אל: מר אלוף בן
עורך עיתון "הארץ"
שלום רב,
הנדון: חשד להפרת צו איסור פרסום שהוציא בית המשפט המחוזי בפרשת העציר שהתאבד
1. הריני לפנות אליך בעקבות כתבה שפורסמה באתר עתון "הארץ" ביום 12.2.13, בשעה 09:55, תחת הכותרת: "תחקיר באוסטרליה: אסיר בטחוני שהתאבד בכלא איילון ב-2010 - אוסטרלי". הפרסום היה זמין באתר משך למעלה משלוש שעות.
2. פרסום זה מעורר חשד לכך שאתר "הארץ", שאתה עורכו הראשי, ביצע עבירה של הפרת צו איסור פרסום שהוצא על ידי נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (להלן: הנשיאה).
למסקנה לכאורית זו הגעתי, בין היתר, על יסוד הנתונים הבאים שנמסרו לי, ולאחר התייעצות עם הגורמים הרלבנטיים:
א. ביום 4.3.10 הוציאה הנשיאה צו איסור פרסום על ההליך המשפטי שהתנהל באותה עת נגד האסיר הביטחוני שהתאבד בסוף שנת 2010, ואשר בהתאבדותו, ובעבירה שביצע, עסק התחקיר שאודותיו דיווחתם. בצו נאסר לפרסום כל פרט אודות הליך זה.
ב. ביום 27.6.10 הוציאה הנשיאה הבהרה לצו איסור הפרסום האמור, בה הובהר כי צו איסור הפרסום חל על כל פרסום בנדון, לרבות ציטוטים מתקשורת זרה, באופן מלא או חלקי. נקבע, כי הצו יהיה בתוקף עד למתן החלטה אחרת.
ג. בו ביום נשלחה הבהרה כתובה זו שהוציא בית המשפט לעשרה כלי תקשורת מרכזיים, וביניהם לעיתון הארץ.
ד. ביום 11.7.10, הוגשה בקשה לצמצום צו איסור הפרסום האמור, כך שיתאפשר לכלי התקשורת לפרסם פרטים אודות פרשה זו, תוך ייחוסם למקורות זרים. ביום 12.9.10 הנשיאה דחתה את הבקשה (ב"ש 8509-03-10), שלהגשתה היו שותפים גם עתון הארץ והעתונאי יוסי מלמן שכתב בעתון זה.
ה. ביום 16.12.10, בעקבות התאבדותו של האסיר יום קודם לכן, הוציאה הנשיאה צו איסור פרסום נוסף, האוסר על פרסום זהות האסיר שנפטר, כל פרט מזהה אודותיו, וכל פרט הנוגע לאישומים נגדו. ביום 21.12.10 הוציאה הנשיאה הבהרה כי צו זה חל גם על עצם קיום אירוע ההתאבדות.
ו. ביום 2.1.11 הגישו עתון הארץ והעתונאי יוסי מלמן בקשה לביטול או צמצום הצווים שהוצאו לאחר ההתאבדות. גם האגודה לזכויות האזרח וגורמים נוספים הגישו בקשה דומה. ביום 9.1.11 נדחתה בקשה זו, תוך שהנשיאה מבהירה בבירור כי איסור הפרסום אוסר לפרסם גם פרסומים זרים. יצוין, כי האגודה לזכויות האזרח הגישה ערעור לבית המשפט העליון נגד החלטה זו, אך הערעור נמשך על ידי האגודה, בעקבות המלצת בית המשפט העליון, שישב בדין בראשות הנשיאה לשעבר, השופטת ביניש.
ז. עוד קודם לכן, ביום 16.12.10 הוצא על ידי נשיאת בית משפט השלום בראשון לציון צו איסור פרסום נוסף, שאסר לפרסם פרטים אודות הליך חקירת סיבות מוות שנפתח בנדון. הצו הוצא תחילה לפרק זמן של 90 ימים, ולאחר מכן הוארך מעת לעת, ורק ביום 19.2.13, הוסר חלקית.
ח. ביום 12.2.13 פורסמה באתר עתון הארץ, בשעה 09:55, הכתבה האמורה, שהוזכרה בסע' 1. הכתבה פורסמה על ידי הכתב אמיר אורן, בכותרת המשנה נכתב כי: "מהעתונות בארץ נמנע לפרסם את ליבת הפרשה". בכתבה עצמה צוין כי לפי תחקיר שנערך באוסטרליה, אסיר בטחוני, שהיה אזרח אוסטרלי, ושהוחזק בזהות בדויה ובבידוד מוחלט, התאבד בכלא אילון בשנת 2010. כן צוין כי האסיר היה איש מוסד. עובדה אחרונה זו הושמטה מעדכון הכתבה, שפורסם בשעה 11:37, לאחר שכפי שיובהר, נערכה פניה של הצנזורה אליך. עוד צוין בכתבה כדלקמן:
"אשר לעילת המאסר, לדעת וורן ריד מהשב"כ האוסטרלי, מדובר בהכרח בריגול, בגידה, במידע רגיש ביותר, שאם ייוודע לאחרים, יהווה איום בטחוני מיידי על מדינת ישראל".
יצויין, כי מהכתבה משתמע כי התחקיר האוסטרלי שודר קודם למועד הפרסום של הכתבה באתר הארץ, אך נמסר לנו כי בדיקה שנערכה מעלה שלמעט "פרומו" קצר בן כמה שניות, ששודר קודם לכן, הרי שהתחקיר עצמו שודר רק בשעה 11:00 לפי שעון ישראל, היינו כשעה לאחר מועד פרסום הכתבה באתר הארץ.
ט. בניגוד לנדרש ולמקובל לפני פרסום ידיעות בנושא בטחוני, כגון זו שנכללה בכתבה, עתון הארץ לא העביר הכתבה לבחינת הצנזורה. מכל מקום, נמסר לנו, כי לאחר פרסום הידיעה, הצנזורה פנתה אליכם ביוזמתה וביקשה להסיר הפרסום מיידית. סגן הצנזור הראשי מסר לנו, כי זמן קצר לאחר הפרסום, הוא ניהל כמה שיחות עמך, ולדבריו, הבהיר לך הבהר היטב כי מדובר בכתבה שקיים צו איסור פרסום האוסר את פרסומה כליל. שיחות אלה נערכו בין השעות 10:40 ל-11:50. למרות השיחות הללו, הידיעה לא הוסרה. אכן, נערכו כמה השמטות מן הידיעה, שהעיקרית שבהן נגעה להיותו של האסיר, לפי הנטען, "איש מוסד", אולם עיקר הכתבה לא הוסר מהרשת. על פי מה שנמסר לנו, בשיחה האחרונה אמרת לסגן הצנזור כי עמדתכם היא שהפרסום אינו מהווה עבירה. כן נערכה שיחה ברוח דומה של סגן הצנזור עם אתר האינטרנט של עתון הארץ, אולם גם זו לא הניבה את הפסקת הפרת החוק.
י. הכתבה הורדה מהאתר רק לאחר השעה 13:00, וזאת ככל הנראה רק בעקבות שיחה שנוהלה עם עוה"ד של העתון, עו"ד מיבי מוזר, בה הובהר גם לו חד משמעית, כי פרסום הכתבה מהווה הפרת הצו.
4. מכל האמור לעיל עולה חשד לכאורה, כי עתון הארץ הפר ביודעין כמה צווי איסור פרסום שהוצאו על ידי נשיאת בית המשפט המחוזי. מסקנה זו מתבססת, בעיקרה, על כך שהצו מיום 27.6.10 נמסר לעתון, על כך שהעתון הגיש שתי בקשות לצמצום הצוים, אשר נדחו, ועל כך שביום הפרסום סגן הצנזור הבהיר לך מפורשות כי הכתבה אסורה לפרסום.
5. בהקשר זה יצוין, כי כתבה בעלת תוכן דומה, שעלתה באתר אינטרנט אחר בישראל, הוסרה זמן קצר מאד לאחר שלעורך האתר הובהר כי מדובר בהפרת צו איסור פרסום שיפוטי. האתר היחיד שסרב לעשות כן משך כמה שעות, היה אתר עתון הארץ.
6. בנסיבות אלה, בהתחשב בכך שהאמור לעיל העלה חשד לביצוע עבירה פלילית, ובהתחשב ברגישותו הרבה של הנושא הבטחוני אשר פורסם בכתבה ובעמדתם של גופי הביטחון הרלבנטיים, שקלתי להורות למשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד עתון הארץ ובעלי תפקידים בו, בחשד לביצוע עבירה פלילית של הפרת צו איסור פרסום שיפוטי ביודעין.
7. אלא שלאחר התלבטות רבה, החלטתי שלא להורות כאמור.
8. כך החלטתי, עקב גישתי הכללית, לפיה ככלל, יש למעט במידת האפשר בפתיחה בחקירות פליליות נגד כלי תקשורת, מתוך חשש כי פתיחת חקירה שכזו עלולה לשמש כ״גורם מצנן״ לעיתונאים ולעתונים.
כן נלקחה בחשבון העובדה שבסופו של דבר, לאחר כמה שעות, הסיר עתון הארץ את הפרסום מהאתר.
בגין כל אלה, ושיקולים נוספים הקשורים לנסיבות המקרה הפרטניות, החלטתי, כאמור, שלא להורות על פתיחת חקירה פלילית בנדון.
9. עם זאת, בל תטעו לסבור, כי איפוק זה שנקטנו בו הפעם, ימנע מאתנו להורות על פתיחה בחקירות פליליות בעתיד, בהתקיים נסיבות דומות, לגבי עיתונכם או כל כלי תקשורת אחר.
במדינה שומרת חוק, אין שום הצדקה להפרת צו איסור פרסום שיפוטי ביודעין, ולא יתכן כי עתון או עתונאי כלשהו יעשה דין לעצמו.
10. לא אוכל שלא להוסיף, כי דווקא מעתונכם, הרואה עצמו כמגן "שלטון החוק", והקורא לאכוף את החוק על מבצעי עבירות פליליות, היינו מצפים להיות לא רק בבחינת "נאה דורש" אלא גם "נאה מקיים".
אם דעת עתונכם לא נחה מקיומו של צו שיפוטי, הדרך לפעול בנדון אינה על ידי הפרה לכאורית של הצו, אלא על ידי פניה לבית המשפט המוסמך בבקשה להסיר את הצו או לצמצמו. כך פעלתם בעבר במסגרת פרשה זו, וכך עליכם לפעול גם בעתיד.
אולם ככל שבעתיד עתונכם, או כל כלי תקשורת אחר, יבחר שלא לעשות כן, ויבחר לפעול בדרך דומה לדרך בה פעלתם במקרה זה, בהחלט יתכן כי אקבל החלטה לפתוח בהליכים פליליים, על אף רגישות הנושא ועל אף רצוני, ככלל, להימנע משימוש בכלים פליליים נגד כלי תקשורת.
11. מבלי להתייחס בהכרח לנסיבות המקרה הספציפי, אבקש לסיים ולומר, כי זכות הציבור לדעת, נעלה ככל שתהיה, אינה עולה במעלותיה על זכותו של הציבור לחיות בביטחון. גם זו האחרונה ראויה להגנה. הפרתה ברגל גסה, על ידי פרסומים העלולים לפגוע בביטחון המדינה ובזכות הציבור לחיות בביטחון, לא תוכל להתקבל בהבנה או בסלחנות.
העתקים:
פרקליט המדינה
מפכ״ל המשטרה
נשיאת מועצת העיתונות
ראש אח"מ, משטרת ישראל הצנזור הראשי
עו"ד מיבי מוזר, ב"כ הארץ
המכתב נשלח בתאריך 21.2.2013