תאמינו או לא, השירות המטאורולוגי הישראלי כנראה לא שמע על משבר האקלים, ואפילו בקושי על ההתחממות הגלובלית. אחרת איך אפשר להסביר ששיטוט בדף הפייסבוק או באתר של השירות, כמו גם בסקירות האקלימיות ואפילו בדו"חות בנוגע לשינויי האקלים עצמו, לא מזכירים את משבר האקלים ובקושי מזכירים את ההתחממות הגלובלית.

תחילה כדאי לעשות סדר בהגדרות, בתופעות ובמונחים.

"מזג האוויר" מתאר את המצב המשתנה של האוויר, המים והחום באטמוספירה הקרובה לפני כדור הארץ, ומתייחס לתופעות כמו טמפרטורה, לחות, עננות ומשקעים, לטווח הקצר, בין שעות לימים.

"אקלים", לעומת זאת, מתייחס למכלול התנאים המטאורולוגיים המאפיינים אזור מסוים במשך זמן רב. ואילו המונח "שינויי האקלים" מתייחס לשינויים לטווח הרחוק, של מספר שנים עד עשרות שנים, אם כתוצאה משינויים טבעיים ואם בשל שינויים מעשה ידי אדם.

ו"משבר האקלים", הוא מתייחס לשינויי האקלים הדחופים והקיצוניים שפוקדים את כדור הארץ בשני העשורים האחרונים, בשל פליטות מואצות של גזי חממה על ידי האנושות, שינויים הגורמים להמסת קרחונים, סופות, הצפות, בצורות ועוד.

מתרחצים בחופי תל-אביב בעיצומו של החורף, 12.1.21 (צילום: מרים אלסטר)

נתחיל בדף הפייסבוק של השירות המטאורולוגי, ובכמה פוסטים אחרונים העוסקים בעצירת הגשמים בחורף הנוכחי, שממשיכה כבר למעלה משבועיים. הפוסטים משופעים בהסברים על שקעים, על רמות ועל אפיקים, לצד סטטיסטיקות על היובש הנוכחי מול דצמבר הגשום בשנתיים הקודמות, והשוואה לאירועים דומים יותר או פחות, החל משנת 1954/5. יש אפילו אזכור של הסיפור המקראי של אליהו הנביא ונביאי הבעל על הכרמל, והגשם שניתך לאחר שלוש שנות בצורת, ושל הסיפור המשנאי על חוני המעגל שהמטיר גשם בעת בצורת.

רק בין השורות ניתן גם לקרוא שבאירוע, שאנו עדיין במהלכו, יהיו "כ-20 ימים רצופים ללא גשם כלל בשיא עונת החורף והוא נדיר מאוד, ובפרט אם לוקחים בחשבון שמדובר בעצירת גשמים מלאה בכל הארץ, שאינה כוללת אפילו טפטופים או גשמים מקומיים". וזהו. שום הסבר לעובדות בקונטקסט רחב יותר מזה המקומי והעכשווי, כלומר בהקשר למשבר האקלים.

גם לערפל שכיסה את הארץ בבקרים בשבוע החולף במישור החוף ובדרום הארץ ייחדו בשירות המטאורולוגי פוסט, והסבירו שתופעה זו מתרחשת לעיתים בחורף ובעונות המעבר, כאשר אנו בתקופה של טמפרטורות הגבוהות מהרגיל. אבל שכחו לומר שגם כאן מדובר בעוצמה חזקה וברצף גדול במיוחד, כלומר באירוע חריג.

כבאים שטים בסירה בחניון מוצף בנס-ציונה, 21.11.20 (צילום: יוסי אלוני)

גם בהסבר המתאר בקצרה את התופעה ("במצב זה נוצרת שכבה יציבה סמוך לקרקע (המכונה אינברסיה) הכולאת את הלחות ועוזרת להיווצרות הערפל"), שוב חסר החיבור המקומי והגלובלי למשבר האקלים. למשל העובדה שהאינברסיה נוצרת כשהקרקע קרה מהלילה והאוויר שמעליה חם יותר, בשל הטמפרטורה הגבוהה ובשל היובש ששורר במחוזותינו - כלומר, בשל עצירת הגשמים - ושהכל מתחיל בכלל בעליית הטמפרטורה בקטבים, ובכך שבקוטב הצפוני לא קר מספיק, ולכן לא יורד מספיק אוויר קר דרומה ואין מספיק גשם.

כמה פוסטים לפני כן, בתחילת נובמבר, מתייחסים בשירות המטאורולוגי לארבעה אירועי גשם משמעותיים, עם כל המופע של ההצפות, החילוצים ועוד. הסיכום שלהם הוא פשוט מאוד: כל מערכת היתה חריגה, בעוצמה ובכמות הגשם לזמן קצר ובאזור ממוקד, ופעם אחר פעם נשברו שיאים של גשם ליממה אחת או שתיים, כאשר "באזורים שונים בחוף הכרמל ומישור החוף הצפוני ירדו למעלה מ- 400 מ"מ" אחרי ארבע אירועי גשם, ו"כמויות אלה מהוות למעלה מ- 70 אחוזים מהכמות השנתית עד תום העונה".

מה שחסר בהסבר של השירות המטאורולוגי היא התייחסות כלשהי לעובדה שהגשמים הללו נוצרים כיוון שטמפרטורת ים התיכון עלתה בעשור האחרון והיא גבוהה מאוד בנובמבר, כך שבמגע עם האוויר הקר נוצרים עננים מפותחים, או התייחסות לפיזור בזמן או במקום של הגשם בעונת גשמים, שמשתנה בישראל באופן משמעותי לאחרונה.

כבאים מכבים שריפת יער, 16.5.20 (צילום: יונתן זינדל)

אפילו בפוסט שמציין את צאת "דו"ח מצב האקלים לשנת 2020", שפירסם ארגון המטאורולוגיה העולמי, ומציין כי 2020 היתה "צפויה להיות אחת משלוש השנים החמות ביותר שתועדו, וזאת למרות ההשפעה של שנת לה ניניה", עם התייחסות למצב המקומי, לא מוזכר במילה הגורם העיקרי: פליטות גזי החממה המואצות ומשבר האקלים. זאת למרות שהדו"ח המדובר, אליו אפשר להגיע בקישור בפוסט, מציין את המשך העלייה של ריכוז גזי החממה המרכזיים באטמוספירה בשנים 2019-20, תוך התייחסות להתחממות הגלובלית.

דרך אגב, זה עתה התפרסם דו"ח אירופי חדש שקובע כי העשור האחרון הוא העשור החם בהיסטוריה, וששנת 2020 השוותה את השיא המפוקפק של שנת 2016 כשנה הכי חמה בהיסטוריה.

גם בסקירות האקלימיות באתר השירות, המתייחסות לאירועים שונים לאורך השנה, מאירועי שרב ועד אירועי גשם, יש פרטים ונתונים רבים ושום הסבר או חלילה אמירה שקשורה במשבר האקלים. אפילו דו"ח המחקר הראשון בישראל בנושא שינוי האקלים: "שינוי האקלים בישראל - מגמות עבר ומגמות חזויות במשטר הטמפרטורות והמשקעים", מנובמבר 2019 (כן, רק מלפני שנה), לא מזכיר את משבר האקלים ומציין רק כי "שינוי האקלים אינו עוד תיאוריה אלא חלק מהמציאות של תקופתנו והשלכותיו ניכרות בכל רחבי כדור הארץ".

שריפה בצפון הארץ, 26.10.2020 (צילום: מאור קינסבורקי)

מה הדו"ח כן מציג? ש"הטמפרטורה הממוצעת בישראל עלתה בכ-1.4 מ"צ מ-1950 ועד 2017 והיא צפויה להמשיך ולעלות עוד בכמעלה אחת עד 2050, ש"העלייה בולטת במיוחד בעונת הקיץ", וש"חלה עלייה במספר הימים והלילות החמים וירידה במספר הימים והלילות הקרים ומגמה זו צפויה להימשך". בדו"ח המשך, שהתפרסם באוגוסט 2020, נכתב ש"נראה כי לפי התרחיש החמור, הטמפרטורה הממוצעת בישראל צפויה להמשיך ולעלות בכ- 4 מ"צ עד סוף המאה הנוכחית". וגם ש"נראה כי שיעור ההתחממות עשוי להגיע לתוספת של 5 מעלות צלסיוס לטמפרטורות המינימום בקיץ, בהתאם לתרחיש החמור". ואם כל זה לא קשור למשבר האקלים הגלובלי, אז מה כן?

אתר האינטרנט של השירות המטאורולוגי הישראלי מציין כי "ייעוד השירות המטאורולוגי הוא אספקת מגוון שירותים מטאורולוגיים ושירותים נלווים ברמה הגבוהה ביותר, הנדרשים לשמירה על חיי אדם ורכושו, לתמיכה בכלכלת המדינה וקידומה החברתי, לפיתוח בר-קיימא ולשמירה על הסביבה לדור זה ולדורות הבאים".

עכשיו נותר לראות מתי יתחילו להבין שם שמעבר לתחזית יומית או שבועית, משבר האקלים הוא האתגר הגדול ביותר העומד בפני האנושות, ובכללה גם בפני מדינת ישראל, ושהמשבר ישפיע על הסביבה, על הכלכלה ועל החברה ובעיקר על הדורות הבאים, ולכן אי אפשר להתעלם ממנו עוד.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)