הוועדה לביטחון לאומי תדון בשבוע הבא (28.10) בהצעת החוק של ח"כ אריאל קלנר מהליכוד, שזכתה לכינוי "חוק סגירת האינטרנט". הצעת החוק היא פרטית רק למראה עין, בהתאם לפרקטיקה שגורה בממשלת נתניהו שנועדה לעקוף את הייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה. בפועל, הממשלה היא זו שמקדמת את החוק.

ההצעה, שמבקשת לתקן את חוק למניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה, תעניק בין היתר סמכות לשר התקשורת להורות על חסימת אתרי אינטרנט בישראל, כמו למשל רשתות חברתיות או אתרי חדשות. סמכות זו תינתן ללא הגבלת זמן ותישאר גם אחרי שיסתיים מצב המלחמה.

ההצעה עומדת בניגוד לעמדת אגף ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, שהתעקשו לאורך כל הדרך לצמצם את סמכות השר לבלום שידורי חדשות ולהגביל את החוק בזמן. אם תתקבל הצעת החוק של ח"כ קלנר, תתמוטט חומת ההסברים של המדינה בבג"ץ, בעתירה נגד חוקתיות החוק.

בחודש יוני האחרון החליטה ממשלת ישראל לתמוך בהצעת החוק הפרטית של ח"כ קלנר כפוף לכך שתינתן הסכמת משרדי התקשורת והמשפטים לקידום החקיקה בהמשך, ובתנאי שהצעת החוק תחזור לוועדת השרים לפני שתעלה בכנסת לקריאה ראשונה. שלושה ימים לאחר מכן אישרה הכנסת בקריאה טרומית את הצעת החוק וכעת מגיעה ההצעה לוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

הצעת החוק של קלנר מתבססת על חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה, שנחקק באפריל האחרון בשל המלחמה ותוקפו, לאחר שהוארך, עומד לפוג בסוף נובמבר. החוק ידוע בכינוי "חוק אל-ג'זירה", אף כי מכוחו יוכל להגביל שר התקשורת גם את שידורי כל ערוץ זר אחר, כמו CNN או פוקס ניוז. השר קרעי אכן סגר מכוח החוק עמדת של סוכנות הידיעות הבינלאומית AP, עורר סערה בינלאומית שהגיעה עד הבית הלבן ונאלץ לחזור בו לאחר כמה שעות.

מדובר בחוק יוצא-דופן במדינות דמוקרטיות, משום שהוא מעניק סמכות לפוליטיקאים להחליט על סגירת כלי תקשורת. גם במדינות אירופה בהן הוחלט להגביל שידורים של ערוצי תעמולה רוסיים, הדבר נעשה מתוקף סנקציות בינלאומיות ולא בחוק מיוחד.

הסכנה לשימוש לא דמוקרטי בחוק אינה רק תיאורטית. מנסחי החוק, חברי קואליציה מהליכוד, הציונות-הדתית ועוצמה-יהודית, הצהירו כי החוק הוא עבורם רק מצע לחקיקת המשך, כמו זו של ח"כ קלנר, שתרחיב את החוק עד שיגיע לנוסח המקורי שבו היו מעוניינים, המעניק לשרים שלמה קרעי ואיתמר בן-גביר סמכות בלתי מוגבלת לסגור כלי תקשורת: לא רק זרים אלא גם ישראלים, לא רק מעילות ביטחוניות אלא מעילות עליהן הם יחליטו, וללא הגבלת זמן או פיקוח משפטי.

כנהוג במדינות הלא מתוקנות

בשל האופן בו פועלת רשת האינטרנט, אין דרך טכנית אפקטיבית למנוע צפייה בתכנים מקוונים המשודרים מחוץ למדינה, מבלי לנקוט בצעדים הנהוגים במשטרים לא דמוקרטיים, הסוגרים את הגישה לרשת כולה או לחלקים נרחבים ממנה. זוהי הסמכות שמבקשת כעת הממשלת הישראלית ליטול לעצמה.

כעת, בהתאם ל"חוק אל-ג'זירה", יכול שר התקשורת להסיר את שידורי הערוץ שנקבע כי הוא פוגע בביטחון המדינה מפלטפורמות הכבלים והלוויין ולחסום את אתר האינטרנט שלו, כפי שנעשה עד היום ביחס לאל-ג'זירה ואל-מיאדין.

אלא שמי שמבקשים לצפות בשידורי אל-ג'זירה בישראל יכולים פשוט לגלוש לאתר יוטיוב או לרשתות החברתיות, או לצפות בשידורים באמצעות צלחת לוויין פרטית, כפי שממילא צורכים אותו מרבית הצופים בערוץ בחברה הערבית בישראל. גם האיסור על שידורים מישראל אינו מגביל באופן ממשי את שידורי הערוץ, שמשרדיו ממוקמים בקטאר והוא משדר ממדינות רבות אחרות ברחבי העולם.

אם הצעת החוק של ח"כ קלנר תשלים את הליך החקיקה, שר התקשורת יוכל גם להורות על חסימת אות השידור של ערוץ טלוויזיה כך שלא ניתן יהיה לקלוט אותו בצלחת לוויין פרטית, וכן להורות לחסום פלטפורמות כמו יוטיוב ורשתות חברתיות אחרות המעבירות את שידורי הערוץ. כפי שהסביר מומחה האינטרנט רן בר-זיק, שימוש בסמכות זו, מעבר לאיום על הדמוקרטיה וזכויות האדם, עלול להביא לשיבוש תעבורת האינטרנט כולה.

בנוסף מציע ח"כ קלנר לבטל את התוקף המוגבל של החוק, המוגדר כהוראת שעה מתוקף מצב המלחמה הנוכחי, ולקבוע אותו כהוראת קבע.

לנצל את המלחמה לחקיקה דרקונית

בחוות הדעת של אגף ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, שנוסחה על-ידי עו"ד עדי ליברוס ועדן סויסה, הובעה התנגדות לתיקונים שמציע ח"כ קלנר. לפי חוות הדעת, יש להותיר את החוק כהוראת שעה המוגבלת לתקופה, "שבה חלות נסיבות חירום ביטחוניות יוצאות דופן המבססות את הצורך הביטחוני העומד בתכלית החוק".

"לכתחילה", מזכירה חוות הדעת, "נחקק ההסדר הקיים כהוראת שעה קצרה התלויה בקיומה של הכרזה על מצב מיוחד בעורף, או הימשכותן של הפעולות הצבאיות המשמעותיות, לפי המוקדם. הפיכת ההסדר להסדר קבע, יחד עם התיקונים הנוספים המוצעים בגדרה של הצעת חוק זו, גורמים לפגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי".

העובדה כי החוק הקיים מוגבל באפקטיביות שלו, בעל תוקף זמני ומחייב פיקוח משפטי היתה טיעון מרכזי של המדינה במענה לבג"ץ שהגישה האגודה לזכויות האזרח נגד החוק. גם כך, הוציא העליון צו על תנאי והעביר את העתירה לדיון בהרכב מורחב וזאת "בהינתן כי מדובר בחוק בעל אופי תקדימי".

גם בחוות הדעת שהועברה לשר המשפטים מתייחסים לכך. "העובדה שניתן צו על תנאי ביחס להוראת השעה, היא בעלת משקל ביחס לעמדה באשר להצעת חוק המבקשת להפוך את ההסדר לקבוע ומנותק לחלוטין מנסיבות החירום", נכתב בה.

אם יעברו התיקונים לחוק, שיהפכו אותו לעוד יותר רדיקלי וקיצוני, תאבד המדינה את הנימוקים שהציגה בפני בית המשפט העליון כדי לתמוך בטענה שלא מדובר בחוק "לא חוקתי", לא תקין, מפר זכויות אדם ולא דמוקרטי.

בחוות הדעת נכתב בהקשר זה כך: "נדגיש כי זמניות ההסדר היא אבן יסוד לחוקתיותו, שכן היא מגלמת את העיקרון שלפיו ההצדקה ליתן בידי הרשות המבצעת סמכות פוגענית כל כך למנוע את שידוריו של ערוץ זר בישראל ולמנוע מהציבור בישראל את הגישה לתכניו, יכולה לעמוד רק כל עוד מתקיימות נסיבות ביטחוניות חריגות ויוצאות דופן, בשל ניהול מערכה צבאית רב-זירתית, ממושכת וקשה.

"לפיכך, לכתחילה נחקק ההסדר כהוראת שעה קצרה התלויה בקיומה של הכרזה על מצב מיוחד בעורף, או הימשכותן של הפעולות הצבאיות המשמעותיות, לפי המוקדם. על פי ההצעה, תנותק הזיקה ההכרחית בין תוקפו של החוק לבין צורך של מצב חירום כך שהחוק יעמוד בתוקפו גם בעתות שגרה. בכך יש כדי לשמוט את הקרקע תחת ההצדקה הביטחונית המיוחדת שבבסיס החוק, ולערער את מערכת האיזונים והבלמים שנקבעה בו על מנת לרכך את הפגיעה החמורה בזכויות יסוד, המאפשרת לצלוח את מבחני פסקת ההגבלה".