בערב ראש השנה 2014 התפרסמו שני ראיונות עם רה"מ בנימין נתניהו בעיתונות המודפסת. אחד ב"ישראל היום", החינמון שכונה "ביביתון" ונוסד על מנת לשרת את הקריירה הפוליטית של נתניהו (עד שחתול שחור עבר בינו לבין משפחת אדלסון, הבעלים). השני נערך באנגלית עבור ה"ג'רוזלם פוסט", אך תורגם ופורסם גם במוסף החג של "מעריב", שנרכש חודשים ספורים קודם לכן על-ידי אלי עזור, הבעלים של ה"פוסט".
לשני הראיונות משמעות היסטורית: הם היו ראיונות החג האחרונים שנתניהו העניק לעיתונות המודפסת בישראל. מאז, התרחק נתניהו יותר ויותר מהתקשורת הישראלית, עד למציאות בשנים האחרונות של חרם מוחלט על העיתונות הישראלית והופעות רק בתקשורת הזרה ובערוץ התעמולה 14.
מבט אל אותם ראיונות מלפני עשור מעניק הצצה לנרטיבים ולהתנהלות של נתניהו במהלך השנים, התנהלות שהוא מנסה כעת להכחיש ונרטיבים שהוא מנסה להחליף באחרים.
נתניהו והחמאס
ברקע הראיונות עומדים, גם אז, רצועת עזה והחמאס. חודש לפני ראש השנה הסתיים מבצע "צוק איתן" ברצועה, שנמשך 50 ימי לחימה. שרי הקבינט אביגדור ליברמן ונפתלי בנט דרשו כניסה קרקעית לעזה וחיסול החמאס, נתניהו התנגד וסיכל את כוונתם.
"למה לא הכרענו את החמאס?", נשאל נתניהו ב"ישראל היום". "השאלה הזאת מובילה לתשובה מורכבת, עם מכלול שיקולים", השיב, "אחד השיקולים הוא שיקול מרחבי, שממנו אני לא מתעלם. יש לנו את החמאס בדרום ויש את ג'בהת אל-נוסרה ואל-קאעידה ברמת הגולן, חיזבאללה בלבנון ודאעש שדוהר במזרח - וכמובן מעל כולם איראן, שלא זנחה את תמיכתה בכמה מארגוני הטרור הללו וגם לא את תוכניתה להתחמש בנשק גרעיני.
"החלטתי שהדרך הנכונה לפגוע במכלול הבעיות הללו היא לפגוע פגיעה קשה ביותר בחמאס בעזה, אבל לא להישאב לשם. אחרת היינו במערכה לא של 50 יום, אלא של 500 ימים, עם מחירים כבדים מאוד שהם לא רק מחירים בחיי אדם, אלא בתחומים אחרים, וגם עם שאלות מה לעשות עם השטח שנכבש; יש גם מחירים בינלאומיים, וכל זה, אגב, בלי תוצאה הרבה יותר טובה.
"אני חושב שההבדל בין מפקד טוב למפקד רע הוא שמפקד טוב יודע להשיג את היעדים שמוצבים במחיר פחות כבד. בסוף היינו מגיעים לאותה תוצאה - במחיר הרבה יותר כבד. ואינני רוצה לפרט".
רה"מ בנימין נתניהו על שער "ישראל השבוע" של "ישראל היום", ערב ראש השנה 2014
בספרו האוטוביוגרפי משנת 2022 סיפק נתניהו את הפירוט: "לאור הדרישות הפומביות החוזרות ונשנות של בנט בתמיכת ליברמן לכבוש את הרצועה, כינסתי את הקבינט. ביקשתי מהרמטכ"ל להציג את תכנית הכיבוש הקרקעי ואת המחיר שתגבה בחיי אדם. לאחר מכן ביקשתי ממשרד הביטחון להעריך את המשאבים שיידרשו לניהול עזה בתום המלחמה. האמנתי שהמחיר בחיי אדם ובמשאבים לא הצדיק פעולה כזו".
המחיר של פלישה קרקעית, המשיך וכתב נתניהו "היה כרוך בהרס חלקים נרחבים של עזה וברבבות הרוגים אזרחים. אחרי שישראל תחריב את שלטון החמאס היא תיאלץ לשלוט בשני מיליון עזתים לזמן בלתי ידוע. לא הייתה לי שום כוונה לעשות זאת".
אלא שבציבור היתה תמיכה בפלישה קרקעית, בשל הירי הרקטי הבלתי פוסק מהרצועה. הנוק-אאוט שהעניק נתניהו לשאיפות לסיים את האיום באופן צבאי היה הדלפתה לתקשורת של מצגת צה"לית סודית ובה הערכת כמות ההרוגים הצפויה לצה"ל במקרה של פלישה.
במבט לאחור, ההערכה היתה מדוייקת: הן בכמות של מאות חיילים הרוגים, הן בזו של עשרות אלפי אזרחים פלסטינים הרוגים, הן בהרס הנרחב בעזה, הן בהתמשכות של המלחמה והן בחוסר האונים של הממשלה בכל הנוגע לשליטה דה-פקטו ברצועה. לכך נוספו גם מאות האזרחים ההרוגים והחטופים מה-7 באוקטובר וטראומת הטבח. במילותיו של נתניהו: הגענו לאותה תוצאה, במחיר הרבה יותר כבד.
נתניהו וניהול הסכסוך
במקביל, עשה נתניהו כל שביכולתו כדי לטרפד כל סיכוי לסיום אחר, לא צבאי, של הסכסוך.
לשאלה האם בהשוואה לראש השנה שעברה מצבנו טוב או רע יותר השיב נתניהו תשובה נתניהואית אופיינית: "אנחנו במצב טוב יותר, מול מציאות רעה יותר". תפיסת העולם שנתניהו מנחיל מאז ומעולם היא כזו שישנן שתי מציאויות: המציאות האחת מתנהלת ללא קשר אליו, והיא הולכת ונעשית גרועה ומחייבת את אזרחי ישראל להתאסף מאחורי המנהיג, "מגן ישראל". המציאות השנייה אינה קשורה לראשונה, והיא כוללת רק את המהלכים המוצלחים שהמנהיג נטל עליהם אחריות.
אחרי שהוא מפליג בסכנות האיסלאם הקיצוני בעולם, אומר נתניהו: "בפועל אנחנו במצב טוב יותר כעת, כי באחת החזיתות האלה – החמאס נכתש בצורה חזקה מאוד, כפי שלא נכתש מאז שהשתלט על עזה. היכינו את החמאס בכל אחת מהיכולות שלו והסגנו אותו שנים רבות לאחור".
נתניהו קובע כי הצליח להשיג "שקט ממושך על ידי הרתעה חזקה שתושג על ידי פגיעה קשה מאוד. מה יקרה אם הם ינסו שוב? הם יספגו מכה אחת אפיים, והם יודעים זאת".
רה"מ בנימין נתניהו על שער מוסף "מעריב", ערב ראש השנה 2014
נתניהו לא נשאל, ולא עונה, על החלק השני של מדיניותו: לצד ההישענות על "מדיניות הרתעה", שהיא למעשה הסכמה למלחמת התשה אינסופית, נתניהו גם מטפח ומחזק את החמאס על מנת לסכל כל אפשרות לפתרון מדיני.
מבצע "צוק איתן" כמו גם כל המבצעים שבאו אחריו והיו לפניו, לא הרתיעו את חמאס ולא פגעו בכוחו, אולם שלוש שנים אחרי אותו ראיון הצליחה הרשות הפלסטינית להוריד את החמאס על הברכיים: היא הפסיקה להעביר משכורות לפעיליו וניסתה להוביל למיטוט שלטון החמאס ברצועה.
מי שנחלץ לעזרת החמאס היה נתניהו, שהחל מ-2018 הנהיג העברת מזוודות כסף מזומן מקטאר לחמאס על מנת להחיות את הארגון הגווע. המעבר מתשלומים בנקאיים למזוודות כסף מזומן העניק תנופה אדירה ליכולת של החמאס להשתמש בכספים לצרכים צבאיים.
בחזרה ל-2024, אביגדור ליברמן מתראיין לגיליון החג של "ידיעות אחרונות" ומתייחס להתפטרותו מתפקיד שר הביטחון ב-14 בנובמבר 2018. "מבחינתי מה שקרה אתמול - הפסקת אש - בשילוב עם כל התהליך ההסדרה מול חמאס הם כניעה לטרור", טען ליברמן בהצהרת ההתפטרות, "אנו קונים שקט לטווח קצר במחיר פגיעה קשה בביטחון הלאומי לטווח ארוך".
הסיבה השנייה להתפטרות הייתה ההחלטה של נתניהו להעביר כספים במזומן במזוודות לחמאס. "הכנסת 15 מיליון דולר לתוך רצועת עזה לחמאס שעברו במזוודות - כל מי שאומר שיש על זה בקרה או פיקוח פשוט לא מדייק בלשון המעטה", הוא אומר ל"ידיעות אחרונות".
נתניהו ואיראן
לקיום הריאיון ב"ישראל היום" התגייסה כל צמרת העיתון. לצד הכתב המדיני שלמה צזנה באו לעשות כבוד לנתניהו גם עורך המוסף הפוליטי גונן גינת והעורך הראשי עמוס רגב, מי שהיה מקורבו של נתניהו במשך שנים וקיים איתו קשר טלפוני רציף במיוחד במערכות בחירות.
הראיון נפתח בחנופה אופיינית: השלושה מציינים כי בשעה שהגיעו ללשכתו עמל נתניהו על חיבור נאומו לכבוד עשור למרכז מורשת בגין. הם מצטטים מהשבחים שהעתיר נתניהו על בגין ("היה ער לסכנות הנובעות [...] מרודנויות שיש להן שאיפה להתפשטות עולמית ורצון לפגוע בכל מי שנמצא בדרכן"), רק כדי לייחסם לעצמו: "היכולת המרכזית הנדרשת ממדינאי היא ראיית הנולד. ההתארגנות הנכונה כדי לנווט את הספינה אל מול המציאות המשתנה לנוכח המצבים הללו", הסביר.
את הריאיון השני העניק נתניהו להרב קנון מה"ג'רוזלם פוסט". אותו נרטיב ואותן אמירות חזרו על עצמן, עם דגש חזק יותר על עמדותיו ודרישותיו מהקהילה הבינלאומית לגבי המאבק בגרעין האיראני.
"תמיד נתקלתי בביקורת, בספקנות, אבל בסופו של דבר הרעיונות האלה מחלחלים", אמר נתניהו למראייניו ב"ישראל היום", "אני מאמין בהם כי מדובר בחלק מהמאבק שלנו. זהו לא רק מאבק צבאי וכלכלי, אלא גם מדיני ותודעתי, וזה יהיה מאבק ארוך. כך צפוי להיות בביקור הקרוב שלי בעצרת האו"ם. אני מתכוון לדבר על האיומים שמציבים בפנינו ארגוני האיסלאם הקיצוני. ודאי שהאיום הגדול ביותר הוא ההתחמשות של מדינות וארגונים כאלו בנשק גרעיני".
עשר שנים אחרי, איראן קרובה מאי-פעם לנשק גרעיני.
נתניהו והליכוד
מאורע פוליטי נוסף שהתרחש לפני אותו ראש השנה ב-2014 הוא פרישתו המפתיעה של השר גדעון סער מהחיים הפוליטיים, כשבוע לפני ערב החג. בדברים שנשא בפני פעילי ליכוד הפתיע סער את הנוכחים והודיע על פרישה, כשהיחידים שידעו על כך מראש היו אשתו, בנותיו והנשיא ריבלין. את נתניהו הוא לא טרח לעדכן.
"העזיבה של גדעון סער לא פגעה בליכוד?", נשאל ב"ג'רוזלם פוסט". "בדיוק להפך, ראיתי עלייה משמעותית בתמיכה. זה כל מה שאומר בנושא", משיב נתניהו. "בתוך מפלגתך אומרים, 'אי אפשר לצמוח כמנהיגות בצילך' - ולכן פורשים. מה אתה אומר על כך?", שאלו את נתניהו ב"ישראל היום". "אז אומרים", זילזל נתניהו, "אני יכול לומר לך שבציבור אומרים דברים אחרים ומתרשמים אחרת".
באופן אירוני, מיד אחרי שהוא מכחיש כי הוא משאיר מאחוריו אדמה חרוכה בליכוד, מצהיר נתניהו כי הוא המנהיג ואין בלתו: "אני משווה את מידת האהדה של היום לזאת שהיתה לפני שנה, אם בעם, אם בליכוד, ואני חזק מתמיד. גם בתוך התנועה שלי וגם בציבור בכלל".
נתניהו ומוסר מלחמה
נקודה מעניינת נוספת היא ההתייחסות של נתניהו להרוגים אזרחים מקרב הפלסטינים. "מובן שאיננו משתמשים בכל הכוח שברשותנו, משום שאנחנו מוגבלים על ידי השיקולים שמגבילים את כל המדינות הדמוקרטיות", אומר נתניהו בראיון ל"פוסט", "אנחנו לא פוגעים במכוון באזרחים. אנחנו לא מוחקים ערים שלמות ללא הבחנה. אנחנו לא עושים את זה מתוך עיקרון, בדיוק כמו כל דמוקרטיה אחרת".
לא מדובר רק באמירה אפולוגטית בראיון באנגלית המכוון גם לעולם הרחב. נתניהו אומר דברים דומים גם בראיון ב"ישראל היום". הוא מזכיר את התוצאה של "רבבות הרוגים אזרחים" כתוצאה שלילית שבגינה יש להימנע מכיבוש הרצועה, ובהמשך אומר: "גם היום אפשר להשוות את מה שאנחנו עשינו לחמאס, שכוחו הוא כפול מזה של דאעש. כל זה עשינו אנחנו, ישראל הבודדה. לא בקואליציה של 38 מדינות. ישראל הנחיתה עוצמת אש אדירה. מובן שלא רצינו לפגוע בשום אזרח. כיוונו רק לעבר טרוריסטים".
עשר שנים אחר-כך, כשישראל אכן הורגת רבבות אזרחים במסגרת הקמפיין המלחמתי, קולו של נתניהו נדם - בזמן ששרים וחברי כנסת מקואליציית הימין הקיצוני שהקים קוראים בפומבי לג'נוסייד ברצועת עזה.