מייסדי "איגוד התקשורת הישראלית" ייעדו לו גדולות ונצורות. הוא היה אמור לייצר אלטרנטיבה לשורה של מוסדות בתקשורת הישראלית, ממועצת העיתונות ועד פרס סוקולוב, ולהחליף אותם במשהו אחר. במקום עיתונות: "תקשורת". במקום עיתונאים: "אנשי תקשורת". "כיום אין בישראל עיתונות, ואין באמת עיתונאים", הסביר שמעון ריקלין בנאום ההשקה. "יש דוברים, יש פעילים פוליטיים, יש אינטרסנטים וגופים עסקיים – עיתונאים אמיתיים אני כמעט לא מכיר היום".

לא כל אנשי התקשורת כמובן. אמנם במסמכי העמותה הרשמיים הוצהר כי דלתותיו של הארגון יהיו פתוחות לכל עיתונאי – "ללא קשר עם עמדותיו ודעותיו הפוליטיות/חברתיות וללא אפליה ושיפוטיות" – אולם בכנס היסוד, מייסדי הארגון לא הסתירו שבפועל הכוונה הפוכה בתכלית: הקמת בית מאחד לאנשי תקשורת מהיקום הביביסטי.

מההרכב האנושי ועד לדברים שנישאו מעל הבמה, הייעוד והאוריינטציה לא טושטשו. "בזכות האיגוד לא נהיה תלויים יותר בטוב לִבם של ברוני התקשורת והמוסדות שבבעלותם, מעכשיו יהיה לבעלי הדעה החופשית בית חם", הכריז ריקלין בכנס, שבו נטלו חלק כוכבים נוספים של ערוץ התעמולה של משפחת נתניהו (שאז עוד נקרא ערוץ 20): אראל סג"ל, ינון מגל, בועז גולן, גדי טאוב, יערה זרד – וגם שני שגרירים מצוות התעמולה הרשמי, טופז לוק וארז תדמור.

הרוח היתה חגיגית והיומרות גדולות. הזמן: רגע אחרי השבעת "ממשלת השינוי" שהדיחה את נתניהו ממושב הקבע שלו בלשכת ראש הממשלה ויצרה, כנראה, תחושת חירום אצל אנשי התקשורת החגים סביבו. מאז הרבה השתנה כאן: בנט ולפיד איבדו את השלטון, וקואליציית הימין הקיצוני שהחליפה אותם יצאה לבליץ חקיקה שנועד לרסק את האיזונים והבלמים ולמלט את נתניהו ממשפט השוחד שלו. מה עלה בגורלו של "איגוד התקשורת הישראלית"?

ארי גלהר משוחח עם שמעון ריקלין בכנס היסוד של איגוד התקשורת הישראלית, במהלך נאומו של החבר המייסד מעין סמון. בני-ברק, 22.7.2021 (צילום: איתמר ב"ז)

זמן לא רב אחרי ההשקה, מייסדי המיזם הצטלמו לטוויטר עם הניירת שיש למלא כדי להירשם כעמותה. "העמותה המבקשת להירשם חורטת על דגלה להקים ולייסד בית מאחד לעיתונאים כגוף אחד, לא מפוצל, מאוגד, ללא הטיה, ללא מניעים ושיקולים זרים, ללא אפליה ושיפוט, להחזיר את מפעל העיתונאות והדרו על כנו", מסרו לרשם העמותות. מטרה אחרת תוארה כ"ביסוס האתיקה העיתונאית והעמקת הקשר בעיסוק העיתונאי התקשורתי בין הציונות ומסורת ישראל לאופי הדיווחים והעיסוק התקשורתי".

אבל מה איגוד העיתונאים הביביסטים היה אמור לעשות בפועל? ברפורטז'ה של "העין השביעית" על כנס היסוד צוין שחרף הלהט שבו דיברו הנואמים, קשה היה להבין מה בדיוק אמורה לעשות העמותה החדשה. ואכן, הזמן חלף, אבל אף אחת מהמטרות לא קוּדמה. אפילו היוזמה הקונקרטית היחידה שעליה הצהירו המייסדים – חלוקת פרס על שם העיתונאי המנוח אורי דן, שופרו של ראש הממשלה שרון – לא התרוממה. למעשה, נדמה שהארגון התנדף כלעומת שבא.

"היה איזה רעיון להקים איגוד של עיתונאים ימנים, משהו שלא הלך – סתם היתה איזושהי פגישה, לא מעבר לזה. דיברתי על התקשורת, אני אפילו לא זוכר מה אמרתי"

האם זה רק עיכוב זמני, ואפשר לצפות לקאמבק? ואם לא, איזה לקח יש כאן לגבי התקשורת הפופוליסטית העולה? פנינו לדמויות שהיו מעורבות ביוזמה כדי לנסות ולהבין.

"אני לא קשור לאיגוד התקשורת הישראלי, אני לא יודע על מה את מדברת – מה זה איגוד התקשורת הישראלי?", תוהה אראל סג"ל בשיחה טלפונית. מיד לאחר מכן הוא נזכר במה מדובר. "היה איזה רעיון להקים איגוד של עיתונאים ימנים, משהו שלא הלך – סתם היתה איזושהי פגישה, לא מעבר לזה. זה לא קרם עור וגידים. אני לא עמדתי מאחורי הדבר הזה. הזמינו אותי לבוא, להיפגש, אז באתי. דיברתי על התקשורת, אני אפילו לא זוכר מה אמרתי, ככה שזה חסר משמעות. מאז דיברתי עוד הרבה פעמים".

אראל סג"ל (צילום מסך מתוך שידורי ערוץ 14)

"הארגון הזה הוקם מתוך תחושה מאוד-מאוד קשה לגבי ההטיה התקשורתית", משחזר כעת סג"ל, "אבל אני לא ממש זוכר את הפרטים, אני רק זוכר שהכנס היה בבני-ברק". בשיחה עמו הוא מציע למצוא נושא אחר לכתוב עליו – כי על העמותה אין הרבה מה להגיד. "הארגון הזה הוא פיקציה. התארגנות שלא נמשכה, כמו הרבה דברים. מתחילים, אבל לא ממשיכים".

סג"ל באמת לא מוזכר במסמכי העמותה כאחד המייסדים. יכול להיות שהוא פשוט לא מעודכן? "הארגון לא ממש פעיל", אומרת בכנות יערה זרד, מגישה ופרשנית פוליטית בערוץ 14, קמפיינרית לשעבר בליכוד ואחת ממייסדי העמותה. "זה היה אמור להיות גוף של עיתונאים, אבל הוא לא הצליח להרים את עצמו, לא היתה התקדמות משמעותית חוץ מכמה צעדים".

הלאה. איש תקשורת אחר שמופיע ברשימת המייסדים הוא מעין סמון, שבעבר שילב בין דברור פוליטיקאים מהליכוד ועריכת אתר ההגות הביביסטי "מידה". "אין לנו בית באיגוד הרגיל, אז הקמנו משהו משל עצמנו שייתן מענה", מספר סמון, אבל באותה נשימה מושך ידיו מהמיזם. "אני לא עיתונאי, אז אני לא קשור לזה – ואני לא יודע אם זה עדיין פעיל".

יערה זרד (צילום מסך מתוך שידורי ערוץ 14)

מסמון המשכנו לארי גלהר, יועץ אסטרטגי ועיתונאי לשעבר שהיה הרוח החיה מאחורי הפעולה היחידה שיישם הארגון – כנס היסוד שלו. כשגלהר נשאל על הסיבות לכישלון הוא מייחס זאת למוסר העבודה של הימין. "אין סיבה מסוימת לחוסר ההתקדמות", הוא אומר. "בימין פחות יודעים לעבוד, ויותר נלחמים על הלחם והחמאה. האיגוד, וזאת פרשנות שלי, היה קצת פריבילגיה ביחס למצב של הימין. ייתכן גם שלא היה מישהו שלקח את זה על הכתפיים שלו, ולכן זה נעצר".

יכול להיות שעם ההתחזקות של ערוץ 14, שליוותה את חילופי השלטון, כבר אין צורך בהתארגנויות כאלה?

"אני מבין שאת שואלת את זה ממקום של נגטיב, אבל אני אתייחס לזה ממקום של פוזיטיב", משיב גלהר. "אדרבא, עם ההתחזקות של ערוץ 14 זה היה אמור להיות הרבה יותר משמעותי, פעיל וגועש".

שמעון ריקלין (צילום מסך מתוך שידורי ערוץ 14)

חבר עמותה אחר שהסכים לשוחח על ההתארגנות הוא הפרסומאי אחימאיר פורת. מהשיחה עמו עולה שייתכן שהבעיה אינה טמונה ב"ימין" כגוף אמורפי של אזרחים, אלא באדם אחד שאמור היה להוביל את המיזם – ומשום מה ניתק מגע.

"הבנאדם הכי חשוב לצורך העניין הוא מי שיזם את האירוע, שמעון ריקלין", אומר פורת. "ריקלין העלה בטוויטר את הרעיון, ביקש מתנדבים, ואז כתבתי לו שאשמח להצטרף. מאחר והמקצוע שלי זה פרסום, עזרתי לו במיתוג ובכל הדבר הזה. לצערי, אחרי הכנס הראשוני כל העניין התמסמס, כי לריקלין לא היה זמן ואנרגיה להמשיך בפעילות – ואף אחד אחר לא נכנס לנעליו. לכן אני חושב שהכי טוב שתדברי עם ריקלין, הוא מאוד משתף פעולה".

אם כך, הכל חוזר לריקלין. פורת לא היה המרואיין היחיד שהציע לפנות אליו כדי להבין מה בדיוק השתבש במיזם השאפתני. גם בכנס היסוד הוצג ריקלין כהוגה הפרויקט. אבל ריקלין, למרבה הצער, דווקא לא משתף פעולה. חרף פניות חוזרות ונשנות, מייסד ארגון העיתונאים הביביסטים אינו עונה. הרעיון להחליף את המוסדות העיתונאיים הוותיקים בארגון תעמולה נזנח. בינתיים.

מארי שוורץ היא סטודנטית לתואר ראשון בתקשורת ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה. הכתבה מתפרסמת במסגרת תוכנית התמחות משותפת של האוניברסיטה ואתר "העין השביעית"