מאגר חדש מבית ארגון שתי"ל, Ru.il, מרכז מומחים מתחומים שונים שהמשותף לכולם הוא היותם דוברי רוסית. הרקע: הדרה קבועה של יוצאי מדינות ברית-המועצות לשעבר בתקשורת הישראלית. באירוע של "העין השביעית" ושתי"ל שהתקיים ב-6 בפברואר בחנות "תולעת ספרים" בתל-אביב נידונו הנסיבות שהצריכו את הקמת המאגר.

בחלוקה המוכרת של הישראלים לפי מגזרים, יוצאי מדינות ברית-המועצות לשעבר נופלים בין הכיסאות, אמר שוקי טאוסיג, עורך "העין השביעית". "יש מי שאומרים שאין כאן בכלל ייחוד – הם בסך הכל ישראלים, ובנוסף גם לבנים ופריבילגים. התוצאה היא שחלק גדול מהאוכלוסייה סובל מתת-ייצוג. גם כשמדברים על נושאים שקשורים ספציפית לאוכלוסיית העולים, הרבה פעמים עושים זאת בלי נציג שלהם. וכשמזמינים לאולפן מומחה – אם הוא רוסי, שואלים אותו על פוטין. אבל מה לעשות שהוא בכלל מומחה למשהו אחר?".

ואדים בלומין, חבר בקבוצת "דור 1.5" ובהנהלת הקרן החדשה, סיפר שהוא עצמו נחשף לתופעה הזאת. לדבריו, הוא עדיין מחכה ליום שבו יוזמן לדבר בתקשורת על תחומי המומחיות המקצועיים שלו – היסטוריה או חינוך – ולא, למשל, על ההתבטאות המכעיסה של הרב הראשי יצחק יוסף כלפי העולים או כל סערה אחרת שקשורה במגזר. "בהרבה מגופי התקשורת יש איזה מעגל, מילייה מאוד צר של החבר'ה ששירתו בגלי-צה"ל", אמר בלומין. "יש ערך גדול מאוד ביכולת שלנו לסייע בידה של התקשורת ולתת לה בכפית את ההזדמנות להזמין מרואיינים בעלי מומחיות".

"זאת לא גזענות מכוונת – תשאלו כל אחד בשוק התקשורת, אנחנו האנשים הכי ליברלים ומכילים ביקום, אבל רק עד שזה מגיע לליין-אפ שלנו"

"לכלי התקשורת יש תפקיד מאוד מרכזי בחברה המערבית המודרנית – לתת ביטוי הולם והוגן למגוון הקבוצות שחיות בה, לשקף את מגוון הדעות, לתת לגיטימציה לשונוּת, ובכלל להציג את הפרצופים והקולות השונים", אמרה מקימת המאגר, נדיה אייזנר מארגון שתי"ל. "כשכולם נורא דומים, זה משטיח את השיח. כשיש אנשים שמגיעים מרקע שונה והשקפת עולם שונה – זה מרחיב ומעמיק ומעשיר אותו".

קסניה סבטלובה, חברת-כנסת לשעבר מסיעת המחנה-הציוני, היתה לפני כן עיתונאית לענייני ערבים. "אני זוכרת שכשהתחלתי לעבוד בערוץ 9 בשנת 2002 הרחוקה, אמרו לי: 'זה פרויקט מת, עוד מעט – חמש או עשר שנים – לא יצטרכו אותו'". בפועל, הערוץ הישראלי בשפה הרוסית פועל עד היום. את ההדרה מחלקת סבטלובה לשלוש רמות: תת-ייצוג של ישראלים דוברי רוסית בתוך המערכות העיתונאיות, תת-עיסוק בסוגיות שקשורות אליהם, ותת-ייצוג שלהם בקרב המרואיינים.

כשכיהנה כחברת-כנסת, סיפרה סבטלובה, היא פנתה לרשות השנייה, הגוף שתפקידו לפקח על שידורי הטלוויזיה והרדיו המסחריים. "מועצת הרשות השנייה אמונה על כך שיהיה בשידורים ייצוג שוויוני למיעוט הערבים, לחרדים, וגם לעולים. יש ממש מכסות", אמרה. "כשהגשתי שאילתא ושאלתי למה לא רואים ביטוי למחויבות הזאת, הם חזרו אלי ואמרו: 'אנחנו כרגע לא מתעדפים את הנושא הזה', כי הוא פחות חשוב מנושאים אחרים שהם כן עוסקים בהם".

מימין: קסניה סבטלובה, נדייה אייזנר, ואדים בלומין (צילומים: שלומי יוסף)

"מבחינת רבים בתקשורת הישראלית, העלייה פסקה בשנות התשעים – למרות שכל שנה מגיעים הנה אלפי בני אדם, רובם דוברי רוסית", הוסיפה סבטלובה. "בעתיד, כשכבר נהפוך לצברים, לא נצטרך לדון יותר בסוגיות האלה, אבל כרגע אנחנו עוד לא שם. אני אשמח מאוד כשנגיע לנחלה הזאת, אבל אנחנו רחוקים ממנה – והעלייה נמשכת".

בהמשך האירוע התקיים פאנל בהנחיית יאנה בריסקמן, עיתונאית בתחנת הרדיו הציבורית כאן רק"ע, בהשתתפות אמיל שליימוביץ', עורך אתר Detaly; לי-אור אברבך, סמנכ"ל הרדיו של תאגיד השידור הציבורי; ליסה פרץ, עורכת מדורי התרבות של "הארץ"; מרינה קיגל, בעלת טור באתר mako; ורומן ינושבסקי, עיתונאי בערוץ 9.

"התקשורת הישראלית, באופן כללי, היא ענייה, היא בלחץ, היא מאוימת, וזה לא משנה אם זה השידור הציבורי או המסחרי", אמר לי-אור אברבך. "תקשורת המיינסטרים נמצאת במעגל סיזיפי, שצריך להרים להיום תוכנית כי קרה עכשיו משהו. זה הופך אותה ל'עצלנית' – במרכאות – כי מצד אחד עובדים מאוד קשה, אבל מצד שני מחפשים את הפתרון היעיל והמהיר ביותר.

לדבריו, "זו בעיה שכל הקהילות בישראל סובלות ממנה, וגם כל הנושאים שדורשים יחס יוצא דופן, עמוק יותר, מאתגר יותר. לתקשורת אין את אורך הרוח להיות קשובה, לחפש, לאתגר", הוסיף. לדברי אברבך, התוצאה היא מעין גזענות. "זאת לא גזענות מכוונת – תשאלו כל אחד בשוק התקשורת, אנחנו האנשים הכי ליברלים ומכילים ביקום, אבל רק עד שזה מגיע לליין-אפ שלנו".

מימין למעלה בכיוון השעון: אמיל שלימוביץ', מרינה קיגל, ליסה פרץ, יאנה בריקסמן ולי-אור אברבך (צילומים: שלומי יוסף)

מרינה קיגל קראה לתקשורת להדגיש את הדמיון בין המגזרים השונים, ולא את השוני. "כשהתקשורת רוצה לדבר על רוסים, היא תמיד תחפש את המעדנייה הרוסית הכי הארדקור – עם פרצוף של חזיר ותמונה של פוטין או לנין, וכמובן 'קלינקה' ברקע", הסבירה. "עד הזמן האחרון לא ניסו לדבר עם רוסים, רק דיברו עליהם – אגב, זה נכון לכל מגזר, לכל מיעוט ולכל רוב".

אחת הבעיות, אמרה קיגל, היא שרבים בתקשורת לא מתייחסים לישראלים דוברי רוסית כאל מגזר שיש לתת לו ייצוג. היא הזכירה מקרה מלפני כמה חודשים, שבו עיינה ברשימת "40 הצעירים המבטיחים" של "גלובס" בניסיון לאתר בה את נציגי המגזר. "50% נשים? יש. יש ערבים, יש אתיופים, חרדים, סרוגים, דרוזים – ומי חסר? רוסים", אמרה.

קיגל כתבה פוסט, נתנה קישור לפרויקט של "גלובס" ותייגה את העורכת הראשית נעמה סיקולר ואת עורך המגזינים שי גולדן. "כתבתי, 'מעניין למה אין אף רוסי ברשימה – אה, בטח הם לייט בלומרים'. מצחיק. שי גולדן, בתגובה, קרא לי גזענית הזויה, ואמר שבעיניו הרוסים לא צריכים ייצוג – בדיוק כמו הקיבוצניק הג'ינג'י מקיבוץ הגושרים. זו טעות".

"כל מי שהגיע למערכות התקשורת יודע שהרוב הגדול של העובדים בהן אלו אנשים שבאו מחממות גידול מאוד-מאוד דומות"

אמיל שליימוביץ' סיפר על מקרה שבו הוא וצוות Detaly ערכו תחקיר על ההאקר הרוסי אלכסיי בורקוב, שהיה עצור בישראל והוסגר לארצות-הברית. "קיבלנו כמה ראיונות ממוסקבה – מאמא שלו, מעורך-הדין הראשון שלו, ואחר-כך אני התקשרתי לכלי תקשורת בעברית והצעתי להם שיתוף פעולה: אנחנו ניתן להם את ההקלטות, והם יפרסמו אותן.

"השיבו לנו: 'אין צורך, יש לנו הכל, ומי אתם בכלל'. אחרי שפרסמנו את הדברים, והגיעו לצלם אותנו מה-BBC והכל יצא לחו"ל, חזרו אלי ואמרו לי, 'כל הכבוד, יש לכם עוד משהו?'. בפעם הבאה שזה יקרה, תאמינו לי, התוצאה תהיה אותה תוצאה".

רומן ינושבסקי ביקש להעיר שחלק מהאשמה מוטלת על הישראלים דוברי הרוסית, שאינם מתנהגים כמו קהילה. הדוגמה שלו היתה הרג הנער סלומון טקה מירי של שוטר, שגרם לאלפים מעדת יוצאי אתיופיה לצאת לרחובות במחאה. לעומת זאת, אמר, כשאשה ממוצא רוסי נרצחה בנמל אשדוד – לא נרשמה מחאה כלשהי מצד המגזר. "כשצריך להגן על זכויותינו, אנחנו לא מגיבים כמגזר", סיכם.

"כל מי שהגיע למערכות התקשורת יודע שהרוב הגדול של העובדים בהן אלו אנשים שבאו מחממות גידול מאוד-מאוד דומות", אמרה ליסה פרץ. "האפשרות שהם ראו משהו אחר מלבד עצמם היא מאוד-מאוד נמוכה. כשמערכות תקשורת מבוססות על חממות דומות, זה מייצר תוכן דומה, עיתונאים דומים עם טעמים דומים, ואין גיוון באמת. אם הייתי רוצה לחשוב על תיקון או בנייה מחדש, זה מבוסס על כך שהאנשים שמנהלים את המערכות האלה צריכים להיות מגוונים".

לדברי פרץ, האחריות אינה רק של התקשורת. היא הזכירה את המקרה של העיתונאית נטשה מוזגוביה, שבשנת 2006 החלה להנחות יחד עם דני קושמרו תוכנית יומית בחדשות 12. תוך חודשים אחדים סיימה את תפקידה בתוכנית.

"הביקורות אז היו שהמבטא שלה יוצר ריחוק", ציינה פרץ. "והתוצאה היא שאנחנו החמצנו את נטשה מוזגוביה. כאשת תקשורת וכאדם. החמצנו אותה בגדול, וזה קרה בסך הכל לפני 14 שנה. אולי אני נאיבית, אבל אני רוצה לקוות שב-2020 זה לא היה קורה – שאיש לא היה מעז להגיד דבר כזה. אני רוצה להאמין שהקהילה או המגזר הרוסי היו הופכים את השולחן של מנכ"ל הערוץ".

אירוע השקת מאגר Ru.il צולם ב-360 מעלות על-ידי גיא גולדברנר, 360°Israel