כתב הסביבה של "הארץ", צפריר רינת, פרסם בסוף השבוע סקירה של שני מחקרים חדשים, תחת הכותרת המעט מוזרה: "משבר האקלים כבר מתחולל, אך בישראל תהליך ההתייבשות טרם התחיל". על פי הידיעה, למרות העלייה המתמדת בטמפרטורה הממוצעת בישראל לאורך השנים, ממוצע המשקעים השנתי ואף החודשי לא השתנה. רגע, אז המשבר מתחולל, או שהוא טרם התחיל?
רינת מתייחס למחקר של השירות המטאורולוגי הישראלי ובו סקירת מגמות המשקעים בארץ ב-90 השנים האחרונות, ולמחקר של האוניברסיטה הפתוחה בראשות ד"ר ברוך זיו. שניהם מעלים שאין שינוי משמעותי ומובהק בממוצע המשקעים בישראל וכי נרשמה דווקא עלייה בכמות המשקעים, אם כי מזערית (0.01% לעשור). אבל שני המחקרים כן מצאו שינוי אחר, שהוא כן מובהק סטטיסטית.
לפי המחקר של השירות המטאורולוגי זוהתה הפחתה של כ-10% במספר ימי הגשם בשלושת העשורים האחרונים לעומת שלושת העשורים שקדמו להם, ואילו לפי המחקר של האוניברסיטה הפתוחה ישנה עלייה בעוצמת הגשם בימים שבהם הוא כן יורד.
בסקירה עצמה ניתן למצוא אזכור בודד ל"התחממות הגלובלית", בהקשר לנתון של גידול במספר הימים הגשומים מאוד ("הדבר מתיישב עם מגמת ההתחממות שאזורנו חווה בעשורים האחרונים – ככל שחם יותר יש נטייה לעוצמות גשם גבוהות יותר וייתכן שהדבר בא לידי ביטוי בעלייה המתונה במספר ימי הגשם בסף הגבוה"), ובסוף הסקירה מופיע חיבור נוסף למשבר האקלים, למרות שעדיין לא קוראים לילד בשמו ("מגמת הירידה במספר הכולל של ימי הגשם אל מול עליה במספר ימי הגשם עם כמות יומית גבוהה מוזכרת לא פעם כתופעה נלווית להתחממות הגלובלית"), אך המחקרים הללו, במיוחד כפי שהם משתקפים מבעד לידיעה העיתונאית, מדגימים נקודה מהותית בנוגע לשיח על שינויי האקלים בהקשר המטאורולוגי.
בחודש שעבר מתחתי כאן ביקורת על היעדר השיח בנושא שינויי האקלים מפרסומי השירות המטאורולוגי הישראלי. היעדר שבלט עוד יותר נוכח המחקרים שפירסם השירות, לפיהם ישראל כבר מתחממת ותתחמם עוד יותר בעתיד, והצפי הוא גם לירידה במשקעים.
טענתי שנוכח משבר האקלים הגלובלי וההיבט המקומי, חשוב להציג את אירועי מזג האוויר המקומי כמכלול, בעיקר את הקיצוניים שבהם, ובהקשר של המשבר והאחריות הלאומית והאישית שלנו בכל הקשור אליו. מנהל השירות, ניר סתיו, טען בתגובה שלא כל אירוע, ואפילו קיצוני, קשור לשינויי האקלים, וכי בישראל, בשל מיקומה הגיאוגרפי, ישנם תנאים מטאורולוגים ייחודיים. השירות המטאורולוגי, הוא סיכם, מחויב בראש ובראשונה לאמת המדעית (כלומר, לסטטיסטיקה) ולא לנרטיב כזה או אחר.
סתיו ואני מסכימים. יש בהחלט הבדל בין שיח על מזג האוויר לבין שיח על אקלים. הראשון נקודתי ומקומי, השני רחב ובעל פרספקטיבה. ואכן יש באזורנו שונות אקלימית גדולה. ונכון גם שיש גורמים מקומיים אחרים לאירועים (למשל, הצפות נגרמות בין השאר בגלל כיסוי יתר של הקרקע בבנייה והיעדר מערכי ספיגה וניקוז מתאימים, שאגב - קשורים בהחלט לשיח על משבר האקלים, אבל זה כבר נושא לטור נוסף).
סתיו צודק גם כשהוא מצהיר על מחוייבותו לאמת המדעית, אבל הוא טועה, כפי שכתבתי כאן בשבוע שעבר, כשהוא מדבר על נרטיב. משום שלכל הצגה של נתונים מדעיים יש נרטיב, השאלה רק באיזה נרטיב מדובר. והנרטיב שהשירות בוחר להציג בפרסומים שלו המכוונים לציבור, באתר האינטרנט שלו ובדף הפייסבוק שלו, הוא נרטיב שגוי. לא אני אומר שהוא שגוי, אלא הקהילייה המדעית וגם מנהל השירות המטאורולוגי עצמו, שמסכימים כולם שמשבר האקלים קורה, כאן, ועכשיו, ושהוא בעיה עצומה שחייבים לטפל בה.
ההבדל בין הנרטיבים בא לידי ביטוי בבחירה על מה לשים דגש: השונות האקלימית הטבעית או שינויי האקלים מעשה ידי אדם. בפרסומים הפופולריים של השירות, וכפי שנראה מהידיעה ב"הארץ", גם במחקרים שלו, מייחסים חשיבות גדולה יותר לשונות הטבעית ואפילו נוטים להתעלם מהשינוי האנושי. ואילו אני טוען שאי אפשר להתעלם מהשינוי שאנחנו, האנושות, גורמים לו, וכי יש חובה מדעית, מוסרית ותועלתנית להדגיש אותו.
השוני בנרטיבים מתבטא גם בשוני בשאלות החקר וברזולוציה של המחקר. למשל במחקר של השירות המטאורולוגי ש"הארץ" סיקר, מחקר שהוא לא נקודתי או קצר-טווח, אפשר לנתח את אותם הממצאים ולהגיע למסקנה אחרת. העובדות המדעיות לא ישתנו: ממוצע הגשמים החודשי או השנתי בישראל יציב פחות או יותר כבר 90 שנה. אבל לצד הכמות יש גם איכות, כלומר פיזור הגשמים לאורך השנה או החודש, ואפילו על פני היום, וגם על פני האדמה, ופה יש שינוי משמעותי: לא רק 10% פחות ימי גשם, אלא יותר אירועי גשם חזקים ונקודתיים של כמה שעות, עם ממטרים שמתאימים לחודש שלם או יותר.
וכשמחברים את הנתונים האלה לטמפרטורות שהולכות ועולות בחורף ולתקופות ארוכות של יובש, שגם הם קשורים במשבר האקלים, ברור שלא מספיק להסתכל על הממוצע ועל אירועים דומים בעבר. לא צריך להיות סטטיסטיקאי או מומחה למטאורולוגיה כדי להבחין בתופעה, ובעיקר לראות את התוצאות שלה בשטח: הצפות ופגיעה בנפש וברכוש, קריסה של מערכות ביוב והזרמה של ביוב לנחלים ולים, הרס של שדות חקלאיים ובזבוז עצום של מים שלא נספגים בקרקע ומחלחלים למאגרים.
אם פני הממוצע הם פני המציאות, מדוע הפחידו אותנו שישראל מתייבשת? מדוע שילמנו פיצויים לחקלאים על בצורות או הרס שדות, ולמה מחירי הפירות או הירקות עלו? מדוע הקמנו מפעל התפלה לאומי (כ-70% מהמים המסופקים כיום בישראל מקורם בהתפלה)? למה היינו צריכים את כל אלה אם ישראל לא מתייבשת? משום שנתונים סטטיסטיים הם חסרי משמעות ללא ההקשר והפרשנות הנכונים, וידועה הבדיחה על הססטיסטיקאי שטבע בבריכה שעומקה הממוצע היה 30 ס"מ.
גם בסקירות החודשיות של השירות רואים את ההבדל בין ממוצע לפיזור, בזמן ובמקום, ובמכוון אצטט מסקירות של שנת 2019, שנכללה במחקר, ולא מהחורף האחרון (2020-1).
למשל באוקטובר: "אוקטובר היה חם מהממוצע והגשם במהלך החודש התאפיין בשונות גדולה. זהו אמנם מצב שאופייני לחודש זה של עונת מעבר, אולם הוא בלט השנה עוד יותר מהרגיל. זאת בשל מצב של אי יציבות אטמוספרית ששרר מעל אזורנו מאמצע החודש ועד סופו והעדר מערכת סינופטית מסודרת. הדבר גרם לריבוי ימי גשם עם תפרוסת מקומית בולטת. גשמים בהיקף נרחב ירדו באירוע שהיה לקראת סוף החודש והם גרמו לשטפונות בדרום הארץ. באמצע החודש היה יום של שרב כבד עם טמפרטורות של כ-40 מ"צ במספר אזורים וסופות ברקים נרחבות".
ואז בנובמבר: "כמויות הגשם בנובמבר באזורים רבים לא עלו על 20% מהממוצע לחודש ובמקומות מסוימים ירדו מילימטרים בודדים ואף לא ירד גשם כלל. למרות מיעוט הגשמים הקיצוני אין המדובר בשיא שלילי והיו בעבר שנים בהם נובמבר אף היה יבש יותר, כמו 2013, 2010 ו-1962".
ואילו בדצמבר "היה גשום מהממוצע בצפון הארץ ובמרכזה. בצפון הארץ הכמויות עלו על הממוצע במידה ניכרת, לעומת זאת בדרום הארץ הכמויות היו קטנות מהממוצע. הגשמים ירדו בחלקם הגדול באירוע משמעותי שהיה בסוף החודש ושבמהלכו נמדדו כמויות גשם יממתיות חריגות בצפון הארץ. הגשם הרב שירד בצפון הארץ מחק את הגירעון שהיה לפני כן בכמויות הגשם המצטברות מתחילת העונה, כך שכעת הן עולות על הממוצע לתקופה המקבילה".
הסקירה האחרונה של השירות המטאורולוגי לא טועה, אבל היא מטעה. ולא רק בשל היעדר האזכור של משבר האקלים, אלא בעיקר בשל היעדר האחריות המדעית לשאול האם יש שינויים מקומיים נוכח משבר האקלים ולבחון אותם. היא מראה שוב שחייבים להסתכל ברזולוציה אחרת, קטנה יותר, הן במקום והן בזמן, ואולי שגם המומחים במזג האוויר של השירות צריכים לצידם מומחה אקלים. לפער בין הסקירות למחקרים ובין כמות לאיכות קוראים משבר אקלים, ובשפה המדעית: מ.ש.ל.
עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)