האם ראש ממשלה יכול לתת הוראה פלילית בקריצה, ברמז, בלי להגות את המלים המפורשות? ואם קרץ, או הניע את היד בצורה מסוימת – ובן שיחו הבין מה שהבין – האם אפשר לייחס לו כוונה פלילית? איפה עובר הגבול בין דרישה אילמת ליוזמה עצמאית של מלחך הפנכה? יש בכלל גבול כזה? הסוגיה הזאת העסיקה את בית-המשפט מוקדם יותר השנה, כשעד המדינה שלמה פילבר סיפר על תנועת היד שבאמצעותה, לטענתו, הורה לו הנאשם בנימין נתניהו להיטיב עם שאול אלוביץ', שותפו לעסקת השוחד שבמרכז "תיק 4000".

הקו הדק הזה שב ועלה אתמול (7.9) בבית-המשפט המחוזי בירושלים, כשהעדה הדס קליין נחקרה על טובות ההנאה יקרות הערך שקיבל נתניהו מארנון מילצ'ן, הבוס שלה. עורך-דינו של נתניהו בתיק טובות ההנאה ("תיק 1000"), עמית חדד, ביקש מקליין להתייחס לאפיזודה שתיארה בחקירתה הראשית. לאחר שסיפרה לנתניהו שהיא עומדת לטוס לקובה לרגל יום הולדתה ה-50, נתניהו הגיב: "תחפשי לי את הירוקים האלה". לדבריה, הכוונה היתה לסוג מסוים של סיגר קובני, "קוהיבה סיגלו 56", שמתומחר במאות שקלים ליחידה. בהזדמנות אחרת העניק לה נתניהו חבק של סיגר כזה, שצבעו ירוק.

"אמרתי, 'בסדר גמור, אני אחפש'. ובאמת חיפשתי", סיפרה קליין בדיון ההוא. "השתדלתי מאוד. ולא מצאתי, בשום מפעל שלהם, וגם לא בדיוטי פרי. וחזרתי ללא הסיגרים. למחרת נסעתי לשבעה של מאיר דגן ז"ל, לראש-פינה, וקיבלתי טלפון ממר נתניהו. הוא שאל אם מצאתי לו בקובה את הירוקים האלה. קודם כל התנצלתי שלא מצאתי, אבל לאור הסיטואציה, שנסעתי לאן שנסעתי – לא אהבתי את השאלה".

לפי התיאוריה שהציג לה אתמול סנגורו של נתניהו, ראש הממשלה לשעבר לא ביקש ממנה לרכוש כלום. "אם אני אגיד לך שיש מישהו מהנחקרים שסיפר שמר נתניהו לא ביקש שתביאי לו סיגרים מקובה, אלא רק התעניין בטיב הסיגרים בקובה. הוא יאמר אמת?", שאל עו"ד חדד.

"לא, ממש לא", השיבה קליין. "מה יש לו להתעניין בטיב הסיגרים בקובה? נו מה, אני עושה מחקר על הסיגרים בקובה?".

"ואם אותו נחקר מספר שאת הבנת במשתמע, מבלי שנתניהו ביקש ממך, שמר נתניהו ישמח אם תחפשי עבורו סיגרים בקובה?", המשיך עו"ד חדד.

"לא יודעת מי מנתח אותי כל-כך טוב", תהתה קליין. "תגיד לי מי הבנאדם שמדבר בשמי".

"תכף נראה", השיב עו"ד חדד, והעלה סברה נוספת: ייתכן שמי שביקש מקליין לחפש סיגרים בקובה היה בכלל מילצ'ן, ולא נתניהו. קליין שללה גם את האפשרות הזאת. "אני חיפשתי כי ביקשו ממני", אמרה. "מר נתניהו ואשתו פגשו אותי בבית של ג'יימס פאקר, והוא שאל אותי אפילו כמה עולה הטיול".

"אם מישהו אומר את זה, הוא משקר?", שאל עו"ד חדד. קליין לא זיהתה לאן חותר חדד. היא אמרה שייתכן שמילצ'ן דיבר איתה על רכישת הסיגרים הקובניים, אבל עמדה על כך שהדבר נאמר לה ישירות גם מפי נתניהו.

בשלב הזה שלף הסנגור את השפן: "מי שאמר את הדברים זו את". הוא הקרין באולם קטע שצולם בחדר החקירות, שבו קליין סיפרה שנתניהו אמר לה "איזה כיף זה קובה, איך העלים שם" ("עלים" הוא שם הקוד שניתן לסיגרים במגעים בין נתניהו למילצ'ן ואנשיו).

בתגובה לסרטון מהחקירה אמרה קליין שאין כל פער בין מה שאמרה באולם ומה שאמרה בחדר החקירות. "לפעמים לא צריך להגיד במלים ברורות מה רוצים", אמרה. למעשה, זה בדיוק היה ההסבר שנתנה גם בחקירה עצמה. כשהחוקר דני יופה שאל אם נתניהו התכוון שהיא תרכוש עבורו סיגרים, קליין השיבה: "אני מניחה, אבל לא יכולה להגיד בוודאות. [...] אתה יודע, לפעמים לא צריך להגיד במפורש דברים. כשהאווירה היא כבר מוכרת".

ארנון מילצ'ן עם בנימין נתניהו ושמעון פרס. הכנסת, 2005 (צילום: פלאש 90)

"גם כשהוא נתן לי את החבק של ה-56 הוא רק רצה להראות לי איך זה נראה?", הוסיפה קליין בתשובה לעו"ד חדד. "הוא לא צריך להגיד, 'הדס תקני לי את ה-56'. הוא רק שואל אותי איך השדות הירוקים שם, סליחה, 'העלים'. [...] הוא זהיר, ולפעמים לא צריך להגיד במלים. זה מה שאני אומרת".

לדבריה, לא ייתכן שנתניהו התקשר אליה יומיים לאחר שובה ארצה רק כדי לשאול איך עבר עליה הטיול בקובה; ברור שהתכוון לברר אם השיגה לו את הסיגרים שביקש. עו"ד חדד לא השתכנע. "מי שחוזר מאיטליה, שואלים אותו איך הפיצה, איך הפסטה", הסביר.

הסיפור על הנסיעה לקובה התחבר עם טענת הסנגור שלפיה ברוב המקרים שהוזכרו במשפט, נתניהו לא ביקש ממילצ'ן ופאקר שימטירו עליו טובין, ולמעשה כלל לא ידע שהם ממטירים עליו טובות הנאה, בהיקף שלפי ההערכה השמרנית מסתכם במאות אלפי שקלים ולפי עדותה של קליין בהרבה יותר מזה. קליין שללה טענה זאת בתוקף, והזכירה שהיו גם מקרים שבהם קיבלה ממנו הנחיות ישירות.

אבל היו גם דברים שלא נאמרו במפורש. לפחות לא מפי נתניהו. בחקירתה הראשית טענה קליין שיש קשר ישיר בין טובות ההנאה למדיניות הדלת הפתוחה של נתניהו כלפי מילצ'ן, שנהג לשוחח ולהיפגש איתו לעתים תכופות. לדבריה, גם מילצ'ן חושב כך. עו"ד חדד ניסה לנפץ את המשוואה: "את ניסית להעלות איזושהי ספקולציה, שאם לא היו נותנים סיגרים למר נתניהו – אז מר נתניהו לא היה לוקח שיחות או משהו כזה מארנון. אבל לא שמעת את מר נתניהו אומר 'אם לא אקבל סיגרים לא אענה למר מילצ'ן לטלפון', נכון? זה דבר שמעולם לא שמעת ממר נתניהו".

"נראה לך שמישהו יגיד דבר כזה? שמר נתניהו יגיד לי או לארנון דבר כזה? המשפט לא נאמר", השיבה קליין. "לא צריך משפטים בשביל להבין. זו לא ספקולציה, לארנון היה ברור שהוא לא יכול להפסיק את זה". העדה ביקשה לחלוק דוגמה שתמחיש זאת, אבל הסנגור אסר עליה שוב ושוב להמשיך. עו"ד אלון גילדין מפרקליטות המדינה ביקש להתיר לה לדבר, אבל השופטים לא אִפשרו זאת. קליין הצליחה לומר רק שמדובר במקרה שבו מילצ'ן "אמר שאין ברירה וצריך לעשות את זה".

עו"ד חדד ביקש מקליין לחזור על התשובה שנתנה קודם לכן. "לא שמעת את מר נתניהו אומר, 'אם אני לא אקבל סיגרים, הדלת שלי לא תהיה פתוחה למר מילצ'ן'. נכון? לא שמעת".

"לא. זה נשמע לי מטורף שמישהו יגיד דבר כזה", חזרה ואמרה קליין. "אבל אני מכירה את מסכת הסחטנות והצעקות שמתחילה אם אנחנו לא שולחים שמפניות. ועל התכשיט כמה מרורים עברתי, שאני מבזה אותה", הוסיפה בהקשרה של שרה נתניהו, "ושבהוראה שלה אני לא אקרא לו יותר 'ביבי' – רק 'מר נתניהו'. לי מילצ'ן אמר: 'אין ברירה, חייבים להמשיך, אי-אפשר להגיד לא – זה ראש ממשלה'".

"תקשיבי טוב, אני לא נוגע"

רוב יום החקירה הוקדש לניסיון של עו"ד חדד לדובב את העדה על מערכת היחסים בין מילצ'ן ליאיר לפיד, ראש הממשלה, שבתקופה הרלבנטית ל"תיק 1000" כיהן כשר האוצר תחת נתניהו. מילצ'ן, חבר ותיק של לפיד ובעבר הרחוק גם מעסיק שלו, פנה אליו כדי שישתמש בסמכותו כשר אוצר ויאריך את התקנות שהעניקו פטור ממסים לישראלים שהוגדרו "תושבים חוזרים" – כמו מילצ'ן באותה עת. לפי כתב האישום, בסמוך לפנייה ללפיד פנה מילצ'ן גם לנתניהו – ונתניהו העלה את הבקשה בשיחות שקיים עם לפיד, וביקש להיענות למילצ'ן. לפיד התנגד, והפטור ממס מעולם לא הוארך.

קליין אישרה שלפיד ומילצ'ן היו חברים, ולפרקים גם חברים קרובים. לקשר ביניהם היו שורשים עמוקים. לפיד עצמו תיאר את תחילתו בחדר החקירות: "הייתי עיתונאי בערוץ 1, עשיתי מסע, סדרה של 12 כתבות. ריאיינתי אותו [את מילצ'ן], את הדלאי לאמה, ארנולד שוורצנגר, ביל גייטס – נסעתי עם צוות צילום לחו"ל, וככה התיידדנו. ב-95' עזבתי את ערוץ 1, ומילצ'ן הציע לי לנהל את חברת הטלוויזיה שלו, להקים לו חברת טלוויזיה".

יאיר לפיד בצעירותו (צילום: משה שי)

לפיד נענה להצעה והחל לעבוד עבור מילצ'ן, אבל כעבור זמן לא רב שב ארצה. בשנים שעברו מאז, ציין עו"ד חדד (וקליין אישרה), מילצ'ן ולפיד נהגו להיפגש בבתים הפרטיים שלהם ויצאו יחד למסעדות ובתי-קפה. גם המשפחות הכירו. בדיון הוצגו תמונות ממסיבת החתונה של אלינור מילצ'ן, אחת מבנותיו של ארנון, שהתקיימה במועדון הגנקי בתל-אביב. לפיד ומילצ'ן נראים שם על הבמה, שרים עם הזמרת עינת שרוף. בין אצבעותיו של לפיד ניתן להבחין בסיגר עבה.

עו"ד חדד ניסה להציג את לפיד ומילצ'ן כשותפים עסקיים. אחרי אזכור עבודתם המשותפת בלוס-אנג'לס בשנות התשעים, הוא הקריא קטע מכתבה של כתב "דה-מרקר" שוקי שדה: "ב-2004 פורסם כי מילצ'ן עומד לקנות את מניות (29%) בעלי 'ידיעות אחרונות' ארנון מוזס בזכיינית ערוץ 2 רשת, לקראת מכרז ערוץ 2 שהיה כעבור שנה. לפיד, כך לפי הפרסום ב'הארץ', היה מי שסייע במגעים בין השניים, והיה אמור לקבל תפקיד ניהולי בכיר ברשת ואף מניות, אם העסקה היתה יוצאת לפועל – דבר שלא קרה לבסוף".

טומי לפיד (צילום: פלאש 90)

לאחר מכן הקריא הסנגור קטע מתוך כתבה שפורסמה ב"מעריב" ב-2005, אך השמיט את שמו של המחבר, בן כספית, מהעיתונאים השנואים ביותר על משפחת נתניהו. כספית הזכיר שם את טומי לפיד, אביו של יאיר, שכמוהו עבר לפוליטיקה אחרי קריירה ארוכה בתקשורת. "הם התוודעו לפני שנים, כשלפיד [טומי] היה יושב ראש התאחדות הכבלים ומילצ'ן שקל להיכנס, ואפילו קנה מניות (שמכר מאוחר יותר). ההיכרות העמיקה בהמשך בזכות הבן יאיר, חבר אישי ותיק של מילצ'ן (שגם עבד אצלו תקופה בחוף המערבי). כך אפשר היה לראות, לא מזמן, את לפיד האב, לפיד הבן, מילצ'ן ופרס [שמעון] מסבים יחד בפאב תל-אביבי".

כשלפיד החליט ללכת לפוליטיקה, העידה קליין, הוא שינה את התנהלותו ונעשה זהיר יותר במערכות יחסיו עם הסובבים אותו. "הוא אמר לנו: 'מרגע שאני נכנס לפוליטיקה אני לא מעשן ולא שותה'", סיפרה. במקרים אחרים החזיר למילצ'ן פרחים ששלח – וגם אוזניות ששכח אצלו בבית. בחדר החקירות ציינה קליין שמדובר באוזניות ש"עולות הרבה כסף", ושאחרי שמילצ'ן הבין שהשאיר אותן בבית של לפיד הוא אמר לה: "תגידי לו שישאיר את זה, שייהנה מהן. הוא ישמע מוזיקה, הוא ישתגע". אבל לפיד סירב. "יאיר אמר לי: תקשיבי טוב, אני לא נוגע".

מילצ'ן אמנם לא עומד לדין ב"תיק 1000", אבל כשנחשפה החקירה הוא היה בגדר חשוד. על רקע זה, ציינה קליין, לפיד ניסה לתפוס מרחק. הדוגמה שהוצגה בדיון היא ספר שכתבו יחד אלינור מילצ'ן, בתו של ארנון, וליהיא לפיד, אשתו של יאיר. לדברי קליין, אלינור מילצ'ן אמרה לה ש"בעקבות החקירות יאיר לא הרשה לליהיא להמשיך את הקשר הזה ולהוציא את הספר יחד. היא זעמה שהיא מפסידה משהו, שיש לה נזק בגלל זה. [...] הוא לא רוצה שהשם הזה יחובר עכשיו, כנראה מתוך זהירות יתרה".

שמה של אלינור מילצ'ן עלה גם כשעו"ד חדד דן בהקמת מפלגת יש-עתיד, לקראת בחירות 2013. קליין סיפרה שכאשר התברר שאלינור מילצ'ן מופיעה ברשימת מייסדי יש-עתיד, "משפחת נתניהו" הורתה לה לפרוש מהיוזמה הפוליטית. "אני יודעת שהיא כעסה מאוד על ארנון אחרי שאמר לה שזועמים עליה", ציינה. "ארנון סייע ללפיד במעבר מהעיתונות לפוליטיקה, נכון?", שאל עו"ד חדד בהמשך. "ארנון סיפר לי שהוא זה שהמליץ לו ללכת לפוליטיקה", השיבה קליין.

מי קידם את "חוק מילצ'ן"

עו"ד חדד ניסה להוכיח שמערכת היחסים של מילצ'ן עם נתניהו דומה לזאת שניהל עם לפיד. הוא ניסה לגרום לקליין להודות שכמו נתניהו גם לפיד נהג לקבל קופסאות סיגרים ממילצ'ן. קליין העידה שלא. הוא תהה האם "משפחת מילצ'ן" שילמה לליהיא לפיד עבור כתיבת הספר המשותף עם אלינור מילצ'ן, אך שוב לא הצליח לסחוט אישור לתזה. בהמשך טען חדד שהפטור ממס אמנם לא הוארך, אבל מילצ'ן בכל זאת לא משלם מסים בישראל. קליין השיבה שהוא משלם כנדרש, אבל מתשובתה לא היה ברור אם הוא אכן נדרש לשלם מסים כלשהם בארץ. כך או כך, הניסיון להשיג הוכחה לקומבינה כלשהי שוב נכשל.

כתב האישום מתאר את לפיד כמי שמיהר לסרב לבקשה של מילצ'ן להאריך את הפטור ממסים. על רקע הזהירות היתרה של לפיד, אמרה קליין, מילצ'ן ניסה להגיע אליו באמתלה אחרת – שיחה על "השקעות", בנוכחות פרקליט הצמרת פיני רובין. "אני מניחה שאם יאיר היה יודע שמילצ'ן רוצה לדבר איתו על הארכה של עשר שנים, אולי הוא לא היה רוצה להיפגש איתו", אמרה.

עו"ד פיני רובין (צילום: משה שי)

בפועל, טען עו"ד חדד, יאיר לפיד ידע מראש במה תעסוק השיחה משום שלפני הפגישה הרשמית התקיימה עוד פגישה, במרתף ביתו, ובה השתתפו מילצ'ן, עו"ד רובין ורותם רולף, היועצת הכלכלית של לפיד במשרד האוצר. אלא שכפי שקרה עם רצף השאלות שהוזכר לעיל, גם במקרה הזה קליין אמרה שלא היתה מעורבת בכך, ושאין לה מה לתרום לבירור הסוגיה.

בהמשך סיפק עו"ד חדד הצצה למאמצי הלובינג שנועדו להרחיב את "חוק מילצ'ן" ולהאריך את הפטור ממס. הסנגור הציג קטע מדברים שאמר עו"ד פיני רובין בחדר החקירות, כשנאמר לו שמילצ'ן ביקש "להאריך לעצמו את הפטור". רובין, שכאמור נכח בפגישה עם לפיד כנציגו של מילצ'ן, סיפק רציונליזציה אוניברסלית לבקשה האישית של בעל ההון: "מילצ'ן לא הגיע כדי להאריך לעצמו את הפטור, מילצ'ן הגיע כדי לנסות לשכנע ולהסביר לשר האוצר שראוי לשכלל או לאפשר את הפטור לעולים חדשים ומשקיעים כמותו. לאו דווקא כמותו, בכלל".

בשלב כלשהו פקעה סבלנותה של רבקה פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים. "עו"ד חדד, היא לא נכחה שם", אמרה השופטת, וציינה שכל עוד העדה לא זוכרת ולא יודעת דבר על הסיטואציות והציטוטים שהוא מציג לה, אין טעם להמשיך בכך. חדד קטע את השופטת כמה פעמים, עד שביקשה ממנו להפסיק. אחרי שהמשיך את קו החקירה חרף המלצתה, הביקורת נעשתה ישירה יותר. "עו"ד חדד, סליחה שאני שוב מפריעה", נזפה בו השופטת פרידמן-פלדמן. "אבל באמת, אדוני מקריא לה עדויות של אנשים אחרים, כשהעדה אמרה שהיא לא יודעת מה היה. הם יבואו לכאן (ויוכלו להתייחס לכך אז; א"ב). אני לא מבינה את קו החקירה", אמרה. "איפה זה מקדם אותנו עם העדה הזו?".

עלילות מנדלבליט במליבו

סנטימנט אחר שהסנגור חדד ניסה להדגיש הוא העובדה שמילצ'ן לא הסתיר, ולמעשה הקפיד להחצין, את קשריו עם הנאשם נתניהו. לפיד, כאמור, ניסה להרחיק את עצמו ממילצ'ן, לפחות במישור הפומבי. נתניהו, לעומתו, הִרבה להתארח אצל מילצ'ן באחוזה שלו במושב בית-ינאי ולארח אותו ואת משפחתו במעון הרשמי.

כרזת הסרט "המבול" (Noah), בהפקת ארנון מילצ'ן (לחצו להגדלה)

אחת הדוגמאות לקשר ביניהם נגעה לסרט "המבול" בכיכובו של ראסל קרואו ובבימויו של דארן ארונופסקי, שמילצ'ן היה אחד ממפיקיו. עו"ד חדד ציין שמילצ'ן העביר את התסריט מראש לאבנר נתניהו, "בגלל שאז הוא זכה בחידון התנ"ך" (למעשה, בנו של נתניהו ניצח באחת המסגרות המקדימות של החידון העולמי, שבו דורג לבסוף במקום השלישי).

"כן, אני יודעת", השיבה קליין, "והוא גם אמר לי: 'רק זה חסר לי, שישנו את התסריט בגלל ההערות'. הוא העביר את זה גם לאריאל אטיאס (השר לשעבר מש"ס; א"ב) בזמנו, שיקראו. והתחילו להגיד לו כל מיני הערות על הסיפור". כשעו"ד חדד שאל את קליין האם מישהו הכריח את הבוס שלה להעביר את התסריט לאבנר נתניהו, היא השיבה שהשאלה החשובה יותר היא מדוע מילצ'ן מצא לנכון לחלוק תסריט של אפוס הוליוודי בשלבי הפקה עם בנו של ראש ממשלת ישראל.

במרץ 2014 התייצבה משפחת נתניהו בווילה של מילצ'ן במליבו, קליפורניה, לאירוע לילי רווי ידוענים ועסקנים. עו"ד חדד הציג את האירוע כ"ערב לכבוד מדינת ישראל" שערכו מילצ'ן ופאקר בניסיון לסייע להסברה הישראלית. אורח הכבוד היה נתניהו, שהוזמן לשאת נאום בפני בכירי תעשיית הקולנוע – קולגות ומכרים של מילצ'ן מעסקי הסרטים, שישבו על כיסאות בסלון רחב הידיים והאזינו לו.

שרה נתניהו עם השחקנים קיאנו ריבס וקייט הדסון ב-2014, באירוע שהתקיים בווילה של ארנון מילצ'ן במליבו, קליפורניה. מאחור: שלדון אדלסון (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

"ארנון רצה להביא את ראשי התעשייה ההוליוודית, שיהיו שאלות-תשובות עם ראש הממשלה. היה לו מאוד חשוב שיכירו אותו, שיעשו שליחות ושגרירות טובה למדינת ישראל. בין היתר היתה דרישה של גברת נתניהו להביא רשימה של כוכבים", סיפרה קליין בבית-המשפט. "ארנון אמר לי שכל התעשייה היא של אנשים מאוד דמוקרטיים, וזה מאוד חשוב שנתניהו יבוא ויסביר. יחד עם זאת היינו צריכים להתעסק עם רשימה של כוכבים, צעדת כוכבים מליאו דיקפריו והלאה – וארנון היה לו מאוד קשה עם זה".

בפרסומים שיצאו לאחר האירוע צוין שרשימת הידוענים כללה גם את ברברה סטרייסנד, קיאנו ריבס, קייט הדסון וג'יימס קאן, שתועדו מתחככים עם בנימין, שרה ויאיר נתניהו ומאזינים לנאום מפי אורח הכבוד. ברקע ניתן היה להבחין גם בשלדון אדלסון, פטרונו של נתניהו ומייסד "ישראל היום", באשתו מרים אדלסון ובשגריר ארצות-הברית בישראל דאז דן שפירו. כל השמות הללו לא הוזכרו אתמול בדיון. עו"ד חדד ביקש להתמקד דווקא באורחים הישראלים.

צוות ההגנה של נתניהו מסר לידי העדה קליין אלבום גדול ושחור ובו תמונות מהאירוע. אחדות מהן הוקרנו על גבי המסכים באולם. ניתן היה להבחין שם ביוסי כהן, שכיהן אז כיועצו הבטחוני של נתניהו, בראש הסגל לשעבר גיל שפר ובמנהל לשכת ראש הממשלה אייל חיימובסקי. עו"ד חדד ביקש מקליין לשחזר את רשימת המשתתפים, ומתח עליה ביקורת משום שלא זכרה שנכח שם גם אביחי מנדלבליט – מזכיר הממשלה באותה עת, שצולם באירוע ולימים הפך ליועץ המשפטי לממשלה שאישר להגיש כתב אישום חמור נגד נתניהו.

היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט (צילום: יונתן זינדל)

"לא ידעת שהוא היה שם?", חקר עו"ד חדד.

"לא", השיבה קליין.

"לא ידעת שהוא היה בבית של מילצ'ן?", לחץ הסנגור.

"לא!", חזרה ואמרה קליין ביתר תקיפות.

"לא ידעת?", הטיח חדד.

"אתה שואל אותי? אתה רוצה תשובה?", התקוממה העדה.

"כן. ד"ר מנדלבליט, היועץ המשפטי לשעבר, נמצא בבית של מילצ'ן", אמר חדד בטון יודע דבר. "זאת פעם ראשונה שאת שומעת שד"ר מנדלבליט היה באירוע?". קליין התעקשה שלא היה לה מושג. "לא ידעתי שהוא היה שם עד לרגע הזה ממש", אמרה, והצהירה שמעולם לא פגשה אותו. היא עצמה לא נכחה באירוע.

"את יודעת אם מילצ'ן פגש אותו, למעט האירוע הזה?", שאל הסנגור.

"לא שידוע לי", השיבה העדה.

עו"ד חדד זנח את קו החקירה רגע לפני קשירת הקצוות של קונספירציה מדומיינת על יחסים סודיים בין מילצ'ן והיועץ המשפטי לממשלה – שנתיים לפני מינויו לתפקיד – שהובילו להפלת נתניהו.

הסנגור לא היה צריך לקשור את הקצוות בעצמו. באולם בית-המשפט, לאנקדוטה על מנדלבליט במליבו לא היה שום ערך. מחוץ לאולם, היקום הביביסטי מיהר להודיע על "פצצה" שמעלה "שאלות קשות" על מעורבותו של מנדלבליט בתיק ומוכיחה שידע לאורך כל הדרך שנתניהו ומילצ'ן חברים – ולפיכך, כביכול, אמור היה לדעת שמותר לנתניהו לקבל ממנו מתנות יקרות ערך.

פרשת השפים

לא רק היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מנדלבליט נגרר בעל כורחו לשבוע הדיונים במשפט המו"לים. גם השף בהווה חיים כהן. שלשום, ביום העדות הקודם, קליין סיפרה כיצד פגשו בני הזוג נתניהו את השף כהן, שהוזמן לבשל את אחת מארוחות הערב באחוזת מילצ'ן בבית-ינאי. לפי התיאור של קליין, בהמשך הגיע כהן לבלפור כדי לבשל ארוחה נוספת – גם הפעם במימון ארנון מילצ'ן, כחלק מדפוס שלטענתה חזר על עצמו עם שפים אחרים. "הבאנו את חיים כהן לבלפור, אנחנו שילמנו", הבהירה קליין גם אתמול.

עו"ד חדד הציג לה הכחשה גורפת שפִרסם השף כהן בעמוד הפייסבוק שלו זמן קצר לפני כן, תוך כדי הדיון. "באחת הארוחות שבישלתי אצל ארנון מילצ'ן", כתב כהן, "ביקשה ממני הגברת נתניהו שאבוא לבשל בבלפור להם ולנשיא המדינה [שמעון פרס]. הסכמתי מיד וקבענו שידברו איתי מבית ראש הממשלה ונסגור את הפרטים.

"ארנון מילצ'ן מיד קם מהשולחן, לקח אותי הצִדה ולחש לי: אני משלם את הארוחה שלהם. אני סירבתי מיד בתוקף. היה זה יום שלישי בשבוע, ארבעה ימים אחרי הארוחה בבית מילצ'ן, הגענו לבלפור ובישלנו למשפחה ולנשיא כמתוכנן. את התשלום לארוחה קיבלנו כמו שקבענו מבית ראש הממשלה, מתקציב האירוח, כמקובל... 198 שקלים לסועד, ועוד סכום למלצר. בלפור הזמין ובלפור שילם".

"הוא משקר?", שאל עו"ד חדד את קליין.

"חס וחלילה, אני לא רוצה להגיד שום דבר כזה", השיבה קליין. "אני אשמח שיבדקו את החשבוניות של השפים שלנו. אתמול שאלת אותי על חיים כהן, שאלת אותי איזה עוד שפים היו שם – לימור [דיקובסקי], עידן צנציפר. כל השפים האלה שהבאנו לבלפור – אנחנו שילמנו. יגיד חיים כהן שלא שילמנו, במרחק השנים – אם טעיתי, אני מתנצלת. אבל תבדוק אותי".

השף חיים כהן (צילום: פלאש 90)

עו"ד חדד ניסה לקטוע את קליין, אך היא הרימה את קולה ודרשה להמשיך. "אתה יודע כמה ארוחות היו בבלפור במימון של ארנון מילצ'ן? תבדוק אותי. ואנחנו שילמנו על השפים שלנו כשארנון היה מגיע. שרה גם אמרה לי שהם לא יכולים להרשות לעצמם, כשארנון מגיע, שהוא יאכל המבורגר ממקדונלדס – המלים של שרה נתניהו – ולכן היא רוצה שיהיה שף. ולימור היתה מגיעה ועושה את כל ההכנות, ואנחנו היינו משלמים את זה. וגם צנציפר".

"התגעגעתי לימים שבהם את מטנפת", הפטיר הסנגור, שלא רווה נחת מכך שקו החקירה שלו חשף לחלל האוויר עוד תיאורים לא נוחים על מרשו ואשתו. "אני לא מטנפת", התגוננה קליין.

שאלת מימון השפים שבישלו עבור משפחת נתניהו במעון הרשמי לא נכללת בסעיפי האישום במשפט המו"לים, בדומה לבגדים ולרוב התכשיטים יקרי הערך שרכשו עבורם מילצ'ן ופאקר. הסתירה בין הגרסאות של קליין וכהן עשויה להשפיע במידה כלשהי על מהימנותה כעדה, אבל אין לה משמעות בהיבט הראייתי. אך אם קליין מדייקת כשהיא אומרת ששפים אחרים בישלו לבני משפחת נתניהו בבלפור במימון מילצ'ן, הגילוי הזה מוסיף עוד חתיכה לתצרף טובות ההנאה.

ארוחות השף בבלפור כבר סיבכו בעבר את משפחת נתניהו. ב"פרשת המעונות", שבה הועמדה לדין שרה נתניהו ולבסוף גם הורשעה, התברר שאשת ראש הממשלה נהגה להזמין שפים לבשל במעון וזייפה את מספר המשתתפים בארוחות כדי לשלם להם מקופת המדינה סכומים גבוהים מהמותר. הדפוס שתיארה קליין מעלה אפשרות שלפיה חוץ מזיוף מספר המשתתפים, משפחת נתניהו מצאה דרך נוספת, פשוטה יותר, לממן את ארוחות הפאר: לוודא שמישהו אחר משלם עליהן.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 2.04MB)