מדינת ישראל נמצאת בשמונת החודשים האחרונים במשבר הדמוקרטי והחברתי החמור בתולדותיה. המהפכה המשטרית שהיא מקדמת מתכוונת לפגוע לא רק בעצמאות מערכת המשפט, בדמוקרטיה הליברלית השברירית ובזכויות האדם, אלא גם בקיומה של תקשורת חופשית בישראל.
לשליטה בתקשורת יש משמעות קריטית בהפיכה המשטרית המתוכננת. המשטר משתמש בה כדי להצדיק את מעשיו וכדי ליצור בקרב הנתינים ייאוש ואפתיה – שני האויבים הגדולים של הדמוקרטיה. איך זה יקרה? במהלך כיתור דו-ראשי.
בחינת תזכיר חוק התקשורת (שידורים), שהגיש שר התקשורת, ד"ר שלמה קרעי, חושף את המהלך. מהלך שהמפעיל שלו במשרד ראש הממשלה מתכנן מזה למעלה מעשור: לשלוט בתקשורת כדי להאדיר את כוחו הפוליטי ולהעצים את תדמיתו הציבורית; ובמקביל להפחיד אותה, לחוקק חוקים שיצרו את צעדיה, כדי להפוך אותה לצייתנית וממושטרת, שתתמוך במפלגת השלטון והעומד בראשה.
הצצה למשפטו של ראש הממשלה נתניהו, שמתנהל בימים אלו בחשד לשוחד, מרמה והפרת אמונים, מספקת תמונה נדירה של מידת ההתערבות והניסיונות של נתניהו להטות סיקור עיתונאי על ידי בעלי הון, בעלי עניין ופוליטיקאים.
המהלכים שאני מתייחסת אליהם כאן, מתוך שלל הסעיפים שהשר קרעי הגיש במסגרת תזכיר החוק שלו, הם הפוליטיזציה של הגוף שאמור לפקח על התקשורת וחיסול השידור הציבורי. ההחלטה המוצעת לבטל את המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין ואת הרשות השנייה ולהקים במקומם רשות אחת ("הרשות לתקשורת משודרת") שתהיה כפופה בפועל לשר התקשורת ולממשלה, נועדה לבטל את הרגולטורים העצמאיים ולהקים במקומם יחידת סמך ממשלתית, שפוליטיקאים יוכלו לבצע בה מינויים פוליטיים ככל העולה על רוחם.
ראש הממשלה בנימין נתניהו עם ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן (צילום: חיים צח, לע"מ)
במדינות דמוקרטיות מתוקנות מנתקים את גופי האסדרה מכפיפות ממשלתית לטובת מעמד עצמאי ונקי משיקולים זרים. ואילו אצלנו השר קרעי מבקש לתת לגוף הכפוף לו ישירות את הסמכות להטיל קנסות כבדים על כלי תקשורת בהתאם לקריטריונים עמומים. סמכות כזו נועדה לייצר מאזן אימה מול גופי השידור, בדיוק כפי שזה נעשה בהונגריה של אורבן, שהצליח להכפיף את ערוצי התקשורת בארצו למרותו וכך נעשה "בלתי מנוצח" בבחירות.
ההחלטה של השר קרעי לחייב את תאגיד השידור הציבורי לספק את תכניו חינם לכל דורש ולאסור על שידורי פרסומת ברדיו, יפגע בהכנסותיו של התאגיד ובהכנסות היוצרים ממכירת תכניו. זה מהלך שנועד לרצות את האובססיה של ראש הממשלה נתניהו נגד התאגיד ובעד חיסול השידור הציבורי.
האינטרס הציבורי הוא שיהיה תאגיד ציבורי עצמאי חזק המספק שידור חדשות איכותי ומנותק משיקולים מסחריים או פוליטיים. זהו עוגן הכרחי בשמירה על חופש הביטוי והדעה והזכות למידע, לטובת קיומה של תרבות דמוקרטית. אבל נתניהו וקרעי לא רוצים עיתונות או פלורליזם תקשורתי. הם רוצים שליטה ולהכתיב את תכני השידור. הם רוצים ערוצי תעמולה בדומה לערוץ 14.
נתניהו, שתמיד בוחש מאחורי הקלעים בתקשורת הישראלית, מקפיד להחזיק את תיק התקשורת בעצמו או ממנה לתפקיד את אנשי אמונו. זהו מהלך הכיתור שמבצע כעת נציגו של נתניהו במשרד התקשורת: מצד אחד הקמת "רשות לתקשורת משודרת" שתהיה כפופה לשר התקשורת ולממשלה ותאלף את התקשורת המסחרית, ומצד שני החלשה והקזת דם של התאגיד כדי שלא יהיה בישראל שידור ציבורי עצמאי.
ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וראש ממשלת פולין מטאוש מורבייצקי (צילום מסך)
המהלך הזה של נתניהו כבר בוצע בשתי המדינות שמשמשות לו כמודל: הונגריה של אורבן ופולין של מפלגת החוק והצדק. המטרה: מניעת היכולת של האזרחים להחליף את השלטון על ידי הטבעתם בשצף של תעמולה שאין דרך להתמודד איתה, כי לא נותרו כלי תקשורת עצמאיים.
סטיב באנון, האסטרטג בשעתו של טראמפ, כינה את המהלך “להציף את הזירה בחרא” - לפרסם אינספור סיפורים שקריים שהמטרה שלהם היא להתיש את האזרחים, לכפות עליהם עומס מידע, עד שיתייאשו מלהבין מה באמת קורה.
זו מטרת העל במסגרת המהפכה המשטרית המתוכננת: אזרחים שאין להם עוד אמון בכלום, ובהתאם אין להם אמון ביכולת שלהם להשפיע על גורלם. יש לנתניהו את ערוץ 14 שכבר עושה את זה היטב, עכשיו כל מה שנותר הוא לקדם פוליטיזציה של הגוף שאמור לפקח על התקשורת ולהשמיד את השידור הציבורי.
בחוות דעת שפרסם מכון זולת מתריעים פרופ' עמית שכטר ועו"ד עדי שי כי "התזכיר של השר קרעי מהווה שלב נוסף בפגיעה בדמוקרטיה הישראלית ובזכות לחופש הביטוי, המידע והיצירה, שהם התנאי בלעדיו אין דמוקרטיה, ובעיתונות חופשית מלחצים פוליטיים, שתפקידה לבקר ללא מורא את מוסדות השלטון ודרכי פעולתם".
"ככל שיאושר התזכיר", הם כותבים, "ולו רק חלק מהסדריו, ייפגעו מאפייניה הגרעיניים של החברה הישראלית, ייפגעו זכויות האדם וזכויות מיעוטים, ייפגע צביונה הליברלי של החברה הישראלית שיידרדר אלי תהום וייפגעו אלה השוגים לחשוב שהשררה תהיה לעד בחזקתם".
זהבה גלאון היא נשיאת מכון זולת