיר כמובן את מגל, אבל רק באופן כללי. בעיניו מגל היה עיתונאי שתמיד הגיע "למקום הנכון בזמן הנכון" וכך התקדם מחדשות 10 להגשת "מבט", אחר כך לעמדת עורך "וואלה", בהמשך לתפקידו כחבר כנסת מטעם הבית-היהודי וכיום לתפקיד כוכב ערוץ 14. אך התפיסה הזו של מגל השתנתה בבת אחת לפני כשנתיים, כשכהן אירח בביתו את אחד מחבריו הקרובים ביותר ונחרד למשמע אוזניו.

את החבר הכיר כהן שנים ארוכות כאיש המחנה הלאומי, מי שהצבעותיו בבחירות נעות על המנעד שמנתניהו וימינה. אבל באותו הערב כהן שמע ממנו "משפטים איומים" של שנאה שכמותם לא שמע מעולם. החבר הטיח בו האשמות כגון "אם אתם תחזרו לשלטון, אתם תזרקו אותנו לכלא, את כולנו", "אתם רוצים להרוג אותנו" ו"אתם לא דמוקרטים". כהן, שבעצמו הצביע לנתניהו במשך שנים ארוכות, לא הבין מאיפה זה הגיע. הרוחות התלהטו עד כדי כך שריב התפרץ בין השניים וכהן ביקש מחברו לעזוב.

האירוע הזה, מספר כהן בראיון ל"העין השביעית", ערער והפחיד אותו וגרם לו לעשות את הצעד הראשון בדרך הארוכה אל הוצאת הביוגרפיה הראשונה של אחד מאנשי התקשורת המשפיעים במדינה - "מה באמת הסיפור של ינון מגל".

זיו כהן (צילום: אוסף פרטי)

כשהתחיל להתעניין בסביבתו בדבר ההאשמות החריגות ששמע מחברו נתקל כהן בתגובות פליאה. "מה אתה רוצה?", אמרו לו מכריו, "זה מה שהולך היום, אתה לא רואה ערוץ 14? אתה לא שומע את 'בן וינון'?". כהן, שאכן לא צפה בערוץ 14 ולא האזין לתוכנית הרדיו של מגל עם כספית ברדיו 103FM, החל להיחשף לתכנים הללו ונחרד עוד יותר. "הבנתי שיש פה תופעה מסוכנת", הוא אומר. "פתאום אתה מגלה שזה לא רק החבר ההוא, אתה מגלה שיש תומכי נתניהו, שזה מה שהם רואים כל היום ולזה הם מאזינים כל היום".

אם בתחילה צפה כהן ב"הפטריוטים" והאזין ל"ינון מגל ובן כספית" מתוך סקרנות, כדי להבין מה עובר על אנשי ימין בישראל, בהמשך הגיע למסקנה כי יש צורך אמיתי בספר שיוקדש כולו למגל, גם כדי לרכז את המידע שכבר ידוע עליו, גם כדי לחשוף מידע חדש וגם כדי לתאר בפני הציבור הרחב באופן מקיף וממצה את המניפולציות המסוכנות שבבסיס התופעה שהיא ינון מגל.

"הם כל הזמן מדברים על הנדסת תודעה ואיך עשו שנים הנדסת תודעה", אומר כהן על מגישי ערוץ 14. "עכשיו, בן אדם ממוצע, אומרים לו 'הנדסו לך את התודעה שנים', אתה חושב שיש פה משהו אובייקטיבי. אבל לא, הם לא אובייקטיביים, הם פשוט עושים את אותו דבר על ספידים".

"אנשים מפחדים, מאוד מפחדים"

מסלול חייו של כוכב ערוץ 14 מוכר לצרכני חדשות ואקטואליה, שכן הוא מרבה לספר עליו בראיונות עמו. מגל מתאר את השירות הצבאי בסיירת מטכ"ל, סיקור הנסיגה מעזה עבור ערוץ 10 מתוך נקודת מבט חריגה לתקופה, המאבק על עקרונותיו ב"וואלה" מול ההתערבויות של בעל השליטה והמנכ"ל הדורסניים והקריירה הפוליטית שנגדעה עם התפוצצות פרשת ההטרדות המיניות.

על כך נוספה בשנים האחרונות בריאתו מחדש של מגל כ"צינור להעברת מסרים" , כהגדרתו, מראש הממשלה הנאשם נתניהו, דרך ערוץ 14, ועד לציבור הביביסטי הרחב.

אך ב"מה באמת הסיפור של ינון מגל" יש הרבה מעבר לכך.

כהן, שקדן שכמותו, הקדיש כשנתיים מחייו לעבודת התחקיר. הוא קרא, האזין וצפה בכל הראיונות שמגל אי פעם העניק, כולל ראיון משנת 2001 לכתב שלמה צזנה במקומון "זמן ירושלים", שכהן איתר אחרי שלושה ימים מאומצים במעמקי סלילי המיקרופילם של הספרייה הלאומית בירושלים (בראיון מספר מגל כיצד כששהה בהודו וסבל מכאבי בטן הגיע לרופא מקומי שבעט בו כדי לאבחן כי הוא סובל מדלקת במעיים). במקביל צפה כהן בעשרות ומאות שעות של "הפטריוטים" והאזין לעשרות ומאות שעות של תוכנית הרדיו של מגל, כדי להבין את שיטות המניפולציה של איש התקשורת.

ינון מגל ואיתמר בן-גביר באולפן "הפטריוטים" בערוץ 14 (צילום מסך)

כהן לא הסתפק בכך ושוחח עם מאות אנשים שפגשו את מגל לאורך השנים, מהילדות ועד ערוץ 14. גם עם מגל נפגש ושוחח, בעיקר כדי להשלים פרטים טכניים על תולדות משפחתו (סבו שרד ניסיון התנקשות ליד בלפוריה). פוסט שפרסם כהן בפייסבוק ובו הודיע כי הוא מחפש את ספר המחזור של בית ספר ליד"ה בירושלים, שנת 1987, סיפק לו תוך זמן קצר עשרות קצות חוט לבני כיתתו של מגל. אחד מהם, כך הופתע כהן לגלות, היה שי בן-גביר, אחיו הבכור של מי שמכהן כיום כשר לביטחון לאומי ומתארח תדיר בתוכניות של מגל.

כהן ניסה לדובב את מי שהיתה חברה של מגל לספסל הלימודים בליד"ה ובהמשך הפכה לבת-זוגו בתקופת הצבא. "זו היתה השיחה הכי קצרה בעולם", הוא אומר. גם רבים אחרים לא רצו לדבר. "אנשים מפחדים, מאוד מפחדים", מספר כהן. "יצרתי קשר עם כל מי שהיה איתו בכיתה. רק ארבעה דיברו, כולם בעילום שם. כל השאר אמרו שלא רוצים לדבר עליו. גם אנשים שעבדו איתו בערוץ 10. 'לא רוצה להיזכר בימים האלה', 'אין לי מה להגיד עליו', 'לא רוצה להיות קשור'".

ובכל זאת הצליח כהן ללקט אנקדוטות שטרם נודעו, הן על תקופות מוקדמות בחייו של מגל והן על מסלולה הקריירה שלו. לצד זאת, יש ערך של ממש במלאכת האיסוף והסידור של העובדות שאולי היו ידועות, אך בינתיים סביר שנשכחו. כמו, למשל, העובדה שחבר הכנסת מגל ידע שעיתונאית "וואלה" רחלי רוטנר מתכננת לפרסם כי הטריד אותה מינית במסיבת הפרידה שלו ממשרת העורך הראשי של האתר, ואף ניסה ליצור עמה קשר לפני שפרסמה את הפוסט הנפיץ.

"מסתכל עלייך וחושב על הציצי והתחת שלך", הפוסט של רחלי רוטנר שהביא נשים נוספות לספר כי ינון מגל תקף אותן מינית (צילום מסך)

בעקבות הפרסום שיתפו נשים נוספות טענות כי מגל תקף אותן מינית. מבחינה פלילית הפרשה הסתיימה ללא כתב אישום, אבל היא גדעה את הקריירה הפוליטית של מגל. לדעת כהן, זו גם נקודת המפתח להבנת הגלגול הנוכחי של מגל ככוכב היקום התקשורתי הביביסטי. מי שאחראי לתפנית בחייו של מגל, טוען כהן, הוא שמעון ריקלין, הקולגה הפחות פופולרי בערוץ 14.

"ריקלין אז ליווה אותו ברמות של 24/7 כמעט, לא כהשגחה מחשש שהוא יעשה משהו לעצמו, אלא כחבר תומך, כמעט 24/7 אצלו בבית. יושב איתו, מדבר איתו, הכול".

ומה לדעתך הוא אמר לו?

"שניסו להרוס אותך בגלל שמפחדים ממך. שהתקשורת השמאלנית רואה בך איום. החילונים, התל אביביים".

ואז מגל מתעצב מחדש ויוצא למסע נקמה בכל מי שפגע בו?

"כן. כן. וביתר שאת מאז שהוא חזר. כלומר היו לו שנתיים מאוד מאוד קשות, אבל מהרגע שאור צלקובניק נתן לו את הבמה [ב-103FM], זה מה שקורה".

שמעון ריקלין (מימין) וינון מגל, צילום מסך מתוכנית משותפת שהגישו בערוץ 20 בשנים 2018-2019 (שמו הקודם של ערוץ 14)

מה שאתה אומר זה שפועלו התקשורתי בשנים האחרונות זה מסע נקמה במי שלדעתו הרע לו, הזיק לו, ניסה לחסל אותו?

"כן. בגלל רחלי רוטנר. ובהתחלה כשהוא דיבר על זה, עם אחוז רייטינג, לא היתה לזה משמעות. אבל בכוח שהוא צבר היום, זה משפיע. היום אנשים מקשיבים לו, מאמינים לכל מה שהוא אומר, לא מבינים את המניפולציה. למשל מה שהוא אמר על עידן אלכסנדר".

שחרורו מהשבי של אלכסנדר, חייל גולני שנחטף על-ידי חמאס  ב-7 באוקטובר, עורר מבוכה אצל תומכי נתניהו משום שהשחרור התבצע בלא ידיעתה של ישראל, בלחץ אמריקאי והציג את נתניהו באור שלילי כמי שמפקיר את החטופים מחד ומי שטראמפ לא סופר אותו מאידך. מגל הוביל מתקפה על אמו של החייל החטוף, משום שלא הודתה לנתניהו בנאום פומבי שנשאה, ובהמשך תקף את החייל החטוף עצמו ברמיזות ארסיות.

"הוא לא מדבר ל-80% מהאנשים, אלו שאומרים 'אוקיי, ינון מגל ירד מהפסים'", ממשיך כהן, "לא אכפת לו. הוא מדבר ל-20% שלא רק מאמינים למה שהוא אמר על עידן אלכסנדר, אלא מתחילים לפתח תיאוריות קונספירציה, מה עידן אלכסנדר עשה לא בסדר בשבעה באוקטובר. זאת השיטה. אז ינון אומר שהוא שמע משהו מאראל סג"ל על התפקוד של אלכסנדר, וזה מספיק כדי שהקונספירטורים יחגגו".

"ידעתי שאנשים לא ירצו להכניס הביתה"

כהן נולד שנה אחרי מגל, ב-1970. הוא גדל בראשון לציון ואת דרכו בעיתונות התחיל כבר בתיכון, כשכתב ל"חמצן", שבועון לנוער שנוסד בידי "מוניטין". עוד לפני שהחל לשרת בצבא כבר עבר למקומון של רשת שוקן בעיר. אחרי שנה בתותחנים, ובעקבות ירידת פרופיל בשל בעיות ראייה, מצא את עצמו כהן בתפקיד דוברותי, בשלוחה של דובר צה"ל במפקדת חילות השדה.המפקדת שלו באותם הימים היתה מירי רגב ("היא הייתה אז סרן צעירה, מגניבה לגמרי")

אחרי שהרמטכ"ל אהוד ברק סגר את כל השלוחות של דובר צה"ל בפיקודים, הגשים כהן חלום ובילה את שנתו האחרונה בצה"ל בלהקת המפח"ש, ואחרי הצבא חזר לכתוב. רשת ידיעות תקשורת פתחה את המקומון שלה בראשון וכהן הגיע לשם כדי להתחיל לעלות בשלבי פירמידת העיתונאות. בהמשך הגיע גם ל"על השרון" וערך את מדור הספורט כשאת החדשות ערך ניר חפץ (אליו הוא מעדיף שלא להתייחס בראיון).

לדברי כהן ישנם מנהלי חנויות ספרים שלא מוכנים להציב את הספר כשכריכתו גלויה, אחרים הולכים צעד אחד רחוק עוד יותר ולא מוכנים להציבו על המדפים כלל

כהן וחפץ עשו כברת דרך. הוא היה עורך החדשות ב"ידיעות תל אביב", גולת הכותרת של הרשת, כשחפץ ערך את המקומון ובהמשך, כשחפץ ערך את רשת ידיעות-תקשורת כולה, כהן נשלח על ידו להקים מערכת מקומית באילת. בין לבין גם הספיק כהן לעבוד שלוש שנים וחצי כדייל באל-על. בהמשך הגיע עם חפץ עד לעיתון האב, "ידיעות אחרונות", שם כתב למוסף הדגל "7 ימים" ועבד כעורך במוסף הספורט של העיתון. ב-2008 חזר לרשת המקומונים כדי לערוך את המקומון של פתח תקווה והשומרון ואחרי ארבע שנים שם פרש סופית מהמקצוע.

את הוצאת סלע ספרים פתח תוך כדי הקריירה העיתונאית, במטרה אחת ברורה: להוציא לאור מותחן שחיבר על דיילי אוויר. אף הוצאה קיימת לא רצתה בו, אך בניגוד לתחזיות המומחים בשוק המו"לות, הרומן "נגמר העוף (אבל גם הקוסקוס טעים)" מכר עד היום מעל 60 אלף עותקים וכהן כבר הוציא לו שלושה ספרי המשך. ההוצאה, שנועדה במקור להוציא ספר אחד, החלה להוציא גם ספרים של אחרים, ובהם נועם חורב ויובל אברמוביץ'. במקביל רכש כהן זכויות תרגום והרחיב את רפרטואר ההוצאה, שכיום מתמחה בין היתר בספרות להט"בית.

"מה באמת הסיפור של ינון מגל" הוא הספר הראשון של כהן שאינו בדיוני, והוא גם הראשון שעליו קיבל כהן ביקורות חיוביות. כשהביקורות עלו לרשת גלל כהן בין מאות הטוקבקים וגילה שכולם מתייחסים למגל עצמו, וכוללים או הערצה או תיעוב, ללא דרגי ביניים וללא התייחסות לספר. כך גם באתר הוצאת "עברית", שם מקבל הספר בעיקר ציוני קצה של 5 כוכבים או כוכב אחד בלבד.

כריכת הספר "מה באמת הסיפור של ינון מגל"

מעטיפת הספר ניבט דיוקנו של מגל, אך רק מחצית מפניו גלויים. לדברי כהן, הבחירה להותיר את חצי השני של הפרצוף מחוץ לדפוס נועדה להקל על הקוראים. "ידעתי שאנשים לא ירצו להכניס הביתה", הוא אומר. "אנשים שלא אוהבים את ינון מגל".

אבל יש גם מי שעבורם חצי פנים של מגל הם יותר מדי. לדברי כהן ישנם מנהלי חנויות ספרים שלא מוכנים להציב את הספר כשכריכתו גלויה, אחרים הולכים צעד אחד רחוק עוד יותר ולא מוכנים להציבו על המדפים כלל, אלא רק במחסן, למקרה שמישהו יבקש אותו באופן ספציפי.

גם מבקרי ספרים רבים מהססים מלכתוב על הספר. "הרבה מבקרי ספרים אמרו לי 'לא רוצה לקרוא', 'לא מעניין', 'לא רוצה מילה לשמוע על האיש הזה'", אומר כהן. ולמרות שהפרסונה במוקד הביוגרפיה מעוררת רגשות עזים, את השקת הספר לא ליווה ראיון של כהן ב"7 לילות" או מוסף "שישבת" של "ישראל היום". גם שם, הוא אומר, מעדיפים להימנע. הוא עצמו שוקל לפרסם את הספר ב"דקה הפטריוטית", רצועת הפרסומות שמקדם מגל בתוכניתו שבערוץ 14.

"איש מאוד מופנם, מאוד סגפן וגם די בודד"

כשכהן נשאל מדוע בחר להתמקד דווקא במגל ולא באראל סג"ל או שמעון ריקלין, משיב הביוגרף שמגל הוא הדמות המשפיעה ביותר מבין כוכבי ערוץ 14, עם סיפור החיים המעניין ביותר. את מגל עצמו מגדיר כהן, אחרי כל עבודת התחקיר שעשה, כ"טיפוס מורכב". לדבריו, מגל כיום הוא אדם "די מבוהל, כשאין לו את השליטה על האירוע", וגם "איש מאוד מופנם, מאוד סגפן וגם די בודד".

למרות שהביוגרפיה ביקורתית ביותר, כהן מתעקש שלא הגיע עם מסקנות מוכתבות מראש. "אני חושב שציירתי פרופיל של בן אדם שיש לו תכונות טובות. רק שהוא לא מתעל את התכונות הטובות שלו למקומות מסוימים".

לזכותו של מגל מציין כהן כי היה עקבי בעמדותיו הימניות. הכתבה הראשונה שעשה עבור קול-ישראל, הוא מגלה, עסקה ביהודים שעולים להר הבית. סג"ל, טוען כהן לעומת זאת, לא תמיד היה איש ימין. הוא יודע זאת מניסיון אישי שכן סג"ל כתב טור ב"ידיעות תל אביב" כשכהן ערך בעיתון.

אראל סג"ל, ינון מגל ושמעון ריקלין מראיינים את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במשדר המיוחד של ערוץ 20 מדובאי. 7.12.2020 (צילום מסך)

היה זה בשנת 1999, הוא מספר, כשמערכת "ידיעות תל אביב" התאפיינה בכך שבניגוד למערכת המתחרה של "העיר", אנשיה היו אנשי ימין. "הארדקור", כהגדרתו. כהן עצמו הצביע לנתניהו מ-96' עד 2015 (אז הבין שנתניהו "מוליך אותנו שולל"), מעליו היה סגן העורך גדי בלום ומעליו ניר חפץ (לימים דוברו של נתניהו). אבל סג"ל, נזכר כהן, "היה מסתובב במערכת ומשכנע אותנו להצביע למרצ. אז כשאני שומע אותו אומר שהוא היה נגד נגד הסכם אוסלו, אתה ניסית אותי, את ניר, את כולם ניסית לשכנע להצביע למרצ. איזה איש ימין בדיוק היית? ינון היה שם תמיד".

את קהל המאמינים של מגל מגדיר כהן כ"אנשים פחות משכילים", ש"מחפשים צידוק למחשבות שלהם ומוצאים את זה אצל ינון, לדברים שרצים להם בראש על קיפוח וחוסר הזדמנות שווה". משום כך, הוא טוען, ההשפעה של מגל כל כך מזיקה.

"בסופו של דבר אני מנסה לתת תמונת מצב על תופעה שבעיניי היא מסוכנת", הוא אומר. "היא מסוכנת, ואני גם כותב את זה בספר, היא מסוכנת לחיים במדינה ולדמוקרטיה משום שאחת הבעיות, ואני מקווה שהצלחתי להעביר את זה בספר, היא שינון לא יודע מתי לעצור. הוא הולך בכל הכוח".

כדוגמה לכך מהזמן האחרון מביא כהן את המקרה של פאנליסט "הפטריוטים" יקי אדמקר. בחודש מרץ האחרון פרסם גור מגידו ב"דה מרקר" תיעוד של אדמקר מקבל כסף מזומן בתמורה לגניזת כתבה. כהן אומר שהיה בטוח שמגל יגבה את הפאנליסט שנחשף במערומיו למשך כמה שבועות, כדי להראות שהוא לא נכנע לעיתון "הארץ", אבל לאט לאט יפחית את מספר הופעותיו עד שיעלים אותו. אבל אדמקר עודנו מופיע בתוכנית.

"זה מאוד איכזב אותי", אומר כהן, ומוסיף שבאותה מידה התאכזב גם מעורך "הפטריוטים" אבי איצקוביץ. איצקוביץ היה כתב של כהן במשך ארבע שנים במקומון של "ידיעות אחרונות" בפתח תקווה, והנה גם הוא נותן גיבוי לאדמקר. "אני אומר 'מה, זה הערכים שהוא למד אצלי בעיתון?'. בן אדם, אתה יודע, חסר דתיים שאתה יכול להביא לפאנל? אדמקר, התוכנית תקום או תיפול עליו? אני לא מאמין שאני עדיין רואה אותו ב'פטריוטים'".

וביחסים בין מגל לנתניהו, מי לדעתך רוכב על מי?  

"הם רוכבים אחד על השני. ביבי צריך את ינון. הרי זה לא סתם שעד היום ביבי לא הציע לינון שריון בליכוד. הוא צריך אותו בתקשורת. הוא לא צריך את סיוון רהב מאיר, או אחרים, הוא צריך את ינון".

אתה חושב שהצלחת להשיב בספר שלך על השאלה שבכותרת? מה באמת הסיפור של ינון מגל?

"הרבה אנשים שואלים אותי. בשביל מה הספר? מה, שיהיה במדף הביוגרפיות בחנויות ספרים לצד כל כך הרבה אנשים שעשו משהו? אבל ינון מגל הוא בעיה, אוקיי? עכשיו כשיש לך בעיה, יש לך שתי אופציות. אתה יכול להתעלם ממנה, אבל היא תגדל. או שאתה יכול להתמודד איתה. אני חושב שהספר מתמודד".

אנשי התקשורת שמעון ריקלין, ינון מגל ואראל סג"ל מסייעים לרה"מ בנימין נתניהו בקמפיין הבחירות שלו, פברואר 2020 (צילום מסך)

למי אתה פונה בספר? אתה מצפה ממעריצי מגל שיקראו את זה ויגידו לעצמם 'רגע, אולי זה לא מה שחשבתי?'

"אני לא חושב שכולם, אבל אם אנשים יקראו את הספר ויהיו ערים למניפולציה... תראה יש בספר פרק שלם לחרמות שהוא מארגן. עכשיו, יש לך כוח. תתעל אותו למקומות נכונים. מה אתה נלחם בבנק לאומי כי הוא לא מפרסם בערוץ 14 במקום להילחם בו על עמלות שהוא גובה, על זה שהוא לא משלם ריבית כמו שצריך לאנשים? תיקח את זה למקום נכון. אם תיקח את הדברים למקומות הנכונים, יהיה לזה אפקט".

את האפשרות שמגל עתיד להפוך יום אחד לראש ממשלת ישראל מגדיר כהן "ריאלית". למגל יש כריזמה שחסרה למועמדים אחרים בליכוד כמו ניר ברקת או ישראל כץ, הוא אומר, ומפנה את מי שעוד לא הפנים זאת לצפות בנאום שנשא מגל בכנס ז'בוטינסקי האחרון.

"אתה רואה ביבי, אתה רואה את ביבי נואם, ממגנט את הקהל", אומר כהן על ההופעה של מגל בכנס. "אין לו את הניסיון של האחרים, אבל השלם אצלו גדול מסך חלקיו בענק. הכריזמה, הוורבליות. שוב, זה ביבי. אני אומר לך, אני בבחירות 96' הייתי תומך נתניהו. ככה היה נתניהו בקמפיין הזה. יש לו את זה, וזה מפחיד. זה מפחיד כי אומרים שכשבן אדם נכנס ללשכת ראש הממשלה ומקבל את הקלסר משהו בו משתנה. אני לא בטוח שינון שם. הוא חסר יכולת לדחות סיפוקים. וזו הסכנה".

גרסת האודיו של הכתבה הוקלטה באולפני המרכז לתרבות מונגשת