שר התקשורת שלמה קרעי, בניגוד להצהרותיו, לא הציג אתמול תזכיר חוק חדש לרפורמה באסדרת התקשורת בישראל.
עם זאת, במתווה הכללי שמסר משרד התקשורת חשף קרעי לראשונה כמה פרטים ספציפיים בחוק החדש עליו הוא מדבר כבר כמה חודשים. הבולטים שבהם הם הרכב המועצה המפקחת החדשה, שתהיה כולה פוליטית וכפופה באופן מוחלט לממשלה; וקיצוץ חד ועמוק בחובות ההשקעה ביצירה מקורית של חברות בשוק הטלוויזיה.
המועצה החדשה, שתחליף את הגופים המפקחים הקיימים, תהיה מורכבת מתשעה נציגים - כולם ייבחרו על ידי שרי הממשלה: שני חברים ייבחרו ישירות על-ידי שר התקשורת ושאר החברים ייבחרו על-ידי שרי התקשורת, החינוך והמשפטים באמצעות ועדת איתור שתמונה על ידם.
חובות ההפקה המוטלות על חברות הטלוויזיה, המממנות כיום כמחצית משוק היצירה המקורית בישראל, יקוצצו באופן חד, מטווח של 8%-15% לטווח של 2%-12%. קרעי סיפק בעבר הצהרות סותרות בדבר הטלת חובת מימון הפקות מקור על גופים בינלאומיים כגון נטפליקס, אולם לפי המתווה הכללי שסיפק הוא מתכוון להטיל עליהם חובות כאלה בטווח של בין 2% ל-4%.
מעבר לכך, סיפק קרעי קווים נוספים לכיוון הכללי אליו הצהיר שהוא מתכוון להטות את רגולציית השידורים בישראל:
א) החלשת השידור הציבורי באמצעות איסור על מכירת פרסומות וסירוס או סגירה של תחנות רדיו, מהלך שייטיב עם הבעלים של תחנות הרדיו המסחריות שחלק הארי שבהם ידידותי או תומך במוצהר בממשלת נתניהו.
ב) רגולציה בררנית שתפגע בערוצי הטלוויזיה שאינם מתמסרים לנתניהו ותיטיב עם אלו הצפויים להיות ידידותיים לממשלה, והמשך הקלות בשווי עשרות מיליוני שקלים לערוץ 14, המשדר באופן עקבי תעמולה ממשלתית.
רגולציית התקשורת בישראל היא מיושנת ושומרי הסף - המועצות המפקחות - הם גופים רקובים ולא יעילים. הרגולציה אינה מתאימה לעידן הדיגיטלי, לא התעדכנה מזה שנים רבות, היא מורכבת טלאי על טלאי וסובלת מהתערבויות פוליטיות שבעידן נתניהו באו לידי ביטוי בעיכוב מינויים והחלשה עקבית של הרגולטורים השונים.
עם זאת, הרפורמה שמציע קרעי לא באה לתקן את הליקויים אלא להחריף אותם עשרת מונים. את הפוליטיזציה הממארת הוא מתכוון להפוך לרשמית ומוחלטת, ואת הרגולציה להפוך לכלי פוליטי מובהק שיפגע בכלי תקשורת שאינם מתמסרים לשליט וייטיב עם אלו שכן.
הרפורמה של קרעי אינה באמת רפורמה, בדיוק כפי שהרפורמה של לוין ורוטמן אינה באמת רפורמה. כשם ששר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן לא מעוניינים לשפר את מערכת המשפט אלא להחלישה ולהכפיף אותה לרשות המבצעת, כך שר התקשורת שלמה קרעי מעוניין להשתמש בחקיקה כדי להכפיף את שוק התקשורת המשודרת למרות הממשלה.
רגולציית תקשורת: הכפפת הרגולטור לממשלה
קרעי הודיע על סגירת הגופים המפקחים הקיימים, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו והמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין. זהו צעד מתבקש המופיע בכל הצעה לרפורמה בשוק התקשורת שפורסמה בשנים האחרונות, אולם העוקץ טמון במהות הגוף החדש שיחליף אותם. במקום לייסד גוף מקצועי ובלתי תלוי, שיפעל משיקולים של טובת הציבור וטובת תעשיית הטלוויזיה והרדיו, קרעי מתכוון לייסד גוף שיורכב באופן מוחלט מנציגי הממשלה.
קרעי מצהיר כי הוא מתעתד לצמצם את הרגולציה כך שלא תהיה לה כל נגיעה בתוכן, אולם גופי הפיקוח הקיימים ממילא כמעט ואינם מתערבים בתכנים המשודרים, או אוכפים את החוק בכלל. הגוף החדש לא יזדקק לסעיפי חוק הנוגעים לתכנים המשודרים כדי להצר את צעדיהם של ערוצים שלא ישאו חן בעיני השלטון. מועצה מפקחת המורכבת כולה מנציגי ממשלה תוכל למצוא מספיק סיבות גם בחוק מצומצם כדי להטיל קנסות ולהצר את צעדיהם של גופים ביקורתיים ולהיפך.
לביטול מוחלט של רגולציה על תוכן יהיה מחיר בפני עצמו. גם אם הפיקוח והאכיפה של הכללים לגבי תוכן בכלל וחדשות בפרט הם דלים ונרפים, עצם קיומם מתווה גבולות גזרה נחוצים. במקום לעדכן את הכללים ולדאוג לגופים מפקחים חזקים ובלתי תלויים, נקבל ריק רגולטורי שעלול להביא להמשך והקצנה של תהליך ה"ברלוסקוניזציה" של הטלוויזיה בישראל, השתלטות מוחלטת של תכנים בידוריים מהסוג הנמוך ביותר וחדירה מסיבית של סוכני תעמולה - מהארץ ומהעולם.
בנוסף, קרעי מתכוון לבטל את ועדת המדרוג, הקובעת את הרייטינג של ערוצי הטלוויזיה, ולהחליפה בוועדה ממשלתית. הרייטינג משמש לקביעת תעריפי הפרסום ויש לו משמעות כלכלית מכרעת עבור ערוצי הטלוויזיה. כיום הוא נקבע בידי גוף מקצועי שממומן על-ידי הערוצים הנמדדים. קרעי, ככל הנראה, מתכוון להחליפו בגוף שיהיה כפוף לממשלה, שתוכל לשלוט בנתונים הרגישים הללו. כך למשל ניתן יהיה להציג רייטינג גבוה לערוצים התומכים בממשלה, כגון ערוץ 14, ולהגביר את כוח המיקוח שלהם מול המפרסמים.
השידור הציבורי: החלשה, סירוס והעברת תקציבים לרדיו המסחרי
קרעי מתכוון לאסור על מכירת פרסומות בתאגיד, הרלוונטית לתחנות הרדיו. מדובר בפגיעה של כ-100 מיליון שקל, כשביעית מתקציב תאגיד השידור. צעד זה לא רק יפגע בתאגיד אלא גם ייטיב עם הרדיו המסחרי, המוטב החלופי לכספי הפרסום הללו. כיום, הטייקונים הבולטים ברדיו המסחרי הם תומכי ממשלה מובהקים, כמו צביקה שלום (המפעיל בין היתר את תחנת הרדיו הביביסטית גלי-ישראל) ודוד בן-בסט, או כאלה הצפויים להיות ידידותיים לכל ממשלה באשר היא, כמו אלי עזור.
המהלך המשלים שמתכנן קרעי הוא הפקעת תדרים מתאגיד השידור, אם במחיר של סגירת תחנות רדיו ציבוריות או הגבלה משמעותית בטווח השידורים שלהם, והעברת התדרים לרדיו המסחרי, שיהפוך מרדיו איזורי לרדיו בפרישה ארצית.
פגיעה נוספת שמתכנן קרעי בהכנסות התאגיד היא איסור על קבלת תשלום בעבור תכנים של התאגיד. השידור הציבורי יהיה מחויב למסור בחינם את התכנים עבורם שילם הציבור מכספי המיסים, לכל ערוץ טלוויזיה או ספק תוכן שירצה בהם. כך יפגע קרעי לא רק בתאגיד, שיימנע ממנו אפיק הכנסה, אלא גם ביצירה המקורית - שכן ערוצי טלוויזיה יוכלו לוותר על הפקת תכנים ישראליים בעצמם ויסתמכו על תכני תאגיד השידור. גם כאן, ערוץ 14 מסומן כנהנה מיידי, מאחר שאחת החולשות הבולטות שלו מול הערוצים המתחרים היא שהוא אינו משקיע כמעט בכלל ביצירת תכנים מקוריים.
כנראה משום שידע שלא יעמוד בלוח הזמנים שהציב הוא עצמו, או אולי משום שלמד מהלקחים של "הרפורמה המשפטית" כי קל יותר לפעול ב"שיטת הסלמי", לא חיכה קרעי ופעל באמצעות ח"כ אריאל קלנר, שהגיש לאחרונה הצעת חוק צרה ומצומצמת שנועדה כולה לחקוק את איסור מכירת התכנים בידי התאגיד ולקבע הקלה נוספת לערוץ 14 (על כך בהמשך הכתבה).
שוק הטלוויזיה: חיסול יצירה מקורית ומתנות לערוץ 14
בכל הנוגע ליצירה מקורית, קרעי כבר התבטא בעבר ברוח "פורום קהלת", הדוגל בליברטריאניזם קיצוני. במתווה שהגיש בתחילת כהונתו, התכוון קרעי לבטל כליל את היצירה המקורית בתאגיד, האחראית לכמחצית משוק היצירה המקורית בישראל. בתזכיר החוק העתידי, מתכוון קרעי לפגוע אנושות בחצי השני, זה המגיע מהטלוויזיה המסחרית.
בנוסף לפגיעה ביצירה המקורית, מתכוון קרעי להשתמש ברגולציה כדי להחליש את ערוצי הטלוויזיה הקיימים, שאינם כפופים באופן מלא לדף המסרים של נתניהו, מלבד ערוץ 14 כמובן, ולהקל על כניסתם של ערוצי טלוויזיה חדשים, שהוא מקווה שיוחזקו על-ידי טייקונים ידידותיים לשלטון, כמו פטריק דרהי, בעלי חברת הכבלים "הוט".
הדוגמה הציורית ביותר היא ההוראה הצפויה האוסרת על שיבוץ כפתורים ייעודיים בשלט הטלוויזיה שיפנו לערוצים 12 ו-13. זוהי גם דוגמה סימבולית משום שהסיסמה של קרעי היא "להחליף את הרגולציה של המדינה ברגולציה של הציבור, שיקבע באמצעות השלט". בפועל, קרעי מתכוון להפוך את השלט לממשלתי.
כיום, ערוץ 12 הוא מונופול דה פקטו בתחום שידורי הטלוויזיה והחדשות, ורגולציה שתביא להחלשתו ולעידוד שחקנים קיימים או חדשים יכולה להיות מבורכת. אלא שהרגולציה שמציע קרעי אינה מכוונת נגד השחקנים החזקים, אלא נגד כלל השחקנים שאינם ערוץ 14 - או שחקנים חדשים שיתפסו את אותה נישה (למעשה, זהו האיום היחיד על ערוץ 14 בכל ה"רפורמה" של קרעי).
ערוצים 12 ו-13 - שמתמודד כיום ראש בראש עם ערוץ 14 מבחינת נתוני הרייטינג בחלק מהימים - יאבדו את הבידול המאפשר רק להם למכור פרסומות, מה שיהווה הטבה אדירה ל"הוט" של דרהי. השוק כולו יעבור לרגולציה לפי "מסלולים", שהותאמו כך שכלי תקשורת קיימים, מלבד ערוץ 14, יוכוונו למסלולי הרגולציה הקשוחה יותר, ואילו כלי תקשורת חדשים, כמו ערוץ החדשות המתוכנן של דרהי, יוכוונו למסלולים ה"רכים" יותר.
ערוץ 14 ימשיך ליהנות משורת הקלות בשווי של עשרות מיליוני שקלים בשנה: פטור מחובת הפקות מקור, פטור מהקמת חברת חדשות או מעבר לשידורים מירושלים, פטור מתשלום להחזקת הרגולטור, היתר למכור תכנים לפלטפורמות (קרעי אסר זאת על הערוצים 12 ו-13), ופטור מתשלום עבור השידורים בעידן פלוס.
כדי ליהנות מההטבה האחרונה לא יצטרכו בערוץ 14 לחכות שקרעי יכתוב סוף סוף את הצעת החוק שלו. כפי שנכתב לעיל, היא כבר נכתבה בהצעת חוק פרטית של ח"כ קלנר, שקרעי סמך עליה את ידיו (וחשוב מכך - נתניהו סמך עליה את ידיו), ושאושרה בתחילת השבוע בוועדת השרים לחקיקה. בהתאם לשיח האורווליאני המאפיין את ממשלת נתניהו השישית בכלל ואת שר התקשורת קרעי בפרט, כותרתה של הצעת החוק היא "הצעת חוק הגברת התחרות בשוק השידורים".
* * *
הניירות שהציג משרד התקשורת במקום תזכיר חוק חדש:
תזכיר החוק של ח"כ אריאל קלנר