משטרת ישראל הפרה את הוראת בית-המשפט ביחס לארכיון העיתונאי שלי שהיא מחזיקה אצלה, כך טוען הבלוגר ליאור קופלוביץ', המוכר בכינוי "אישתון".

לדברי קופלוביץ', בסיומו של דיון בבית-משפט בבקשה שהגיש להחזרת חומרי הארכיון שהוחרמו מביתו, קיבל לרשותו רשימה שערכה המשטרה המפרטת את החפצים שברשותה. מרשימה זו עולה כי חוקרי המשטרה פתחו את המחשבים והמכשירים האלקטרונים הנוספים שהחרימו, מעשה שקופלוביץ' טוען כי עומד בניגוד להוראת בית-המשפט.

הארכיון העיתונאי של קופלוביץ' הוחרם על ידי משטרת ישראל בחודש אוגוסט האחרון, במסגרת חקירה של יחידת להב 433 בחשד להטרדת החשבת הכללית לשעבר במשרד האוצר, מיכל עבאדי-בויאנג'ו. עבאדי-בויאנג'ו העידה בעבר במשטרה בפרשת הצוללות. לטענתה קופלוביץ' התחזה לאיש מוסד, ביקר בביתה בשעת ערב, הציג לה כתבה מזויפת על מתווה הגז וראש המוסד יוסי כהן, בחתימת העיתונאים גידי וייץ וגור מגידו, ושאל אותה שאלות בנושא.

לפי המשטרה, בעקבות תלונת עבאדי-בויאנג'ו נפתחה חקירה סמויה, שהובילה למעצרו של קופלוביץ'. עוד טוענת המשטרה, כי קופלוביץ' הצמיד מכשיר מעקב לרכבה של החשבת לשעבר.

השוטרים ביצעו חיפוש בדירה של קופלוביץ' מתוקף צו שקיבלו מהשופטת עינת רון, נשיאת בית-משפט השלום בראשון-לציון. במהלך החיפוש החרימו השוטרים בין היתר, כך לפי קופלוביץ', שני מחשבים, עשרה מכשירי טלפון נייד, עשרות התקני אחסון מדיה מגנטית מסוג דיסק-און-קי, כעשרה דיסקים קשיחים, מסמכים, מצלמות וכרטיסי זיכרון של מצלמות.

השוטרים ביקשו לחדור לחומרי המחשב כדי לקדם את החקירה נגד קופלוביץ', כפי שמאפשר להם הצו. קופלוביץ' הגיש בקשה לביטול הצו והשבת הציוד אך זו נדחתה על-ידי השופטת רון, ועקב כך ערער העיתונאי, באמצעות בא-כוחו עו"ד גונן בן-יצחק, לבית-המשפט המחוזי. בהמשך החל לייצג את עצמו. על הצו הוטל עיכוב ביצוע, עד להכרעת המחוזי.

בעוד המחוזי טרם הכריע בגורל בקשת קופלוביץ', במקביל ממשיך לנהל הבלוגר הליך נפרד בפני השופטת רון בשלום, בדרישה להשיב את החפצים שנתפסו. לפני כשבוע, לאחר שהסתיים דיון שבו האריכה השופטת רון פעם נוספת את תוקף החזקת החומרים שנתפסו אצל קופלוביץ', ניגשו אל הבלוגר רס"ב ערן בוחניק ובאת-כוח המשטרה עו"ד עדי אטיאס והציגו בפניו רשימה שטרם ראה המפרטת את החומרים שהוחרמו מביתו.

מהמסמך שקיבל עולה, טוען קופלוביץ', כי המשטרה פתחה פיזית את שני המחשבים שלו והוציאה את הכוננים שהותקנו בהם, וכי שלושה כוננים נוספים פורקו מתיבת מתכת שאליה הוברגו (התיבה הוחזרה לקופלוביץ' ריקה). עוד עולה מהמסמך, בין היתר, כי המשטרה הוציאה והפרידה מסמכים חסויים; הוציאה כרטיס זיכרון ממצלמה; והוציאה כרטיסי סים משקית, תיעדה את מספרי הטלפון שלהם ואת הפתקים שהיו צמודים להם.

"מי שפורץ מנעול, לא עושה זאת בכדי לאחר מכן להותיר את דלת הכספת סגורה ולהשאיר את התכשיטים במקומם", טוען קופלוביץ'. ומזכיר את האופן בו התנהלה המשטרה עד כה בחקירתה: "טענה כי התכוונה לשמור על החיסיון העיתונאי, אך בטעות לא הביאה מעטפות לחיפוש לצורך הכנסת החומרים. ובטעות לא הביאה את החומרים החסויים אל בית המשפט. בטעות לא הכניסה את החומרים אל מעטפות בתחנת המשטרה, עד אשר בית המשפט הכריחה לעשות זאת, לבקשת ב"כ העורר", וכן הלאה.

לפי קופלוביץ', "בין שהחתול פותח בכוונה את מכסה השמנת ובין שלדעת בית המשפט הוא רק 'מועד' שוב ושוב כך שהמכסה מוסר בתום לב – תוך שבאותו 'תום לב' הוא גם דואג שלא יהיו תיעוד או עדים לפתיחת המכסה (מופרך ככל שתיאור זה יהיה) – הוכח מעל לכל ספק אפשרי, כי תפוסיו של העורר (ושל עיתונאי כלשהו), אינם בטוחים בידי המשיבה".

לפיכך מבקש קופלוביץ' מבית-המשפט המחוזי כי יורה למשטרה לשחרר לאלתר את כל הפריטים שהחרימה ממנו, או לכל הפחות להעבירם לכספת בית-המשפט בתוך "מעטפות מתועדות וחתומות בעלות חותם שבירה".

6324-08-20
11845-08-20

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 1.33MB)