השר הד"ר שלמה קרעי סיכם לאחרונה חודשיים בתפקיד, קונספט מקורי שהומצא על ידו בלית ברירה, אחרי שמילא את החלל בהצהרות רעשניות ולא הצליח (תודה לאל) להוציא לפועל אף אחת מתוכניותיו הלא אפויות. כפי שהראינו כאן בסוף השבוע שעבר, ה"הישגים" בהם התהדר קרעי היו רובם ככולם רפורמות ומהלכים שגרתיים שתוכננו בממשלה הקודמת ועל-ידי שר התקשורת הקודם, אולם שווה להקדיש מבט מיוחד ל"הישג" היחיד שכן רשום על שמו: תוספת תקציבית מוזרה וחסרת פשר.

הנה כך תיאר זאת קרעי: "עבודה מאומצת מול אגף תקציבים שנשאה פירות בהישגי התקציב, כולל יריית פתיחה לקראת הרפורמה לגיוון ותחרות בתחום השידורים. גידול של 15% בבסיס התקציב, 20% נוספים לפרוייקטים ייעודיים ועוד. בנוסף, תקציב ייחודי של 60 מיליון ש"ח לתכנית לעידוד הגיוון והתחרות בתחום החדשות והאקטואליה".

זה נשמע מוזר, אנחנו אמנם במדינת פארטצ'יה, וממשלת נתניהו השישית היא סוכנת כאוס ידועה, אבל השירות הממשלתי עדיין לא רוסק לגמרי. השר שיחרר שלל סיסמאות והצהרות חוק, אבל אף אחת מהן לא כללה תוכנית לעידוד הגיוון והתחרות, לא בתחום החדשות והאקטואליה ולא בתחום הגידולים ההידרופוניים. הייתכן שמשרד האוצר אישר בחטף, ללא שום תוכנית או הצדקה, צ'ק של 60 מיליון שקל לשלמה שלנו?

האמת שבמסגרת שוחד התקציב הגדול שחילק נתניהו לשותפיו הקואליציוניים, רק כדי שיוכלו להצביע בכאילו על תקציב שאף אחד לא יודע מה יש בתוכו, 60 מיליון שקל הם לא כסף גדול (למרות שלקרעי, בתמונה שהפיצה דוברות ראש הממשלה ממעמד החתימה, יש את החיוך הכי גדול מכל השרים). ובכל זאת, האם שלמה קרעי הצליח להשיג את הכסף הזה (שלנו) כדי להגשים, ובכן, משהו לא ברור?

תשובה מהלשכות הרלוונטיות אי אפשר להשיג, אבל גורמים באוצר מסבירים כי התשובה היא, בקצרה: אין לדעת. למרות שאנחנו אחרי החתימה על התקציב, ברגע זה עובדים על תקציבי כל המשרדים, ומה בדיוק קרה בליל החתימה על התקציב יתברר לאשורו רק כשהתקציב יונח לראשונה על שולחן הכנסת ב-23 למרץ. עד אז, אומרים הגורמים, כל שר מתהדר בהישגים שלו אבל בדרך כלל אלו הן רק הצהרות, שלחלקן אין אחיזה במציאות. ובקיצור: אמין כמו הכרזה של קרעי על מסיבת עיתונאים.

ואם כבר, כדאי לפרק עוד הצהרת און של קרעי מהזמן האחרון. אחרי ניסיונות נפל להזיק לתאגיד ולהשתלט על תקציביו, בישר קרעי כי השלים את המינוי ליושבת ראש ועדת האיתור של מועצת התאגיד, ובחר בשופטת המחוזי בדימוס נחמה נצר. "אני סמוך ובטוח שהשופטת תבטיח שהמגוון והקולות הקיימים בציבור הישראלי יבואו לידי ביטוי גם במועצת התאגיד ובשידוריו בהתאם לחוק", התרגש קרעי.

מוטי קסטל, כתב ערוץ 14 שבאמצעות הדלפה אליו בחר קרעי לבשר לעם ישראל על המינוי, היה ישיר יותר: "אחרי שסגרו לו את הדלת ומנעו ממנו לבוא דרך החלון... קרעי מנפץ את התקרה. אולי זה מה שיגרום לשמאל להתחנן לסגירת התאגיד, כמו שקרה עם גלי צה"ל בעבר?", סיכם הכתב הצעיר את ההבטחה החדשה: מינוי נצר הוא הפירצה באמצעותה ישתלט קרעי על שידורי התאגיד.

קצת רקע: שידור ציבורי נועד כדי לחפות על הכשלים והחסרונות של שידור מסחרי. תקשורת בבעלות פרטית, גם אם היא לא מושחתת על-ידי אינטרסים זרים של בעלי ההון המחזיקים בה, פועלת לשם השאת רווחים ולכן מועדת להיות מכוונת לפי שיקולי רייטינג ופופולריות ולייצר תכנים זולים, נמוכים וקלוקלים. תקשורת בבעלות ציבורית אמורה להיות פטורה מכל זה, אבל היא חשופה בחזית אחרת, לא של ההון אלא של השלטון.

זה מה שקרה לרשות השידור, שבמשך שנים הושחתה והסתאבה בשל ניסיונות השפעה פוליטיים בלתי פוסקים. ראשי ממשלה התעלמו מהשיקול המקצועי והעיתונאי ומינו לתפקידים בכירים פעם אחר פעם פוליטרוקים מטעם. בתוך כל זה המשיכה רשות השידור לפעול ועובדים ועיתונאים רבים עשו כמיטב יכולתם להוציא תחת ידם, בכל זאת, עיתונות ראויה, אולם ההתערבות הבלתי פוסקת זרעה זרעים שצמחו עד שחנקו את הרשות לגמרי תחת עומס של דמויות מושחתות והזויות, מהסוג שבימינו היו מתמנים ישר לשרים.

אלא שנס קרה, לא אופייני כלל למדינת ישראל, ורפורמה אמיצה שהוביל שר מהליכוד, שר התקשורת גלעד ארדן, בגיבוי של שר האוצר יאיר לפיד, הביאה להחלפתה של רשות השידור בגוף חדש. תאגיד השידור הישראלי, שקם על חורבותיה של הרשות, ניחן בדבר מה שלרשות היה כל כך חסר: מנגנונים שימנעו, ככל האפשר, התערבות שלטונית. גם התערבות דרך התקציב, שהוסלק במשרד התחבורה הרחק מנגיעתן של הממשלות המתחלפות, וגם בהתערבות דרך מינויים.

כיצד הבטיחו שהמינויים יהיו עצמאיים? במקום שהשר הממונה יהיה גם השר הממנה, הוחלט שמועצת התאגיד תיבחר על ידי ועדת איתור. הנגיעה הפוליטית היחידה היא בחירת העומד בראש ועדת האיתור, אולם גם כאן נקבע כי הוא חייב להיות שופט בדימוס, מהמחוזי או העליון, כדי להבטיח (ככל האפשר) דמות מכובדת ובכל מקרה - לא בובה של השר.

ועדת האיתור, הכוללת מלבד היו"ר עוד שני נציגי ציבור בעלי מומחיות בתחומי התקשורת ובתחומי הכלכלה או הניהול, היא זו שממליצה על המינויים למועצת התאגיד (המונה 12 חברים, לפי מפתח שנקבע בחוק וכולל דרישות מקצועיות ואחרות). המועצה אחראית על הניהול הכללי של התאגיד - אם כי אין לה נגיעה בתוכן השוטף והיא לא אמורה להתערב בשיקולי העריכה, במיוחד לא של חטיבת החדשות.

אם כן, האם ההתיימרות של קרעי כי במינוי שלו את יו"ר ועדת האיתור הוא ישנה את פני שידורי התאגיד, מחזיקה מים? ברור שלא. יותר מזה, היא פשוט מעליבה ומקוממת. ראשית, מבחינה טכנית, מינוי למועצת התאגיד הוא לארבע שנים. מה שאומר שבשנתיים וחצי הקרובות, ועדת האיתור תידרש לבחור רק נציג חדש אחד למועצת התאגיד (קרעי מעכב באופן מרושע את השלמת מינויין של שתי נציגות שכבר נבחרו מזמן, אבל אין לו שום עילה לפסול אותן).

כלומר, גם אם בראש ועדת האיתור היה עומד קרעי עצמו, והוא היה ממנה למועצת התאגיד רק שכפולים של יאיר נתניהו, הוא היה צריך לחכות כמה שנים טובות כדי שתהיה לכך השפעה ממשית על אופי התאגיד. זה לא באג, זה פיצ'ר. בדיוק בשביל טיפוסים כמו קרעי.

אבל צריך לומר כאן דבר חשוב. גם אם באופן מקרי היו ליושבת הראש החדשה של ועדת האיתור יותר נציגים לבחור ובתקופת זמן קצרה יותר, המחשבה שכך יצליח קרעי לשנות את פניו של התאגיד ולהפוך אותו לסניף של ערוץ 14, היא מחשבת עיוועים. בבסיסה עומדת ההנחה שכבוד השופטת נחמה נצר, רק משום שהיא מזרחית ותושבת הפריפריה, היא דמות נטולת אופי וחוט שדרה שתימנע ממינויים מקצועיים ותשמש חותמת גומי של השר שמינה אותה. וזו, גבירותי ורבותיי, כבר סתם גזענות.