אתמול (20.1) הניח ח"כ אושר שקלים (הליכוד) על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית חדשה שמטרתה השתלטות הדרג הפוליטי על תאגיד השידור הישראלי, "הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – דרך מינוי מועצת תאגיד השידור הישראלי)".

הצעת החוק מעוניינת לבטל את מנגנון המינויים באמצעות ועדת איתור שקובע חוק השידור הציבורי ב-2014, ולחזור למנגנון המינוי הפוליטי שהביא להשחתה של רשות השידור, הפיכתה ללא רלוונטית וסגירתה. שר התקשורת ישוב ויקבל את הסמכות למנות את חברי מועצת התאגיד, הגוף המנהל את השידור הציבורי.

בנוסף, יקבל השר סמכות להחליף חבר ועדה שנעדר משלוש ישיבות רצופות או במחצית מהישיבות שהתקיימו בשנה.

שורה של ועדות ציבוריות שהתכנסו לאורך השנים קבעה כי מנגנון המינויים שח"כ שקלים מעוניין להחזיר, הינו פסול והרסני. כך קבעה גם ועדת לנדס שהקים שר התקשורת מהליכוד גלעד ארדן, וגם ועדת אלהרר שהתכנסה אחר-כך כדי לדון בפרטי החוק שנחקק לבסוף ועל פיו הוקם תאגיד השידור כאן.

להצעת החוק של ח"כ שקלים נוסף הסבר אורווליאני אופייני, המנמק את הצעד הפוליטי בשאיפה ל"פשטות", "יעילות" וכמובן "גיוון": "תיקון זה יוביל להליך מינוי פשוט ויעיל, ויביא למינוי מועצה חדשה בהקדם האפשרי, שתשקף על פי חוק את מגוון הדעות בציבור הישראלי". בפועל, כמובן, הצעת החוק תפגע בפשטות, ביעילות ובגיוון ותמלא מטרה אחת בלבד: השלטת רצונו של שר התקשורת (שהוא בעשור האחרון מינוי בובה של נתניהו) על השידור הציבורי.

מדינת ישראל נמצאת כבר יותר משנתיים בעיצומו של ניסיון הפיכה תקשורתית על-ידי הממשלה, כחלק מבליץ החקיקה של ההפיכה המשטרית, אולם השתלטות פוליטית על השידור הציבורי היא מטרה ותיקה של רה"מ נתניהו, שלהשגתה הוא פועל מאז חזר לתפקיד ראש הממשלה ב-2009. אחת מפעולותיו הראשונות עם כניסתו אז לתפקיד היו שינוי החוק כך שיתאפשר לו למנות את יו"ר רשות השידור (לאחר שנטל לעצמו את תפקיד השר הממונה על הרשות).

נתניהו "ייבש" את הרפורמה שהתנהלה אז ברשות, הביא לפיטוריו של היו"ר משה גביש, מנהל רשות המסים לשעבר, ומינה במקומו יחצן זוטר, שעבד עבורו בעבר, בשם אמיר גילת. שורה של מינויים כושלים ומושחתים שבוצעו בהמשך הביאה את הרשות למצב הקשה בתולדותיה.

באופן יוצא דופן, חמש שנים אחר-כך, טיפלה ממשלת הליכוד ויש-עתיד בריקבון: חוק חדש חוקק לאחר הליך ארוך של התייעצות והתדיינות וגוף חדש הוקם במקום הרשות החולה. החוק החדש ביצר (אם כי לא בצורה המיטבית) את עצמאות התאגיד בשתי נקודות התורפה: התקציב והמינויים. נתניהו עצמו הודה מאוחר יותר כי היה טרוד במבצע "צוק איתן" ולא היה פנוי לסכל את החוק החדש.

שמונה שנים לאחר מכן, עם השבעת ממשלת נתניהו השישית בדצמבר 2022, מינה נתניהו את שלמה קרעי לשר התקשורת על מנת שיחבל ככל יכולתו בחוק השידור הציבורי ויחזיר ככל האפשר את השליטה הפוליטית על השידור הציבורי. קרעי דאג להכריז מיד עם כניסתו לתפקיד כי זוהי מטרתו העיקרית.

אלא שקרעי כשל בכל ניסיונות החקיקה שהוביל. שילוב של חובבנות פוליטית, בורות מקצועית והתנהלות ברוטאלית הובילה לכך שעורר עליו התנגדות עזה כל-כך שאילצה את נתניהו לגנוז את הצעות החוק שלו.

לאחר הכישלונות החוזרים ונשנים של השר קרעי, החלה קואליציית נתניהו לקדם את חוקי ההפיכה התקשורתית באופן בו קידמו חוקים אחרים מחוקי ההפיכה המשטרית: באמצעות הצעות חוק פרטיות. כך ניתן לעקוף הייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה ואת ההליך המקצועי המקיף יותר הנדרש מהצעות חוק ממשלתיות.

טקטיקה זו איפשרה גם לחברי כנסת אלמוניים או שוליים מהליכוד, להתבלט באמצעות חתימת שמם על הצעות חוק שנועדו להטריד כלי תקשורת ולחבל בחופש העיתונות. כך ח"כ אריאל קלנר הגיש הצעת חוק ל"שימוע שנתי" של ראשי התאגיד, ח"כ טלי גוטליב הגישה הצעת חוק להפרטת התאגיד וח"כ אביחי בוארון הגיש הצעת חוק לביטול העצמאות התקציבית של התאגיד. אתמול הצטרף לרשימה זו ח"כ אושר שקלים.

ח"כ דוד ביטן, יו"ר ועדת הכלכלה, גם הוא מהליכוד, הודיע בשבוע שעבר כי לא יקדם את החוק של גוטליב, הדרקוני מבין הצעות החוק נגד התאגיד, אולם כןיקדם את הצעות החוק האחרות. את זו של בוארון - ההרסנית מבין ההצעות - "בכפוף לשינויים" שייערכו בה. כעת יתכן שיצטרך להכריע גם בגורלה של ההצעה של שקלים, אם תעבור את ועדת השרים.

אלא שלהצעות החוק תכלית נוספת מלבד זו המוצהרת. מטר הצעות החוק לא נועד בהכרח לשנות את ספר החוקים אלא להוות איום מתמיד על אנשי התאגיד, מהמנהלים הבכירים ועד לעורכים ולכתבים. מבחינה זו, לצד התנהלותה של קואליציית נתניהו כפרלמנט, היא גם מתפקדת כארגון מאפיוזי: היא משגרת לחלל הציבורי הצעות חוק שמטרתן הוא איתות מאיים, "אפקט מצנן" על חופש העיתונות.