"קשה להתקרב לבור השופכין שפתח אתמול העד טלנסקי בעדותו המדהימה, אבל אין מנוס מלעשות זאת עכשיו", כך כותב הבוקר מרדכי גילת במדורו האישי בעיתון "ישראל היום". ואמנם, בין אם בסלידה ובין אם מתוך תשוקה לריח עז של ביוב, אף אחד מהעיתונים לא נרתע הבוקר מלהתקרב לבור ומלדווח על כל מה שניתן למצוא בו.

טלנסקי כבר לא שמלנסקי

בהיפוך תפקידים בלתי מובן, דווקא המבקר החריף של אולמרט מבין העיתונים מקדיש הבוקר מעט עמודים, יחסית, לדיווח על עדות טלנסקי, בעוד העיתון המשמש לו פה בחודשים האחרונים מספק לקוראיו את הכיסוי הנרחב ביותר לעדות החמורה נגדו.

בעיות טכניות, הוראה מגבוה או סתם עצלות, תהיה הסיבה אשר תהיה, "ישראל היום" מקדיש הבוקר לפרשת טלנסקי שתי כפולות בלבד – האחת עוסקת בעדות עצמה, וגם זאת בתמציתיות, והשנייה בתגובות המערכת הפוליטית. אמנם גם המדור של גילת עוסק בפרשה, אך לגבי עיתון שהוציא גיליון חג לרגל ביטול צו איסור הפרסום בפרשה, מדובר בסיקור צנוע עד כדי תמיהה. גם הכותרת הראשית, הצהובונית ("בושה וחרפה"), אינה מפצה על העדר כיסוי הולם לעדות.

התוכן הקשור לפרשה שבכל זאת מצליח להשתלב בעיתון נע בין השבלוני לאיזוטרי. כך, למשל, ידיעה בטור צדי בעיתון [נמרוד הלפרן], השאובה משיתוף הפעולה של "ישראל היום" עם "דה-מרקר", מבשרת כי בבורסת אינטרייד בדבלין, שם ניתן להמר על אירועים עתידיים, ניתן כעת לקנות ב-25 דולר חוזים שיעניקו 100 דולר במקרה של התפטרות אולמרט עד סוף החודש. בקיצור: 1 ל-4.

"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מקדיש 15 עמודים לפרשה, כשעמודים 11-6 כוללים את תמצית התמלול של עדות טלנסקי [מיכל גולדברג], שאלות ותשובות, ממש כפי שהתנהל בבית-המשפט. כמה מהתשובות מודגשות, ובשולי העמוד ניתנות להן פרשנות והרחבה. זהו שירות חיוני לקורא, וחבל שאף עיתון אחר לא הפיק מיזם דומה.

נוסף לכך, כפולת האמצע בעיתון מוקדשת ל"חיים הטובים של אולמרט" [יובל יועז, מיכל גולדברג, טובה צימוקי ואורלי אזולאי], עם תצלומים של חדרי המלון שבהם התארח, עטים יוקרתיים, סיגרים ושאר הפינוקים שבהם התהדר, כשתג מחיר מוצמד לכל תצלום. גם תצלום חשבון השהות של אולמרט ואשתו במלון ריץ קרלטון (4,717 דולר בעבור ארבעה לילות ושירותים נלווים) מובא בעיתון. מעניין אם נתניהו יצא להגנתו.

ב"מעריב" דוחקים את עדות טלנסקי לרגל "חשיפה" של העיתון את "מכתבי אולמרט" [דורית גבאי]. מדובר בשני מכתבים, מצולמים ומתומללים בתרגום לעברית, האחד מאת אהוד אולמרט לשלדון אדלסון, והאחר מטלנסקי לאולמרט. בראשון כותב אולמרט לאיל ההון בניסוח מרובה סייגים עד גיחוך: "אני מקווה שאולי תהיה אפשרות לשקול" שימוש של שירותי טלנסקי במלונות שבבעלותו.

גרסת ראש הממשלה

ב"הארץ" הכותרת הראשית ארוכה ומייגעת: "טלנסקי העיד: העברתי לאולמרט אלפי דולרים לטיסות, מלונות וחופשות בחו"ל". יחד עם זאת, שלושה מהטקסטים בעמוד השער, שני מאמרי פרשנות וידיעה מופיעים בתמצות. כלומר, בעמוד הפנימי של העיתון אין המשך הטור, אלא הגרסה המלאה. זו טקטיקה הנהוגה בדרך-כלל בצהובונים הישראליים, בעלי הנטייה לדגש גראפי ושער קטן ממדים. ב"הארץ" נהוג לאלץ את הקורא לדפדף כדי לעבור מתחילת הטקסט להמשכו. האם הבחירה להציג תמצות ולא פתיח על דף השער היא צעד בדרך להעלמת כל התוכן מהעמוד הראשון והסתפקות בכותרות בלבד?

עוד חידוש ב"הארץ" הבוקר, ולאו דווקא לטובה: גרסת ראש הממשלה לאירועי אתמול מקבלת מקום ויחס של כבוד [ברק רביד ועפרה אידלמן]. בראש עמ' 4, לצד תצלום של אולמרט בבסיס חיל הים, כובע מצחייה לראשו [משה מילנר לע"מ], מובאים בהרחבה תגובת פרקליטיו, כמו גם סדר יומו. בדיווח מצוטטים מקורבים לו האומרים כי העדות של טלנסקי "כלל לא העסיקה אותו", ובטקסט נכללת שורה המדווחת כי אולמרט התקבל "על-ידי משמר כבוד של מלחים בלבן, אבל התרגש יותר מהביקור על כלי השיט השונים". כמו כן נכלל ציטוט מדויק של מקורב האומר: "זה עשה לו את היום. הוא נהנה והתרגש מאוד".

ב"מעריב", לעומת זאת, גרסת ראש הממשלה מוצגת ככזו, כלומר גרסה [אורי יבלונקה ודורית גבאי]. נכתב כי אתמול "הפליג אולמרט לביקור שגרתי – כביכול – בחיל הים", ומודגש כי אולמרט "הצטלם" על רקע ספינות חיל הים. כלומר, ניצל את המצב לפוטו-אופ, ולא עסק בסיור לשם הסיור. עוד מדווח, על דרך השלילה, כי בלשכת ראש הממשלה נאמר ש"לא מדובר בתרגיל יחסי-ציבור שנועד לשדר לציבור כי חקירת המעטפות איננה מטרידה ומסכנת את מעמדו של אולמרט".

הטפיל גמור ומחוסל

כל הפרשנים מאוחדים הבוקר בדעותיהם; מי בנחרצות, ומי תוך סייגים והצטדקויות.

"ידיעות אחרונות" מעניק לעיתונאי הבכיר שלו, נחום ברנע, את הכבוד להוביל את המהדורה. הכותרת הראשית, "נקמת הכספומט", משמשת כותרת למאמר של ברנע, שעיקריו מתפרסמים על עמוד השער. ברנע מתאר את העד בציוריות, מלהק את וולטר מתיאו לגלמו, ואת טלנסקי עצמו הוא מלהק לתפקיד טוביה החולב. יחד עם זאת, ברנע מביע "כעס" על אולמרט, וכותב את המשפט הכמעט-נחרץ הבא: "אם מה ש[טלנסקי] תיאר הוא הסולם שבעזרתו טיפס אהוד אולמרט אל ראשות הממשלה, אולי אין מנוס מלחפש את הסולם שיוריד אותו למטה".

דן מרגלית, ששובר ב"ישראל היום" את השיאים של עצמו בשבועות האחרונים, שובר הבוקר שיא נוסף כשהוא מכנה את אולמרט "ראש ממשלת המזומנים בלבד", וכותב עליו כך: "טפיל. פשוטו כמשמעו טפיל. הטפיל הנוצץ".

גם יתר הפרשנים מאוחדים בדעה שאולמרט בצרה צרורה.

ב"ידיעות אחרונות" כותב בעז אוקון: "התשלומים הטלנסקיים מסבכים את אולמרט כמעט עד צוואר", ואילו סימה קדמון מנסה את כוחה בעריכת כותרות ראשיות. הטור שלה נפתח כך: "במלה אחת: גועל. בשתי מלים: גועל נפש". לדבריה, העדות "היא לא רק דרמטית. היא מזעזעת".

ב"מעריב" כותב רינו צרור, "מחול שדים לפנינו עם סולו של ראש ממשלה, לא פרשה"; עמנואל גרוס קורא ב" מעריב" לאולמרט להשעות עצמו, ועפר שלח קובע כי "ציבורית, אהוד אולמרט גמר".

ב"הארץ" כותב יוסי ורטר כי "שום חקירה נגדית, יעילה ומבריקה ככל שתהיה, לא תושיע את הפוליטיקאי אהוד אולמרט", ומוסיף: "ציבורית, אולמרט מחוסל. אין לו תקומה".

ועוד ב"הארץ", גדעון לוי מזכיר בטור ביקורת הטלוויזיה כי אין צורך באומץ רב כדי לתקוף את ראש הממשלה במקהלה אחת גדולה ומאוחדת לאחר עדות פומבית כמו זו שנשמעה אתמול, דברים המזכירים את הביקורת הכללית שהביע אורי אבנרי על התקשורת הישראלית. לוי אף מציין את שמו של אבנרי בטורו, ושואל היכן היו כל המגישים והפרשנים התקיפים וחסרי המורא ברגעי אמת ביטחוניים, כשדרוש היה אומץ להשמיע דברי ביקורת.

מהלך פוליטי דרמטי

כל העיתונים ממקמים בגג עמוד השער כותרת על הדרישה האפשרית של ברק מאולמרט להתפטר. ב"ידיעות אחרונות" מנסה יובל קרני להציג בפני הקורא את הצפוי מבחינתו של שר הביטחון. לפי הדיווח, ברק אמר "בשיחות סגורות" כי "אי-אפשר לעבור לסדר היום", וזו גם הכותרת של הידיעה. אבל מה משמעותה?

מצד אחד, מדווח כי איילה חסון מסרה שברק מתכוון להתפטר. מצד אחר, מצוטטת ההכחשה של לשכת ברק. מצד אחד, נכתב כי "שרים בעבודה" "התרשמו כי הוא מתכוון להוביל מהלך דרמטי מול ראש הממשלה", וכי ה"הערכות" הן שברק "מעוניין לנצל את המומנטום כדי להוביל מהלך פוליטי משמעותי". מצד אחר, נכתב כי ברק "לא נתן להם [רבים במפלגת העבודה] להבין שהוא מתכוון לבצע מהלך פוליטי דרמטי", וייתכן כי בסופו של דבר יסתפק ב"הודעה ערכית". סיכומו של עניין: המהלך הפוליטי הדרמטי הוא חד וחלק, השאלה היא רק אם הוא יתקיים או לא.

שלוש הערות

1. כיוון שעדותו של טלנסקי נערכה בדלתיים פתוחות אך ללא אישור להכניס מצלמות, כמה מעיתוני היום משלבים בעמודיהם איורים של מתן העדות, ומספקים לקוראים קצת תחושה של חו"ל. ב"מעריב" [עומר הופמן] האיור ריאליסטי; ב"ידיעות אחרונות" [צחי פרבר] האיור מזכיר איורים בספר ילדים; ב"גלובס" [גיל ג'יבלי] האיור הוא הדרמטי ביותר, והוא גם מקבל את הכבוד הראוי ומופיע במרכז העמוד.

2. במדור התרבות של מוסף "המגזין" בעיתון "מעריב" כתב מאיר שניצר ידיעה על מותו של במאי הקולנוע סידני פולק. לצד הידיעה, טור צד קטן ובו מספיד דובי גל את הבמאי (הביא לדפוס: עמית קוטלר). גל נותן לפולק קרדיט על כך שהיה הראשון בתקופה המודרנית שנתן לגיטימציה לגבר ללבוש בגדי נשים (הוא ביים את הסרט "טוטסי"), וכותב "אני, שלבשתי ופשטתי בגדי נשים בסרטים ובסדרות רבים, הסתייעתי בכך". יותר מהספד על פולק זה נקרא כבדיחה על חשבונו של גל.

3. מוסף "ספרים" של "הארץ" תפח הבוקר ל-144 עמודים, לרגל שבוע הספר.