עד המדינה ארי הרו עמד מאחורי דוכן העדים והאזין לסנגור של בנימין נתניהו מספר לו סיפור מופלא על היושרה של הלקוח שלו, ראש הממשלה, ועל התעקשותו לדחות על הסף הצעת שוחד בוטה שהונחה לפניו – עסקה שלידה "תיק 2000" ו"תיק 4000" מחווירים. התיאור של הסנגור, עו"ד עמית חדד, מתבסס על גלעין של אמת שאינו שנוי במחלוקת. אבל כל שאר הפרטים – התגובה של נתניהו, התגובה של הצד שלטענת חדד הציע את השוחד, וגם הפרשנות – נענו בהכחשה תקיפה ואינם ברורים עד ימינו. הדבר היחיד שאפשר להסכים עליו הוא עצם קיומה של הפגישה.

זה היה לקראת סוף 2014 או תחילת 2015, במהלך מערכת הבחירות שהתקיימה באותה שנה. ערוץ 10, אחד משני ערוצי הטלוויזיה המובילים בישראל – אנדרדוג נצחי שהשתרך מאחורי ערוץ 2 – התבלט בפרסום תחקירים על נתניהו ואנשיו ונתפס על-ידי ראש הממשלה כגורם עוין שמעוניין במפלתו. אבל לערוץ 10 היתה בעיה: הוא היה הפסדי וסחב חוב של מיליונים, ונסיונות של בעלי המניות למצוא משקיעים חדשים נקלעו למבוי סתום. נתניהו לקח אז לעצמו את תיק התקשורת, ומתוקף תפקידו יכול היה להשפיע על גובה החוב – באופן שיספק לערוץ 10 חמצן פיננסי, ויהפוך אותו להשקעה כדאית יותר עבור משקיעים.

מאזן האינטרסים היה ברור, והזכיר את המצב של נוני מוזס ב"תיק 2000" ושאול אלוביץ' ב"תיק 4000": ערוץ 10 היה שרוי בקשיים כלכליים ונזקק לסיוע מהשלטון, ואילו נתניהו נזקק לסיקור מיטיב שיסייע לו לנצח בבחירות ולשמור על מעמדו – משימה שבאותו זמן נראתה לו קשה במיוחד, לפחות לפי התיאורים שסיפק בדיעבד לחוקרי המשטרה.

עד המדינה ארי הרו, בקטע מחקירתו שצוטט אתמול (24.5) בבית-המשפט המחוזי בירושלים, סיפר שבפגישה עם נציגי ערוץ 10 – אחת מכמה שהתקיימו באותה תקופה – מנכ"ל הערוץ דאז, יוסי ורשבסקי, אמר לנתניהו: "אם תעזור לנו, אתה לא תצטער על זה". למה התכוון הרו? לפי תמליל החקירה, עד המדינה לא ידע להגיד: "לא דיברו על דברים קונקרטיים או ספציפיים, דיברו על זה שזה ערוץ שכל הזמן תוקף אותו", ציטט אותו הסנגור, "הערוץ היה על סף סגירה, ודובר על זה שביבי יעזור להם".

משה בר-עם, אחד משלושת שופטי משפט המו"לים, העיר שהמקרה הזה לא מוזכר בכתב האישום. "ודאי שזה לא בכתב האישום, הרי הוא לא עשה דבר!", הכריז הסנגור חדד. "אבל לכאורה יש פה הצעת שוחד חמורה בהרבה מההצעה הנטענת של נוני! חמורה בהרבה מ'תיק 4000' הבדוי!".

עד המדינה ארי הרו, אתמול בבית-המשפט המחוזי בירושלים (צילום: נעם ריבקין-פנטון)

לאחר מכן הסנגור שב ופנה לעד המדינה הרו: "תראה מה אתה מספר לחוקרים: מגיע מנכ"ל ערוץ 10 ושם על השולחן הצעה שאתם בחיים לא דמיינתם שהיא שוחד באותו זמן, כי בכלל לא חשבתם במושגים של שוחד בהקשר של סיקור, נכון?".

"נכון", אישר הרו, כפי שעשה לאורך רוב דיוני החקירה הנגדית.

"אבל לפי הפרשנות בדיעבד של המשטרה, או של הפרקליטות, הוא אומר לנתניהו: תעזור שהערוץ לא ייסגר, ואנחנו נשנה את הסיקור כלפיך. נכון?", המשיך עו"ד חדד.

הרו ביקש לדייק: "כלפי הימין".

בכל מקרה, טען עו"ד חדד, נתניהו דחה את העסקה. "ראש הממשלה לא קיבל את ההצעה הזאת, והערוץ שידר שקופית שבה נאמר שנתניהו סוגר את הערוץ", אמר חדד. הוא הציג את השקופית על המסכים באולם. "תראה מה עשה לו ורשבסקי. לא סיקור חיובי, אלא סיקור אחר. תראה. תמונה מאוד לא מחמיאה של נתניהו, נכון?".

הרו אישר, והסנגור סיכם: "באים ונותנים לנתניהו ערוץ טלוויזיה, לא איזה אתר קיקיוני ליגה ד' של חתולים ודברים אחרים (הכוונה ל'וואלה'; א"ב) – שמים לו עסקה על השולחן, והוא פשוט מעיף אותה לכל הרוחות. נכון?". הרו שב ואישר את התיאור.

השקופית של ערוץ 10 (צילום מסך)

המציאות, כנראה, מורכבת הרבה יותר. "לא היה ולא נברא", חרץ יוסי ורשבסקי, מנכ"ל ערוץ 10 לשעבר, בשיחה עם "העין השביעית" שהתקיימה זמן קצר לאחר תום הדיון. לפי ורשבסקי – ובניגוד לדבריו של עד המדינה הרו – נתניהו דווקא כן הציע הצעה קונקרטית, וזו מעידה על רצונו לשנות את קו הסיקור של הערוץ. אגב כך סיפק המנכ"ל לשעבר עוד הצצה למאמצים המתמשכים של נתניהו לשתול נציגים סמויים מטעמו בגופי תקשורת.

על-פי הגרסה של ורשבסקי, הוא זה שסירב לעסקה שהונחה על השולחן – ולא להפך. "לא רק שלא הצעתי, כשנתניהו בכה על הסיקור השלילי שלו אמרתי לו שהסיקור הוגן", אמר ורשבסקי. "וכשהוא דרש ממני לפטר את בן כספית ורביב דרוקר מהפאנל ולמנות במקומם את רן ברץ ואת 'הכדורגלן הזה', אבי רצון – סירבתי. וזה הכל היה ליד ארי הרו".

אבי רצון, שדרן רדיו ופרשן ספורט ותיק, היה אחד מהעיתונאים שנתניהו הציע לשתול מטעמו ל"ידיעות אחרונות" בשיחות השוחד עם מוזס; הוא גם כיהן לזמן מה כעורך החינמון "ישראלי", גלגול מוקדם של "ישראל היום", תפקיד שניתן לו בהתערבות של נתניהו. רן ברץ היה אז העורך של אתר התוכן הביביסטי "מידה", וכעבור כמה חודשים מונה לתפקיד הסברתי בכוורת של נתניהו.

יוסי ורשבסקי, מנכ"ל ערוץ 10 לשעבר, בכנסת. 2011 (צילום: מרים אלסטר)

הטענות על נסיונותיו של נתניהו לשתול את רצון וברץ בערוץ 10, ולצד זה לפגוע במעמדם של דרוקר וכספית, כבר פורסמו בעבר בכמה הזדמנויות, בין היתר בתחקיר שפִרסמו ב"הארץ" גידי וייץ ונתי טוקר בנובמבר 2016 – עוד לפני שנחשף ברבים שהמשטרה חוקרת את קשריו של ראש הממשלה עם מו"לים ומייחסת להם משמעות פלילית.

לפי התחקיר ההוא, שעסק ביחסיו של ראש הממשלה עם שורה של כלי תקשורת, בערוץ 10 דווקא עשו כמה צעדים בניסיון לפייס את נתניהו: הופעותיו של כספית הופסקו, ואז חודשו בלחץ של דרוקר, אך כשהתקרב מועד הבחירות "ורשבסקי ביקש מכספית בנימוס להפסיק את הופעותיו לפרק זמן מסוים". כמו כן, צוין בתחקיר, הוחלט ש"דרוקר וכספית לא יופיעו יחד באותו פאנל, כדי לא להרתיח את דרי המעון הממלכתי". וייץ וטוקר הוסיפו שכחודש לאחר הבחירות החליט ורשבסקי לגנוז "ברגע האחרון" ראיון עם מני נפתלי – אב הבית לשעבר במעון ראש הממשלה, שהפך לאחד ממבקריו הבולטים – שצולם עבור תוכניתו של שי שטרן.

הפטריוטים

עו"ד חדד, שמייצג את נתניהו ב"תיק 1000" וב"תיק 2000", ניסה לשכנע את השופטים שכאשר הלקוח שלו מנסה לעצב מחדש את מפת התקשורת הישראלית הוא עושה זאת לא כדי להשיג יתרון אישי – אלא ממניעים פטריוטיים, כשירות לציבור. עד המדינה ארי הרו אישר את רוב ההיגדים שהציג לו הסנגור. לעתים קרובות במילה אחת, גורפת – "נכון" – ומבלי לפרט.

הסנגור עבר במהירות על המקרים שכבר הוזכרו במשפט: המשא-ומתן עם נוני מוזס, שבמסגרתו נתניהו תיווך בינו לבין בעלי הון זרים שהתעניינו ברכישת קבוצת "ידיעות אחרונות" או הפיכה לשותפים; הניסיון להקים ערוץ מונופוליסטי שיורכב ממיזוג של קשת ורשת, שתי חברות הטלוויזיה המסחריות הגדולות בישראל, ולהעניק לארנון מילצ'ן, מקורבו של נתניהו, דריסת רגל שתאפשר לו להשפיע על הסיקור החדשותי; ויוזמה שאפתנית להקים "פוקס ניוז ישראלי" – ערוץ טלוויזיה או אתר חדשות שיצליח גם לייצג עמדות ימניות וגם להפוך למוביל בשוק.

עו"ד חדד הזכיר את מילצ'ן ואת המולטי-מיליארדר האמריקאי לארי אליסון, שהתעניין ברכישת "ידיעות אחרונות" ובמיזם להקמת "פוקס ניוז ישראלי", וגם הציג שם של בעל הון שעד כה לא הוזכר במשפט: רוברט קראפט, איש עסקים ופילנתרופ יהודי-אמריקאי שנודע כבעלים של קבוצת הפוטבול ניו-אינגלנד פטריוטס. נתניהו קיים עם קראפט בירושלים כמה מפגשים פומביים בעשור האחרון, למשל כשאירח משלחות של שחקני פוטבול ובטקס שבו הוענק לקראפט פרס "בראשית".

נתניהו עם רוברט קראפט, הבעלים של קבוצת הפוטבול ניו-אינגלנד פטריוטס. משרד ראש הממשלה, יוני 2015 (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)

הסנגור לא ציין מה בדיוק נתניהו ביקש מקראפט או הציע לו, וגם עד המדינה הרו לא התעכב על כך. "כל האנשים שדיברנו עליהם, חלקם לא חברים של נתניהו ונתניהו לא רוצה לעזור להם בשום צורה – זה בדיוק הפוך", טען עו"ד חדד. "נתניהו רוצה שהם יעזרו למדינת ישראל כפי שהוא מבין את הצורך של מדינת ישראל בגיוון תקשורתי. נכון?".

"נכון", אישר הרו.

"זאת אומרת", המשיך חדד, "כשנתניהו פונה למישהו, בוב קראפט, מילצ'ן, אליסון או כל אחד אחר ואומר לו: תקנה את 'ידיעות אחרונות', את רשת, קשת וכו' – מבחינת נתניהו זה אינטרס ישראלי, לא אינטרס של אותו אדם שאיתו הוא מדבר".

"אלה דברים שהוא אומר בפומבי כל הזמן", השיב הרו.

"נתניהו לא מעלה בדעתו שהוא עושה טובה לאליסון כשהוא אומר לו לקנות את 'ידיעות אחרונות', אלא אחרת – שאליסון עושה טובה למדינת ישראל", אמר עו"ד חדד.

"אני מתאר לעצמי, אבל לא הייתי בשיחה הזאת", השיב הרו.

"אז לא אליסון, אצל אחרים, כשכן היית", אמר עו"ד חדד.

"כן, ודאי", אישר הרו.

התיאורים של חדד אולי מתיישבים עם ההיגיון של עד המדינה, אבל לא עם ההתנהלות של מיזמי התקשורת שכן קמו. למשל "ישראל היום", שהוקם על-ידי בני הזוג שלדון ומרים אדלסון ב-2007 ומאז ועד 2022 שירת את נתניהו באופן פרסונלי – ולעתים קרובות פעל נגד האינטרסים הרחבים של הימין כשאלו התנגשו עם האינטרסים האישיים של ראש הממשלה.

ערוץ 14 של בעל ההון יצחק מירילשוילי, השופר הנוכחי של נתניהו, הכניס את העיתונות המגויסת של "ישראל היום" למאיץ חלקיקים ושלף משם פורמט חדש, של גוף תקשורת שאפילו לא מתיימר לבצע עבודה עיתונאית משמעותית ולא טורח לטשטש את דף המסרים, או לפחות לנכש ממנו את השקרים, ההשמצות ותיאוריות הקשר.

תעתועי זיכרון

הנימוק הפטריוטי עלה גם בחלק אחר של הדיון, שבו עו"ד חדד חזר לאירוע שהתקיים ב-2014: ערב שאִרגן ארנון מילצ'ן בביתו הפרטי במליבו, קליפורניה, שבו הופגשה משפחת נתניהו עם שורה של כוכבים הוליוודיים. הדס קליין, העוזרת של מילצ'ן, סיפרה בעדותה שרשימת הכוכבים עוצבה על-פי בקשתה של שרה נתניהו, ובניגוד לרצונו של מילצ'ן. הסנגור של נתניהו לא הזכיר את הטענה הזאת – אבל ניכר שזה היה הרקע לניסיון שלו לשבץ את האירוע בהקשר אחר. לא אישי, לאומי.

עו"ד עמית חדד (צילום: יונתן זינדל)

"ממה שראיתי מהפרסומים בנושא, היו שם ברברה סטרייסנד, ליאונרדו דיקפריו, קיאנו ריבס, קייט הדסון ועוד רבים אחרים, מבכירי הכוכבים בהוליווד", אמר עו"ד חדד. "שנבין, בארצות-הברית לכוכבי הוליווד יש משקל משמעותי על הציבור, על הפוליטיקאים. וכל אחד מהם, מאחוריו יש מאות אלפי ומיליוני מעריצים שאכפת להם לא רק מאיך שהוא משחק בקולנוע אלא גם מה הוא חושב, מה דעתו על ישראל. זה משהו שמשפיע על מיליוני אמריקאים, ולכן לנתניהו היה חשוב להיות בקשר גם איתם – כי אם הם תומכים בישראל, אז הרבה מאוד אמריקאים אחרים תומכים בישראל. ואם הרבה מאוד אמריקאים אחרים תומכים בישראל, אז הממשל בוושינגטון לא יכול לנקוט פעולות נגד ישראל". הרו אישר את כל ההיגדים, אך ציין שהוא עזב את האירוע מעט לאחר תחילתו.

הקשר בין נתניהו למילצ'ן תפס את רוב הדיון. הרו אישר שמילצ'ן השתייך במשך שנים ארוכות למעגל החברים הקרוב ביותר של נתניהו, זה שכולל גם את בני משפחתו. בכך שירת את התזה של ההגנה שלפיה הסיגרים, ארגזי השמפניה ושאר המתנות שהמטיר מילצ'ן על משפחת נתניהו – ששוויין נאמד במאות אלפי שקלים בכתב האישום – הם תשורה מקובלת, אפילו מתבקשת, שרק מוח מעוות ייחס לה משמעות פלילית.

בהמשך הדיון ביקש עו"ד חדד להתעכב על תקרית מהשוליים של "תיק 1000", שבה מילצ'ן השתמש בקשריו עם נתניהו כדי לקדם כמה מיזמים כלכליים עם ראטן טאטא, בכיר תעשייני הודו. ארי הרו לא מילא תפקיד מהותי במגעים עם טאטא ואנשיו, ובחלק גדול מהם לא מילא תפקיד כלל. חדד נדרש לסוגיה לא כדי להפריך את האישומים – אלא כדי לתקוף את סוגיית ההדלפות ולהדגים כיצד לשיטתו היא משבשת את המשפט.

בנימין נתניהו עם השחקן קיאנו ריבס באירוע שהתקיים בביתו של ארנון מילצ'ן (מאחור: דן שפירו ויוסי כהן). מליבו, 2014 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

בתחילת החודש האשים עו"ד חדד את הפרקליטות בהדלפה שנועדה לאיים על ארי הרו: פרסום של העיתונאי ברוך קרא שלפיו במערכת המשפט שוקלים להגיש כתב אישום נגד שלמה פילבר בגין הפרת הסכם עד המדינה שנחתם עמו. לפי חדד, הדיווח על עד המדינה פילבר נועד לאותת לעד המדינה הרו שאם יסטה מהנרטיב של כתב האישום, גם הוא ייענש – באמצעות החמרת העונש שבית-המשפט יתבקש לגזור עליו כחלק מעסקת הטיעון.

בדיון שהתקיים אתמול, עו"ד חדד ביקש להוכיח שבאמצעות הדלפה מכוונת היטב ניתן גם לשתול זכרונות כוזבים במוח של עד מדינה. חדד ציין שבחקירותיו במשטרה, הרו אישר שנכח בפגישה שקיים נתניהו עם ראטן טאטא בסוף 2009 או בתחילת 2010. הסנגור הראה להרו שבחדר החקירות, ב-2017, הוא אמר שאינו זוכר מה נידון בפגישה. הרו אישר. אך כעבור שש שנים, לפני שבועיים, הרו נשאל על הפגישה במסגרת חקירתו הראשית בבית-המשפט וציין שהצדדים דיברו על "הזדמנויות של חיבור עסקים בין הודו לישראל – וספציפית אני חושב שדיברו על פרויקט באזור בקעת הירדן".

"אני רוצה להראות לך איך הזמן, ומבול ההדלפות האינסופי בתקשורת, איך זה מעוות את המציאות וגורם לך לומר דברים שאני בטוח שאם נחבר אותך לפוליגרף תצא דובר אמת – אבל באמת שזה פשוט לא יכול להיות, וזה לא קרה", אמר עו"ד חדד. "כמו הוויזה של מילצ'ן, טאטא זה סיפור שנולד מהעיתון, שניהם תאומים זהים יותר או פחות, הם תאומי עיתון".

לקראת סוף 2017, רק אחרי החקירות במשטרה שבהן הרו אמר שאינו זוכר מה היה תוכן הפגישה עם טאטא, פורסמו כמה דיווחים עיתונאיים שלפיהם נתניהו והתעשיין ההודי דנו בהקמת אזור סחר חופשי בבקעת הירדן שיכלול מפעל מכוניות. "כשאתה דיברת פה בבית-המשפט, אתה הרגשת כאילו אתה מדבר מזיכרון", אמר עו"ד חדד.

"כן", השיב הרו.

"לא הרגשת שזה זיכרון מושתל, או זיכרון מדומה. אמרת את מה שאתה חושב", המשיך עו"ד חדד.

"נכון", השיב הרו.

"כשחוקרים אותך, הזיכרון שלך עוד נקי, עוד לא טימאו אותו, לִכלכו אותו ופגעו בו. אתה אומר פעמיים בתשובה לשאלות חוזרות ונשנות 'לא זוכר' ו'לא הייתי שם'", אמר עו"ד חדד. עד המדינה הרו שוב אישר, והודה שהגילוי מפתיע אותו. בהמשך, כשחדד הציג לו מסמכים שמהם עולה שבפגישה שבה נכח הרו לא נידונה סוגיית הסכם הסחר החופשי ומפעל המכוניות – הסוגיה הזאת עלתה רק בהמשך, כשהרו כבר לא עבד בלשכת נתניהו – ניכר שהמבוכה של עד המדינה העמיקה.

"אני מניח שאם היו מראים לך את המסמכים האלה בחקירה, זה היה מונע את זכרון השווא ביחס לטאטא, על אזור הסחר החופשי בבקעת הירדן. נכון?", אמר עו"ד חדד.

"זה בהחלט מתברר עכשיו", אמר הרו באי-נחת.

"תחושה משונה, נכון? פתאום לראות אירוע שזכרת, שבכלל לא היה. נכון?".

"אני לא יודע מה להגיד, כן", השיב הרו. מעט לאחר מכן אישר שמדובר ב-False Memory, והודה: "זה בהחלט מקשה עלי".

"זה לא מקשה עליך, זה שולל את מה שאמרת", לחץ הסנגור. "ולא כי אתה משקר – אלא כי זה פשוט לא היה".

"אני ודאי לא משקר, יכול להיות שאני טועה", השיב הרו.

"המונח 'יכול להיות' לא מכבד אותך ולא אותי, כי אתה טועה", תקף עו"ד חדד.

"הפגישות האלה אכן קרו אחרי שאני לא הייתי בלשכה", אישר הרו. "ולכן לא יכול להיות שהייתי בפגישות האלה".

מתנדנד בין חיים ומוות

האישור של הרו לא משפיע על תוקף העובדות שנכללות בכתב האישום, אבל בהחלט מעיד על מהימנותו כעד. עו"ד חדד ביקש למנף את ההישג הנקודתי ולהראות שגם בנושא מרכזי יותר – ההירתמות של נתניהו לחידוש הוויזה האמריקאית של מילצ'ן – הרו העיד על בסיס זיכרון כוזב. אלא שבמקרה זה הרו לא סיפק את מבוקשו.

עד המדינה אישר שבחדר החקירות, למרות שהחוקרים לחצו עליו להביא כמה שיותר "סחורה" שתפליל את נתניהו, הוא לא הזכיר את פרשת הוויזה. עו"ד חדד ניסה לאתגר אותו: "אני אומר לך שהסיבה שלא סיפרת על הוויזה היא שלא היית נוכח באירוע כזה, והסיבה ש'נזכרת' היא פרסומים בתקשורת".

הפעם הרו חרג מהרגלו וסתר את דברי הסנגור. הוא ציין שבחדר החקירות הוא לא הזכיר את פרשת הוויזה משום שלא חשב שיש לה פוטנציאל פלילי. אבל הוא כן זכר אותה. לדבריו, הוא היה עם נתניהו בחדר בזמן שהתקשר לג'ון קרי, שכיהן אז כמזכיר המדינה של ארצות-הברית, והפציר בו לחדש את אישור השהייה של מילצ'ן, שנשלל אחרי שהתראיין ל"עובדה" וסיפר על הסיוע שהעניק למערכת הביטחון הישראלית במבצעים עלומים מחוץ לגבולות הארץ.

בנימין נתניהו וארנון מילצ'ן, 2005 (צילום: פלאש 90)

לדברי הרו, גם היום הוא סבור שנתניהו פעל כשורה, ואף היה מחויב לסייע למילצ'ן מול הממשל האמריקאי. עו"ד חדד הקריא קטע מתמלילי חקירות נתניהו, שבו ראש הממשלה שיחזר את שיחתו עם מזכיר המדינה: "אני אמרתי לו, תשמע ג'ון, אני לא נכנס לשיקולים שלכם, תחליטו מה שאתם רוצים", אמר נתניהו, והוסיף שמילצ'ן כבר לא פעיל בתחום הבטחוני. "זה דברי עבר, לך תדע אם זה נכון – האיש הוא רציני, הוא אדם רציני, הוא גם עוזר מאוד לכלכלה האמריקאית, תעשיית הסרטים, קיבל אוסקרים. וזו היתה השיחה".

"לא הרגשת שיש סטייה מן השורה עבור חבר או מאמץ מיוחד", אמר עו"ד חדד.

"נכון", אישר עד המדינה הרו.

לכל אורך הדיון, עו"ד חדד הקפיד לומר להרו שהוא לא חושב שהוא משקר, ושהוא לכל היותר טועה – למשל, כמו במקרה של הפגישה עם טאטא. לקראת סוף החקירה הנגדית, כשכבר לא היה זקוק לשיתוף הפעולה של העד, הרשה לעצמו הסנגור להעלות הילוך. הוא הקפיד להדגיש שגם כעת הוא לא חושב שהרו משקר – אבל תיאר אותו כ"קורבן, אדם ששברו לחתיכות, נזק משני שנוצר כדי להפליל את הלקוח שלי".

הסנגור טען שהרו נסחט, הלכה למעשה, ונימק את הקביעה החריפה הזאת בסעיף שנכלל בהסכם עד המדינה שלו. לפי הסעיף, שהוצג באולם, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים (כיום מכהן בתפקיד מומי למברגר) "יקבע, על-פי שיקול דעתו הבלעדי, אם העד עמד בתנאי ההסכם ובמילוי אחר ההתחייבויות מכוחו, או שהיתה הפרה של ההסכם או תנאי מתנאיו, ויוכל להחליט באופן בלעדי על ביטול ההסכם". המשמעות, אמר עו"ד חדד, היא שהרו אולף לחוש "פחד מצמית", וכעת הוא "מתנדנד בין חיים ומוות".

הרו אישר שהוא מרגיש כמו נזק משני של חקירות נתניהו, אבל התעקש שלכל אורך הדרך – בחדרי החקירות, וגם בבית-המשפט – הוא לא נתן לכך להשפיע עליו. לדבריו, הוא אכן חושש מתרחיש שבו יוחלט שהפר את הסכם עד המדינה, והאופציה הזאת גם עלתה בשיחותיו עם אנשי המשטרה, הפרקליטות ועורכי-הדין, אבל הוא דבק באמת ומקווה לטוב. "מזכירים לך לכל אורך הדרך שאם תשנה את העדות, ודאי שיהיו לזה תוצאות. זה משהו שחוזרים עליו", אמר הרו. "אבל כל הדרך אמרתי דברי אמת – ואם לא זכרתי, לא זכרתי".

בכך סיים עו"ד חדד לחקור את עד המדינה הרו. בשבוע הבא ייחקר הרו על-ידי עורכות-דינו של נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", ויסיים את חלקו במשפט המו"לים. לאחר מכן יתברר מה יעלה בגורל הסכם עד המדינה שלו, שכרגע כולל עונש קל יחסית של שישה חודשי עבודות שירות וקנס בסך 700 אלף שקל, בשל חלקו בפרשת השחיתות המכונה 3H, על שם חברת הלובינג שהקים.

להורדת הקובץ (PDF, 1.84MB)

67104-01-20