אני מעריך מאוד את פרופ' יורם יובל, לא אוהב אותו, כי אני הרי אפילו לא מכיר אותו, אבל אוהב את היכולת שלו להנגיש את הפסיכולוגיה והפסיכאטריה לכלל ולגעת בציבור. אני גם מוקיר את האומץ שלו לעמוד איתן ובפומבי על דעתו הפוליטית, גם כשהוא יודע שיש בכך פוטנציאל לפגיעה בתדמיתו ואפילו בפרנסתו, בטח עבור טאלנט כמו פרופ' יובל. אבל לא אהבתי, בלשון המעטה, את הטור שפרסם פרופ' יובל ביום שישי האחרון ב-ynet: "מחדל הגז, כשל הקורונה והשותף שלי לדירה", שעסק בספר "הקרב על הגז" של חברו ואהוב ליבו, ד"ר יובל שטייניץ, שר האוצר לשעבר ושר האנרגיה הנוכחי.
למה לא אהבתי? ראשית, כיוון שעם כל הגילוי הנאות וההסברים על הקשר המיוחד של פרופ' יובל וד"ר שטייניץ, חרף חילוקי הדעות הפוליטיים, היה ראוי שפרופ' יובל ישאיר את הביקורת על ספרו של חברו למישהו אחר. שנית, פרופ' יובל הוא פסיכואנליטיקאי, פסיכיאטר וחוקר מוח, לא מומחה לאנרגיה, לגז טבעי, לכלכלה או לאיכות סביבה, ולכן היה צריך להיות זהיר שבעתיים בביקורת על הספר של שטייניץ. בטח כאשר הספר עצמו מציג את הדברים בצורה סובייקטיבית וללא כל סימוכין או תימוכין, נתונים ועובדות מדעיות.
זאת ועוד, פרופ' יובל מחבר בין הספר של שטייניץ לבין משבר הקורונה, כיוון שלשיטתו הספר מתאר את "המפלצת התלת-ראשית הון-שלטון-עיתון – שיתוף הפעולה המושחת בין טייקונים, פוליטיקאים ותקשורת חנפנית", לכן ניתן ללמוד ממנו על פעילות הממשלה בימים אלה, ובעיקר על ראש הממשלה בנימין נתניהו.
ויובל מדגיש שלמרות ששטייניץ "מפרגן לראש הממשלה בנימין נתניהו ברוחב לב, ונמנע מלייחס לו מניעים ומעשים אפלים מעבר לרדיפת קרדיטים והאדרה עצמית בלתי פוסקת, יש בו יסוד חתרני ואירוני". כלומר הספר יכול ללמד אותנו, בהפוך על הפוך, על ההתנהגות של נתניהו היום.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה יובל שטייניץ מבקרים באסדת הגז לוויתן (צילום: מארק ישראל סלם)
אבל מה עם ידידו של פרופ' יובל, מחבר הספר השר שטייניץ? האם הוא לא חלק מהממשלה הזו? האם הוא לא מדקלם את המסרים של ראש הממשלה? פרופ' יובל מנסה להדגיש את היעדרותו של שטייניץ מחבורת הנאמנים שהקיפה את נתניהו בנאום המתקפה שלו על מערכת החוק ביום פתיחת משפטו הפלילי. כמובן שמגוחך להיתלות באפיזודה הזו, משום שאין חולק על כך ששטייניץ הוא מנאמניו הקרובים והמסורים של נתניהו במערכת הפוליטית.
אבל מעל לכל, הקביעה של פרופ' יובל שהפסדנו ב"קרב על הקורונה" בעוד ש"הקרב על הגז" הסתיים בניצחון", היא קביעה שגויה, והיא גם בלתי אחראית. ניצחון? על איזה ניצחון פרופ' יובל מדבר?
צריך לומר ביושר, פרופ' יובל מפריד בין שני החלקים של הספר או שני הפנים של שטייניץ. החלק הראשון בו היה שטייניץ שר האוצר והחל את המאבק על תמלוגי הגז, נגד הטייקונים והתקשורת, והחלק השני בו היה שר האנרגיה והוביל את המתווה שהנציח את מונופול הגז. פרופ' יובל מהלל את שר האוצר שטייניץ, ומטיל ספק קטן בשר האנרגיה שטייניץ עם הניסוח המתפתל לפיו לשטייניץ היו מתנגדים (הוא מונה את אור-לי ברלב, אבי בר-אלי וגלעד ברנע) ש"לצערי, אינני בטוח שהצדק לא איתם". וזהו, מעבר לכך הוא לא מרחיב.
גם אני קראתי את ספרו של ד"ר שטייניץ, מיד כשיצא לאור, ואגלה לכם סוד, גם נפגשתי פעם פעמיים עם כבוד השר, לבקשתו. קראתי את הספר כי רציתי להבין איך ד"ר שטייניץ רואה את התמונה המלאה של הקרב על הגז ואיך הוא מספר את הסיפור. אז הנה הביקורת שלי על הספר:
שטייניץ מסכם בספרו את משנתו בנושא הגז הטבעי, שעיקרה החשיבות שבניצול משאב הטבע החדש כדי להכניס כסף לקופת המדינה, וכדי להפחית את זיהום האוויר והתמותה שנגרמים משימוש באנרגיה מזהמת עוד יותר מהגז. לצד זאת, שטייניץ משרטט נרטיב שנפתח איתו כשר אוצר שמציל אותנו עם מס ששינסקי ונסגר איתו כשר האנרגיה שמושיע אותנו עם אישור מתווה הגז והוצאת הגז מהאדמה.
על הדרך שטייניץ מספר לנו סיפורים על מאחורי הקלעים של המאבקים במסדרונות הממשלה והכנסת, ועוד כמה סיפורי "גבורה" של כבוד השר, כשהטייקונים, חברי הממשלה והכנסת, התקשורת והציבור הרחב נלחמים בו בכל החזיתות ובכל האמצעים. האמת, אני לא מקנא בו, זה בכלל לא פשוט.
כותרות הטור שכתב פרופ' יובל יובל על ספרו של השר יובל שטייניץ ב-ynet
אפשר היה אולי לקוות שששטייניץ, בטח כד"ר לפילוסופיה (עובדה שהוא מזכיר פה ושם לאורך הספר), יציג תמונה רחבה יותר. למשל שיכתוב משהו על סוגיות כמו תוכנית אב למשק האנרגיה, אנרגיות מתחדשות או רחמנא ליצלן התחממות גלובלית או משבר אקלים. אבל זה לא קרה. מטבעו של הספר, הוא מציג רק צד אחד ורק אמת אחת.
את הספר מסכם שטייניץ בתפילה: "ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם, המוציא לנו גז מהים". היום ברור שהתפילה של שטייניץ נענתה, אבל התפילה של הציבור לא. לא רק שעוד לא קיבלנו את כל הכספים שהבטיח לנו שר האוצר שטייניץ, מהחלק הראשון של הנרטיב של "הקרב על הגז", אלא שהתברר שחלקו השני מופרך לחלוטין. איך כתב פרופ' יובל? "לא בטוח שהצדק איתו". שטייניץ שר האנרגיה שטייניץ קילקל את כל מה שעשה שטייניץ שר האוצר, וחבר לאותם טייקונים ולאותה תקשורת כדי לקדם מהלך בעייתי, במובנים מסויימים אפילו חסר תקדים.
בשנים האחרונות מונופול הגז הוכיח פעם אחר פעם כיצד הוא מכופף את מוסדות המדינה ומשרד האנרגיה בתוכם. כיצד הוא פועל שלא לפי היתר הפליטה והדרישות הרגולטוריות, כיצד הוא משתמש בכוחו המונופוליסטי כדי למנוע את ירידת מחירי החשמל בישראל, מתריס ומאיים. אולם מעל לכל חשוב לזכור, שבעוד שכל העולם מתקדם מהר לאנרגיות מתחדשות ולכלכלה מאופסת פחמן, השר שטייניץ מקבע את הכלכלה שלנו ככלכלת גז טבעי. אנרגיה מזהמת פחות מנפט ופחם, אבל עדיין - אנרגיה מזהמת לכל דבר.
מה כן אפשר ללמוד מהספר של שטייניץ בצורה ברורה, שלכולם יש רגישות לנכתב או לנאמר בתקשורת. אז הנה, ידידו הטוב, פרופ' יובל, נתן לו רגע של נחת, עושה יחסי ציבור ל"ספרו המאלף" ("יצא לאור בתחילת השנה, ממש עם תחילת משבר הקורונה, ומאז נעלמו עקבותיו – וחבל") ונותן לו חותמת הכשר מצידה השני של המפה הפוליטית.
כאמור, בסוף הטור שלו פרופ' יובל חוזר לנאום של ראש הממשלה עם פתיחת משפטו ("נאום משתלח ותוקפני, שבו האשים את מאשימיו בשחיתות, בבחינת 'ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה'") ומציין שהשר שטייניץ לא היה בין שרי הליכוד שבחרו "ליטול חלק בקרקס המביש הזה". אז לידיעת פרופ' יובל, גם הספר של שטייניץ הוא כתב הגנה, וגם חלקים ממנו הם לא יותר ממופע קרקס.
עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)