אם גבי אשכנזי היה קורא לפני כשנה וחצי את טורו של נחמיה שטרסלר ב"הארץ" שגורס כי "שקיפות זה רע" – ייתכן שהשב"כ עדיין היה עמוק בתוך הניידים שלנו. בימים ההם הוקמה ועדת משנה שעסקה במעקבי שירותי הביטחון אחר אזרחי ישראל לטובת איתור נדבקי קורונה פוטנציאליים. בידיו של אשכנזי עמדה הבחירה: האם להפוך את הוועדה לסגורה או לפתוח אותה להשתתפות הציבור.
בעיני שטרסלר, התעקשותם של ארגוני החברה האזרחית על "הזכות להתערב בדיון בשאלות והערות" היא אווילית. "במה הם פחות טובים מאיזה פרופסור שבסך הכל הקדיש את כל חייו ללימוד הנושא?", כתב בציניות, "על כך אמר פעם חכם מקומי: 'דעה היא כמו פופיק, לכל אחד יש'".
אך אשכנזי, וגם יו"ר הוועדה שאחריו צבי האוזר, בחרו באומץ בדרך השקיפות. נציגות ונציגים מארגוני החברה האזרחית הגיעו בחריצות לדיונים ועבודתם היתה מכרעת. כבר בחודשים הראשונים של המגפה הם הוכיחו כי השימוש בשב"כ אינו יעיל ואף פוגע במאבק בהתפשטות הקורונה.
אנשי החברה האזרחית לקחו את הנתונים שמשרד הבריאות עצמו הנפיק והציגו לוועדה כיצד מאות אלפי אנשים נשלחים לבידוד שלא לצורך. הם התעקשו שעירוב של כלי שנועד למלחמה בטרור הוא מיותר וחריג ביחס למדינות דמוקרטיות. הם הוכיחו כי משרד הבריאות לא עקבי בדיווחים שלו לוועדה.
כמו שטרסלר, גם אני מוקיר את מקומם של המומחים. אך כמי שעבודתו העיקרית היא לסקר את הכנסת – הרשות השקופה מבין השלוש – אני יכול להעיד עד כמה חשובה ההשתתפות הציבורית. פתיחת הדיון לא רק שלא פוגעת באיכות הישיבות אלא להפך: החברה האזרחית מביאה לרוב מידע שישביח את ההחלטה הסופית. ואכן, אם העמדה היחידה שהייתה מותרת בדיונים על השב"כ היא זו של מומחי משרד הבריאות, מצבנו היום היה אחר.
שקיפות מגבירה את האמון
אז שטרסלר חושש מהחלת שקיפות בקבינט הקורונה. החששות מובנים, אך ברובם שגויים. שקיפות, כמו דמוקרטיה, היא לא מושלמת – אך טובה מהסתרה והעלמת מידע.
בתחילה טען שטרסלר כי מכחישי הקורונה ומתנגדי החיסונים לא ישנו עמדה בגלל שקיפות הדיונים. אכן, השקיפות לא תמיר את דעתם של המשוכנעים – היא משמעותית עבור מי שמטילים ספק בתהליכי קבלת ההחלטות. יש לא מעט אנשים בישראל ובעולם שחוששים ומחפשים תשובות. זה מובן לגמרי. אדרבא: לא לחשוש ולא לשאול שאלות לאור המתרחש בעולם בשנה וחצי האחרונות – מדאיג אפילו יותר. אם הציבור היה חשוף לדיוני קבינט הקורונה, ניתן היה להעביר ביקורת עניינית, מבוססת עובדות. יותר מזה – הצעד הזה היה מגביר את האמון בממשלה.
טענה נוספת של עיתונאי "הארץ" היא כי "אי אפשר לנהל דיון רציני כאשר הוא שקוף". כמובן שאפשר: ראיתי מאות כאלה בכנסת. אלו בדיוק הישיבות שלא זוכות לסיקור עיתונאי – את הכותרות תופסים הדיונים שהופכים לקרקס. ואכן, בהחלט יש גם כאלה. אך מי אשם בכך? נבחרי ציבור רודפי כותרות ואנשי תקשורת פופוליסטים – או השקיפות?
העובדה שניתן לנצל את השקיפות ולהוזיל את הכנסת אינה סיבה לבטלה כליל. בידיים הנכונות, שקיפות יכולה לשמש ככלי להגברת אמון ושיתוף הציבור, ואף לדחוף את נבחרות ונבחרי הציבור לעשות עבודה טובה יותר.
החשש מפופוליזם לא נגמר פה: בעיני שטרסלר שקיפות בדיוני ממשלה תסרס את השרים הנאמנים לעצמם, האופי הפומבי ימנע מהם ללכת באומץ נגד הזרם. אך כבר היום הדיון אינו חסוי – משתתפי הישיבות יודעים היטב שדבריהם יגיעו למהדורת החדשות של 20:00. ההדלפות מישיבות ממשלה, קבינט המומחים וקבינט הקורונה הפכו להרגל. זו תמימות לחשוב אחרת.
וההדלפות גרועות בהרבה משקיפות הדיונים. במקום לקבל תמונה מלאה, הציבור מסתפק ברסיסי אינפורמציה שמאחוריהם יש אינטרס. כבר הראינו ב"שקוף" כיצד חלקים הפוכים לגמרי מישיבת קבינט הודלפו ל"כאן" ולערוץ 12, כשהמדליפים מטעם הפוליטיקאים חתכו את הקטעים הנוחים להם. מגיע לנו יותר מזה.
תוציאו את האף מטוויטר
שטרסלר מודאג משידור הדיונים בזמן אמת מסיבה נוספת. "השרים יחששו מהחרב המתהפכת של צייצנים שיתקיפו אותם תוך כדי הדיון. והרי אנו רוצים בשרים שלא מצביעים לפי הלחצים של גברת כהן מחדרה".
ואני שואל: למה השרים מתעסקים בטוויטר תוך כדי דיון כל כך חשוב? זכותה של גברת כהן להביע את דעתה וחובתה של השרה לפעול למען האינטרס הציבורי. לא הגיוני שאזרחי המדינה יישארו בעלטה כי מנהיגי המדינה מכורים לטוויטר.
כך או כך, אנחנו רחוקים מאוד היום משידור דיוני ממשלה – נכון להיום מתפרסמות אך ורק החלטות סופיות. אפשר להתחיל בפרסום פרוטוקול מלא ושקוף ימים ספורים לאחר הדיון. זו תהיה התקדמות אדירה – טובה בהרבה מהצעתו של שטרסלר לפרסם מסמך דל ובו סיכום עמדות והמלצות בעילום שם.
ראוי שהציבור יהיה מודע לשיקולים שהובילו להחלטות – ומפי מי נאמרו. למה שלא נדע מי שאלה שאלות חכמות, מי היה בקיא בחומר או דיבר באופן מכבד? כך נוכל גם להוקיע את מי שלא באה מוכנה לשולחן קבלת ההחלטות.
עידן בנימין הוא הכתב לתיקון הכנסת של "שקוף"