מזל טוב! לכבוד חנוכה, נס פך השמן מודרני אירע לנו. או ליתר דיוק: לחברת ICL, שקיבלה רשיון לכרות עוד פוספט בנגב. לרוע המזל, הנס של החברה הוא האסון שלנו, שכן הפוספט, והכרייה שלו, מזהמת ומזיקה לתושבי האיזור.

אבל מדוע מדובר בנס? משום שכבר עשרים שנה ש-ICL, עוד כשהייתה כי"ל (כימיקלים לישראל), מספרת לנו שעתודות הפוספט בנגב נגמרות ולכן חייבים לפתח שדה נוסף, את שדה בריר, למרות מחאת התושבים.

רותם אמפרט נגב, חברת הבת של כי"ל, שעיסוקה כרייה והשבחה של הפוספט, איימה שאם לא יאפשרו לה לכרות פוספט בשדה בריר, בסמוך לישובים כסייפה וערד, היא תצטרך לסגור את המפעל במישור רותם, לפטר עובדים ולהעביר את העסקים לחו"ל.

עשרים שנה, וכמו בנס פך השמן החברה ממשיכה לכרות ולהשביח פוספט וגם לזהם את האוויר, את מקורות המים ואת הקרקע. והנה עכשיו התברר שכל הסיפור על עתודות הפוספט המתדלדלות היה רק תירוץ, סיפור שנראה כאילו נועד לסחוט את המדינה ואותנו.

אחרת, איך תסבירו את העובדה שהמדינה העניקה לחברה זיכיון כרייה חדש במכרות הקיימים לעשרים שנים קדימה, מה-1 בינואר 2025 ועד לסוף דצמבר 2044? ובקיצור, או שמדובר בנס פך הפוספט או שעבדו עלינו ולא רק שהעתודות לא נגמרו אלא שהן יוכלו להספיק - לא רק לשמונה ימים אלא לעשרים שנים ואולי אף יותר. ואל תטעו לחשוב, ב-ICL לא ויתרו במקביל על הכרייה בשדה בריר.

נס פך הפוספט אפילו יותר ניסי מנס פך השמן, כי רותם אמפרט נגב קיבלה את הזיכיון בהליך תחרותי שקיים משרד האנרגיה והתשתיות, שלמעשה לא היה בו שום תחרות. רותם אמפרט נגב הייתה החברה היחידה שנגשה להליך.

יתרה מכך, לא מדובר בהארכת הזיכיון הישן, שמצריך את אישור הכנסת, אלא בזיכיון חדש שלא מחייב שום פיקוח ציבורי. ואם כל זה לא מספיק, הרי שבעוד שהחברה מרוויחה מהכרייה מיליארדים, אנחנו מקבלים רק אחוז אחד בודד כתמלוגים. בקיצור, הרבה ניסים קרו לכי"ל בחג חנוכה הזה.

אבל נראה שהניסים לא מסתיימים אצל רותם אמפרט נגב, אלא קשורים גם לחברה אחרת, רותם אנרגיה מחצבים (רא"מ), שמבקשת להפיק דלקים מזהמים מפצלי שמן שנכרים גם הם בנגב.

החברה אמנם מוכרת לנו שייעודה הוא בכלל מיחזור פלסטיק והיא הולכת לפתור את בעיית הפלסטיק בישראל, אבל המספרים מראים שעיקר חומר הגלם בתהליך, מעל ל-80%, הוא פצלי שמן.

פצלי שמן הם סלעים שעשירים בחומר אורגני שנקרא ביטומן, ונמצאים באדמת הנגב ממש מעל לשכבה העשירה בפוספט. גם רותם אמפרט וגם רותם אנרגיה מחצבים, קוראות משום מה לשכבת האדמה שעשירה בפצלי שמן "תפל", אולי כדי להרדים אותנו ולהבטיח לנו שאין בהם סכנה ממש.

אלא ששריפה של החומר הזה להפקת אנרגיה או הפקת דלקים נוזליים ממנו, שדינם להישרף, גורמים לזיהום אוויר ולפליטות גזי חממה. זאת ועוד, פצלי השמן עשירים מאוד בגופרית וחנקן, לכן השריפה שלהם פולטת זיהום כבד יותר ומסוכן יותר משריפה של תזקיקי דלק אחרים.

זו הסיבה שכבר לפני שנים החליטה המדינה לא העניק יותר רישיונות לחיפוש והפקת נפט מפצלי שמן, פרט לרישיונות שכבר ניתנו לפני כן. אחד מהם הוא לרא"מ. הנס שמשרד האנרגיה והתשתיות רקח לקראת חג החנוכה הוא למעשה כפול ומכופל: רותם אמפרט נגב תקבל פוספט ורותם אנרגיה מחצבים תקבל פצלי שמן. ומה אנחנו נקבל מכל זה? עוד ועוד זיהום.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספרים "צריך לקיים" ו"המשבר הגדול"