אימרה אמריקאית ידועה קובעת: "אם זה נראה כמו ברווז, שוחה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז - זה כנראה ברווז". אותה אימרה, ששימשה את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ב"נאום הברווזים" המפורסם שלו כנגד הגרעין האיראני בוועידת איפא"ק בארה"ב בשנת 2012, רלוונטית היום יותר מתמיד בקשר למשק הגז הישראלי. רק שכאן האיום הוא איום מבית.

שנים ארוכות מספרים לנו ראש הממשלה נתניהו, שר האנרגיה שטייניץ ושרים וחברי כנסת נוספים, שהגז הטבעי, שנתן לנו הקדוש ברוך הוא, יניב למשק, כלומר לנו, מאות מיליארדי שקלים. כסף שיושקע ב"קרן העושר", או "הקרן לרווחי הגז" או "קרן לאזרחי ישראל" ויניב שינוי דרמטי בתקצוב תחומים כמו חינוך ורווחה. במציאות, כיום כבר ברור כשמש שאפילו בתחזיות האופטימיות ביותר הרווחים יסתכמו בהרבה הרבה פחות. כמה פחות? לפי הפרסומים האחרונים, בין 50 ל-70 אחוז פחות.

מדובר כמובן בכסף שלא ראינו ממנו גרוש, למרות שהגז כבר זורם שנים ארוכות, וכל זאת בזמן שאנחנו משלמים מחיר מופקע יום יום על הגז במחיר החשמל, כתוצאה ממתווה הגז (שנחתם למרות מחאת הגורמים המקצועיים בתירוץ שנקבל מאות מיליארדים וכו'), וכאשר ברור שמחיר אנרגית השמש, כולל אגירה והולכה, כבר הרבה יותר אטרקטיבי. יתרה מכך, מסתבר שאנחנו, האזרחים, נשקיע במשק הגז לא מעט כסף, מסבסוד תחנות כוח מונעות בגז שיקנו את הגז מהמאגרים ועד השתתפות בהנחת צינורות להולכת הגז. אך מעל לכל ברור שכל ההכנסות לא יוכלו לכסות על העלות של זיהום האוויר, הקרקע, הים ומקורות המים ושל פליטת גזי החממה.

בחסות הנרטיב הפוליטי השגוי והמטעה, התקשורת לא הפסיקה לתקשר, לדברר ולהאדיר את המהלכים במשק הגז ואת הרווחים שכעת ברור שלא נזכה בהם. מאות ואולי יותר, דיווחים, ידיעות, פרשנויות, ראיונות ועוד, מכרו לנו את הנרטיב, כך שקשה היה שלא להאמין לו. הרי אמרו את זה בחדשות וכתבו על זה בעיתון. פרט לקומץ עיתונאים שסירב ללכת עם הזרם, ולרוב גם ספג קיתונות של רותחין מהקולגות שלו, מרבית העיתונאים העבירו את המסר מבלי לשאול שאלות או לפקפק, במקרה הטוב, ובתוספת של שבחים ודברי הלל במקרים אחרים.

כל אלה לא רק שיחקו לידיהם הפוליטיות של ראש הממשלה ושר האנרגיה, אלא גם בנו את העוצמה של חברות מונופול הגז והכניסו כספים אדירים לכיסן. התקשורת סיפקה את נזיד העדשים בגינו לא רק שמכרנו את הגז ורווחיו לטייקונים, אלא כבלנו את עצמנו לגז בכל מובן והיבט, שנים רבות קדימה.

כעת, ככל שנפרש הסיפור האמיתי של הגז, שהרווחים יהיו הרבה הרבה יותר נמוכים, שהמדינה נתנה ונותנת ליזמים מתנות על חשבוננו, אפשר לדרוש מכלי התקשורת ומהעיתונאים שמכרו לנו את הלוקש, להתנצל ובעיקר לפרוש בפני הציבור את העובדות הנכונות. כי הברווז הזה הוא קודם כל ברווז עיתונאי.

פרופ' עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית בSCE-, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)