"הצינור" בהגשת גיא לרר, המשודרת ברשת 13, הודיעה כי במסגרת מאבקה ביוקר המחיה היא נכנסת לתחום הקמעונאות ומתחילה למכור מוצרים. מה הבעיה עם תוכנית טלוויזיה שפותחת רשת שיווק? אני חושב שהדרך הטובה ביותר להדגים זאת היא באמצעות דיווח שהתפרסם בשבוע שעבר בתוכנית עצמה, תחת הכותרת: "כמה יעלו מוצרי הפארם בסופר הצינור?".

האייטם נפתח כעיתונות ביקורתית פר אקסלנס, עם הופעת אורח של עו"ד לינור דויטש, מנכ"לית לובי 99. דיברו על הריכוזיות בשוק הטיפוח והכוח המונופוליסטי של סופר-פארם, ומשם המשיכו לביקורת על העלאות המחירים של ענקיות ייבוא המזון דיפלומט ושסטוביץ' ולקריאה לאפשר ייבוא מקביל. עד כאן הכל בסדר, עיתונות נשכנית שעושה את תפקידה.

אחר כך עברנו מעיתונות ליחסי ציבור, כש"הצינור" נתנו לעצמם טפיחה קטנה על השכם על הובלת "מרד הטונה" שמוטט לטענתם את מניית דיפלומט והביא לבלימת עליית המחירים של החברה. קצת יומרני, אבל עדיין בגבולות הטעם הטוב.

הבעיה החלה כשיצאנו לגמרי מתחום העיתונות. מיד אחרי המשפט "השבוע החליטו דיפלומט ווימן על העלאה מתוכננת במוצרי המזון שלהם", מתחיל חלק בדיווח שאין דרך אחרת להסתכל עליו חוץ מאשר שיווק עצמי חסר בושה. בכיכוב גיבור היום,
"הסופר שלנו". המסר: דומה לזה של רמי לוי בתחילת דרכו - הם עושקים אתכם, אנחנו ניתן לכם את המחירים הכי זולים שיש.

טריק שיווקי ותיק. מתוך הכתבה ב"צינור" (צילום מסך)

בהמשך עובר הדיווח להשוואת מחירים של מותגים ספציפיים, שמבליטה עד כמה המחירים של "הצינור" הם הזולים ביותר. באותו מודל פרסומי של רשתות שיווק, שמראות שסל הקניות שלהן זול מזה של המתחרים. הדיווח מסתיים בהצגת עוברים ושבים שמתמוגגים מהמחירים הנמוכים שהוצגו להם ומבטיחים שיעברו לקנות ב"סופר הצינור". שוב, טריק שיווקי ותיק.

לפני כן נחשפנו גם לקידום של גוף נוסף, מסחרי למהדרין: "מי שיודע להביא מחירים זולים על המוצרים האלה, הוא ליאור עדיקה, הבעלים של רשת עדיקה פארם", מדווח "הצינור" על רקע תמונה מחמיאה של עדיקה ומיד לאחריה שלט ענק עם הלוגו של החברה שלו. מה זה אם לא פרסום חינם לרשת מסחרית, באצטלה של מאבק ביוקר המחיה?

לאן נעלמה הביקורת?

אחרי ההכרזה של "הצינור" על פתיחת הסופרמרקט שלהם, הייתי בטוח שיתפרסמו טורי דעה נחרצים ופוסטים ביקורתיים שיעלו את השאלה הבסיסית: כיצד ניתן יהיה להמשיך לסמוך על הסיקור של "הצינור" את יוקר המחיה כשהם עצמם שחקנים בשוק אותו הם מסקרים? הרי ברגע שתוכנית טלוויזיה מקימה סופר, לא ניתן להבדיל בין סיקור תקשורתי לבין פרסום עצמי.

התבדיתי. היחידים שמצאתי שהעזו לפקפק בהשקה הביזארית הזו היו נדב מנוחין ב"וואלה" וניר וולף ב"ישראל היום". גופי תקשורת אחרים, בעיקר כאלה המכוונים לציבור הדתי והחרדי, פירגנו ללא שמץ של ביקורת.

יהיו מי שיגידו: מה כואב לך? לרר הוא משלנו, הוא נאבק ביוקר המחיה בשביל כולנו והסופר שלו לא נועד למטרות רווח. אני לא חולק על כך שמטרותיו של לרר טובות ושהוא באמת ובתמים מאמין שמדובר בצעד ראוי למען הורדת המחירים. לרר הרי הנהיג את מחאת הצרכנים שכונתה "מרד הפסטה", למרות שבערוץ 13 בטח לא אהבו ללכת ראש בראש עם מפרסם גדול כמו אסם. לרר לא נכנע לטייקונים שלדבריו מנסים להלך עליו אימים. כל הכבוד לו - מה ששלו, שלו.

גיא לרר (צילום: יהושע יוסף)

מה אני כן טוען? שדווקא בתור עיתונאי שמעוניין להשפיע על המציאות למען האינטרס הציבורי, לרר חייב לעצור ולחשוב על המחיר של חציית הגבול בין עיתונות אקטיביסטית עם אג'נדה חברתית, לבין פעילות כשחקן מסחרי בתוך התחום אותו הוא מסקר. האם המחיר לא יהיה אובדן של האמינות העיתונאית, שהיא הערך הבסיסי והחשוב ביותר לכל עיתונאי באשר הוא?

חשוב להדגיש, כפי שלרר בעצמו מקפיד להבהיר: לא מדובר בפרויקט חברתי עם מחירים לא מציאותיים, אלא במחירים שאפשר להרוויח מהם, גם אם פחות מהמתחרים. מה שמוציא את העוקץ מהטענה שמדובר במיזם ללא כוונות רווח. האם "הצינור", שהופך כעת גם לעסק בתחום הקמעונאות שמעוניין להניב רווחים, ולו כדי להוכיח את הטענה שלו שניתן למכור במחיר נמוך יותר ועדיין להרוויח, יכול לסקר את המתחרות שלו באופן נטול אינטרס? הרשו לי להטיל בכך ספק. ספק שמתעורר כבר מקמפיין ההשקה שלו, עוד לפני שהסופר בכלל נפתח. ומה יהיה הלאה?

כדאי שגיא לרר יחליט: או שהוא נלחם ביוקר המחיה בזירה התקשורתית, או בזירה של התחרות העסקית. שתי הדרכים לגיטימיות, אבל הן פשוט לא יכולות להתקיים יחדיו באותו גוף.