משה דרורי, יו"ר ועדת האיתור של תאגיד השידור הישראלי, התפטר מתפקידו.
"לא נמסר לי, מראש, כי אהיה כפוף ליועץ המשפטי של משרד התקשורת, או למשנים ליועצת המשפטית לממשלה", כתב השבוע דרורי לשר התקשורת שלמה קרעי במכתב ההתפטרות שפורסם לראשונה ב"דה מרקר". "אילו היה נאמר לי זאת, כי אלו יהיו הכללים של עבודתי כיו"ר ועדת האיתור, לא הייתי נוטל על עצמי תפקיד זה".
מינויו של השופט בדימוס דרורי ליו"ר ועדת האיתור נתקל בהתנגדות חריפה מראשיתו, וזאת לאור פסיקות והתבטאויות עבר שלו. המתנגדים לדרורי טענו כי מינויו, כמו גם פעולותיו מאז מונה, מנוגדים לתכלית חוק תאגיד השידור הישראלי, שנועד להפריד בין הפוליטיקאים לתוכן המשודר בשידור הציבורי.
החוק, שנחקק בשנת 2014, היה הישג אדיר לעיתונות החופשית בישראל. במרכזו, וכלקח מהפוליטיזציה שאכלה כל חלקה טובה ברשות השידור, עמדה ההקפדה על הפרדה בין השידור הציבורי לבין הממשלה.
במקום ששר התקשורת יהיה מעורב במינוי בכירי השידור הציבורי, כפי שהיה בתקופת רשות השידור, נקבע כי את בכירי התאגיד תמנה מועצה ציבורית שתמונה על-ידי ועדת איתור שבראשה יעמוד שופט בדימוס של בית-המשפט העליון או בית-משפט מחוזי.
נקודת ההשקה של הנהלת השידור הציבורי עם הדרג הפוליטי נותרה רק במינוי יו"ר ועדת האיתור, שנמסר לסמכותו של שר התקשורת, לאחר התייעצות עם נשיא בית-המשפט העליון. השר קרעי ניצל פירצה יחידה זו.
בפברואר השנה שעברה, מינה השר קרעי את השופטת בדימוס נחמה נצר ליו"ר ועדת האיתור. רק מאוחר יותר התגלה כי בן זוגה ושותפה למשרד עורכי הדין הוא בעל אג'נדה ברורה נגד חופש העיתונות ובעד חיסול השידור הציבורי.
בינואר 2024 נצר התפטרה מתפקידה כיו"ר ועדת האיתור, לאחר שלא איישה את התקן החסר, של חבר שלישי בוועדת האיתור. שר התקשורת פנה לממלא מקום נשיא בית-המשפט העליון, השופט עוזי פוגלמן, כדי להיוועץ עמו על מינויו של השופט בדימוס משה דרורי לתפקיד.
השופט פוגלמן הביע הסתייגות: דרורי, שכיהן כסגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בירושלים, ביקש בשנת 2009 להתמנות לשופט בבית המשפט העליון, אך בסופו של דבר נאלץ להסיר את מועמדותו לאחר שפרצה שערורייה ציבורית.
שנה קודם לכן, כך התברר בין היתר, החליט השופט דרורי שלא להרשיע חרדי שדרס במתכוון קופאית ממוצא אתיופי כשזו ניסתה למנוע ממנו לעזוב חניון ללא תשלום. הוא גרר אותה במכוניתו כמה עשרות מטרים והפקיר אותה כשהיא פצועה. השופט דרורי נמנע מלהרשיע את הנאשם, אף שהודה בדריסה ובהפקרה, מחשש שהרשעתו תפגע בסיכוייו להתמנות לבית הדין הרבני. דרורי אף הסביר כי הפרשה היטיבה עם הקופאית שנדרסה משום שבגין המקרה והדיון המשפטי שבעקבותיו "התקבלה סופית לחברה הישראלית, כשווה בין שווים".
מ"מ נשיא ביהמ"ש עליון פוגלמן נמנע מלייעץ לשר קרעי מפורשות שלא למנות את דרורי לתפקיד אך הפנה את תשומת לבו של השר לחוות דעת שכתבה המחלקה המשפטית בהנהלת בתי המשפט בשנת 2020, בנוגע לאפשרות מינויו של דרורי לכהונת שופט עמית בבית-המשפט, שגם היא לא יצאה אל הפועל, בשל פסיקות שנויות במחלוקת של דרורי והתנהלות בעייתית.
שופט בית-המשפט העליון עוזי פוגלמן (צילום: פלאש90)
עוד הפנה השופט פוגלמן את השר קרעי לעובדה כי דרורי התמנה על-ידי שר המשפטים יריב לוין לעמוד בראש הוועדה המכונה "ועדת הרוגלות", זאת על רקע התבטאויותיו בעד ההפיכה המשטרית ונגד מערכת המשפט. פוגלמן הדגיש בפני השר כי בחוק השידור הציבורי מובהר כי "לא ימונה לחבר ועדת האיתור ולא יכהן בה, מי שעלול להימצא, במישרין או בעקיפין, באופן תדיר, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר ועדת האיתור, לבין עניין אישי שלו או תפקיד אחר שלו".
השר קרעי ניצל את העובדה שהשופט פוגלמן נמנע מלכתוב במפורש כי לא ראוי למנות את דרורי ליו"ר ועדת האיתור, ושעט קדימה עם המינוי. השר פנה לוועדה לבדיקת מינויים, וגם זו נמנעה מלפסול מפורשות את דרורי. הוועדה, בראשות השופטת בדימוס שולמית דותן, הסתפקה בהמלצה לשר "לעיין שוב בחוות הדעת שצורפה למכתב של מ"מ נשיא בית המשפט העליון ולתת את דעתו על כל משמעויותיה".
בו ביום הודיע השר קרעי כי עיין מחדש בחוות הדעת, והחליט בכל זאת למנות את דרורי לתפקיד.
מינויים פוליטיים, ניקוד מפוברק
בעקבות המינוי עתרו עמותת זולת, ליאורה ניר מתנועת רגולציה הוגנת ואגודת יהודי אתיופיה לבג"ץ, וזאת באמצעות עו"ד יפעת סולל. מלבד חוסר סבירות קיצונית במינוי, בשל פסיקות העבר של דרורי, נטען בעתירה כי קרעי מינה את דרורי כחלק מ"מאבקו לחיסול השידור הציבורי" בישראל. קרעי, יצוין, הודיע מיד עם כניסתו לתפקיד בשנה שעברה על שאיפתו זו, לחיסול השידור הציבורי.
בעוד העתירה תלויה ועומדת, מימש השופט דרורי את התרעותיהם של המתנגדים למינויו וניסה למנות מינויים פוליטיים בוטים לתפקיד החבר הנוסף בוועדה, כשלשם כך אף זייף לכאורה מכרז, לטענת המשנים ליועצת המשפטית לממשלה (דרורי הכחיש את הטענה אך סירב להתייחס אליה בפירוט).
עו"ד יפעת סולל (צילום: באדיבות המצולמת)
דרורי ביקש למנות לתפקיד את פעיל הימין חנן עמיאור, העוסק בין היתר בכתיבת נאומים לשרי הליכוד, כפי שנחשף ב"עין השביעית" כבר ב-2017. עמיאור ממשיך בכך גם כעת.
עוד קודם לכן ניסה דרורי למנות לתפקיד את אלעד מלכא, חבר מפלגת הליכוד לשעבר, מקורבו של השר קרעי ומי שקרעי רצה למנות למנכ"ל משרד התקשורת (מינוי שנפסל בשל העדר ניסיון ניהולי של מלכא, שבמקום זאת כיהן כמשנה למנכ"ל במשך תקופה).
המינוי של מלכא לא היה רק נתון בניגוד עניינים חריף, אלא שהשופט בדימוס דרורי זייף את הניקוד של מלכא, שחפץ כי ייבחר, או לכל הפחות התרשל באופן חמור כשהעניק לו ניקוד על ניסיון שכלל לא היה לו. את הטענות החמורות הללו העלו שני המשנים ליועמ"שית עו"ד גיל לימון (משפט ציבורי-מינהלי) ועו"ד מאיר לוין (משפט כלכלי).
לטענת המשנים ליועמ"שית, ההחלטה על מינוי מלכא התקבלה במסמך הכתוב בכתב יד, בסיומה של טבלת ניקוד בה נכתב כי "במקום 1-2 (86 נקודות): חנן עמיאור ואלעד מלכא. בגלל הניסיון ומעמד אלעד מלכא הוא מספר 1". זאת כשלמלכא לא היה כל ניסיון נדרש, ואין תיעוד להחלטה רשמית לבחור בו מעבר לאותו מסמך בכתב יד.
הליך הבחירה נעשה כולו במחשכים, תוך שהוא מוסתר מהייעוץ המשפטי של משרד התקשורת, אך מה שכן נותר גלוי התברר כבעייתי בפני עצמו. דרורי העניק למלכא ניקוד שלא תאם את קורות החיים שלו עצמו. כך מלכא קיבל 5 נקודות על עיסוקו ב"תקשורת הכתובה" למרות שבקורות חייו לא מצוין כי עסק בתקשורת כתובה. 5 נקודות על יצירה טלוויזיונית, קולנועית או מוסיקלית, למרות שלא מוזכר שעסק בתחומים אלה. מלכא זכה לניקוד בסעיף "סוג תקשורת" – שלושה תחומים שהמועמד עסק בהם – רדיו, עיתונות כתובה וטלוויזיה, כשלא עסק באף אחד מהתחומים.
שר התקשורת שלמה קרעי (שני מימין) בוועדת הכלכלה של הכנסת יחד עם יו"ר הוועדה דוד ביטן (מימין), מ"מ מנכ"ל משרד התקשורת מימון שמילה (שני משמאל) והסמנכ"ל אלעד מלכא, 7.6.23 (צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)
עוד הוענק לו ציון מקסימלי בסעיף כלי תקשורת ברמה מהותית (כגון עיתונאות חוקרת) למרות שמעולם לא יצר, שידר או פרסם תוצרים בתקשורת או בפלטפורמות תקשורתיות. הוענק לו ציון מקסימלי על סעיף "רמת פריסה", סעיף המתייחס לרמת הפריסה של כלי התקשורת בו עסק (מקומית או ארצית), כשלא עסק כלל בתחום. ולבסוף מלכא קיבל גם ציון על "תקופת מומחיות" כשאין לו בכלל ניסיון מעשי בתחום התקשורת.
בעקבות העתירה לבג"ץ, ולאור בקשות חוזרות של המשיבים לקבל אורכה עד להגשת תגובתם, הוציא העליון צו ביניים המקפיא את פעילות ועדת האיתור בראשות דרורי. בשל זאת, לא מונו חברים חדשים למועצת תאגיד השידור. יצוין כי בוועדת האיתור ישנה חברה, שמונתה בתקופת הממשלה הקודמת, אולם נראה כי יושבי הראש של הוועדה שמינה קרעי העדיפו שיתוק של הוועדה במקום שיתוף פעולה עם חברת הוועדה שחסרה את הרקע הפוליטי המבוקש.
הגוף שנועד לפקח על השידור הציבורי בישראל שותק, וחדל לפעול. באופן אירוני, שר התקשורת קרעי ניצל את השיתוק שנגרם בשל התעקשותו להתנהל באופן לא ענייני, בניגוד לרוח החוק ועל מנת להשתלט פוליטית על התאגיד - כדי לטעון שכעת כשמועצת התאגיד אינה פועלת, הרי שזו סיבה להפריט את התאגיד ולסגור את השידור הציבורי בישראל.
הפגמים החמורים מצטברים
בתחילת החודש השיבה המדינה לעתירה שהוגשה נגד מינוי דרורי. לתשובה צורפה עמדה פרטית מטעם שר התקשורת, שבה טען כי לא נפל כל פגם במינוי. התשובה הרשמית מטעם המדינה טענה כי יש לדחות את העתירה, אך יחד עם זאת כללה קביעות חמורות.
בשם השר והוועדה למינויים נטען, באמצעות עורכות-הדין תהילה רוט ושלי רובינסון מפרקליטות המדינה, כי במינוי דרורי "מולאו התנאים הפורמליים הקבועים בחוק". לפי המדינה, "הגם שמינויו של המשיב 3 [דרורי] לתפקיד יו"ר ועדת האיתור כרוך בקשיים משפטיים לא מבוטלים, הרי שבעת מינויו לא קמה מניעה משפטית למנותו לתפקיד".
עם זאת, בתשובה לעתירה הורחבה היריעה ביחס לקשיים המשפטיים שמעורר המינוי של דרורי, עם דגש על ניסיונותיו למנות לתפקיד את מלכא ועמיאור.
כנספח לעתירה צורף מכתב שחיברו המשנים ליועמ"שית לימון ולוין ושהופנה אל יועמ"ש משרד התקשורת ברוריה מנדלסון. השניים קבעו כי יש לקיים מחדש את הליך הבחירה של חברי ועדת האיתור.
"הפגמים המצטברים שנפלו בהליך הבחירה וחומרתם, אינם מאפשרים להסתמך על הליך הבחירה הנוכחי ועל תוצריו", כתבו.
שלשום (25.11) אמור היה דרורי להשיב בעצמו לעתירה נגד מינויו. תחת זאת הגיש מכתב התפטרות לשר.
השופט בדימוס משה דרורי (צילום: יונתן זינדל)
"לאחר שהשקעתי מאמצים רבים, במשך כחצי שנה, למינוי חבר ועדת האיתור, מחלקת הבג"צים של פרקליטות המדינה, תוך התיימרות להגן בבג"צ על המינוי, הגישה לבית המשפט העליון מכתב של המשנים ליועצת המשפטית לממשלה אל היועצת המשפטית של משרד התקשורת, שהשורה האחרונה בה היא, כי, לשיטתם של המשנים, יש לקיים את הליך הבחירה מראשיתו", כתב דרורי במכתב ההתפטרות.
לדברי דרורי המכתב של המשנים ליועמ"שית "נכתב בחוסר סמכות, בניגוד לחוק, ללא ביסוס משפטי ועובדתי, ללא שניתנה לי הזדמנות להגיב, והכל בניגוד לכללי הצדק הטבעי, שהם מאבני היסוד של שיטתנו המשפטית מזה עשרות שנים, שמקורם הוא בזכות הטיעון שנתן בורא עולם לאדם הראשון ולחווה, בטרם חרץ את דינם".
לפיכך, קבע השופט דרורי, אין לו מנוס אלא להתפטר מתפקידו.
עו"ד יפעת סולל מסרה בתגובה: "זהו ניצחון חשוב במאבק נגד חיסול התקשורת החופשית בישראל. שר התקשורת ניסה להשתלט על תאגיד השידור הציבורי באמצעות מינוי לא ראוי ליו"ר ועדת האיתור. העתירה שהגשנו חשפה לא רק את עברו האפל של השופט דרורי, אלא גם את התנהלותו הפסולה מאז המינוי. לכן בחר השופט דרורי לא לנסות להגן על מינויו, שכן אז היה נאלץ להתמודד בבית המשפט העליון מול ההאשמות הכבדות.
"השר קרעי חייב להבין שאין לנו כל כוונה לתת לו להשמיד את התקשורת העצמאית ולהכפיפה לאינטרסים פוליטיים וכלכליים. אנו נמשיך לעמוד על משמר התקשורת החופשית, שהיא נשמת אפה של הדמוקרטיה".
אגודת העיתונאים בירושלים מסרה בתגובה כי היא "מברכת על החלטתו של השופט בדימוס, משה דרורי, להתפטר מראשות ועדת האיתור של תאגיד השידור הישראלי". לפי האגודה, "אומנם, כחלק מניסיונות המאבק בתאגיד ומהניסיונות לייבשו, ברור שהשר לא ימהר למנות חברי מועצה חדשים. ובכל זאת, האגודה מצפה ודורשת שבחירת היו"ר/ית וחברי המועצה תעשה בצורה מקצועית וראויה, כך שטובת השידור הציבורי תהיה לנגד עיניהם".
מארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל נמסר בתגובה כי התפטרות דרורי "מהווה ניצחון חשוב בקרב הסיזיפי על חופש הביטוי ועל עצמאות השידור הציבורי".
בארגון לועגים לנימוקי ההתפטרות של דרורי, כאילו לא ידע שיהיה כפוף ליועמ"ש. "האם שופט בדימוס באמת לא מכיר את החוק?", תוהים בארגון אך מזהירים כי "אסור לנוח על זרי הדפנה".