בסיום הדיון שנערך אתמול (20.10) בערר שהגיש העיתונאי העצמאי ליאור קופלוביץ', כשהשופט עידו דרויאן-גמליאל כבר התכונן לצאת מאולמו שבבית-המשפט המחוזי-מרכז בלוד, קם על רגליו רב-סמל בכיר ערן בוחניק, פנה אל השופט ואמר: "בגלל הזמן שחלף, הצו כבר לא בתוקף. אז אם אפשר...".

הצו אליו כיוון רס"ב בוחניק הוא הצו שמתוקפו נערך חיפוש בביתו של העיתונאי קופלוביץ' ונתפס הארכיון העיתונאי המלא שלו, צו שקופלוביץ' דרש כבר לפני שבועות ארוכים מבית-משפט השלום לבטלו אך נדחה, צו שעומד בלב הערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי ואשר נידון במשך שעתיים עד לאותו הרגע.

השופט דרויאן-גמליאל נראה המום מדברי השוטר. "רגע, רגע", תהה, "אם צו החיפוש לא בתוקף אז מה אתם רוצים ממני?", שהרי השופט אינו יכול להחליט על ביטול צו שכבר ממילא פג תוקפו. "מה אנחנו עושים פה בכלל? כל הדיון הזה לא שווה כלום. אין לי על מה להכריע", אמר השופט. לאחר דין ודברים קצר עם בא-כוח המשטרה הוחלט כי זו תעדכן את בית-המשפט בתוך חמישה ימים באשר לצעדיה הבאים.

עד לאותו הרגע נראה היה שהדיון בבית-המשפט המחוזי עשוי לסלול את הדרך להחלטה בעלת השלכות רוחביות, כולל עדכון נוהל החקירה והחיפוש בכל הקשור לעיתונאים והתאמתו לעידן האלקטרוני.

מימין: עו"ד אלעד פנחס, רס"ב ערן בוחניק ועו"ד רפ"ק דרור הראל. בית-המשפט המחוזי מרכז, 20.10.2020 (צילום: אורן פרסיקו)

קופלוביץ', הידוע בכינוי "אישתון", נעצר בתחילת אוגוסט, במסגרת חקירה של יחידת להב 433 בחשד להטרדת החשבת הכללית במשרד האוצר לשעבר, מיכל עבאדי-בויאנג'ו. עבאדי-בויאנג'ו העידה בעבר במשטרה בפרשת הצוללות. לטענתה קופלוביץ' התחזה לאיש מוסד, ביקר בביתה בשעת ערב, הציג לה כתבה מזויפת על מתווה הגז וראש המוסד יוסי כהן, בחתימת העיתונאים גידי וייץ וגור מגידו, ושאל אותה שאלות בנושא. לפי המשטרה, בעקבות תלונת עבאדי-בויאנג'ו נפתחה חקירה סמויה, שהובילה למעצרו של קופלוביץ'. עוד טוענת המשטרה, כי קופלוביץ' הצמיד מכשיר מעקב לרכבה של החשבת לשעבר.

השוטרים ביצעו חיפוש בדירה של קופלוביץ' מתוקף צו שקיבלו מהשופטת עינת רון, נשיאת בית-משפט השלום בראשון-לציון. במהלך החיפוש החרימו השוטרים בין היתר, כך לפי קופלוביץ', שני מחשבים, 10 מכשירי טלפון נייד, עשרות התקני אחסון מדיה מגנטית מסוג דיסק-און-קי, כעשרה דיסקים קשיחים, מסמכים, מצלמות וכרטיסי זיכרון של מצלמות. השוטרים ביקשו לחדור לחומרי המחשב כדי לקדם את החקירה נגד קופלוביץ', כפי שמאפשר להם הצו. קופלוביץ' הגיש בקשה לביטול הצו והשבת הציוד אך זו נדחתה על-ידי השופטת רון, ועקב כך ערער העיתונאי, באמצעות בא-כוחו עו"ד גונן בן-יצחק, לבית-המשפט המחוזי. על הצו הוטל עיכוב ביצוע, עד להכרעת המחוזי.

פרטי הצו סודיים: שופטת השלום שהוציאה אותו קבעה כי הוא מידתי, שופטת המחוזי בפניה הובא ערעור על הצו אמרה כי הוא "רחב לאללה"

פרטי הצו, יש לציין, הינם סודיים ונחשפו רק לחוקרים ולבית-המשפט. השופטת רון קבעה כי הצו מידתי, שכן הוא כולל מתווה המגביל את אפשרויות החדירה של השוטרים לחומרי הגלם העיתונאיים של קופלוביץ'. שופטת המחוזי ורדה פלאוט, שבפניה נערך דיון קודם בערעור של העיתונאי, הגדירה את הצו "רחב לאללה". בדיון שנערך אתמול הדגיש עו"ד אלעד פנחס, בא-כוח המשטרה, כי הצו מגביל את השוטרים בתאריכים ומילות מפתח שבאמצעותם ניתן לערוך חיפוש בחומרי הגלם של העיתונאי.

במהלך הדיון התברר כי המשטרה הוציאה למעשה שני צווים בו זמנית אצל השופטת רון טרם החיפוש בדירה של קופלוביץ' ובת-זוגו. האחד הופנה כלפי קופלוביץ' עצמו והשני כלפי בת-זוגו, שחיה עמו ונעצרה יחד אתו. הצו שמופנה כלפי קופלוביץ' כולל את המתווה המיוחד שנועד למנוע פגיעה בחיסיון העיתונאי. הצו המופנה כלפי בת-זוג, לעומת זאת, כללי ואינו מוגבל. לדברי קופלוביץ', בפניו הוצג עד היום רק הצו שהוצא על שם בת-זוגו. לדברי המשטרה, שני הצווים הוצגו לחשודים במועד החיפוש וממילא השוטרים פעלו אך ורק בהתאם למתווה המיוחד שנכלל בצו שמופנה כלפי העיתונאי.

מחפשים אחר מנגנון שיאפשר חיפוש משטרתי ללא הפרת חיסיון

לאורך הדיון עלתה שאלה טכנית, אך גם עקרונית: בהינתן שקפלוביץ' אינו מתנגד לחלוטין לאפשרות שהמשטרה תעשה שימוש בחומר שלו כדי לקדם את החקירה, אלא רק מבקש לוודא כי חיפוש בחומרי הגלם לא יחשוף מקורות ויפגע בחיסיון העיתונאי שלו, כיצד ניתן לייצר מנגנון שיאפשר זאת?

לכאורה, כבר בצו המקורי שהוציאה המשטרה ישנה הגבלה על תאריכים ומילים לפיהם ניתן לחפש בחומרי הגלם העיתונאיים, אולם בא-כוחו של קופלוביץ', עו"ד בן-יצחק, התריע כי המגבלות אינן הדוקות דיין. "אם מרשי ביצע תחקיר על יוסי כהן, ראש המוסד, בנושא שלא קשור למקרה הזה", נתן דוגמה, "אם המשטרה תחפש את המילים 'יוסי כהן' היא תקבל גם תוצאות על התחקיר הנוסף".

לעו"ד בן-יצחק היה גם פתרון. קופלוביץ', אמר, "לא מודאג מההיבט הפלילי שמייחסים לו", ועל כן ישמח לשתף פעולה עם המשטרה ו"להגיד להם בדיוק איפה הדברים שהם רלוונטיים והם יבדקו את זה". לשמע הצעה זו פלט החוקר ערן בוחניק אנחה והניד ראשו כלא מאמין. גם השופט דרויאן-גמליאל גילה ספקנות. "גם אם נניח את שיתוף הפעולה של מרשך", אמר, "זה יהיה קצת לא ישים ולא רצוי שהמשטרה תלויה ברצונו הטוב של נחקר וחשוד".

לעו"ד יעל גרוסמן, באת-כוח מועצת העיתונות שצורפה להליך כידידת בית-המשפט, היה רעיון אחר. ההצעה שלה התבססה על נוהל "זימון עיתונאי לחקירה ועריכת חיפוש" שגובש על-ידי המועצה בשיתוף משטרת ישראל. לפי נוהל זה, שעודכן לאחרונה בשנת 2014, "אם במהלך חיפוש אצל עיתונאי נתפס חומר, שהעיתונאי טוען כי הוא חסוי - יוכנס החומר, ללא עיון בו, למעטפה סגורה וחתומה ויובא לביהמ"ש להכרעה בשאלת החיסיון".

הבעיה שעמה נדרשו הצדדים להתמודד היא העובדה כי חומרים כבר אינם מודפסים על נייר וקשה יותר להכניס אותם למעטפות. בנוסף, היקף החומרים שיכול להימצא בדיסק קשיח אחד עולה עשרות מונים על זה של חומרים מודפסים. "אנחנו חושבים שזה מקרה עקרוני שבו ייתכן לעדכן את מתווה המעטפה", אמרה עו"ד גרוסמן. "יימצא הפתרון שיביא לכך שעינו של בית המשפט היא שתשזוף ראשונה את החומר והוא שיפעיל את שיקול הדעת בשאלה האם ביחס לחומר מסוים גובר החיסיון העיתונאי או גוברים צרכי החקירה".

"עורי נעשה חידודין-חידודין כשאני מעלה את דעתי שבית-המשפט הוא שימציא את מילות החיפוש והוא שיישב על המקלדת", העיר השופט דרויאן-גמליאל. "והרי חלק מהשופטים מאותגרי טכנולוגיה. ומי ישמור על השומרים? לפחות על התוצרים של המשטרה יש אחרי זה ביקורת של בית-המשפט. שופט שיושב בלשכתו, לא תהיה ביקורת על מה הוא מסתכל ועל מי הוא מסתכל. זה נראה לי הרבה יותר גרוע. זו הטלת מטלה בלתי אפשרית על בתי-המשפט".

"הקושי של המטלה לא מבטל את העיקרון", השיבה עו"ד גרוסמן והדגישה כי חשוב להגיע להסכמה בין הצדדים. לדבריה, ניתן לאמץ פתרון שהופעל לאחרונה בתיק שנידון בבית-הדין לתחרות שגם בו היתה מחלוקת לגבי חיפוש בחומרי מחשב. שם הציגו החוקרים רשימה של מילים שהם מבקשים להריץ בחיפוש על חומרי מחשב, הנחקרים בחנו את המילים ופסלו את אלה מביניהם שלדעתם עלולות לחשוף חומרים חסויים, ואותן מילים שנויות במחלוקת הובאו לבית-הדין והוא שבחן אותן והחליט לגביהן.

"הבעיה במתווה של בית משפט קמא במקרה שלנו", אמרה עו"ד גרוסמן ביחס למתווה שאושר בבית-משפט השלום, "הוא שהחתול שומר על השמנת. כאשר המשטרה תכניס מילות חיפוש היא תיחשף להרבה חומרים שאין שום הצדקה שהיא תיחשף אליהם. צרכי הטכנולוגיה לא יכולים לבוא על חשבון המהות, והמהות היא תפקידו החשוב של העיתונאי בחברה הדמוקרטית".

מועצת העיתונות: "כאשר המשטרה תכניס מילות חיפוש היא תיחשף להרבה חומרים שאין שום הצדקה שהיא תיחשף אליהם. צרכי הטכנולוגיה לא יכולים לבוא על חשבון המהות, והמהות היא תפקידו החשוב של העיתונאי בחברה הדמוקרטית"

עו"ד מורן סבוראי, באת-כוח ארגון העיתונאים שאף הוא צורף להליך כידיד בית-המשפט, הציעה למנות מומחה מטעם בית המשפט שיעבור על חומרי הגלם העיתונאיים, על פי מילות חיפוש שיציע העיתונאי, זאת כדי שבית-המשפט לא יצטרך לכלות את זמנו על החיפוש. השופט דרויאן-גמליאל לא התרשם לטובה גם מרעיון זה. "המשטרה לא חשודה כמקור האופל", הבהיר. לדבריו, הרחבת המעגל והבאת מומחה חיצוני רק תוביל "למצב עוד יותר גרוע". בתשובה לשאלתו לאיזו מומחיות נדרש המומחה מטעם בית-המשפט השיבה באת-כוח ארגון העיתונאים "מומחה מחשבים".

כמו עו"ד גרוסמן, גם עו"ד סבוראי התנגדה למתווה המקורי שהתקבל בבית-משפט השלום והשתמשה בביטוי "לתת לחתול לשמור על השמנת". "חופש העיתונות הוא חופש לחקור, במובן העיתונאי, הכל. גם את הרשות המבצעת, שהמשטרה היא חלק ממנה. בגלל עיקרון זה של חופש העיתונות והפרדת הרשויות אי אפשר לתת למשטרה לקבוע את המתווה ובוודאי לא לעיין בחומר", אמרה. "[...] התחקיר שנעשה כאן הוא תחקיר שנוגע לרשות המבצעת ולהתנהלותה באחד התיקים החשובים ביותר שיש במדינה, ואני לא חושבת שהרשות המבצעת יכולה לגעת בחומרים העיתונאיים האלה. זה עיקר העניין. אנחנו מדברים על תיק 3000, אדוני".

בא-כוח המשטרה, עו"ד פנחס, לא פסל את הצעתה של עו"ד גרוסמן להגיע לפתרון מוסכם, שיאזן בין זכות העיתונאי לחיסיון על מקורותיו לבין הצורך של המשטרה לקדם את החקירה. ואולם, לדבריו, המתווה שקבע בית-משפט השלום, המגביל את המשטרה בחיפוש לפי זמנים ומילים מסוימות, מקיים את האיזון הראוי. יחד עם זאת, עו"ד פנחס הבהיר כי המשטרה נכונה להטיל על עצמה מגבלה נוספת, כך שלאחר שתריץ את מילות החיפוש ותגיע לתוצאות לא תעיין בחומר עצמו אלא תביא את החומרים שנראים לה רלבנטיים לעיונו של בית-המשפט.

"המשטרה היא לא חתול והחומר הזה הוא לא שמנת", מחה עו"ד פנחס על האמירות שנשמעו במהלך הדיון, והזכיר את חזקת התקינות המנהלית, לפיה ההנחה הבסיסית היא שהרשות נהגה כדין.

עו"ד פנחס הדגיש בדבריו כי כל מטרת המשטרה היא הרצון לקדם את החקירה בדבר הטרדת עד, וטען כי אין לה כל עניין בתחקיר שערך קופלוביץ'. בא-כוחו של העיתונאי, עו"ד בן-יצחק, טען את ההיפך. לדבריו, המשטרה כלל לא מעוניינת בחומרים לקידום החקירה בעבירה הפלילית. "אנו מדברים על תיק שבו המשיבה חוקרת את עצמה משום שמרשי עשה תחקיר שנוגע ללב ליבה של חקירה שעשתה היחידה הספציפית שחוקרת אותו", אמר. המשטרה, לדבריו, מתעניינת בתחקיר של קופלוביץ' ולא במעשה הפלילי שביצע לכאורה. השופט דוריאן-גמליאל העיר: "אני לא בטוח שאתה עומד כאן על קרקע מוצקה" ופנה לסכם את הדיון בהחלטה שתקצוב לכל צד זמן להגשת סיכומים.

אלא שאז, כאמור, התברר מפי חוקר המשטרה כי תוקפו של הצו שמכוחו תפוס הארכיון העיתונאי של קופלוביץ' פקע זה מכבר. עו"ד רפ"ק דרור הראל הסביר כי המשטרה אינה יכולה לבקש הארכת צו חיפוש וחדירה בזמן שהוטל עליו עיכוב ביצוע. בשל דחיות חוזרות ונשנות של הדיון, על רקע מגיפת הקורונה, פקע תוקפו וכעת תצטרך המשטרה להחליט אם היא חוזרת לבית-משפט השלום בבקשה להוצאת צו חדש, או מנסה למצוא דרך להמשיך את ההליך במחוזי.

11845-08-20

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 2.13MB)