ישנן נקודות דמיון רבות בין הטור "המגפה הבאה: בועת נדל"ן" שפורסם ב"כלכליסט" לבין הכתבה "כך נראית בועת נדל"ן דרך הרגליים" שפורסמה ב"דה-מרקר". שניהם כתובים היטב, שניהם מבוססים על ידע ומפגינים חשיבה סדורה, ושניהם לוחצים על נקודה רגישה - האפשרות שמחירי הדיור בישראל סובלים מ"בועתיות".
כלומר - המחירים לא סתם גבוהים, אלא הם גבוהים מעל ומעבר למה שכוחות כלכליים בסיסיים של היצע וביקוש יכולים להסביר, והם ממשיכים לעלות רק בגלל שהציבור מאמין - ללא סיבה רציונלית - שהם ימשיכו לעלות לנצח. לכן, אם יש בועה בשוק הנדל"ן, רוכש זהיר יימנע מלקנות דירה עכשיו כדי להימנע מהגורל שמחכה לקוני דירה. כמו שיודעים לצטט ב"וואלה", את צבי סטפק: "הבועה בסוף תתפוצץ ומי שיקנה דירה היום ייתקע איתה".
אך לצד נקודות הדמיון הרבות, יש גם הבדל חשוב בין שתי הרשומות, הבדל שמספר משהו חשוב על בועת הנדל"ן בישראל: הן פורסמו בהפרש של כמעט עשור. הכתבה ב"דה-מרקר" פורסמה בשנת 2011, הטור ב"כלכליסט" פורסם בשנה שעברה. למעשה, הכתבה של "דה-מרקר" מ-2011 נפתחת במונולוג הדמיוני הבא, מקדים את התחזית לבועה כבר ל-2006:
זו הבעיה המשמעותית בז'אנר כתבות הבועה בתקשורת. לא ההחמצה הקבועה שלהן את רגע הפקיעה, אלא הכשל בהעברת המסר החשוב פי כמה: את ההחלטות הפיננסיות שלכן אתן צריכות לקבל מתוך הנחה שאין דרך שהוכיחה את עצמה להצביע על קיומן של בועות
"כבר ב-2006 רצינו לקנות דירה, אבל לא ממש היה לנו את הכסף ביד, והמחירים נראו לנו גבוהים מדי. חשבנו שעדיף לחכות. אלא שאז הגיעה 2007 - והשוק המשיך להראות כיוון אחד בלבד: קדימה. לא נשברנו. אחרי עלייה של 2% בשנה, וכשכבר בשנה שעברה אמרו שיש בועה, היה לנו ברור שצריך לחכות, והמחירים אוטוטו יורדים".
בקיצור, בועת הנדל"ן בישראל, זו שהנה הנה אוטוטו כבר ממש עוד רגע הנה היא מתפוצצת, נמצאת איתנו כבר כמעט שנות דור ומגלה חסינות מפתיעה. למרות שכתבות בעיתונות מלוות אותה אולי מתחילת הדרך, היא מסרבת לפקוע. הציטוט של צבי סטפק, למשל, הוא מכנס שנערך ב-2016. מכיוון שמחירי הדיור עדיין גבוהים למדי בישראל - "גלובס" הקדיש כתבת שער לנושא רק השבוע - אפשר להניח שהדיבורים על בועה לא הולכים להיעלם. הבועה תמשיך כנראה לרחף מעל ראשנו, מתפוצצת עוד רגע קט, עוד מי יודע כמה שנים.
אז מה צריכים ללמוד מזה צרכני התקשורת? קודם כל, שקשה מאד לזהות בועות בלי חוכמת הבדיעבד, ושניסיון לעשות זאת מחייב צעקות חוזרות ונשנות של "זאב זאב" תוך הישענות על זכרונו הקצר של הציבור. זה נכון למחירי הנדל"ן כמו שזה נכון לכל שוק אחר. חשוב להבין את זה אם אתן שוקלות לקנות דירה: אל תבנו על כך שיש לכן, או לעיתונות, יכולת לזהות בועות בזמן אמיתי. כתבות על בועה במחירי הנדל"ן הן מדריך מחורבן למדי להחלטה שלכן האם כן או לא לקנות דירה.
זה חשוב גם לדיוני מדיניות. האשמה נפוצה יחסית כלפי קובעי מדיניות, ובייחוד כלפי בנקים מרכזיים, היא שהם תורמים ליצירתן של בועות ומתעלמים מהן כאשר הן כבר קיימות. בועת הנדל"ן הישראלית, שכבר כמעט שנות דור מאיימת להתפוצץ עלינו בכל רגע, צריכה להאיר באור ספקני טענות כאלו.
זו הבעיה המשמעותית בז'אנר כתבות הבועה בתקשורת. לא ההחמצה הקבועה שלהן את רגע הפקיעה, אלא הכשל בהעברת המסר החשוב פי כמה: את ההחלטות הפיננסיות שלכן אתן צריכות לקבל מתוך הנחה שאין דרך שהוכיחה את עצמה להצביע על קיומן של בועות, ועוד פחות מזה לחזות מתי יפקעו.
סיפורה של בועת הנדל"ן הישראלית והסיקור התקשורתי שלה מלמד אותנו עוד משהו חשוב. בכל נקודת זמן ישנם אנשים שצועקים בקול גדול שיש בועה בשווקים, ושהמפולת מעבר לפינה. ובגלל שלעיתים אכן יש מפולות, באופן בלתי נמנע חלקם בסופו של דבר יצדקו, ואלו יהפכו בתקשורת לאורקל מדלפי. לפני כמה שבועות, למשל, ב"דה מרקר" ציטטו את "המשקיע הנודע ג'רמי גרנתם, שמצליח זה ארבעה עשורים לזהות בועות פיננסיות לפני פקיעתן". גרנתם מזהיר כעת מפני "בועות נדל"ן בכל העולם - יום הדין מתקרב". וגרנתם, כאמור, הוא אחד שיודע לזהות בועות.
העיתונות הכלכלית מזהירה מפני בועת נדל"ן: 2011 ו-2020
המשקיע האגדי ג'רמי גרנתם? זה ש"דה-מרקר" הדהדו את אזהרתו על כך שיום הדין מתקרב? אותו גרנתם ממש הזהיר כבר בתחילת השנה שיש בועה נוראית, וניבא ש"הבועה תתפוצץ עד מאי; המפולת תתחרה ב-1929". אילו אכן הייתה מפולת עוד לפני מאי - "המשקיע האגדי" גרנתם היה הופך להיות אפילו יותר אגדי. מכיוון שלא היתה שום מפולת במאי, הנבואה הזו נדחקת לשולי התודעה, וכבר בתחילת יוני גרנתם מצוטט שוב בתור בר סמכא לבועות.
ב"דה-מרקר" אמנם מזכירים במשפט אחד בסוף הכתבה שאפעס, גרנתם "כבר הזהיר השנה מספר פעמים מפני הבועה שנוצרה בשוק" ושהוא "העריך כי הבועה חסרת התקדים… צפויה להתפוצץ עד חודש מאי", אבל את היותו משקיע אגדי שזיהה המון בועות בזמן הם שמו בכותרת. נמתין לראות כיצד יוצג כאשר יזהיר בעוד שנתיים מפני בועה נוספת.
היחס הזה לחוזי הבועות מזכיר את הבדיחה הישנה והסקסיסטית משהו על מגיד העתידות שמתפאר בכך שהוא יודע לחזות את מין הילוד עוד בזמן ההריון. ברגע של כנות, מגיד העתידות מתוודה בפני חברו "אני פשוט תמיד מנבא שתיוולד בת. אם נולדת בת - כולם זוכרים את הנבואה שלי. אם נולד בן - הם שמחים מדי מכדי לזכור מי אני בכלל".
לפני כשבועיים ב"דה מרקר" שוב ציטטו חוזה בועות מפורסם, ד"ר מייקל ברי: "אנשים תמיד שואלים אותי מה קורה בשווקים. זה פשוט. הבועה הספקולטיבית הגדולה ביותר בכל הזמנים ובכל התחומים - בסדר גודל כפול". לד"ר ברי כדאי להקשיב כי אחרי הכל הוא "המשקיע שהרוויח קרוב למיליארד דולר מהימור נגד שוק הדיור בארה"ב לפני משבר 2008", כלומר - הוא אחד שיודע לזהות בועות.
אולי הוא שוב צודק. אולי באמת יש בועה. אולי היא עומדת לפקוע. אולי. מה שהרבה יותר בטוח זה שגם אם אין בועה, וגם אם לא תבוא מפולת, כנראה שאף אחד לא יהיה שם כדי לזכור ולהזכיר שברי טעה. אולי אפילו יצטטו אותו שוב בתור בר סמכא - המשקיע שחזה את התפוצצות בועת הנדל"ן בארה"ב.