תביעת העתק שהגיש שוטה חובל נגד שרון שפורר נמחקה בשבוע שעבר על ידי בית-המשפט בשל גרירת רגליים של התובעים.
זו התביעה השנייה מבין שלוש תביעות עתק שהוגשו בשנים האחרונות נגד שפורר, עיתונאית "המקום הכי חם בגיהנום", ומסתיימת בלא כלום. בחודש ספטמבר האחרון נדחתה תביעה בסך כמיליון שקל שהגישו אפי נוה ולשכת עורכי-הדין, והם חויבו לשלם לשפורר 70 אלף שקל (היא ערערה ודורשת כמיליון). עודנה תלויה ועומדת תביעה שהגישה נגד שפורר חברת נדל"ן שהוקמה על ידי סוחר הנשים דודו דיגמי, ותובעת כ-1.7 מיליון שקל.
להבדיל משתי התביעות האחרות, התביעה של חובל נגד שפורר נובעת מדיווחים שלה שפורסמו עוד בתקופה שבה עבדה ב"הארץ". לפני כשלוש שנים פנה שוטה חובל, בכיר לשעבר בעיריית תל-אביב–יפו, יחד עם שני בניו וכלתו, אל בית-משפט השלום בעיר והגיש נגד שפורר תביעת דיבה בסך 630 אלף שקל. על-פי כתב התביעה, שהוגש על-ידי עו"ד רון לוינטל, שפורר הוציאה את דיבתו של חובל וכן פרסמה לשון הרע על בני משפחתו בשורה של כתבות שהתפרסמו ב"הארץ" בשנים 2012–2013. אף ששפורר פרסמה את הכתבות בתקופה שעבדה כעיתונאית "הארץ", התביעה הוגשה רק נגדה, באופן אישי, ולא נגד העיתון.
שפורר טענה בין היתר בתגובה, באמצעות עו"ד טל ליבליך, כי התביעה שהגישו נגדה בני משפחת חובל היא "תביעת נקם שלא היתה מגיעה לעולם לו הנתבעת לא היתה מזמנת לעדות את התובע 1 [שוטה חובל] והתובע 2 [עו"ד שי חובל, בנו] במסגרת תביעה אחרת שמתנהלת נגדה על-ידי עבריין בשם דוד דיגמי – סוחר נשים – שהתייחסות אליו נמצאת גם בכתבות נשוא תביעה זו ושהתובעים עושים עמו עסקי נדל"ן רחבי היקף".
בדיון שנערך בחודש נובמבר האחרון בפני השופט יאיר דלוגין המליץ השופט לתקן את כתב התביעה של חובל ובני משפחתו כך שיבהיר מה בדיוק לטענת התובעים מהווה לשון הרע בפרסומים של שפורר. בנוסף הציע השופט לשני הצדדים לקצר מאוד את כתבי הטענות. השופט קבע כי כתב תביעה מתוקן בהליך יוגש עד ל-17.12 וכתב הגנה מתוקן יוגש חודש לאחר מכן, אולם תאריכים אלה חלפו מזמן ואף כתב טענות מתוקן לא הוגש לתיק.
בתחילת השבוע שעבר, ב-3.2, הודיע עו"ד לוינטל לבית-המשפט כי הצדדים קבעו מועד לגישור בחודש אפריל הקרוב וביקש "להקפיא את ההליכים" בתיק, כלומר את המועדים שנקבעו להגשת כתבי טענות מתוקנים, וזאת לדבריו כדי למנוע הוצאות מיותרות. ההודעה, הבהיר עו"ד לוינטל, מוגשת על דעת עו"ד ליבליך. השופט יאיר דלוגין דחה את הבקשה מכל וכל תוך שהוא מציין כי בתיק כבר התנהל גישור בשנת 2018, שהופסק בהחלטת התובעים בלי שהושג דבר. השופט נזף בצדדים על כך שלא קיימו את החלטתו להגיש במועדים שקבע את כתבי הטענות המתוקנים.
"אי הגשת כתב התביעה המתוקן גרר אי הגשת כתב הגנה מתוקן וכך גם אי הגשת כתב תשובה מתוקן וברור כעת כי עקב כך גם לא יקוימו במועד שנקבע שאר ההוראות שניתנו ביחס להליכים מקדמיים, שאף הם כאמור טרם התנהלו עקב הקיפאון בניהול התיק", כתב השופט דלוגין. "בקיצור, התיק לא קודם במאומה מאז נפתח לפני כשלש שנים, לבד מהגשת כתבי טענות".
השופט דלוגין הדגיש כי העיכוב בתיק משפיע לא רק על הצדדים אלא גם על תיקים אחרים שאמורים להידון בפני בית-המשפט. "על רקע התנהלות הצדדים ובפרט התובעים עד כה ומאז פתיחת ההליכים ובפרט אי קיום ההחלטה האחרונה מהקדם האחרון והגשת בקשה בעניין זה רק עתה ובדיעבד ועל רקע המצב שנוצר כעת עקב כך, עומדת על הפרק השאלה, האם אין מקום למחיקת התביעה, כדי שתוגש מחדש כאשר התובעים יהיו מוכנים לנהל אותה", הוסיף השופט דלוגין. "כך יוכלו התובעים לנהל הליכי גישור ואם לא יסתיימו בהצלחה, יגישו תביעתם מחדש, בלי שבית המשפט ישמש 'תחנת עגינה' לתיק שלא מתנהל למעשה".
לפי השופט דלוגין, גם לשפורר אחריות לעיכוב המתמשך בתיק שכן "היא לכאורה שיתפה פעולה עם התובעים", ולראיה - הבקשה שהוגשה להקפאת ההליכים הוגשה בהסכמתה. השופט הבהיר כי אם יחליט שלא למחוק את התביעה יטיל הוצאות, ורמז כי אלה יוטלו לא רק על התובעים.
שפורר טענה בתגובה, באמצעות עו"ד ליבליך, כי אין לה כל התנגדות למחיקת התביעה אך היא מתנגדת לכוונה לחייבה בהוצאות. לדבריה, הגישה את כל כתבי טענותיה בזמן והעיכובים נבעו כולם מהתנהלות התובעים. "עם כל ההכנעה, הנתבעת אינה אמורה לנהל את יומנם של התובעים ואינה אמורה לתזכר אותם כי יש לעמוד בזמני בית המשפט הנכבד", טענה. בהמשך הוסיפה: "אין זה בלתי מתקבל על הדעת כי נתבע אינו זה שצריך לזרז את התובעים אותו, ואין זה בלתי מתקבל על הדעת כי נתבע אינו שש אלי קרב אלא רק בלית ברירה".
בני משפחת חובל כלל לא הגיבו להחלטת השופט, שהורה על מחיקתה בלי חיוב אף אחד מהצדדים בהוצאות. כאמור, אם משפחת חובל תרצה להגיש מחדש את התביעה הדרך סלולה בפניה, אולם נכון לעכשיו מדובר בעוד חרב שהתנופפה מעל ראשה של העיתונאית העצמאית שפורר, ואיננה עוד.
51046-04-17