צבי גולדווסר, אביו של החייל החטוף אהוד גולדווסר, מפגין מחוץ למשרד ראש הממשלה (צילום: אוליביה פיטוסי)

היום אמורה להתקיים הצבעה בממשלה על עסקת השבויים, והעיתונים מלאים בעמודים על גבי עמודים של דעות ופרשנויות, רובן ככולן תומכות בעסקה.

במקום מאמר מערכת

מאמר המערכת של "ידיעות אחרונות" מופיע הבוקר בעמוד השער. אמנם בעיתון לא קיים המוסד הידוע בשם "מאמר מערכת", שנותר בלתי חתום על-ידי איש ואמור לייצג את עמדתו הרשמית של העיתון, אך יש ב"ידיעות אחרונות" כלי עיתונאי שימושי אחר – כותרת ראשית. וכך, מאמר המערכת של "ידיעות אחרונות" מורכב הבוקר משתי מלים – "תחזירו אותם".

הכוונה היא, כמובן, להחזיר את אלדד רגב ואהוד גולדווסר, השבויים, חיים או מתים, בלבנון. מי שמדקדק בפרטים יבחין שמדובר בדרישה שמקורה בחברים לפלוגה של השניים, שחברו יחדיו לתצלום משותף [אביגיל עוזי] וקריאה אחת, אבל הבחירה להפוך את עמדתם לכותרת ראשית הופכת את עמדתם גם לעמדת העיתון. "ידיעות אחרונות", כעיתונים אחרים, מנסה לנחש את הדרישה של קוראיו מהממשלה וממנו עצמו.

מאמר המערכת (הכותרת הראשית) של "מעריב" בוטה פחות – "הביטו בעינינו הדומעות". ברקע הכותרת תצלומים [אלכס רוזקובסקי] של הורי השבויים, צבי רגב ושלמה ומיקי גולדווסר. אגב, גם ל"מעריב" תצלום דומה מאוד לזה שמופיע בשער "ידיעות אחרונות", ובו נראים חבריהם לפלוגה של רגב וגולדווסר, אך זה ממוקם בעמוד פנימי.

עמדות הפרשנים

גם שני תקצירי המאמרים המופיעים בתחתית השער של "ידיעות אחרונות" קוראים לביצוע העסקה עם חיזבאללה. נחום ברנע מביע את עמדתו באופן מרומז יחסית, כשהוא מבסס את ניסוחו על סדרת הטלוויזיה הפופולרית "הישרדות": "שנתיים לאחר החטיפה הגיע הזמן לסיים את הפרשה הזאת ולהניח למשפחות להשתקם. ישראל איננה רק מדינה. היא גם קהילה, שבט. והשבט אומר את דברו, יום-יום". בסוף השבוע סיפר לאמנון אברמוביץ' מעל דפי "7 ימים" כי בזמננו אי-אפשר עוד לצטט במאמרים הנכתבים לעיתון מפסוקי התנ"ך ולצפות שרוב הקוראים יעשו את ההקשר הנכון.

סימה קדמון בוטה יותר: "את תמי ארד כבר החמצנו. תנו לפחות סיכוי לקרנית". מבחינתה, כמו מבחינת רוב הכותבים הבוקר בנושא, הדילמה אינה אם לשחרר כלואים חיים תמורת גופות ישראלים, אלא אם לשחרר תמורתם את "קלף המיקוח" של ישראל בעניין רון ארד.

בתחתית עמוד השער של "מעריב" ניכרים חילוקי הדעות. בן כספית מצדד בעסקה: "רוב הסיכויים שלא תהיו מסוגלים להצביע נגד. אז הצביעו בעד". לעומתו, משמיע בן דרור ימיני קול בודד, כמו בפעמים רבות אחרות, המתנגד למהלך המוצג כקונסנזוס.

ימיני מאשים את התקשורת בכך ש"התגייסה, כמעט בקול אחיד, כדי  להעצים את לחץ המשפחות", ופונה אל הממשלה בדרישה להימנע מהעסקה: "שרי הממשלה, עומדות בפניכם הבוקר שתי אלטרנטיבות: אמירה מנהיגותית ברורה שהחטופים לא ישוחררו בכל מחיר; או כניעה היסטורית שתוביל אותנו לשחרור בכל מחיר". על הדרך, ימיני מצדד גם בעינויים – "סמיר קונטאר ריסק גולגולת של ילדה בת ארבע. הוא ראוי שיסרקו את גופו במסרקות ברזל. הוא ראוי לכל עינוי אפשרי, שספר החוקים אינו מאפשר".

כשאי-אפשר להיות צהובים עד הסוף

לכותרת הראשית ב"הארץ" אופי שונה, כאילו אכן מדובר בכותרת של ידיעה חדשותית ולא במסחטת רגשות שאיבדה כבר מזמן כל גבול  – "אולמרט למקורביו: הדילמות קשות". יחד עם זאת, ניכר בעמוד השער שגם "הארץ" רוצה לסחוט את רגשות הקוראים, אך בהתאם למסורתו ולתדמיתו, הוא מחויב לאיפוק.

הכותרת העניינית מופיעה מעל תצלום של שלמה ומיקי גולדווסר [מורן מעיין/ג'יני], כשלצדו תמלול מלא של מכתב שכתבה אמש גולדווסר לבנה (בכיתוב התצלום כתוב בפמיליאריות שאינה אופיינית לעיתון כי זהו "מכתב שכתבה מיקי לבנה", כאילו גברת גולדווסר היא חברה של העיתון, או של הקורא).

גולדווסר כותבת אל בנה כאילו הוא בחיים, מספרת לו על המתרחש, ובאמצע המכתב משלבת משפט הפונה לממשלה – "אני מקווה שגם השרים מבינים, היום, שמעל לשיקוליו של אדם אחד שמתנגד לעסקה תלויים ועומדים שיקולים הן לאומיים והן חוץ-מדינתיים שיפעלו לרעת ישראל באם יצביעו נגדך". מכתבה של גולדווסר ממוקם באזור בולט (מעל הקפל) ומובלט עוד יותר על-ידי רקע אפרפר. מאמר הפרשנות של עמוס הראל ואבי יששכרוף אינו זוכה ליחס כזה, לא במיקום ולא בהבלטה.

עוד בעמוד השער של "הארץ", הפניה למאמר המערכת של העיתון, תחת הכותרת "להחזיר את הבנים". לא מיותר לציין כי כותרת מאמר המערכת של העיתון היא "להחזיר את החיילים", ולא את "הבנים", כפי שנכתב בשער.

דילמה חסרת משמעות

עניין גדול עושים הבוקר העיתונים מהצבעתו של אולמרט על עסקת השבויים. ב"הארץ", כאמור, זו הכותרת הראשית. ב"ידיעות אחרונות" מדגישים בכותרת משנה לידיעה בעמ' 2 כי "אולמרט יודיע אם הוא תומך רק ברגע האחרון", ושמעון שיפר מוסיף כי הוא "יחשוף את עמדתו רק בישיבת הממשלה". גם תצלום דרמטי במיוחד [מאיר אזולאי] מופיע ליד הטקסט הזה, ובו נראה אולמרט כשהוא יושב וראשו מורכן, עיניו עצומות, וקצות אצבעות ידו האחת נוגעות בקצות אצבעות ידו השנייה, כאילו הוא מתרגל מדיטציה. "כולם מחכים למוצא פיו", טוען הכיתוב.

אבל מדוע? ממילא כתוב שהממשלה צפויה לאשר את העסקה. מדוע אפוא חשובה כל-כך עמדתו של אולמרט? ב"הארץ" נכתב [ברק רביד ועמוס הראל] כי "אם [אולמרט] יחליט להתנגד לעסקה, סביר שתהיה לכך השפעה על תוצאות ההצבעה, כשמספר שרים, בעיקר מקדימה, עשויים לשנות את עמדתם ולהצטרף להתנגדות". אבל האם הדבר יגרום לביטול העסקה? לא כתוב על כך דבר. משמע, נראה כי להצבעתו של אולמרט לא תהיה  משמעות מכרעת, אלא אם כן לוקחים ברצינות את הבטחתו כי יתמודד שוב על ראשות קדימה.

מקורות ישראליים זרים

ה"סאנדיי טיימס" מדווח כי "איראן הציבה טילים בעמדות ירי לדימונה", בתגובה לתרגיל האווירי שקיימה ישראל בשטחה וכהכנה לתקיפה ישראלית עתידית. רק "ישראל היום" מציב כותרת בעניין בעמוד השער שלו. ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" הידיעה הזו מובאת בעומק העמודים הפנימיים, וב"הארץ" אין לה זכר.

ב"מעריב" [דפנה ורדי] מצוין שכותב הידיעה הוא הישראלי לשעבר עוזי מחניימי. ב"ידיעות אחרונות" [רונן ברגמן וסוכנויות הידיעות] מדווח כי המקורות של מחניימי הם "מקורות בטחוניים ישראליים".

בכל זאת, יש סיבה לאופטימיות. לפי העיתון הבריטי, הנשיא בוש אישר לאחרונה את חיבור ישראל למערכת איתור לוויינית, המסוגלת לאתר שילוח של טיל בליסטי בתוך שניות, "מה שיאפשר לחיל האוויר הישראלי להשמיד טילים כאלה בשלב השילוח ולתת לישראלים 15 דקות כדי למצוא מקלט לפני שראש החץ יכה". ואולי האופטימיות מוקדמת. מהמשפט האחרון ניתן להבין שהשמדת הטיל בעת השילוח אינה מונעת את הגעתו לישראל לאחר כרבע שעה.

ענייני תקשורת

ערן סוויסה מדווח במוסף "המגזין" של "מעריב" כי ראש הדסק לענייני ערבים של ערוץ 10, צבי יחזקאלי, עתיד בימים הקרובים להאריך את חוזהו עם חדשות 10 עד 2010.

לי-אור אברבך, שחזר לכתוב לאחר הפסקה ארוכה, מדווח במוסף "המגזין" של "מעריב" כי גדי סוקניק, מגיש המהדורה המרכזית של חדשות 2 לשעבר, מכהן כשותף ויועץ בחברה החדשה סיקור, שתעקוב אחר חשיפתם של גופים בתקשורת ותהווה תחרות ראשונה מסוגה לחברת יפעת. כותרת הידיעה, "שותפות מפתיעה בין גדי סוקניק לסוחר נשק", נובעת מכך שבידיעה מצוין כי אחד השותפים בחברה הוא סוחר הנשק הישראלי תומר אבנון.

עוד מדווח אברבך כי תוכנית הרדיו של נתיבה בן יהודה, שהיתה אמורה לרדת מלוח המשדרים עם ביטול שידורי הלילה בקול-ישראל, תעבור, ככל הנראה, מרשת ב' לרשת ג' ותשודר שם בשעות הערב. ההחלטה על כך באה בעקבות הפגנת מחאה שנערכה בשבוע שעבר.

רז שכניק מדווח בעמוד החדשות הלפני אחרון של "ידיעות אחרונות" כי קריאות מחאה דומות עולות גם ממעריצי תוכנית הרדיו של שמוליק רוזן ברשת א'. על גורל תוכניותיהם של משה טימור ואמנון פאר לא נכתב הבוקר דבר.