כשעה בלבד ארכה היום (20.9) חקירתה הנגדית של הדס קליין בידי עו"ד נוית נגב, באת-כוחו של נאשם מספר 4 במשפט המו"לים, בעל השליטה והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס.

קליין, העוזרת האישית של שני המיליארדרים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, מצאה עצמה נכללת גם כעדה בפרשה המכונה "תיק 2000", שבמרכזה היחסים המושחתים בין מוזס לראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, שבשיאן הגיעו, כך לפי כתב האישום, להצעת שוחד: שינוי בסיקור נתניהו ובני ביתו באימפריית "ידיעות אחרונות" בתמורה לקידום חוק שיפגע בתפוצת המתחרה הישיר "ישראל היום".

אחד המעסיקים של קליין, המיליארדר מילצ'ן, שימש כמתווך בין נתניהו למוזס במשך תקופה ארוכה. מילצ'ן, כך העידה קליין, היה בעל עניין כללי לייצר חיבורים בשלל רבדים, מהפוליטי ועד הכלכלי. "הוא לא הסתיר את זה מעולם", אמרה קליין ומיד הוסיפה: "למען מדינת ישראל, חיבורים שיהיו לטובת שקט במדינה ושקט במזרח התיכון. כן, יש לו את האספירציות האלה". אחרי שהתיווך בין מוזס לנתניהו כשל ביקשו בני-הזוג נתניהו מהמעסיק הנוסף של קליין, המיליארדר פאקר, לרכוש את "ידיעות אחרונות" מידי מוזס.

זו אינה הפעם הראשונה שקליין מזכירה את חיבתו של מילצ'ן לתיווך וליצירת קשרים בהקשר של שאיפות פציפיסטיות, אולם בפעם הקודמת הזכירה הקשר נוסף. לפני כשבועיים, כשנשאלה על האינטרס של מילצ'ן בכך שנתניהו יקדם מיזם עסקי בהודו, אמרה: "ארנון תמיד מאוד רצה שלום עולמי, שלום במזרח התיכון. יחד עם זאת אמרתי שתמיד-תמיד בסוף יש גם איזה אינסנטיב עסקי".

איל ההון ארנון מילצ'ן (משמאל) עם בנימין נתניהו בעת שהיה שר אוצר, 28.3.2005 (צילום: פלאש 90)

איל ההון ארנון מילצ'ן (משמאל) עם בנימין נתניהו בעת שהיה שר אוצר, 28.3.2005 (צילום: פלאש 90)

בחקירתה הנגדית היום קליין כמעט ולא חידשה דבר על מה שהעידה בעדות הראשית שמסרה על יחסי מילצ'ן, פאקר ומוזס. למעשה, היא כמעט ולא דיברה אלא בעיקר אישרה את גרסאותיה של עו"ד נגב, באת-כוחו של מוזס.

כך, לדוגמה, ביחס לסיפור גניבת הכספת מביתה. אתמול נשאלה על כך קליין בחקירתו של בא-כוח נתניהו עו"ד עמית חדד, אך למרות רצונה להרחיב בנושא נמנע ממנה לפרוש את מלוא הסיפור בפני בית-המשפט.

הבוקר, כשעו"ד נגב פנתה אליה בשאלה על כך, היא לא חקרה את העדה על הנסיבות שבהן מוזס יעץ לה לתעד את היקף הפניות שקיבלה מבני-הזוג נתניהו ולהכניס את הרישומים לכספת, היא גם לא שאלה אותה מדוע בחקירתה במשטרה הביעה פליאה על כך שמוזס בכלל יודע שיש לה כספת בבית. כל שביקשה עו"ד נגב לשמוע היה כי קליין התלוצצה כשאמרה בחקירתה במשטרה כי חשבה שאולי מוזס עצמו היה זה שגנב את הכספת מביתה וכי מילצ'ן אהב "לייצר איזה דרמה" ולכן סיפר לשורת אנשים, בהם גם מוזס, על גניבת הכספת. קליין אישרה.

מוזס עצמו, אחרי הפסקה של שבועות ארוכים, הגיע היום לבית-המשפט תוך שהוא מקפיד על עטיית מסכה לפניו. כשבכל זאת תועד על ידי צלמים באולם בית-המשפט התפלא מדוע יש צורך לצלמו, שהרי כבר תועד בעבר באותו המקום בדיוק. במהלך הדיון ישב לצד עורכות דינו ורשם מדי פעם הערות, שחלקן הועברו לעו"ד נגב.

שיחות השלום

החלק המרכזי בחקירה הקצרה שערכה עו"ד נגב הוקדש לחלקו של מילצ'ן בניסיון השכנת השלום בין מוזס לאדלסון ונתניהו. קליין היתה עדה לכל השיחות של מילצ'ן עם מוזס כיוון שהיא זו שקישרה את השניים ואף התבקשה על ידי מעסיקה להישאר על הקו במהלך השיחה. כך יצא ששמעה באוזניה את הטרוניות של מוזס ואת ההבטחות של מילצ'ן. הצלע הנוספת, של שיחות מילצ'ן-נתניהו, היה נסתר ממנה, העידה קליין, כיוון שהמיליארדר נהג להתקשר לראש הממשלה באופן ישיר ולקיים עמו שיחות כשהיא לא נמצאת על הקו.

עו"ד נגב שירטטה באמצעות העדה קליין תמונה של מוזס, דומה להפליא לזו שעולה מכתב ההגנה של המו"ל הנאשם בשוחד: לא איל תקשורת עוצמתי, מתוחכם, חסר מעצורים ומטיל מורא, כפי שהצטייר עד כה מהעדויות במשפט, אלא איש עסקים כמעט תמים, מו"ל נאור שאינו מתערב בעבודת המערכת, החושש לאבד את מפעל חייו, העסק המשפחתי, לגחמותיו של מולטי-מיליארדר חסר מעצורים.

שלדון אדלסון (צילום: אוליבייה פיטוסי)

שלדון אדלסון (צילום: אוליבייה פיטוסי)

קליין אישרה כי מוזס ראה ב"ישראל היום", העיתון שהקים אדלסון כדי לשרת את נתניהו, העיתון שהדיח את "ידיעות אחרונות" מעמדת המונופול בשוק הדפוס ואשר פגע אנושות בהכנסותיו מפרסומות - סכנה לעיתונות הישראלית בכלל, לאו דווקא ל"ידיעות אחרונות". לפי קליין, העובדה שאדלסון היה מוכן להפסיד מאות מיליוני שקלים על החינמון היתה "דבר שמאוד מאוד היה מהותי וארנון נלחם עליו בשיחות עם כולם".

קליין אישרה גם כי מוזס ראה בנתניהו מי שצריך ויכול לטפל בבעיה ששמה "ישראל היום" בשל השפעתו על אדלסון, וכי בשנת 2009 מילצ'ן ניסה לסייע למוזס למנוע את כוונת אדלסון להוציא לאור ל"ישראל היום" מהדורת סוף שבוע, שהיתה צפויה לפגוע במנוע ההכנסה העיקרי של עיתון "ידיעות אחרונות".

מרים אדלסון (צילום מסך)

מרים אדלסון (צילום מסך)

"את זה אני זוכרת ולכן ארנון [מילצ'ן] במירכאות הופעל", אמרה קליין. "אני יודעת שארנון דיבר עם מר נתניהו על כך ואחר כך הוא יצא לפעולה, הוא עשה דברים אופרטיביים, לדבר עם שלדון, עם מירי אדלסון. אם אינני טועה אני חושבת שהיה מעורב בזה גם גארי גינזברג בארה"ב [אז סגן נשיא טיים-וורנר]. ארנון עשה כמיטב יכולתו לנסות להשפיע, הוא הבין את גודל העניין. הוא עשה שיחות הלוך ושוב. אני יודעת, אני זוכרת".

בהמשך הוסיפה קליין כי מילצ'ן "ידע שאם מר נתניהו יאמר... על פיו יפול דבר. אם הוא יאמר למר אדלסון לא להוציא את התפוצה הזו בשישבת, זה יקרה, וארנון גם אמר לי שנוני רואה את האימפריה המשפחתית שלו, זה עסק משפחתי עם כל מה שזה אומר אחורה, ארנון חש את הכאב הזה, שזה דבר שיכול לפגוע בו יסודית, בנוני, בעסק המשפחתי הזה, וארנון גם כאב לו מאוד על זה והוא ניסה ככל יכולתו לתווך בין כל הצדדים כדי לעצור את הרעיון הזה".

מוזס לא ידע

קליין שיתפה פעולה גם עם הגרסה התמימה של מוזס, שדחה מכל וכל את הטענות של בני-הזוג נתניהו כאילו הוא שולט בעיתון שבו הוא מחזיק כבר שנות דור בתואר "עורך אחראי", שבו הוא ממנה את העורך הראשי, ושבו הוא מחזיק כיום במרבית המניות לאחר מאבקי שליטה אימתניים מול בני משפחתו. מוזס, הסבירה קליין, אמר שהוא כלל לא קשור לסיקור בני-הזוג נתניהו בקבוצת "ידיעות אחרונות".

"הוא לא קשור לעצם התוכן שמעלים, הוא לא יודע אפילו מה הולך להתפרסם והוא לא מעורב בדברים האלה כעורך עיתון"

"הוא אמר שזה לא קשור אליו בכלל", העידה קליין על גרסת מוזס בשיחותיו עם מילצ'ן. "יש עיתונאים, יש אנשי מקצוע שעושים, הוא לא קשור לעצם התוכן שמעלים, הוא לא יודע אפילו מה הולך להתפרסם והוא לא מעורב בדברים האלה כעורך עיתון. הוא אמר שאין לו שום קשר לפרסום כזה או אחר, הוא לא בודק איתם [העיתונאים] כי אסור לו". מוזס, אגב, לא צריך לשאול את העיתונאים. יש לו גישה ישירה מביתו למערכת הממוחשבת בה נערך העיתון.

קליין סיפרה שמוזס הכחיש טענות על "סיקור מכוון" של בני-הזוג נתניהו ואישרה כי מעולם לא שמעה את מוזס, בשיחותיו עם מילצ'ן, מאיים בשימוש בעיתון כדי להשיג מטרות כלשהן ביחס למשפחת נתניהו. "ממש לא, ממש לא. מעולם לא. חד משמעית לא", הגיבה קליין כשנשאלה על כך. "חד משמעית לא שמעתי שום איום. היתה תרעומת איומה על ההפצה הזו של 'שישבת' [מוסף סוף השבוע של 'ישראל היום'; א"פ], אבל בין זה לבין לאיים? לא. וארנון גם לא אמר לי אחר כך בשיחות שאם זה לא יקרה [ביטול הוצאת מוסף סוף השבוע; א"פ] אז יקרה משהו אחר. לא".

שוק של קונים

אחרי שבסופו של דבר מוסף סוף השבוע של "ישראל היום" ראה אור וניסיונות התיווך של מילצ'ן בין נתניהו למוזס התקררו, עלה רעיון מכיוון בית-ראש הממשלה למצוא רוכש למניות "ידיעות אחרונות" ובכך לחלץ מידי מוזס את העיתון שנחשב לעוין כל כך.

קליין אישרה כי בין היתר שמעה על ניסיונות לעניין בעסקה את ג'יימס פאקר, את אחד מעשירי העולם לארי אליסון, את מתיאס דופנר (מנכ"ל תאגיד המדיה הגרמני אקסל שפרינגר) ואף את אדלסון ומילצ'ן עצמם.

"אם אינני טועה, נדמה לי שהוא [מילצ'ן] אמר לשלדון שאם שלדון ומוזס לא יסכימו, לא יגיעו לעמק השווה מבחינת סכום, ארנון יהיה מוכן להשלים או משהו כזה. כך אני זוכרת", העידה קליין. מכל מקום, כל העסקאות האלה לא יצאו בסופו של דבר לפועל.

ג'יימס פאקר בראיון (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של 7NEWS Spotlight)

ג'יימס פאקר בראיון (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של 7NEWS Spotlight)

במקרה של המעסיק השני שלה, פאקר, העסקה נכשלה בשל התנגדות פנימית עזה של פאקר עצמו. קליין חזרה וסיפרה כיצד פאקר נחת יום אחד בישראל, ככל הנראה בספטמבר 2014, ונסע היישר למעון הרשמי של ראש הממשלה נתניהו בירושלים. משם נסע יחד עם קליין היישר למשרדו של מוזס ברחוב מוזס בתל-אביב.

"ג'יימי נכנס לנוני וכשהוא יצא, באוטו, הוא כבר דיבר איתנו שהוא מצטער, הוא לא יכול לעשות את זה. הוא היה מאוד נרעש", שחזרה קליין. "אני לא שאלתי אותו מה אבל אמרתי לו 'תקשיב, אתה לא חייב לעשות כל דבר שאומרים לך'. אבל הוא מאוד פחד מהביקורת שיקבל כשהוא יחזור ונסענו חזרה לירושלים. הוא נפגש עם הזוג נתניהו ולמחרת בבוקר, מוקדם, יצאנו לשדה התעופה והוא חש מאוד לא טוב, עבר עליו לילה לא קל".

בהמשך עדותה הדגישה קליין, לבקשת עו"ד נגב, כי הנסערות של פאקר לא נבעה מפגישתו עם מר מוזס אלא מהדרישות שקיבל מבני-הזוג נתניהו.

מוזס לא האמין

בשנת 2014 התחדש השיח הישיר בין נתניהו למוזס, שיח שכלל בין היתר שיחות שהוקלטו במכשיר הטלפון של ארי הרו, אז ראש הסגל של ראש הממשלה נתניהו, ואשר התגלו בחקירה משטרתית נגד הרו ומהוות כיום את הבסיס לאישום בפרשת "תיק 2000".

עו"ד נגב ציינה כי חומר הראיות מעלה שמילצ'ן ניהל שיחות רבות עם מוזס ונתניהו סביב מועדי המפגשים בין המו"ל לראש הממשלה. ב-30.11.14, למשל, בסמוך לתיאום הפגישה מה-4.12.14, המוגדרת בכתב האישום "הפגישה הרביעית", התקיימה שיחה ארוכה של 35 דקות בין מכשיר הטלפון של מוזס לזה של קליין. קליין אישרה כי שיחות באורך כזה היו בין מוזס למילצ'ן, כשהיא מאזינה.

קליין אישרה גם כי מוזס היה ספקן לגבי הפגישות, ונעתר להיפגש עם נתניהו רק משום שהרו היה שותף למהלך.

הדס קליין בבית המשפט המחוזי בירושלים, 20.9.22 (צילום: יונתן זינדל)

הדס קליין בבית המשפט המחוזי בירושלים, 20.9.22 (צילום: יונתן זינדל)

"הוא [מוזס] באמת בשום באופן לא רצה להיכנס לפגישה הזו עם נתניהו וארנון [מילצ'ן] ניסה בכל מאודו לשכנע", העידה קליין. "ואז הוא [מוזס] אמר שהוא לא רוצה לדבר עם אף אחד לגבי התיאום של הפגישה כולל ארנון, רק עם ארי, ולכן העברתי לנוני את מספר הטלפון של ארי. העברתי לנוני את מספר הטלפון של ארי ולדעתי ארנון די נפגע כי הוא לא ידע שהיתה פגישה כזו".

קליין אישרה עוד כי גם אחרי הפגישה שמוזס תיאם עם נתניהו באמצעות הרו, מילצ'ן היה מעורב בהעברת מסרים בין השניים ומוזס המשיך להביע סקפטיות וחוסר רצון מהמהלך.

"נכון מאוד", אמרה קליין. "הוא לא האמין, הוא לא האמין. ארנון חזר וניסה לשכנע ואתו ונוני לא האמין". לדברי העדה, מילצ'ן ביקש לשכנע את מוזס כי יש בסיס להמשך הדיונים עם נתניהו, וזאת על סמך שיחותיו שלו עצמו עם ראש הממשלה דאז.

בסופו של דבר גם סבב השיחות הזה לא העלה דבר, ובמערכת הבחירות שהתקיימה זמן קצר אחר כך הסירו שני הצדדים כל רסן ותקפו זה את זה גלויות.

מחר אמור עו"ד ד"ר אלון גילדין לחקור את קליין בחקירה חוזרת, ובכך תסתיים עדותה.

67104-01-20

משפט המו"לים

להורדת הקובץ (PDF, 539KB)