עיתונאים ערבים ששוחחו עם "העין השביעית" מספרים על גל התנכלויות אלימות, הן מצד שוטרים והן מצד אזרחים, מאז הטבח שביצע חמאס בתושבי היישובים ליד רצועת עזה ופרוץ המלחמה. לצד מקרים שזכו לתשומת לב ציבורית, ובהם הטרדה, מעצר והשפלה של עיתונאים ועיתונאיות, נוצרה שגרה שקטה של הטלת אימה. בזמן שבארה"ב ובאירופה ישראלים נמנעים מלדבר עברית בפומבי, בישראל עיתונאים ערבים נמנעים ככל האפשר מלדבר ערבית.
"סיקרתי את פיגועי הדמים הקשים ביותר, פיגועי אוטובוסים, כשהייתי כתב צעיר. הגעתי גם למשפחות. מעולם לא הרגשתי את האווירה הזו. 35 שנים אני בתקשורת, מעולם לא הרגשתי ככה", אומר יאסר עוקבי, לשעבר עורך מקומון באר-שבעי וכתב "מעריב" וכיום כתב "מוסאווא", ערוץ טלוויזיה פלסטיני ששידוריו פונים לאוכלוסייה הערבית שחיה בישראל.
"כעיתונאי ערבי אתה צריך ללכת בין הטיפות. הרגשה של בין הפטיש לסדן", מוסיף עוקבי ומספר סיפור שדומים לו חוו עיתונאים ערבים אחרים ששוחחו עם "העין השביעית": באחד הימים הראשונים של המלחמה, בעת שהצלם שעובד עמו ראיין עורך-דין ערבי באחד מרחובות באר-שבע, ניגש אליהם עובר אורח, איים עליהם והודיע כי יבדוק מה בדיוק הם אומרים. "כל אחד הפך להיות חוקר שב"כ. הרגשנו כמו בציד", אומר עוקבי.
מאז אותו אירוע שינה עוקבי את הרגליו המקצועיים. את שידוריו הוא מעדיף להעביר מתוך יישובים ערביים או משולי העיר באר-שבע. "לא בנוכחות של ציבור יהודי מוסת", כדבריו, "כדי לא להתחכך ולא להיכנס לוויכוחים".
מוחמד מג'אדלה באולפני רדיו נאס, פברואר 2020 (צילום: אורן פרסיקו)
עוקבי אינו היחיד ששינה את דרכי עבודתו העיתונאית מאז פרוץ המלחמה. מוחמד מג'אדלה, מנהל חטיבת החדשות ברדיו א-נאס ומי שמוכר לציבור דובר העברית כפרשן חדשות 12, מספר ל"העין השביעית" כי כבר ביום הראשון למלחמה הנחה את כתביו לא להגיע לאזורים מועדים לפורענות, כמו מוקדי הפגנות. "מתחילת המלחמה הסתפקנו הרבה פעמים בראיונות מרחוק כי מבחינתי הדבר הכי חשוב זה לשמור על הכתבים שלי", הוא אומר ומתגאה בכך שבשל הזהירות הרבה שהוא נוקט אף אחד מעובדי הרדיו לא הותקף.
יזיד חדיד, סגן מנהל חטיבת החדשות כאן ומנהל חדשות מכאן 33 בתאגיד השידור הישראלי, הורה גם הוא לכתבים לשנות את הרגלי עבודתם אחרי שכמה מהם סבלו מהתנכלויות. "היו בתחילת המלחמה אנשים מאוד חמי מזג שכשנתקלו בצוותים התנפלו עליהם", אומר חדיד בשיחה עם "העין השביעית", "כתבים שלנו הותקפו בדחיפות כשדיווחו מהדרום. הם ניסו להגיד 'אנחנו תאגיד השידור, ישראלים', אבל ראו שכתוב על המיקרופון בערבית וזה לא כל כך עזר".
יזיד חדיד, סגן מנהל חטיבת החדשות כאן, ומנהל חדשות מכאן 33 (צילום: ראובן קפוצנסקי)
חדיד מספר כי המקרה הקשה מבין התקיפות של כתבי מכאן 33 אירע רחוק מהחזית הדרומית, בירושלים, ודווקא בשל התנהגות שוטר. הכתב סמיר עבד אלהאדי דיווח בשבוע הראשון של המלחמה מהעיר כששוטר ניסה לסלק אותו מהמקום: "הוא בכוונה שפשף את הכתב שלנו עם הרכב, פגע לו ברגל, אמר לו 'לך מפה' וקילל", אומר יזיד, "השוטר היה מאוד אגרסיבי ביחס שלו, כל זה בגלל שזיהה אותו ככתב ערבי".
מאז, על מנת להבטיח את שלום העיתונאים של מכאן 33, הורה יזיד לכתבים להיצמד לכתבי תאגיד השידור שמשדרים בשפה העברית. "מאחר שאנחנו חטיבה אחת, אמרנו להם אל 'תסתובבו, תיצמדו, אם הכתב בעברית עכשיו מחליט להיות באזור מסוים - להיצמד אליו. זה יבטיח את הביטחון שלכם יותר'". לדבריו, "זה עבד".
יחד עם זאת, גם כעת האווירה מקשה על שגרת פעילות של העיתונאים במכאן 33, שחשים נרדפים. "הכתבים", אומר יזיד, "כשהם נמצאים באזורים פתוחים, כל הזמן צריכים להסתכל ימינה ושמאלה".
"האשמות שקריות"
במרכז אעלאם אספו למעלה מ-30 מקרים של הפרות זכויות עיתונאים ערבים ופלסטינים בישראל מאז פרוץ המלחמה, ובהם מקרים שזכו לפרסום כמו אזרח שתקף צלמים בגבול הצפון, איש ביטחון שאיים על שדר באשדוד וההתנכלויות של עיתונאי קשת 12 חיים אתגר לכתב "אל-ג'זירה" אליאס כראם וכתבת "אל-מיאדין" הנאא מחאמיד.
שני המקרים האחרונים חריגים ביחס ליתר, שכן לא מדובר בתגובות אקראיות של בריונות רחוב, אלא במארב מתוכנן שהופנה כלפי כתבים בשל מקום עבודתם: רשת "אל-ג'זירה" הקטארית וערוץ "אל-מיאדין", המזוהה עם איראן והחיזבאללה. בממשלת ישראל קראו לאסור את עבודת עיתונאי הערוצים הללו בישראל בטענה לפגיעה בביטחון המדינה. הממשלה אף אישרה באופן חריג תקנות לשעת חירום אשר מעניקות לה את הסמכות לסגור את שני הערוצים, אולם עד כה לא מימשה את האיום.
כתב קשת 12 חיים אתגר מתעמת עם כתב "אל-ג'זירה" אליאס כראם (צילום מסך)
אתגר תיעד את עצמו מפתיע את כראם ואת מחאמיד ומנסה להתעמת עימם, דורש מהם לגנות את מעשי חמאס ואת האופן שבו מקום העבודה שלהם מסקר את המלחמה. את כראם הפתיע אתגר ביפו, בעמדה שבה שידר לצופיו. כדי להתעמת עם מחאמיד טמן לה אתגר פח: אדם שהתחזה לעובד הדואר שיקר לה כדי שתגיע לסניף דואר בכפר-סבא. בעקבות זאת, הגישה מחאמיד תלונה במשטרה נגד אתגר. כראם ומחאמיד סירבו להתראיין לכתבה זו.
"לא הופתעתי מההסתה ולא מההאשמות השקריות כלפיי, כפי שנדהמתי מהרמה המקצועית הירודה שאליה הגיע מקצוע העיתונות בישראל", כתבה מחאמיד בעקבות האירוע והדגישה כי בזמן אמת חשה סכנה לשלומה ולחייה. אתגר, בין היתר, חסם את דרכה כשניסתה להיכנס לרכבה ולנסוע מהמקום. "בלימודי התקשורת לא למדתי לחקור אנשים כחוקרת מודיעין, ולא לעשות בהם משפטי שדה".
מה שווה תעודת לע"מ
מלבד עשרות המקרים של הפרת זכויות עיתונאים שנאספו במרכז אעלאם, נראה כי ישנם עוד עשרות רבות של מקרים שלא זכו לפרסום. סבב השיחות עם עיתונאים ערבים העלה כי כמעט כל אחד מהם חווה התקפה, גורש במהלך שידור או ספג איומים. התופעה כה מרתיעה את העיתונאים שעורך בכיר בכלי תקשורת בשפה הערבית בישראל סירב לשוחח עם "העין השביעית" על התנכלויות שספגו כתביו מחשש שעצם הצפת הנושא עלולה לעודד ולהחריף את התקיפות.
אמיר בוויראת מאתר arab48, לדוגמה, מספר ל"העין השביעית" כי הותקף על ידי שוטר בעת שסיקר את ההפגנה באום אל-פחם במהלכה נעצר העיתונאי אנס מוסא. לדברי בוויראת, ניגש אליו שוטר ואמר לו להסתלק מהמקום. "אמרתי לו שאני עיתונאי שמסקר את ההפגנה. הראיתי לו את כרטיס העיתונאי שלי", הוא מספר, "הוא תקף אותי בנשק שלו בחזה והלכתי. לא הגשתי תלונה כי אנחנו יודעים שלא עושים כלום". לדברי בוויראת, זו הפעם הראשונה בחייו ששוטר תוקף אותו אחרי שהציג את עצמו כעיתונאי.
"אני מבין שיש מלחמה ואני מבין מה שמתרחש אבל לא צריכה להיות גזענות כלפי כתב שמשדר לאוכלוסייה הערבית, ישראלי, שיש לו תעודת עיתונאי. זה בן אדם שהוא יחד איתכם, לא בן אדם שבא לעשות משהו רע"
תלונה חוזרת שהשמיעו כמה וכמה עיתונאים ששוחחו עם "העין השביעית" נוגעת לחוסר ההתחשבות של אזרחים ושוטרים בהיותם בעלי תעודה של לשכת העיתונות הממשלתית. התעודה הזו, שוב הסתבר בעת משבר, אינה עירבון ליחס הוגן.
סאלם אבו-ג'אמע, כתב חדשות מכאן 33, חש זאת על בשרו. כבר ב-7.10 יצא אבו ג'אמע לשדר מהשטח והתמקם באזור שבין כפר עזה לנתיבות. "התחלתי לשדר בערבית, באו אלי שוטרים ואחד השוטרים התחיל לצעוק לי 'תלך מכאן! אין לך מה להישאר כאן!' והתחיל לדחוף אותי", מספר אבו-ג'אמע. "הסברתי שאני עיתונאי מתאגיד השידור בישראל, אני כתב ישראלי עם תעודת עיתונאי, והצגתי לו את התעודה. הוא אומר לי 'לא מעניין אותי שום תעודה, לך מכאן'. אמרתי לו 'תסביר לי למה ללכת? מה, אולי בגלל שאני מדבר ערבית?' הוא לא הגיב.
"אני מבין שיש מלחמה ואני מבין מה שמתרחש אבל לא צריכה להיות גזענות כלפי כתב שמשדר לאוכלוסייה הערבית, ישראלי, שיש לו תעודת עיתונאי והוא מוכר בלשכת העיתונות הממשלתית. לא צריך להתנפל. בזמן כזה צריכים להיות ביחד. בן אדם שמגיע לשם צריך להיות לו אומץ, זה בן אדם שהוא יחד איתכם, לא בן אדם שבא לעשות משהו רע".
לדברי אבו-ג'אמע, הוא התרחק מהמקום שממנו שידר אך אחרי כמה דקות מצא אותו השוטר, דחף אותו והפיל אותו יחד עם הציוד לארץ. "אחר כך בא הצוות שלנו בעברית ונצמדתי לצוות בעברית", הוא אומר, "חיפשתי להיות מוגן איתם. על הווסטים של כולנו כתוב 'תאגיד השידור הישראלי' ואז רואים אותנו כמו צוות".
מנהל מכאן 33 אמר שזו הנחיה גורפת.
"נכון, אבל זה לא הולך כל הזמן, אנחנו לא יכולים להיות תלויים בכתבים בעברית. הם הולכים ובאים, יש להם גם את הסיפורים האישיים שלהם ואנחנו לא רצים אחריהם. אצלנו במערכת אומרים 'תיצמדו, תיצמדו' אבל עם כל הכבוד למערכת, המערכת לא יודעת מה קורה בשטח".
כמה ימים לאחר המפגש עם השוטר, כשדיווח משדרות, נתקל אבו-ג'אמע באזרח ששמע אותו מדווח בערבית וטען כי הוא מחבל שמשדר לחמאס. "הסברתי לו שאני מתאגיד השידור הישראלי, שהייתי קצין בצה"ל", מספר אבו-ג'אמע. "אנחנו בדואים, אנחנו משרתים בצבא. הוא אומר 'לא מעניין אותי, תצאו מכאן', ודחף אותי. שבר לי את הטלפון וגם חלק מהערכה שלי. עד היום היא שבורה".
סאלם אבו גאמע - כתב חדשות מכאן 33 (צילום: חדשות מכאן 33)
התקיפות הפיזיות נגד אבו-ג'אמע חדלו אחרי כמה ימים, אולם גם בימים האחרונים הוא סופג צעקות מעוברי אורח שנוסעים בכביש ושומעים אותו מדווח בערבית. "לפעמים, כשאני לא בשידור", הוא אומר, "אני פותח להם את המיקרופון. אומר להם 'דברו כמה שאתם רוצים, בואו תגידו את הדברים'. אני נותן להם להוציא אוויר. נותן להם לרוקן את מה שיש להם".
"אני איש שטח ואוהב שטח, אני מסקר את האזור הרבה שנים. ראיתי זוועות, דברים שלא אשכח בחיים. הגשתי עזרה לאנשים פצועים", הוא מסכם, "אנחנו עיתונאים, עושים את העבודה המוטלת עלינו. עיתונאי צריך לכבד אותו, לא חשוב מאיפה הוא".
לאחר פרסום הכתבה נמסר מאגודת העיתונאים בירושלים: "אגודת העיתונאים ירושלים דורשת ממשטרת ישראל להגן על העיתונאים בכלל, ועל אלה המשדרים בערבית בפרט, ולהבטיח את ביטחונם ואת יכולתם לבצע את עבודתם". האגודה אף פנתה למפכ"ל המשטרה קובי שבתאי בבקשה שיורה לפקודיו "להגן על העיתונאים בכלל, ועל אלה מהשדרים בערבית בפרט, זאת על מנת להבטיח את ביטחונם ואת יכולתם לבצע את עבודתם".
מארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל נמסר בעקבות פרסום הכתבה כי מאז פרוץ המלחמה הגיעו לפתחו פניות רבות של עיתונאים שהתלוננו על "תקיפות, הפרעות לשידור, הסתה, ביריונות ואלימות". הארגון פועל לטפל בתלונות במגוון אפיקים, כך נמסר, ואף פנה ללע"מ כדי לכנס שולחן עגול עם המשטרה ודובר צה"ל לגיבוש מנגנוני הגנה על עיתונאים. "ארגון העיתונאים והעיתונאיות רואה בחומרה רבה את המקרים המתוארים בכתבה", נמסר, "ודורש שוב מהמשטרה לאתר את תוקפי העיתונאים ולהעמידם לדין".