מכון זולת לשוווין וזכויות אדם, הצטרף גם הוא להתנגדות הנרחבת לחוק התקשורת החדש של שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי. בזולת טוענים כי החוק החדש פוגע בדמוקרטיה, בחופש הביטוי וביצירה המקורית, יוצר "מאזן אימה על הגופים המשדרים ומהווה סכנה לחופש העיתונות ולדמוקרטיה ומכת מוות לתרבות הישראלית".
"אין אלו ימים רגילים", נכתב בחוות הדעת, המסבירה כי חוק תקשורת המוגש על-ידי ממשלת נתניהו צריך להיבחן לאור ההנחה כי השלטון לא יהסס להשתמש בכוחו לרעה.
את נייר העמדה כתבו פרופ' עמית שכטר ועו"ד עדי שי. שי, מומחית למשפט חוקתי, היא עמיתת מחקר בזולת. שכטר, נשיא מכללת אורנים ויו"ר האגודה לזכויות האזרח, הוא מהמומחים המובילים בישראל למדיניות תקשורת והיה חבר בשורה של ועדות ציבוריות בתחום התקשורת. בשנים 2014–2015 עמד בראש "ועדת שכטר" להסדרת עתיד השידורים המסחריים שמונתה על-ידי שר התקשורת גלעד ארדן.
שכטר ושי טוענים בשם זולת כי ההסדרים בחוק החדש "מנוגדים לאינטרס הציבורי, פוגעים בעצמאותה של התקשורת ובמעמדה כרשות רביעית במדינה דמוקרטית, ובכך בזכות האזרח הבסיסית לחופש ביטוי ותקשורת".
מומחי זולת מצביעים על שישה כשלים עיקריים בחוק: הקמת רשות תקשורת חדשה שתהא כפופה לשר התקשורת והממשלה, בניגוד למקובל בדמוקרטיות; החלפה לא מלאה של שיטת הרישיונות במשטר רישום, שמהווה סכנה לחופש העיתונות; ביטול חברות החדשות באופן שיפגע בעצמאות העיתונאית; הפחתה דרסטית במימון היצירה הישראלית שתפגע אנושות בהפקות מקומיות; פגיעה כלכלית בשידור הציבורי ושליטה פוליטית פסולה במדידת הרייטינג.
"מצע פורה לקשרי הון-שלטון-תקשורת"
על הקמת רשות התקשורת שתחליף את הרשות השנייה ומועצת הכבלים, כותבים שכטר ושי: "במקום להקים רשות תקשורת עצמאית כפי שהחליטו ממשלות ישראל לא אחת משנת 1996, מוצע לבטל גופים עצמאיים ולהקים במקומם יחידת סמך ממשלתית הנשלטת על ידי פוליטיקאים. זהו מהלך המנוגד לתהליכי האסדרה במדינות דמוקרטיות, שתכליתן ניתוק גופי האסדרה מכפיפות ממשלתית לטובת מעמד עצמאי ונקי משיקולים זרים".
"העברת השליטה במדידת הרייטינג למועצה פוליטית תיתן בידה את האפשרות להטות את נתוני הצפייה, בידיעה שעל בסיסם נקבעות הכנסות הערוץ"
על ההחלפה של שיטת הרישיונות בשיטה של רישום, שינוהל על ידי רשות התקשורת החדשה, כותבים שכטר ושי: "אסדרה באמצעות מרשם כשלעצמה אינה בעייתית, ככל ששיקוליה מקצועיים. הבעייתיות בהסדר הנוכחי מקורה בכך שמחד מבוטלות הוראות אסדרה, ומאידך נקבעים מנגנוני הטלת עיצומים הכפופים לשיקול דעת המועצה, אשר מחזיקה גם בסמכות למדוד ולפרסם נתוני צפייה בערוצים. בכך מייצר ההסדר מאזן אימה על הגופים המשדרים ומהווה סכנה לחופש העיתונות ולדמוקרטיה".
שכטר ושי מתייחסים גם לביטול ההפרדה המבנית בגופי התקשורת, שחייבה מי שמשדר חדשות לעשות זאת באמצעות חברת חדשות נפרדת, על מנת לשמור על העצמאות העיתונאית ולמנוע התערבות פסולה מצד הבעלים. ההחלטה על הביטול נעשתה "בהיעדר התייחסות למגמות ולתהליכים במפת התקשורת, בפגיעה בשידור החדשות הציבורי ובפתיחת הסכר להתיר בעלויות צולבות וריכוזיות. הדבר מהווה מצע פורה לקשרי הון-שלטון-תקשורת, מכניס שיקולים זרים, מהווה סכנה לעצמאות החדשות ופוגע באינטרס הציבורי ובזכות למידע מהימן ומדויק שאינו 'מידע מטעם'".
קרעי מפחית באופן דרמטי את אחוזי המימון שגופי הטלוויזיה המסחריים מחוייבים להוציא על יצירה ישראלית מקורית. לפי שכטר ושי, הדבר "מהווה מכת מוות לתרבות הישראלית. חופש הביטוי והיצירה הם מערכי היסוד של מדינה חופשית ודמוקרטית, וההבנה שאין תרבות ללא מימון ציבורי היא שבבסיס החובה הסטטוטורית להפקות מקומיות".
"אין זה אלא ניסיון נוסף להחלשת התאגיד – שלב נוסף בדרך לסגירת השידור הציבורי. זהו צעד המנוגד לאינטרס הציבורי, שהינו תאגיד ציבורי עצמאי חזק ואיכותי המספק שידור חדשות איכותי ומנותק משיקולים מסחריים או פוליטיים"
שכטר ושי מתייחסים לטענה של קרעי לפיה הרחבת חובת מימון היצירה הישראלית גם לגופים בינלאומיים, תתקזז עם הקיצוץ החד באחוזי המימון לחייבים הנוכחיים. לדבריהם, זוהי "טענת סרק" משום שקרעי לא סיפק לה כל תימוכין כלכליים.
שכטר ושי מתייחסים לחובה המוטלת בחוק על התאגיד לספק את תכניו בחינם לחברות מסחריות ולאיסור המתוכנן על שידורי פרסומת ברדיו: "עמדתנו היא שאין זה אלא ניסיון נוסף להחלשת התאגיד – שלב נוסף בדרך לסגירת השידור הציבורי. זהו צעד המנוגד לאינטרס הציבורי, שהינו תאגיד ציבורי עצמאי חזק ואיכותי המספק שידור חדשות איכותי ומנותק משיקולים מסחריים או פוליטיים, ומשמש כעוגן הכרחי בשמירה על חופש הביטוי והדעה והזכות למידע, לטובת קיומה של תרבות דמוקרטית". שכטר התייחס בעבר כאן ב"עין השביעית" לתוכנית קודמת של קרעי לפגיעה בשידור הציבורי, וקבע שאין לה שום תקדים באף מדינה דמוקרטית.
נקודה אחרונה אליה מתייחסים שכטר ושי היא הכוונה של קרעי להלאים את מדידת הרייטינג: "עמדתנו היא שהעברת השליטה במדידת הרייטינג למועצה פוליטית תיתן בידה את האפשרות להטות את נתוני הצפייה, בידיעה שעל בסיסם נקבעות הכנסות הערוץ. כך יהא בכוחה לחזק, להחליש ואף להביא לסגירתם של ערוצים, כפי שיחפוץ השר והשלטון".
פגיעה קשה בערכי הליבה של התקשורת במדינה דמוקרטית
"לסיכום", כותבים השניים, "אין מחלוקת על הצורך באסדרה, ובלבד שתהא עדכנית ותעגן את מעמד התקשורת כבעלת יכולת אפקטיבית לשרת אינטרס חברתי ואזרחי רחב, ואת זכות האזרח לחופש ביטוי, מידע ותקשורת, תוך הבנת חיוניותה למרקם החיים הדמוקרטיים.
"תכליתו של החוק לקדם שליטה ממשלתית בתוכן האודיו-ויזואלי ובתוך כך להכשיר מרחב פרוע ומשתלח, כפוף לשיקול דעת פוליטי. יש לגנוז את החוק המוצע"
"למצער, התזכיר המוצע מנוגד לכל אלה, ותכליתו לקדם שליטה ממשלתית בתוכן האודיו-ויזואלי ובתוך כך להכשיר מרחב פרוע ומשתלח, כפוף לשיקול דעת פוליטי. יש לגנוז את התזכיר המוצע ובמקומו לקבוע הסדרים שעיקרם: הקמת רשות תקשורת עצמאית, חיזוק השידור הציבורי, הבטחת התמיכה בהפקות המקומיות מתחום הסוגה העילית וההפקות לילדים (והגדלתם) והיערכות לשינויים הטכנולוגיים השונים שמתרחשים.
"ההסדר המוצע פוגע פגיעה קשה בערכי הליבה של התקשורת במדינה דמוקרטית, בעצמאותה, בחופש הביטוי ובאינטרס הציבורי. אין בו כדי לקדם תקשורת עצמאית בעלת יכולת אפקטיבית לבקר את השלטון ואת מוקדי הכח בחברה, אלא ההפך הוא הנכון – התזכיר המוצע מציע לחסל את הסיכוי לכך, ומהווה שלב נוסף ומשלים במהפכה המשטרית. נראה שתכליתו האחת היא להעניק לרשויות השלטון כוח בלתי מוגבל ואחיזה ברשות הרביעית במשטר דמוקרטי – התקשורת החופשית".