היועץ המשפטי מני מזוז (צילום: פלאש 90)
"קשר לא מקרי"
גדעון אלון, הכתב הפרלמנטרי של "ישראל היום", מדווח הבוקר מישיבה מיוחדת של ועדת חוקה, חוק ומשפט שנערכה אתמול. לפי דיווחו, "היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הטיל אתמול על פרקליטיהם של נחקרים בכירים כמו ראש הממשלה אהוד אולמרט [...] את האחריות להדלפות מחקירותיהם במשטרה". אמנם מיד אחר-כך מצוין בידיעה כי יועציו של אולמרט מכחישים ומאשימים את המשטרה בהדלפות, אך הידיעה ברובה מתבססת על עמדתו של מזוז, הטוען כי "ישנו קשר לא מקרי בין עיתוי פרסום החקירות בכלי התקשורת לבין מסירת החומרים לידי הפרקליטים של אישי הציבור הבכירים".
צבי הראל מוסיף במסגרת קטנה שלצד הידיעה כי פרקליט המדינה, משה לדור, החל להנהיג תכתיב חדש, שלפיו עורך-דין פרטי המבקש חומר חקירה לצורך שימוע מתחייב בימים אלה לחתום על התחייבות שלא למסור את חומר החקירה לאיש. ההסבר – יותר מדי פעמים קרה שהחומר מצא את דרכו לתקשורת.
ב"הארץ" מדווחים שחר אילן ויהונתן ליס מאותה ישיבה. לפי דיווחם, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה וראש אגף החקירות קראו בישיבה להרחיב את סעיף החוק האוסר על התקשורת לפרסם את תוכנן של חקירות חשודים ועדויות, כך שייאסרו גם פרסומי ציטוטים בכתב מחקירות וצילומי תמלילים. מזוז אמר כי "קשה לחשוב על הצדקה לפרסום ציטוט או צילום של הודאה"; משה לדור הוסיף כי "הפרסום הוא הרסני וקטלני לחקירה", ואילו יוחנן דנינו התלונן כך: "לוקחים 40 עמודים של חקירה ומפרסמים בעיתון יום אחרי יום. אין ברירה, הפתרון צריך להיות בחוק. האחריות צריכה להיות מוטלת על אמצעי התקשורת".
החוק טרם שונה, אך קשה להעריך עד כמה יהיה אפקטיבי. לאמצעי התקשורת יש נטייה למצוא פרצות בחוקים שכאלה ולהעביר בדרכים עקיפות את המידע לציבור. דוגמה לכך ניתן למצוא הבוקר בדיווח של "ידיעות אחרונות" על הקשר בין סמי מוגרבי לדייוויד ניב.
כ.א.ב
בגיליון "ידיעות אחרונות" לא כתוב הבוקר שסמי מוגרבי, החשוד במעורבות ברצח פרופ' דייוויד ניב, היה אחד המטופלים שלו; עוד לא נכתב בעיתון כי פרט זה חסוי מתוקף צו איסור פרסום. אבל מקריאת הידיעה בנושא אי-אפשר שלא להבין כי זה בדיוק המצב. רק עיוור, אנאלפבית או רפה שכל יצליח להתחמק ממסקנה זו.
ישנו ביטוי המשמש דרך קבע במקרים כאלה – "בין השורות". נהוג לומר כי את המידע הנ"ל ניתן לחלץ מ"בין השורות" של הידיעה על החשוד, אלא שהפעם המידע כולו נמצא לא בין השורות, אלא בתוך השורות עצמן.
על פרטי החקירה, כאמור, עדיין מוטל צו איסור פרסום, אבל פרט אחד כבר הצליח לחמוק מבין אצבעות הצו – החשוד במעורבות ברצח סובל ממחלת לב, כך לפי סניגוריו. מדוע פרט זה חשוב? מפני שמחלת לב גורמת לכאבים, ופרופ' ניב היה מנהל מחלקת הכאב באיכילוב. נשמע לכם כמו קישור מעט מפוקפק? ייתכן, אבל אם כך, יהיה עליכם לספק הסבר משכנע יותר לעובדה כי השורש כ.א.ב, על הטיותיו השונות, מופיע בידיעה שהתפרסמה הבוקר ב"ידיעות אחרונות" על אודות החשוד ברצח פרופ' ניב, בכותרותיה ובהפניות אליה, לא פחות מ-15 פעמים.
אגב, בידיעות על העניין הזה המופיעות הבוקר ב"הארץ" [רוני זינגר-חרותי ויואב שטרן] וב"מעריב" [יובל גורן] מופיעות מלים הגזורות מהשורש כ.א.ב פעמיים בלבד, ורק בגוף הידיעה.
הידיעה המופיעה ב"ידיעות אחרונות" נעה הלוך ושוב מתיאור הכאבים שמהם סובל מוגרבי לאזכור העובדה כי פרופ' ניב עמד בראש מרפאת כאב. כותבי הידיעה [זוהר שחר לוי, מאיר תורג'מן ודני אדינו אבבה] כמו משתתפים במשחק שבו חוק אחד בלבד – שרבב כמה שיותר מלים מהשורש כ.א.ב לעיתון. השלושה מבצעים ריקוד מילולי וירטואוזי למדי המאפשר להם להכניס מלים שכאלה כמעט מדי משפט. כותבי הידיעה והעורכים שטיפלו בה קורצים לקוראים ללא הרף וללא עכבות. לו היו כותבים משפט זה היו מציינים שהתעוררו הבוקר עם כאב עפעפיים מרוב קריצות.
כל עורך ומשכתב מתחיל היה מעיר לכותבי הידיעה כי זו מכילה ריבוי מוגזם של מלים הגזורות מהשורש כ.א.ב, וכי יש לצמצמן. אלא שהפעם עצם הריבוי הוא התוכן האמיתי של הידיעה. כדי להבין עד כמה הרמזים האלו בולטים יש לקרוא את הידיעה כולה ואת הכותרות העוטפות אותה – חוויה מומלצת לכל מי שמתעניין בצווי איסור פרסום ובדרכים לעקיפתם.
אפילו כותרת הידיעה על העניין הזה, שב"הארץ" מופיעה תחת המשפט הסתמי "החשוד המרכזי במעורבות ברצח פרופ' ניב: חולה כרוני", הופכת ב"ידיעות אחרונות" לקריצה: "החשוד במעורבות ברצח סובל מכאבים", כשצמד המלים "סובל מכאבים" מובלט בגודלו ובצבע אדום. זאת ועוד, בידיעה נרמז כי "הוא [מוגרבי] טופל במרפאת כאב בבית-החולים הדסה עין-כרם, לשם עבר ממרפאת כאב אחרת שלושה חודשים לפני רצח פרופ' ניב". מאיזו מרפאה עבר חודשים ספורים לפני הרצח? אולי ממרפאת הכאב באיכילוב, שאותה ניהל פרופ' ניב? למה אולי. בטוח.
לא רק ההיגיון אומר זאת, גם הטור של בוקי נאה, הצמוד לידיעה. נאה כנראה משוחרר מכל מיני תעלולים ופלפולים שעדיין מעסיקים את עמיתיו למקצוע, ולכן הוא יכול לכתוב בפשטות: "הוא [מוגרבי] מטופל בבית-החולים הדסה בירושלים, לאחר שבאיכילוב לא הצליחו להקטין לו את כאבי הלב ולהפסיק אותם". נו. אם אפשר פשוט לכתוב שהחשוד קיבל טיפולי כאב באיכילוב, איזה צורך יש בכל הריקוד הווירטואוזי?
הכותרות
הבחירות המקדימות במפלגת קדימה מעסיקות את "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". כותרתו הראשית של "ידיעות אחרונות" קוראת הבוקר "קדימה, לקלפי", ומהדהדת בה קריאתו של מנהיג המפלגה הרדום, אריאל שרון, "לכו להצביע". במערכת הבחירות ההיא, להזכירכם, שיעור הצבעה גבוה אמור היה להיטיב עם שרון. היום, יש לציין, שיעור הצבעה גבוה אמור להיטיב עם המועמדת ציפי לבני.
בשני העיתונים מוקדשת הכפולה הפותחת למאמרי דעה של הפרשנים הבולטים, ובעמוד שלאחר מכן פונים המועמדים עצמם למתפקדי המפלגה ומסבירים מדוע יש לבחור בהם. ב"ידיעות אחרונות" מעניקים פתחון פה לכל ארבעת המועמדים, ב"מעריב" רק ללבני ומופז. הטקסטים של מופז ולבני בשני העיתונים כמעט זהים, אך בשל מצוקת המקום, הגרסאות המופיעות ב"מעריב" ארוכות יותר מאלה המופיעות ב"ידיעות אחרונות". קוראי "ידיעות אחרונות", אל חשש. לא הפסדתם דבר.
ב"הארץ" החליטו שההוריקן הפיננסי ראוי לאזכור וניתוח גם בעמודי החדשות, ולא רק במוסף/עיתון הכלכלי, כך שלהבדיל מאתמול, הכפולה הפותחת מוקדשת לו ולהשפעותיו הצפויות על המשק הישראלי. גם ב"הארץ", אבל לא רק, ניתן למצוא הבוקר תצלומים רבים של אנשים בלבוש מהודר המניחים את כפות ידיהם על חלקים שונים של ראשם; מצח, קרקפת, פדחת ואוזניים. מי שהשקיע את כספי חסכונותיו במניית חברה המפיצה תצלומים של ברוקרים מבואסים יכול לחכך הבוקר את ידיו בהנאה.
ברוקר, אתמול בתל-אביב (צילום: רוני שוצר)
תמיהה
ידיעה קצרצרה ולא-חתומה במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" יודעת לספר כי חברת הטקסטיל כיתן קיבלה את הזיכיון לשווק מצעים עם כוכבי המחזה "היי סקול מיוזיקל". מאיפה הם יודעים הכל, העיתונאים האנונימיים האלה?
ענייני תקשורת
יעל גאוני מדווחת ב"גלובס" כי יו"ר ועדת הרדיו במועצת הרשות השנייה, אייל בוחבוט, עומד להמליץ על הליך של חילוט ערבויות נגד רדיו 99, שעדיין בבעלות ארקדי גאידמק. לפי הידיעה, ההמלצה נובעת מאיחור בתשלומי משכורות לעובדי התחנה.
אופיר בר-זהר מגישה ב"דה-מרקר" מדריך למתעניין במצבו של "מעריב". הקריסה, המכירה, הרוכשים הפוטנציאלים והמתחרים – כל הנתונים מוצגים באופן קריא ומזמין.
מומלץ לקרוא את הכתבה על אלימות נגד עיתונאים ערבים בישראל, שהתפרסמה אתמול במוסף "פירמה" של "גלובס" [מתן שירם]. בכתבה מספרים כמה עיתונאים ערבים, כתבים וצלמים, על מקרים שבהם נחשפו לאלימות משטרתית במסגרת עבודתם.
במוסף "ספרים" של "הארץ" סוקר אמנון קפליוק את ספר השיחות עם ז'אן דניאל, מייסד השבועון "נובל אובזרווטר", "ומי שנחשב בעיני רבים לעיתונאי המוערך ביותר בצרפת". בספר, שיצא בהוצאת כרמל, משוחח דניאל עם העיתונאית מרטין דה-ראבודי על עיתונאות, פוליטיקה וחברה.