גורל ארכיונו העיתונאי של ליאור קופלוביץ', הידוע בכינוי "אישתון", יוכרע בקרוב בבית-המשפט. כל הצדדים הגישו בשבועות האחרונים את סיכומיהם, הכוללים מתווים שונים לחיפוש ועיון בחומרים העיתונאיים שהוחרמו מביתו של קופלוביץ' במסגרת החקירה שנערכת נגדו. כעת צפוי בית-המשפט להכריע למי תינתן הזכות לבצע חיפוש ועיון בחומרים ותחת איזה מנגנון של פיקוח יתבצע, אם בכלל, חיפוש ועיון שכזה.

הארכיון העיתונאי של קופלוביץ' הוחרם על ידי משטרת ישראל בחודש אוגוסט האחרון, במסגרת חקירה של יחידת להב 433 בחשד להטרדת החשבת הכללית לשעבר במשרד האוצר, מיכל עבאדי-בויאנג'ו. עבאדי-בויאנג'ו העידה בעבר במשטרה בפרשת הצוללות. לטענתה קופלוביץ' התחזה לאיש מוסד, ביקר בביתה בשעת ערב, הציג לה כתבה מזויפת על מתווה הגז וראש המוסד יוסי כהן, בחתימת העיתונאים גידי וייץ וגור מגידו, ושאל אותה שאלות בנושא. לפי המשטרה, בעקבות תלונת עבאדי-בויאנג'ו נפתחה חקירה סמויה, שהובילה למעצרו של קופלוביץ'. עוד טוענת המשטרה, כי קופלוביץ' הצמיד מכשיר מעקב לרכבה של החשבת לשעבר.

השוטרים ביצעו חיפוש בדירה של קופלוביץ' מתוקף צו שקיבלו מהשופטת עינת רון, נשיאת בית-משפט השלום בראשון-לציון. במהלך החיפוש החרימו השוטרים בין היתר, כך לפי קופלוביץ', שני מחשבים, עשרה מכשירי טלפון נייד, עשרות התקני אחסון מדיה מגנטית מסוג דיסק-און-קי, כעשרה דיסקים קשיחים, מסמכים, מצלמות וכרטיסי זיכרון של מצלמות. השוטרים ביקשו לחדור לחומרי המחשב כדי לקדם את החקירה נגד קופלוביץ', כפי שמאפשר להם הצו. קופלוביץ' הגיש בקשה לביטול הצו והשבת הציוד אך זו נדחתה על-ידי השופטת רון, ועקב כך ערער העיתונאי, באמצעות בא-כוחו עו"ד גונן בן-יצחק, לבית-המשפט המחוזי. על הצו הוטל עיכוב ביצוע, עד להכרעת המחוזי.

פרטי הצו, יש לציין, הינם סודיים ונחשפו רק לחוקרים ולבית-המשפט. השופטת רון קבעה כי הצו מידתי, שכן הוא כולל מתווה המגביל את אפשרויות החדירה של השוטרים לחומרי הגלם העיתונאיים של קופלוביץ'. שופטת המחוזי ורדה פלאוט, שבפניה נערך דיון קודם בערעור של העיתונאי, הגדירה את הצו "רחב לאללה". בא-כוח המשטרה, עו"ד אלעד פנחס, הדגיש מנגד כי הצו מגביל את השוטרים בתאריכים ומילות מפתח שבאמצעותם ניתן לערוך חיפוש בחומרי הגלם של העיתונאי.

בחודש אוקטובר האחרון התנהל דיון בערעור בפני השופט עידו דרויאן-גמליאל שבמהלכו התברר כי המשטרה הוציאה למעשה שני צווים בו זמנית אצל השופטת רון טרם החיפוש בדירה של קופלוביץ' ובת-זוגו. האחד הופנה כלפי קופלוביץ' עצמו והשני כלפי בת-זוגו, שחיה עמו ונעצרה יחד אתו. הצו שמופנה כלפי קופלוביץ' כולל את המתווה המיוחד שנועד למנוע פגיעה בחיסיון העיתונאי. הצו המופנה כלפי בת-זוגו, לעומת זאת, כללי ואינו מוגבל. לדברי קופלוביץ', בפניו הוצג עד היום רק הצו שהוצא על שם בת-זוגו. לדברי המשטרה, שני הצווים הוצגו לחשודים במועד החיפוש וממילא השוטרים פעלו אך ורק בהתאם למתווה המיוחד שנכלל בצו שמופנה כלפי העיתונאי.

עיקר הדיון בפני השופט דרויאן-גמליאל עסק באפשרויות השונות לחיפוש בחומר הארכיוני, באופן שמצד אחד יאפשר למשטרה לקדם את החקירה ומנגד ימנע ממנה להפר את החיסיון העיתונאי של קופלוביץ'. בסיומו התעוררה אפשרות שהצו בכלל פג תוקף, אולם בתוך ימים אחדים הודיעה המשטרה כי לנוכח החלטה שניתנה בעבר על-ידי המחוזי הצו עדיין בתוקף. בקשתו בדיון של רב-סמל בכיר ערן בוחניק מהשופט להאריך את תוקפו של הצו "מקורה בטעות", הבהירה המשטרה. לפיכך הגישו כל הצדדים את סיכומיהם לקראת הכרעתו של השופט בגורל התיק.

מועצת העיתונות, שהצטרפה להליך כידיד בית-המשפט, הפנתה את בית-המשפט אל נוהל "זימון עיתונאי לחקירה ועריכת חיפוש" שגובש על-ידי המועצה בשיתוף משטרת ישראל. לפי נוהל זה, שעודכן לאחרונה בשנת 2014, "אם במהלך חיפוש אצל עיתונאי נתפס חומר, שהעיתונאי טוען כי הוא חסוי - יוכנס החומר, ללא עיון בו, למעטפה סגורה וחתומה ויובא לביהמ"ש להכרעה בשאלת החיסיון". עו"ד יעל גרוסמן, באת-כוח המועצה, טענה כי המקרה של קופלוביץ' הוא "מקרה עקרוני שבו ייתכן לעדכן את מתווה המעטפה".

ארגון העיתונאים: רשלנות המשטרה מצדיקה ביטול הצווים

ארגון העיתונאים, שהצטרף אף הוא להליך כידיד בית-המשפט, טען כי הצו שנעשה בו שימוש לחיפוש והחרמת החומרים של קופלוביץ' לא הוצא כדין ועל כן דינו להיפסל ועל המשטרה להשיב את כל החומרים התפוסים לידי העיתונאי. בארגון עמדו על העובדה כי בדיון האחרון התברר שהמשטרה פעלה מתוקף שני צווי חיפוש ולא אחד, האחד נגד קופלוביץ' והאחר נגד בת-זוגו.

"לא ניתן לבצע חיפוש על סמך צו אחד ולאחר מכן להסתמך על שני צווים שונים כאילו נעשה שימוש בשניהם וכאילו שניהם היו בתוקף", טען הארגון באמצעות באי-כוחו עורכי-הדין ד"ר מורן סבוראי ואמיר בשה, "ולא ניתן להסתמך על צו המכוון כנגד בת זוגו של העיתונאי כאשר הלכה למעשה החומר והמדיה והמסמכים והתפוסים שנתפסו היו של העיתונאי".

לסיכומיו צירף ארגון העיתונאים שני צווים שהועברו לקופלוביץ' במועד הדיון האחרון או לאחריו (ללא הנספח המתאר את מתווה החיפוש המיוחד). האחד, צו נגד בת-זוגו מה-29.7.20, והאחר צו חיפוש נגד קופלוביץ' ובת-זוגו גם יחד, אף הוא מה-29.7. אף אחד מהצווים, מדגיש ארגון העיתונאים, אינו מתייחס להיותו של קופלוביץ' עיתונאי ואינו כולל כל רמז לנוהל המחייב את המשטרה במקרה שכזה. "שימוש בצו כנגד בת הזוג, או בן-בת בית אחרת של עיתונאי על מנת לבצע חיפוש ותפיסה בחפציו המקצועיים של עיתונאי מהווה עקיפה אסורה ובעייתית ביותר של הדין המחייב ושל הנוהל המחייב הנובע ממנו בכל הנוגע להגנות שנקבעו בדין ביחס לחופש העיתונות וחסיון מקורות", טוען הארגון בסיכומיו.

המשטרה, מוסיף ארגון העיתונאים, גם לא פעלה לפי הנוהל המחייב במקרה של חיפוש ותפיסה של חומרים עיתונאיים. למעשה, טוען הארגון, המשטרה התרשלה בהוצאת הצווים והשימוש שעשתה בהם עד כדי הצדקת ביטולם.

החשיבות של החלטת בית-המשפט, מציין ארגון העיתונאים, חורגת מעבר למקרה הפרטי של קופלוביץ'. אם יותר למשטרה לעיין בארכיון שלו באופן שיפר את החיסיון העיתונאי שלו יהיה בכך כדי ליצור אפקט מצנן שימנע ממקורות למסור מידע לעיתונאים. בנוסף, אילו היה מדובר בעיתונאי בכל תקשורת גדול, טוען ארגון העיתונאים, "ספק אם הייתה המשטרה מרשה לעצמה להחרים את כל החומר המערכתי של כלי התקשורת, כדי לבצע חקירה של עבירה לא מאוד חמורה".

על החיסיון של עיתונאי עצמאי יש לשמור "לא פחות, ואולי אפילו יותר, מאשר של עיתונאי שעובד במערכת עיתונאית ממוסדת עם מעטפת תמיכה והגנה מובנים", טוען הארגון. בנוסף מזכירים בארגון כי המשטרה במקרה הזה היא לא הגורם המבקש לעיין בחומר העיתונאי אלא גם מושא התחקיר העיתונאי שביצע קופלוביץ', ועל כן יש חשש לניגוד עניינים.

ארגון העיתונאים מציע לבית-המשפט לקבל על עצמו את ההחלטה לגבי היקף החומרים שיותר למשטרה לעיין בהם, ולהיעזר במקרה הצורך במומחה מטעמו שיסייע במלאכה, הדורשת משאבים רבים.

קופלוביץ': הציגו לי רק את צו החיפוש נגד בת-זוגי

בסיכומים שהוגשו מטעם קופלוביץ' עצמו נטען בין היתר ש"לא מן הנמנע, כי פעולות חקירה שביצעה המשיבה בתיק 3000, ולחילופין, פעולות שלא ביצעה המשיבה ונראה שהיו צריכות להתבצע בפרשה רגישה זו, עשויות להיות חלק מתחקירו העיתונאי של העורר ואלה הניעו אתה משיבה לנהוג כלפיו כפי שנהגה".

קופלוביץ', שהחליף בינתיים ייצוג וכעת מייצגו עו"ד ערן שחם-שביט, טוען בסיכומיו כי ראוי היה למשטרה לקדם את חקירתה על ידי אמצעים חלופיים, פולשניים פחות מאשר חיפוש בביתו של קופלוביץ', תפיסת כל הארכיון העיתונאי שלו והעתקתו לשרתיה. כמו ארגון העיתונאים, גם קופלוביץ' עצמו טוען כי המשטרה לא פעלה לפי הנוהל המחייב ונמנעה מלאטום את החומרים שהחרימה עם תפיסתם, עד להכרעת בית-המשפט. בנוסף טוען קופלוביץ' שכאשר הגיעו השוטרים לביתו שלו ושל בת-זוגו הוצג בפניו אך ורק הצו נגד בת-הזוג כשהוא עצמו על תקן העד לחיפוש.

לפיכך מבקש קופלוביץ' מבית-המשפט להורות למשטרה להשיב לו את כל החומרים שתפסה בחדר עבודתו, ולחלופין, ככל שיאפשר למשטרה לעיין בחומרים שתפסה, מבקש קופלוביץ' כי בית-המשפט יורה לה "לפעול באמצעים מידתיים יותר ושמידת פגיעתם באינטרסים המוגנים חמורה פחות, בכפוף למגבלות הדין ביחס לשמירה על חיסיון עיתונאי".

המשטרה: שימוש לרעה בחיסיון

משטרת ישראל, באמצעות עורכי-הדין אלעד פנחס וטליה נעים, טוענת בסיכומיה כי יש לדחות את הערר. "החיסיון העיתונָאִי אינו נועד לשמש עיר מקלט לביצוע עבירות על-ידי העיתונַאי, חשובים ככל שיהיו תוצרי עבודתו", נכתב בסיכומים. קופלוביץ' נחשד בעבירות על חוק הגנת הפרטיות, הטרדת עד, קשירת קשר לביצוע פשע והתחזות לעובד ציבור, מזכירה המשטרה. לפי גישתה, העבירות הללו "רחוקות מלגלם עיתונות אחראית" ועל כן טענתו של קופלוביץ' לחיסיון עיתונאי "נעדרת כל יסוד ואינה אלא שימוש לרעה בחיסיון".

בהמשך טוענת המשטרה כי "אין להסכין עם מצב שבו עיתונאי הנחשד בפלילים מבקש לעשות שימוש בטענה גורפת לחיסיון עיתונאי על כלל המידע שנתפס ברשותו, כאמצעי מילוט מהחקירה הנערכת בעניינו. [...] העיתונאי, חשוב ככל שיהיה פועלו במערך השמירה על ערכי הדמוקרטיה, התקינות השלטונית וזרימת המידע לציבור, אינו בר-חורין לעשות דין לעצמו ולהתיר ביצוען של עבירות כאלה או אחרות בשם אותן תכליות".

ארגון העיתונאים טען כי התחזות לאדם אחר היא "פרקטיקה עיתונאית מוכרת, מקובלת ובחלק הארי של המקרים גם לגיטימית לחלוטין", והסתמך בקביעה זו בין היתר על מאמר שפרסם המומחה לאתיקה עיתונאית משה רונן באתר זה. במשטרה דוחים זאת וטוענים כי "גם אם לעתים נדרש עיתונאי 'להתחזות' לצורך תחקירים [...] אין כל הצדקה חוקית מכל סוג שהוא לעבור על הוראות חוק העונשין ולהתחזות לעובד מוסד". לפי המשטרה, אם תתקבל עמדת ארגון העיתונאים בעניין ההתחזות של קופלוביץ' "יהא בה כדי לבסס נורמות התנהגות קלוקלות בקרב ציבור העיתונאים".

אשר לטענות בדבר ניגוד עניינים לכאורה שבו מצויה המשטרה בשל העובדה כי קופלוביץ' ביצע תחקיר עיתונאי על מעשיה ומחדליה בפרשת הצוללות וכלי השיט, המשטרה טוענת כי "מדובר בטענות מקוממות". לדבריה, החקירה של קופלוביץ' "נפתחה מהטעם שהוא חשוד בעבירות על החוק, ומשעה שהוגשה תלונה על ידי המתלוננת [עבאדי-בויאנג'ו]. הטענה כי החקירה נפתחה לצורכי מניעת תחקיר עיתונאי, היא טענה קונספירטיבית ונעדרת יסוד".

אשר להליכי החקירה בעניינו, המשטרה שבה ומדגישה כי פעלה בהתאם לנהלים ותוך קבלת האישורים הנדרשים למקרים בעלי רגישות מיוחדת כמו חקירת עיתונאי ועל כן יש לדחות את כל טענותיו של קופלוביץ' ואת טענות מועצת העיתונות וארגון העיתונאים. המשטרה מציעה כי היא תבצע חיפוש בחומרי קופלוביץ' בפיקוח בית-המשפט באופן שתחפש רק לפי מילות החיפוש שאושרו בידי בית-המשפט, ובהמשך תעביר לבית-המשפט את תוצאות החיפוש שערכה ותוכל לעשות שימוש רק בחומרים שיאושרו על ידי השופט.

ממילא, טוענת המשטרה, בניגוד לעמדת קופלוביץ' החיסיון העיתונאי הוכר בפסיקה בישראל אך ורק בנוגע למקורות המידע ועל מידע העלול לחשוף את אותם מקורות, ולא על תכנים נוספים.

"לא ברור מדוע טוענים העוררים כי המקורות העיתונאים ייחשפו 'בצורה לא מבוקרת', כאשר לאחר החיפוש על פי מתווה החיפוש (המצומצם מעצם טיבו), יערוך בית המשפט בקרה על המסמכים הרלוונטיים שיימצאו, ככל שיימצאו, כדי לבחון קיומו של חסיון עיתונאי, ואת שאלת האיזון בינו לבין צרכי החקירה", כותבת המשטרה בסיכומיה.

לחילופין, כותבת המשטרה, וככל שלא תתקבל עמדתה, היא מסכימה כי בית-המשפט יורה על מינוי גורם מטעמו, שאינו חלק מצוות החקירה המשטרתי, שיערוך חיפוש בחומרי המחשב ויגיש את החומרים לאישור בית המשפט לפני שצוות החקירה יוכל לעיין בהם.

אם גם אפשרות זו לא תתקבל, מציעה המשטרה כי יותר לה לבצע חיפוש בחומרי המחשב של קופלוביץ' מבלי לעיין בתוצאות החיפוש. לפי הצעה זו, אחרי החיפוש תודיע המשטרה לבית-המשפט מהו היקף התוצרים שעלו בחיפוש, והוא זה שיקבע האם יועברו אליו כל התוצרים לבחינת קיומו של חיסיון עיתונאי או שייערך סינון על ידי המשטרה לפי מתווה קודם שהציעה ורק החומרים הרלוונטיים יועברו לעיון בית-המשפט. "כך יוכל בית-המשפט הנכבד להכריע כי יעיין בכלל התוצרים על מנת לקבוע קיום חיסיון עיתונאי-לקוח [צ"ל מקור, א.פ], מבלי שסוגיית הרלוונטיות שלהם לחקירה תיבחן קודם לכן על ידי המשיבה [משטרת ישראל]".

11845-08-20