החודשים האחרונים זימנו למוסדות הידע והביקורת במדינה שפע איומים. כחלק מהשינויים מרחיקי הלכת שמבקשת הקואליציה הנוכחית להעביר בחקיקה, גם התקשורת "זוכה" לטיפול, בעיקר מצידו של שר התקשורת שלמה קרעי. אמנם, עד כה, ה"רפורמה" המובטחת הסתכמה רק במספר הודעות לתקשורת, מסיבות עיתונאים וראיונות.

לאלו הצטרף השבוע תדרוך עיתונאים נוסף, שכינס השר קרעי תחת ההבטחה להצגת "תזכיר חוק השידורים". תזכיר חוק עדיין אין, אבל במסמכים רשמיים שהפיץ משרד התקשורת מוצגת סדרה של צעדים, תחת יוזמת "ישראל מתחברת", שמגלמים לפי השר את פתיחת שדה התקשורת לתחרות ושינוי. גולת הכותרת של יוזמה זו הם "מחולל הגיוון" ו"מחולל התחרות". עדיין לא ברור מה עומד מאחורי סיסמאות אלה, שכן עבודת המדיניות והתחקיר שהניבה אותן, לכאורה, לא שותפה עם הציבור על ידי משרד התקשורת בשום שלב.

עם זאת, מסתמן כי כחלק מעבודת "מחולל הגיוון והתחרות" מציע שר התקשורת להפקיע, בצורה כזו או אחרת, תדרי שידור רדיו מתאגיד השידור הציבורי כאן, ולהסב אותם לערוצי שידור מסחרי בפריסה ארצית. הצעה זו כבר עלתה בעבר במסגרת איומיו של קרעי לסגירת התאגיד כליל, וכעת עומדת בפני עצמה כהליך שלטענת המשרד יוביל לגיוון ותחרות. כאמור, רקע או הסבר לבחירה דווקא במהלך זה לא נמסרו בשום שלב, אבל המסרים הסותרים, שלא נראה כי מבוססים על עבודה מקצועית ומסודרת, מזמנים דיון בשאלת מערכת היחסים שבין מגוון, תחרות ושידור ציבורי.

לפזר את הערפל

מבלי להיכנס לדיון טכני מפורט, בישראל נהוגים שידורי רדיו בתדרי FM ו-AM. אלו נחשבים מבחינה טכנולוגית שידורים מיושנים שעיקר חסרונם הוא צפיפות פריסתם. למעשה, בשל נתון זה, טווח השידורים הארציים לאורך השנים נשאר מצומצם מאוד ונמצא בשימוש של השידור הציבורי, לצד שימוש צבאי-ביטחוני בתדרים ארציים נוספים וכן שימוש בתחומי התחבורה הימית והאווירית.

לאורך החודשים האחרונים קרעי שב והצהיר כי ברצונו להכניס לשוק שידורי הרדיו הארצי שחקנים מסחריים, על ידי הפקעת שלושה תדרים קיימים מתאגיד השידור. לאחר שקם קול מחאה בעניין, טען שר התקשורת, ללא ביסוס מחקרי או הסבר מדעי נרחב, כי ניתן להפחית את כמות התדרים המשוייכים לתחנת שידור ארצית, או לצמצם את היקף פריסתם, ובכך לפרוס תחנות נוספות מבלי לפגוע בקיימות.

בית תאגיד השידור בירושלים (צילום: שי אפשטיין)

גם השבוע, ממש כמו בפניותיו הפומביות הקודמות של קרעי לציבור, מסריו לא שופכים אור על ההיתכנות הטכנולוגית או על הבחירה להמשיך ולאיים על השידור הציבורי. ההחלטה להמשיך ולצעוד בנתיב צמצום הפעולה של השידור הציבורי בישראל מוסברת רק באופן כללי ואמורפי כדרך לחולל מגוון ותחרות, הפעם בגרסת הרדיו הארצי. בואו נתעכב, אם כן, על שאלת המגוון ושאלת התחרות, משימה לא פשוטה בהינתן שהצעות משרד התקשורת והמסמכים המתלווים אליהן משאירים הן את הדיון הטכני בפריסת התדרים והן את הדיון האידיאולוגי בפגיעה בתחנות הרדיו של התאגיד - מעורפלים ולא ברורים.

השידור הציבורי יותר מגוון

אחת ההצדקות המרכזיות, אם כי מוטעות, של משרד התקשורת בנושא העברת תדריו של תאגיד השידור לגופי תקשורת מסחריים, היא כי צעד זה יביא לפתיחה וגיוון של שוק התקשורת מתוך תחרות ושוויוניות בין כלי התקשורת. ההצעה הנוכחית מצטרפת לטענות נציגי המשרד שהושמעו בחודשים האחרונים, לפיהן נוכחות התאגיד בשוק התקשורת מונעת תחרות פתוחה והוגנת ופלורליזם.

מחקרים מראים כי עצם קיומם של ערוצי שידור ציבורי מהווה התמודדות הכרחית עם הכשלים המובנים בתקשורת המסחרית מוכוונת הרווח והרייטינג

הקולות היוצאים ממשרד התקשורת מלינים על היות התאגיד גורם מרכזי לחוסר הוגנות "בשוק החופשי". לשיטתם, תאגיד השידור הוא שחקן "חזק" שאינו כפוף לשיקולי רייטינג באופן זהה לערוצים מסחריים בישראל ולכן בעייתי לסטנדרטים של תחרותיות ומגוון קולות הנשמעים בשוק התקשורת.

בפועל, מחקרים בתחום מראים כי ערוצי תקשורת ציבוריים בדמוקרטיות נוטים להיות חופשיים יותר מהטיות כלכליות ופוליטיות לעומת כלי תקשורת בבעלות פרטית ומייצרים שוק דעות מגוון יותר. חשיפה לתכני השידור הציבורי מייצרת קהילה אזרחית מלוכדת יותר, שגם אם היא חלוקה בדעותיה, היא נוטה לסמוך יותר על צידו השני של המתרס הפוליטי.

שאלת הגיוון הופכת כמובן משמעותית במיוחד לאור היתלות משרד התקשורת במושג, כאשר מחקרים מראים כי עצם קיומם של ערוצי שידור ציבורי מהווה התמודדות הכרחית עם הכשלים המובנים בתקשורת המסחרית מוכוונת הרווח והרייטינג. הם מבטיחים נגישות, עצמאות והימנעות מאפליה. למעשה, מסתמן כי פגיעה בשידור הציבורי משמעה צמצום הפלורליזם בשוק התקשורת ולא להפך.

כשהתחרות פוגעת בגיוון

לזכות טיעון התחרות של קרעי יאמר שאכן, פתיחת שוק התקשורת לכמה שיותר ערוצים מסחריים עשויה אולי להגביר את התחרות בין הערוצים השונים. אלא שאלו יתחרו על עוגת הפרסום המידלדלת גם כך. תחרות מסוג זה תייצר גם יותר מאבק על תשומת הלב של צרכן התקשורת, תשומת לב המידלדלת גם היא לאור הצפת שדה התקשורת בתכנים מקוונים בזמינות מיידית.

אם מדובר רק בהגדלת מספר הגופים המסחריים המתחרים בשוק התקשורת ולא בגיוונם, האם הדבר מצדיק פגיעה מתמשכת בשיח הציבורי בישראל?

ניסיון העבר מוכיח שבמקרים כאלה תחרות בין גופי תקשורת מסחריים מובילה לפנייה למכנה המשותף הרחב ביותר כדי למשוך קהל רב עבור המפרסמים, להצפת שוק התקשורת בתכנים סנסציוניים (שלא נאמר כוזבים) עתירי רייטינג, וכן, לפניה לקבוצות באוכלוסייה המועדפות על המפרסמים. שידורים מסוג זה פעמים רבות מתעלמים לחלוטין מקבוצות הנתפסות (בצדק או שלא בצדק) כבעלות כוח כלכלי פחות: מיעוטים, קבוצות שוליים תרבותיות וקבוצות פריפריה גיאוגרפית בחברה.

תחרות בין גופי תקשורת מסחריים, גם אם בשוק ישנם יותר שחקנים מבחינה מספרית, לא תייצר יותר אפשרויות לייצג, להעסיק ולשרת אנשים ונשים מקבוצות מגוונות בציבור, ולא תאפשר לייצר תוכן עבור צופים שהמפרסמים בערוצים המסחריים לא חפצים ביקרם. אם מדובר רק בהגדלת מספר הגופים המסחריים המתחרים בשוק התקשורת ולא בגיוונם, האם הדבר מצדיק פגיעה מתמשכת בשיח הציבורי בישראל?

מה עם הרדיו הדיגיטלי

המידע שיש בידינו כיום בנוגע לתחנות הרדיו הציבוריות שיש להשאיר פעילות בתצורתן המלאה, מגיע מלשון החוק העוסק בתחנות הרדיו המופעלות על ידי התאגיד (תיקון מס' 8 תשע"ח-2018). החוק מעגן רק את הפעלתן של תחנת רדיו בשפה זרה ורדיו מורשת עבור האוכלוסייה החרדית. לאור כך, מדאיגות האמירות הסותרות היוצאות ממשרד התקשורת באשר לשינוי פריסת אפיקי השידור הציבוריים, ואף הפקעתם האפשרית במקרה הקיצוני עבור שידור מסחרי.

למעשה, התחנות שאינן מעוגנות בלשון חוק השידור הציבורי נמצאות בסכנת סגירה, פיטורי עובדים ומחיקת תוכן תרבותי-מקומי הפונה, בניגוד לשידור המסחרי, למגוון אוכלוסיות בחברה הישראלית לאורך כל ימות השבוע ושעות היום.

בהתאם לכך, האם ניתן לחשוב על חלופות נוספות ליצירת תחרות ומגוון בשוק הרדיו הישראלי ללא פגיעה בשידור הציבורי? שהרי, לבטח הכרזות מסוג תוכניתו של קרעי לא מדגימות רוח ניהולית מפרה וקרקע בטוחה לפעולה יצירתית, ואף עשויות להוות חסם לשידור ציבורי נטול פניות המשרת את הציבור ולא את הלך הרוח של משרד התקשורת.

אימוץ שיטת שידור דיגיטלי יכולה להיות המורשת החיובית והייחודית של השר קרעי במקום רמיסה של השידור הציבורי בישראל

אחד הניירות הבודדים שהתפרסמו ושעליהם מתבסס השר קרעי, הוא דו"ח שכתב ראש מחקרי מדיניות בפורום קהלת, ד"ר יצחק קליין, בנושא שידורי הרדיו בישראל. ד"ר קליין מציע כי "עם התפשטות האינטרנט וטכנולוגיות שידור נוספות, אפשר לקיים ערוצי שידור ללא הגבלה ולפי מודלים כלכליים מגוונים. שוק השידור האודיו-ויזואלי  העסקי הפך לשוק משוכלל, עם ספקים רבים וללא הגבלה טכנולוגית משמעותית".

בהתאם לכך עולה השאלה - מדוע נדרשת חלוקה מחודשת של אפיקי שידורי הרדיו הארצי הישראלי כאשר הפתרון הטכנולוגי לריבוי, פלורליזם, גיוון ותחרות כבר בנמצא? כמו שמציע הדו"ח, עם התפשטות האינטרנט וטכנולוגיות שידור נוספות, בפני ישראל עומדת האפשרות לאימוץ שידורי רדיו דיגיטליים. דווקא לאור העובדה שלאורך השנים משרד התקשורת הישראלי לא עשה זאת, אימוץ שיטת שידור דיגיטלי יכולה להיות המורשת החיובית והייחודית של השר קרעי במקום רמיסה של השידור הציבורי בישראל.

להחליש את הביקורת העצמאית

באשר לתחרות ומגוון בשוק התקשורת הישראלי, היה זה בכיר הליכוד, שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן, שטען בישיבה המאה-ושלושים-ושמונה של הכנסת התשע-עשרה (2014):

מדינת ישראל זקוקה לשידור ציבורי, אני מאמין בחשיבותו ובנחיצותו של השידור הציבורי [...] שידור שנותן ביטוי לרבדים השונים בחברה הישראלית ומשקף אותם, את כולם; שידור שנותן מענה לכשלי השוק של הערוצים המסחריים, שמונחים אך ורק משיקולי רייטינג".

לאור זאת, הצעדים שמציע השר קרעי בשוק התקשורת, באופן רשמי ושאינו רשמי, מדאיגים, ויש להבין אותם על רקע מהלכים דומים להחלשת כוחם של גופי ביקורת עצמאיים בישראל.

ד"ר איה ידלין וד"ר אורנית קליין שגריר הן מרצות בכירות בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה