מחזירים לחותמת את כוחה

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מלווה הבוקר באיור גראפי של חותמת ("תחקיר 'ידיעות אחרונות'"). החותמת, סטמפה בלעז, הפכה מזמן לבת-הלוויה הקבועה של האירוע הדרמטי בצהובונים. בזמן האחרון אפילו המלה "בלעדי" זוכה לחותמת משלה, המחולקת בנדיבות כמעט לכל ידיעה שלא נבעה ממסיבת עיתונאים. הריבוי הזה פועל כחרב פיפיות. מצד אחד, הוא מוסיף נופך דרמטי לעשרות ידיעות בשבוע ומעלה את הדופק של קוראי הצהובונים. מצד אחר, כל שימוש נוסף בחותמת מוריד מעוצמת הדרמה שזו מסוגלת להעניק לכותרות אחרות, ממש כפי ששימוש יתר במלת עגה תקהה את עוקצה במידה כזו שמאליה תיווצר כעבור זמן מלת עגה חדשה בעלת משמעות דומה.

אז מה עושים כשבכל זאת יש כותרת דרמטית במיוחד, או כותרת שהעורך מבקש להעניק לה נופך דרמטי מיוחד, כמו הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מהבוקר ("הבלוף הגדול של עמלות הבנקים")? במקום להציף את הכותרת בכמה חותמות גראפיות, בחרו ב"ידיעות אחרונות" לשנות את הצורה של החותמת; לא עוד חותמת עגולה, כיתר החותמות בעיתונים, אלא חותמת מלבנית. הצורה המלבנית מבדילה אותה מיתר החותמות, וכך היא שוב מסוגלת להעניק דרמה לידיעה. מה יקרה כשהחותמות המלבניות יתרבו ויאבדו מכוחן? אפשר יהיה לחזור לעגולות, שייראו אז ממש מהפכניות.

אגב, הידיעה שזוכה בחותמת המלבנית [שחר גינוסר] היא בכלל קדימון לתחקיר שיפורסם מחר במוסף "7 ימים", ויחשוף כי "עשרות בכירים בחמשת הבנקים הגדולים קיימו במשך שנים קשר שקט ומסרו מידע חשאי זה לזה על כוונותיהם להעלות את העמלות לציבור". לפי הידיעה, המוסרת את תמצית התחקיר, מה שהיה עד היום חשדות וסברות הופך עתה למציאות מוכחת. "מסמכים ומידע שהגיעו לידי '7 ימים' מגלים לראשונה את התמונה האמיתית, העגומה, על הדרך שבה פעלו הבנקים בנושא הזה". המסמכים המלאים ייחשפו מחר.

גורלו של אולמרט נע ונד בין העיתונים

מינה צמח ו"ידיעות אחרונות" ממשיכים לערוך ולפרסם סקרים כאילו לענף הזה יש עוד מידה של אמינות. הבוקר מופיעות תוצאות סקר שנערך בקרב מדגם מייצג של מתפקדי קדימה, ולפיו "אם יתברר בחקירה הנגדית של טלנסקי שהחשדות נגד אולמרט פחות חמורים", יזכה אולמרט בראשות מפלגתו מחדש, ובהפרש ניכר. טור פרשנות של סימה קדמון מלווה את תוצאות הסקר. "עדיין מוקדם להספיד אותו", מכריזה כותרת הטור. כדאי להזכיר כי לאחר עדות טלנסקי הראשונה, כל הפרשנים כולם קבעו כי אולמרט "גמור" באופן סופי. ללמדנו על כושרם של פרשנים לקרוא את המציאות.

ב"מעריב" התמונה שונה לחלוטין, אולי משום שלהם אין סקרים והם נאלצים לפרש את המציאות לפי עיניהם בלבד. הכותרת הראשית הבוקר, ולמעשה שליש השער העליון, שאובים ממאמר מיוחד של בן כספית, הקובע כי "ההימור של אולמרט הצליח, אבל גם אחרון נאמניו יודע שזה הסוף".

ב"ישראל היום" כותב דן מרגלית מאמר מיוחד "על ערכים וכניעה". המאמר ארוך ומובלט, תמציתו מופיעה על עמוד השער והגרסה המלאה מודפסת בעמ' 2. כרגיל בתקופה האחרונה אצל מרגלית, הוא גם רווי ביטויים חריפים. לפי מרגלית, אולמרט "חטף את האומה ונוהג בה כבת ערובה", "ישראל היא וילה בג'ונגל ואולמרט הוא בן היער" ו"אולמרט מסוכן מהגרועים שבקודמיו מפני שהתמזג בו צירוף קטלני של ציניות ושחיתות בכמות מרקיעת שחקים". בפסקה האחרונה של המאמר כותב מרגלית: "טיעונים אלה נכתבים בריסון מרבי". הראש מסתחרר מהמחשבה כיצד היה נראה מאמר של מרגלית בלא ריסון מרבי.

אזור הדמדומים

בכפולה המרכזית של מוסף "24 שעות", המצורף ל"ידיעות אחרונות", מטפלים הבוקר במצב הרעוע של תושבי השכונה עיסאוויה שבמזרח ירושלים. בין יתר צרותיהם מתקשים התושבים לקבל דברי דואר כיוון שלרחובותיהם אין שמות ובתיהם אינם ממוספרים. מצוקה פלסטינית במגזין היומי של "ידיעות אחרונות"? כן, אבל רק דרך הפילטר של העיתון. כדי לדווח על הנושא נשלחה הכתבת הנאה והבלונדינית איריס אברמוביץ' לסיור עם הדוור בשכונה (התלוו אליה גם מנהל מרחב ירושלים בדואר ישראל ושני אנשי ביטחון), ולא, נניח, כתב לענייני רווחה. מה הקשר בין מראה הכתבת וצבע שיערה לעצם הכתבה? ובכן, בכתבה זו, כמו ביתר הכתבות שמכינה הכתבת למוסף, היא עצמה מופיעה בתצלומים [מאיר אזולאי].

האם עדיף היה כי המוסף כלל לא היה מטפל בעניינים כגון זה? לא ברור. באופן שבו זה נעשה יש לא מעט טון מתנשא, שלא לומר אוריינטליסטי, הנובע בעיקר מהאופי הקליל והשטותניקי שהכתבת מאמצת לעצמה כדי להתחבב על הקוראים.

כך, למשל, כדוגמה לדואר שלא הגיע ליעדו, היא בוחרת דווקא במכתב עם "תוצאות בדיקת המעבדה, זכר לבדיקת השתן שעשה לפני שבוע", והיא ממשיכה ומתארת סצינה דמיונית שבה הדוור מסתובב בשכונה ומחפש איזה מוחמד אבראהים פיקטיבי שמחכה לתוצאות בדיקת שתן. עוד מציינת הכתבת שהיא מרגישה בכפר כמו מרילין מונרו בריקוד לשיר "יהלומים הם החברים הכי טובים של האשה", "רק שבגרסה העממית שלי, במקום יהלומים יש סביבי שפמים". לפי הכתבה, לדוור עצמו, שסביבו נשזר הסיפור שהעיתונאית מגישה לקורא, אין שם משפחה והוא מזוהה לאורך כל הטקסט כ"ראזי הדוור"בלבד. בתצלום הוא נראה מחייך ומניף את דברי הדואר של השכונה; שונה מאוד מצילומיו של מיקי קרצמן, המלווים את המדור של גדעון לוי ב"הארץ". דמיון אחד בין אברמוביץ' ללוי עולה בכל זאת מן הכתבה: גם היא אינה דוברת ערבית.

הפרספקטיבה של סרגוסטי

ב"מוסף הארץ" מתראיינת ענת סרגוסטי לרגל פרישתה מחברת החדשות של ערוץ 2 ומינויה למנכ"ל "אג'נדה" [ורד לי]. "הרגשתי שאני נדחקת לפינה, שאני לא מצליחה להתחבר לנושאים של הלייף-סטייל שנמצאים בחזית המהדורה, ושמקיפים אותי המון צעירים שיש להם פרספקטיבה מאוד מצומצמת", אומרת סרגוסטי בראיון. לדבריה, "זה כנראה מה שעורכים מחפשים עכשיו – עיתונות שלא תכעיס את הצופים והקוראים, כי הם תלויים בהם כלכלית".

סרגוסטי יוצאת נגד השליטה של יוצאי גל"צ בתקשורת, נגד דחיקת השוליים מנושאי סיקור במהדורות, ונגד דחיקת הנשים מעמדות מפתח מול המצלמות. "מי שבעצם קובע לנו את סדר היום הם בעלי ההון – ערוץ 2 וערוץ 10, ולא התקשורת", היא אומרת. ובקטע אחר היא טוענת: "אגודת העיתונאים היא גוף חסר קול, בלי משמעות וכוח".

ענייני תקשורת

על שער "הארץ" קטע קצר מכתבה המופיעה במוסף השבועי של העיתון [גידי וייץ ואורי בלאו]. לפי הפרסום, עורך-דין צעיר בשם ברק בופמן, המנהל רשת בתי-קפה, מועדון לילה וארגון פשע, ביקש ממגיש "כלבוטק" רפי גינת עזרה בתיווך עסקה למכירת קזינו בגיאורגיה. בעדותו בבית-המשפט אמר אלברט סיטבון, שותפו של עו"ד בופמן, כי "רפי גינת מעורב בקזינו בארגון פשע של אסי אבוטבול". גינת בתגובה: "זה שקר וכזב, לא היה ולא נברא [...] אני לא יודע מלה בגרוזינית". בכתבה המלאה ב"מוסף הארץ" מתומללות לאורך פסקאות רבות שאלות ותשובות עם גינת, שמודה שהכיר את בופמן, אבל מכחיש כל קשר עסקי מסוג זה.

במדור "תוצרת הארץ" של המוסף השבועי כותבת נרי ליבנה על ההחלטה של "מעריב" שלא לשלוח יותר עיתונאים לחו"ל על חשבון חברות יחצניות, ועל ההפרה של ההחלטה. לדברי ליבנה, בחצי השנה שחלפה מאז התקבלה ההחלטה היו לפחות שלושה מקרים שבהם נסעו כתבי העיתון לחו"ל על חשבון יחצנים וחברות. ב"מעריב" סירבו להגיב.

ב"כלכליסט" חושף עמיר קורץ את דיוני הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו מה-17 במרץ, שבהם אושרה השתתפותה של חברת רדיו-הבירה במכרז על רדיו ירושלים, אף שבחברה שותף היועץ הפוליטי ראובן אדלר. לפי הפרוטוקולים, הרשות אישרה את השתתפות הקבוצה לאחר דיון קצר ועל סמך דרישה שמשרד אדלר-חומסקי יתחייב בעל-פה שלא יעסוק עוד בייצוג גופים פוליטיים.

יוזמה יפה מופיעה הבוקר במוסף "סופשבוע" של "מעריב": כתבה מקומקסת. אורי פינק מדווח, באמצעות קומיקס, על מפגשי פסגה של קריקטוריסטים שבהם השתתף.