בשיאו של המאבק הציבורי נגד ההפיכה המשטרית וערב הדחת ראש השב"כ, המשטרה פתחה חזית חדשה נגד התקשורת וארגוני המחאה נגד ההפיכה המשטרית.
החזית הזו ממוקמת מעל ההפגנות עצמן, הרחק בשמיים, מעל לשוטרים המכים, למכתזיות ולאנשי "המשמר הלאומי". ההחלטה של משטרת ישראל לאסור על הטסת רחפנים אזרחיים מטעם התקשורת או ארגוני המחאה מעל מרחב ההפגנה בירושלים, אינה מקרית והיא כמובן לא קשורה ל"צרכים מבצעיים", "ניהול סיכונים" או "בטיחות המפגינים" כפי שנכתב בהודעה לעיתונות של המשטרה.
במאות הפגנות ואירועי מחאה נגד הממשלה בשנים האחרונות ניתן אישור להטסת רחפנים אזרחיים - גם בהפגנות בכניסה לירושלים ואפילו בקרבת הכנסת. מגבלות רגולטוריות וטכנולוגיות מגבילות ממילא את מערכת הניווט של הרחפנים ומונעות מהם לטוס מעל מתחמים מאובטחים או רגישים, והטיעונים הביטחוניים לא יכולים להצדיק את הפגיעה בחופש העיתונות ובזכות הציבור לדעת.
מדובר בההחלטה פוליטית שמעידה על המאבק שמתחולל בימים אלה על התודעה הציבורית, ועל ההכרה בכוחו של התיעוד העצמי של המחאה להשפיע על המאבק הזה.
התגובות להחלטת המשטרה התמקדו בפגיעה בעיתונות הממוסדת, וארגון העיתונאים והעיתונאיות מחה בתוקף על ההחלטה וכינה אותה "פגיעה חמורה בחופש העיתונות". אבל האיסור שהטילה המשטרה נוגע גם לרחפנים של אנשי המחאה עצמם, ולא רק לאלו שמופעלים על-ידי כלי תקשורת.
הפגנה בירושלים מול ישיבת הממשלה שבה הוחלט על הדחת ראש השב"כ, 20.3.2025 (צילום: חיים גולדברג)
גלי המחאה של השנים האחרונות הבליטו מאוד את היכולת של ארגוני המחאה לעקוף את הבלעדיות של התקשורת הממסדית על עיצוב השיח הציבורי, ואת היכולת ליטול חלק פעיל בעיצוב הנרטיב של המחאה ובשיח לגבי גודלה, חשיבותה, מסריה והשפעתה.
ליכולות העצמאיות האלה של ארגוני ואנשי המחאה, למבט העל של הרחפנים, יש תפקיד קריטי, במיוחד כשמדובר במחאה נגד הפיכה משטרית ומאבק על דמותה של המדינה. הוא מאפשר התמודדות עם העמדה המוטה והמגויסת של המשטרה בעידן בן-גביר, ודיווח עצמאי על היקף ועוצמת המחאה בזמן שהתקשורת נתונה ללחצים פוליטיים.
במציאות בה הממשלה פועלת לשלוט בנרטיב התקשורתי, מפגינים וארגוני מחאה לא יכולים להסתמך רק על קשר עם כתבים והחלטות מערכתיות. הם מבקשים להגיע לקהל התומכים שלהם ולציבור הרחב ישירות דרך הסיקור המתמשך והקרוב של המחאה.
במחאת בלפור זה קרה דרך שידורים חיים וטלפונים ניידים. במחאות נגד ההפיכה המשטרית המבט עלה למעלה - גם בגלל התפתחויות טכנולוגיות אבל גם מתוך אג'נדה פוליטית - מבט הרחפן של המחאה מסמל גם את האמירה שלה שהאזרחים הם הריבון ולא הממשלה הנבחרת.
המשטרה, ובעיקר השר הממונה עליה, מבינים את הכוח והמשמעות של "עין בשמיים" בידי המחאה בימים האלה. זה לא קשור לביטחון כמובן. זה קשור בשליטה בתודעה וביחסי הכוח שבין האזרחים לבין המדינה, במסגרת הניסיון הכללי לפגוע בדמוקרטיה וביכולת של אזרחים ושומרי סף להוות כוח מאזן ובולם נגד תהליכים סמכותניים ואנטי-דמוקרטיים.
כרזת נתניהו כפרעה, הפגנה נגד המהפכה המשטרית, תל-אביב, 8.4.23 (צילום: גיתי פלטי)
המשטרה לא מבקשת רק למנוע סיקור תקשורת וחופש עיתונאי. האיסור שלה על צילום מרחפנים הוא במידה רבה גם סימבולי ותודעתי במובן העמוק של המילה. בן-גביר והמשטרה מבקשים שליטה על נקודת המבט של הרחפן. המאבק אינו רק על צילום ההפגנה והוויכוח על גודלה. הוא מאבק על יחסי כוחות מהותיים יותר בדמוקרטיה, מול התקשורת ובעיקר מול האזרחים.
האזרחים המפגינים וכלי תקשורת לא מטיסים רחפנים כדי לאסוף מודיעין או לעקוב אחר כוחות המשטרה, על אף שגם זאת אפשרות לגיטימית. הם מטיסים אותם כדי לתבוע את מקומם במאבק על ההגמוניה הציבורית והשליטה של הממסד בנרטיב ובתודעה.
הדרישה שלהם להביט על הארועים גם מהשמיים מבטאת את הרצון של האזרחים להכתיב סדר יום ושיח ציבורי במציאות בה המשטר מבקש לדחוק אותם לתחתית יחסי הכוח הפוליטיים. כשמדובר במאבק פוליטי גורלי על רצון העם ולגיטימציה ציבורית של ממשלה, היכולת להרים רחפן ולייצר "תמונת ניצחון" של המחאה מאיימת על המשטר.
הנסיון של המדינה למנוע סיקור ומבט מגבוה על המחאה הוא ניצול לרעה של כוחה - וגם הודאה בכוח ובתפקיד של מבט העל של הרחפן, כשהוא מופקע מידיה הבלעדיות של המדינה ועובר גם לידיים של אזרחים ועיתונאים. אסור להם לוותר עליו.