משפט המו"לים: הדס קליין מסיימת את עדותה ומותחת ביקורת חריפה על הסנגור של נתניהו

הדס קליין עמדה בתוך מעלית עם שני מאבטחים ויחצן, חייכה ונופפה לעיתונאים. אחרי 15 ימי עדות שנמתחו על פני שלושה חודשים, העוזרת האישית של ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר הלכה הביתה בפעם האחרונה. קליין העניקה לציבור הישראלי הצצה נדירה לחצר האחורית של ההון והשלטון. היא סיפרה בעיקר על מערכת היחסים המושחתת שקיימו הבוסים המיליארדרים שלה עם בנימין נתניהו, נאשם מס' 1 במשפט המו"לים, אבל אגב כך פתחה צוהר גם ליחסי הקִרבה הדביקים שקיימו עם פוליטיקאים אחרים, משמעון פרס ועד יאיר לפיד ובוז'י הרצוג, ואל חייו אפופי הסודיות של נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות" ונאשם מס' 4.

בתום יום העדות האחרון שלה, כשהיא מוקפת כתבים וצלמים במסדרון, הצהירה קליין בקול סדוק שעשתה זאת מתוך "חובה אזרחית", למען הוריה וילדיה. "איך זה לשמוע דברים שכותבים ואומרים עלייך בתקופה הזאת?", שאל אותה כתב חדשות 12 יובל אראל. "גיליתי את הפנים היפות של עם ישראל, וגיליתי לצערי גם פנים אכזריות – קומץ אלים של אנשים שלא מכירים אותי, לא יודעים מי אני ומי משפחתי, ובחרו לפגוע ולהכפיש ולהשמיץ", השיבה בתקיפות.

"אבל בסדר", הפטירה קליין, "אני מבינה שעשיתי מה שהייתי צריכה לעשות כמו כל אזרח במדינת ישראל". לאחר מכן נפרדה מדבוקת העיתונאים, איחלה להם בריאות תקינה ושנה טובה ונבלעה בין דלתות המעלית.

הסנגור של נתניהו ב"תיק 1000", עו"ד עמית חדד, הסתובב באולם בתום הדיון עם חבילה פתוחה של ופלים בטעם לימון והציע לנציגי התקשורת להתכבד. האווירה היתה מבודחת. מישהו העיר שזו טובת הנאה שעלולה לסבך את שני הצדדים, הנותן והלוקח. אדם שלישי טען שחדד מזכיר לו את הפלסטינים שמסתובבים בעזה ובגדה המערבית אחרי פיגוע מוצלח ומחלקים בקלווה לעוברים והשבים. המסר, בכל אופן, היה שקוף: הסנגור של נתניהו רוצה לשדר שהוא מרוצה מהתוצאה.

עו"ד עמית חדד, סנגורו של בנימין נתניהו ב"תיק 1000", עם עורכי-הדין אלון גילדין וקרן צבירן-לצטר מהפרקליטות. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 5.7.2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

מי שעקב אחרי הדיונים לא התקשה להבין מדוע היה חשוב כל-כך לסנגור לשדר הצלחה. קליין הציגה עדות עקבית, קוהרנטית וממוסמכת על מסכת טובות ההנאה האסורות. הרושם העיקרי שיצרה הוא שסעיף האישום ב"תיק 1000" קל מדי, ושהיה נכון יותר להאשים את נתניהו בלקיחת שוחד – ולא רק בהפרת אמונים. בגלל הצורך של פאקר ומילצ'ן בסיוע שלטוני, אבל גם בגלל ההיקף העצום של טובות ההנאה שלדבריה המטירו על נתניהו, על רעייתו שרה ובנו יאיר.

לפי כתב האישום, משפחת נתניהו קיבלה מצמד המיליארדרים שמפניה, סיגרים ותכשיטים בשווי כולל של קרוב ל-700 אלף שקל. קליין תיארה כיצד רכשו עבורם מילצ'ן, פאקר ואנשיהם תכשיטים נוספים בשווי מאות אלפי שקלים, תיקי יוקרה ("שאנל, גוצ'י, כל מיני מותגים כאלה"), פריטי ביגוד יקרים וארוחות שף.

במקרה אחד, סיפרה, פאקר נדרש להעסיק את אחד מחבריו של יאיר נתניהו, רומן אברמוב, בשכר של 30 אלף שקל בחודש. במקרה אחר פאקר נקלע למצוקה רגשית חריפה אחרי שנתניהו ביקש ממנו לרכוש ממשפחת מוזס את קבוצת "ידיעות אחרונות", כולה או חלקה, בעסקה שעלותה מאות מיליוני שקלים. פאקר אמנם לא קנה את "ידיעות אחרונות", אבל הוא כן רכש את הווילה הצמודה לווילה של משפחת נתניהו בקיסריה, ואז צייד אותה במשקאות, מזון וסיגרים והעמיד אותה לשימושה של משפחת נתניהו.

היום (21.9) בבית-המשפט, לעדויות הדרמטיות על הקשר החולני בין משפחת ראש הממשלה לשעבר לספונסרים העשירים כמעט לא היה זכר. יום הדיונים היה קצר והוקדש לחקירה חוזרת. אחרי החקירה הראשית של קליין, שהתקיימה בחודש יולי, והחקירה הנגדית הארוכה שהוביל עו"ד חדד, יומה האחרון של קליין בבית-המשפט הוקדש להשלמות מצד התביעה: ניסיון להבהיר נקודות לא מספיק ברורות ולהצביע על מניפולציות שביצעה ההגנה.

בנימין, שרה ויאיר נתניהו עם ארנון מילצ'ן והשחקנית קייט הדסון באירוע שהתקיים בביתו של מילצ'ן במליבו, קליפורניה. 2014 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

רוב הדיון היה עקר במהותו. עו"ד חדד התנגד כמעט לכל אחת מהשאלות שהציג נציג המדינה, עו"ד אלון גילדין. בחלק ניכר מהמקרים השופטים קיבלו את ההתנגדויות ופסלו את השאלות. כשקליין כן קיבלה הזדמנות לענות היא חיזקה את גרסת התביעה – אם כי בסוגיות שוליות, חסרות ערך ממשי – ובעיקר מתחה ביקורת על מה שתיארה כהטעיות של הסנגור חדד.

עו"ד חדד לא נשאר חייב. "מה זה משנה מה העדה אומרת?", קרא באמצע אחד הוויכוחים הטכניים שבהם דרש לפסול שאלות. לגישתו, קליין תאשר כל תזה שתניח בפניה הפרקליטות בנסיונותיה להרשיע את נתניהו, ולכן אין ערך לחקירתה. "העדה הזאת אומרת את מה שאתה אומר", אמר חדד לגילדין, נציג הפרקליטות.

קצת אחר-כך ביקש עו"ד גילדין מקליין לאמץ את זכרונה ולחזור עמו לשנת 2011. הוא ציין באוזניה שבמהלך החקירה הנגדית, סנגורו של נתניהו הציג לה קבלות על רכישת בקבוקי שמפניה מ-13 בדצמבר באותה שנה. "עו"ד חדד אמר לך שמכיוון שארנון מילצ'ן עזב את הארץ למחרת, לא מדובר ברכישה למשפחת נתניהו – ואת אישרת את זה". עו"ד חדד הבין לאן הוא חותר והחל להתרעם, אבל במקרה הזה השופטים התירו לגילדין להשלים את השאלה.

"נתון שלא הוצג לך הוא שבאותו יום, ב-13 בדצמבר, לפי יומן ראש הממשלה, יש פגישה בין משפחת נתניהו למשפחת מילצ'ן בבלפור", אמר עו"ד גילדין. "אני רק רוצה לשאול האם התמונה המלאה שמוצגת לך עכשיו משפיעה במשהו על התשובה שנתת לבית-המשפט בעניין של השמפניות האלה".

אחרי ויכוח ער בין הצדדים, שדרש את הוצאת העדה מהאולם לכמה דקות, קליין השיבה בחיוב. "צר לי שלא נאמר לי שארנון היה בפגישה שם", אמרה, כשלפתע בקע צחוק רם – "חי חי חי חי חי" – מהשולחן של חדד.

"למה זה מצחיק?", הטיחה קליין בעו"ד חדד בעודו מגחך. "זה לא מכובד, ומעבר לזה – אם הייתי יודעת שארנון היה בפגישה אצל מר נתניהו, הייתי אומרת לך שהשמפניה נועדה לבלפור. אני לא יכולה לזכור אירועים מ-2011, אבל אני זוכרת את העיקרון. אתה נתת לי מצג שארנון בכלל לא בארץ! אתה פוגע בי כשאתה מעוות! [...] זה לא יפה, זה לא לעניין. אחר-כך כל האלה [אוהדי נתניהו] כותבים עלי כל מיני דברים. בגלל הצחוקים האלה".

בהמשך עלה לדיון עוד מקרה של הטעיה מצד הסנגור. באחד הדיונים הקודמים ערך עו"ד חדד הצלבה בין רשימת הכניסות והיציאות של מילצ'ן מהארץ לבין מועדי רכישת השמפניה. המסקנה שניסה לבסס היתה שהצוות הישראלי של מילצ'ן רוכש שמפניה רק כשמילצ'ן שוהה בישראל, ולפיכך השמפניה נועדה לצריכה עצמית – ולא לסיפוק הצרכים האלכוהוליים של שרה נתניהו. אחת האבנים בפסיפס שחדד ניסה להרכיב נגעה לחודשים האחרונים של 2015, שבהם נרכשו בכספו של מילצ'ן 78 בקבוקי שמפניה – 13 ארגזים בסך הכל.

ג'יימס פאקר (צילום מסך)

18 בקבוקי שמפניה ורודה מתוצרת מואט ושנדון, השמפניה האהובה על שרה נתניהו, נרכשו בחודש נובמבר 2015. חדד אמר לקליין שבחודש הזה מילצ'ן שהה בישראל. "בנובמבר ארנון בארץ?", שאלה קליין בדיון ההוא, וחדד השיב: "הנה, את יכולה לראות. ודאי. הנה את רואה, הוא נמצא פה". אלא שבניגוד למה שאמר הסנגור, לפי המסמך שהוצג על המסך מילצ'ן לא שהה בארץ בנובמבר 2015. הוא יצא מישראל ב-20 באוגוסט וחזר רק ב-2 בדצמבר. עם או בלי כוונה, העדה הוטעתה.

הטבלה המתעדת את מועדי הכניסות והיציאות של מילצ'ן מישראל אמנם הוצגה על המסכים בדיון ההוא, אבל קליין לא הבחינה במידע הרלבנטי. היא ביקשה מעו"ד חדד כמה פעמים שיציג לה את הנתונים, אך צוות הסנגוריה מיהר לעבור הלאה, לפני שעלה בידה להבחין בסתירה בין דבריו לתוכן המסמך. בשבוע שעבר סיפרה קליין שנודע לה על ההטעיה רק בדיעבד, ומתחה ביקורת על חדד: "אתה הראית, וסגרת את המסך מיד". הסנגור הכחיש בחצי פה.

הבוקר, בדיון האחרון, עו"ד גילדין ביקש לחזור שוב לתקרית הזאת. "היא ביקשה לראות, והיא לא ראתה", אמר גילדין לשופטים כדי שיאשרו לו להציג שאלה בנושא. עו"ד חדד שלל זאת בתוקף. "אני מזכיר לכבודכם, הראינו לה את כל הטבלאות במסודר", אמר. בשלב הזה קליין התערבה בדיון בין שני עורכי-הדין. "לא", אמרה. הטבלאות לא "הוצגו במסודר".

"אני שמח שהעדה לוקחת חלק פעיל, אני מאוד שמח", אמר עו"ד חדד בסרקזם, והפנה את השופטים לפרוטוקול מהדיון ההוא, שבו אכן אמר לעדה שהוא מציג בפניה את המסמכים. "ביקשתם, הראינו, הצגנו, דיברנו... בסוף מהדהדים פה החוצה כאילו שהטעינו והצגנו מצג חלקי, אבל פעם אחר פעם מתברר שזה לא נכון", הכריז בקול רם.

השופטים השתכנעו. "היא מבקשת לראות את נובמבר, ומראים לה את נובמבר", ציין השופט משה בר-עם על בסיס הפרוטוקול. ראש הרכב השופטים, רבקה פרידמן-פלדמן, הצטרפה אליו. השופט השלישי, עודד שחם, פספס גם הוא את ההטעיה.

שופטי משפט המו"לים, מימין לשמאל: עודד שחם, ראש ההרכב רבקה פרידמן-פלדמן ומשה בר-עם (צילומים: אתר הרשות השופטת)

במישור היבש, עו"ד חדד צודק. הוא אכן הציג את טבלת הכניסות והיציאות של מילצ'ן – ואכן אמר לפרוטוקול שהוא מראה זאת לקליין. אבל כשפנה לקליין והציג לה באופן מילולי את מה שכביכול כתוב במסמך, הוא מסר לה פרט שגוי. בניגוד לדבריו, לפי המסמך מילצ'ן לא שהה בארץ בנובמבר 2015. קליין האמינה לו, ולא הבחינה שבטבלה הופיע מידע סותר. כמו השופטים, גם המשלחת הגדולה של הפרקליטות באולם פספסה את הניואנס הזה, ועו"ד גילדין התקפל ולא שאל עוד על ההטעיה הבוטה של חדד.

מבחינת התמונה הגדולה, זה לא באמת משנה. יום העדות האחרון של קליין לא כלל הישגים או כשלונות מהותיים עבור אף אחד מהצדדים. חילופי הדברים בעיקר מאפשרים ללמוד על הסלחנות היתרה של השופטים לתרגילים של ההגנה, שקיבלה הזדמנות למרוח את חקירתה של קליין לאורך ימים ארוכים שחלקים נרחבים מהם היו חסרי משמעות. השופטים אמנם העירו לעו"ד חדד לעתים קרובות שהוא עוסק בהיבטים שוליים של התיק, שאינם מקדמים אותו מבחינה משפטית – אבל בסופו של דבר אִפשרו לו להמשיך כמעט ללא הפרעה.

בהמשך הדיון התקבלה הצצה לוויכוח שעלול להתעורר בשלב שבו תנסה ההגנה לזמן לעדות את פאקר ואנשיו. קליין והנהג של מילצ'ן ופאקר, יונתן חסון, העידו שהרוב הכמעט מוחלט של הסיגרים שרכשו מכספי המיליארדרים נועדו לבנימין נתניהו. חדד ניסה להוכיח שזה לא כך, ובשבוע שעבר הציג חיזוק בסיוע שניים מעובדיו של פאקר, בנדיקט (בן) טילי והעוזר האישי איאן מוריס. טילי, בשמו ובשם עמיתו, כתב שבזמן שהותם בישראל כל אחד מהם נהג לעשן "לפחות סיגר אחד" כמעט מדי ערב – וכך, כביכול, התחסלו להם קרוב ל-200 סיגרים מהמלאי שנרכש בכספו של פאקר.

קליין כבר הביעה תמיהה על הסיוע שמעניקים אנשיו של פאקר למערכה המשפטית של נתניהו. כעת, בתשובה לשאלה של עו"ד גילדין, הצהירה ששני המקורבים שהוזכרו, טילי ומוריס, אינם אנשים אמינים. היא לא אמרה במפורש שהם משקרים, אבל ניתן להבין שלכך היא מתכוונת: "לא בן טילי ולא איאן מוריס עישנו סיגרים – ובטח ובטח לא לקחו קופסאות סגורות. לא ראיתי אותם מעשנים".

לדברי קליין, משום שהיא הופקדה על רכישת הסיגרים, היא היתה מבחינה אם מישהו היה נוטל סיגרים בודדים מהקופסאות או מעלים קופסאות שלמות. הסיבה לכך, אמרה, היא שנתניהו נהג לקבל אך ורק קופסאות מלאות, שלא נפתחו. אם מישהו היה פותח קופסה, משמעות הדבר היתה שהיא היתה נשלחת לרכוש קופסה חדשה.

זמן לא רב לאחר מכן, בשעת צהריים מוקדמת, הסתיים הדיון. "קיבלתי רק כבוד מההיכל הזה", סיכמה קליין בפנייה לשופטים, אחרי שהודו לה ואיחלו לה שנה טובה. לאחר מכן יצאה החוצה אל העיתונאים, ומשם אל המעלית ואל מחוץ לכותלי בית-המשפט.

שלב העדויות במשפט המו"לים יתחדש בחודש הבא, אחרי ראש השנה.

67104-01-20