העיתונאית אורה קורן התפטרה מ"דה-מרקר", לדבריה משום שעורך העיתון אבי בר-אלי מנע ממנה למלא כראוי את תפקידה ככתבת המכסה את תחום האנרגיה. לדברי גורמים ב"דה-מרקר" ההתפטרות של קורן היא דוגמה מייצגת למצב העניינים הבעייתי במערכת תחת בר-אלי. לטענתם, בר-אלי אמנם היה כתב מצוין והתגלה כעורך מקצועי, אך הוא מנהל קשה מדי כלפי העובדים תחתיו.
קורן, שכתבה בעיתון במשך קרוב לעשרים שנה, מונתה לפני כשנתיים לכתבת האנרגיה. מי שסיקר את התחום לפניה ומינה אותה לתפקיד היה בר-אלי, שקודם בבת אחת לתפקיד העורך הראשי של העיתון. בפוסט שפרסמה קורן בבלוג הפרטי שלה, היא טוענת שבר-אלי לא השלים באופן מלא עם המעבר לתפקיד העורך והתערב תדיר בעבודתה. בר-אלי העדיף שלא להתייחס לטענות נגדו בשל "צנעת הפרט".
לדברי מקורות ב"דה-מרקר" שהסכימו לדבר עם "העין השביעית" בתנאי ששמם ללא ייחשף, גם אם הטענות של קורן ניתנות לפרשנויות שונות, הרי שהן מעידות על מצב עניינים בעייתי בעיתון.
המקורות מסכימים כי קורן נדחקה לצד על-ידי בר-אלי. חלקם טענו כי הדבר נובע מכך שבר-אלי, שהיה כתב אנרגיה מצטיין, בעל ידע והבנה בתחום, התקשה להשלים את המעבר מכתב לעורך ראשי; אחרים טענו כי הסיבות לעיכוב של פרסומיה תמיד היו מקצועיות נטו וקשורות לאיכות עבודתה של קורן.
כך או אחרת, כולם מסכימים כי התפטרותה של קורן היא סימפטום למתרחש במערכת. בר-אלי, כך הם טוענים, הוא עיתונאי מעולה שמייצר עיתון איכותי, אך יש לו בעיות ביחסי אנוש והוא מתקשה להאציל סמכויות ניהול. דוגמה גלויה לכך היא העובדה שבשנתיים האחרונות, מאז שיונית מוזס עזבה את התפקיד, אין ראש מערכת חדשות ב"דה-מרקר". גם מי שהובא כדי לשמש כסגן ראש מערכת חדשות, רועי שושן, צפוי לעזוב בקרוב את תפקידו. כך יוצא שבין העורך הראשי למשכתבים אין באמת גורם בעל סמכות.
עם זאת, לדברי המקורות ב"דה-מרקר" בר-אלי לא פועל ממניעים זדוניים, כפי שניתן לאתר בכלי תקשורת אחרים, ובעיות הניהול שלו אינן נובעות מכל אינטרס זר שחודר למערכת.
"לפני כשנתיים התמניתי לכתבת אנרגיה, תחום יקר ללבו של העורך אבי בר אלי שמסר לי אותו בירושה", כתבה קורן בבלוג הפרטי שלה. "תחילה עבדנו בהרמוניה, כשראיתי בו מורה דרך, או כשאיפשרתי לו לבצע באייטמים שלי שינויי עריכה עמוקים מתוך הנחת צניעות ראויה שיש לי עוד הרבה ללמוד ממנו בתחום. אולם ככל שפיתחתי 'ישות אנרגטית' משלי החלו האייטמים שלי להיחסם. כולל כאלה שאבי אישר מראש את כתיבתם, ואף כאלה שבוצעו בהם שינויים לפי הנחיותיו. שלא לדבר על אייטמים שיזמתי ושלא תואמו איתו מראש. אלה גם אלה לא צלחו את המסע לדפוס".
לפי קורן, חלק מהאייטמים שלה "גווע בקול דממה דקה, אחרים מצאו דרכם למתחרים לאחר שהמקורות התייאשו מפרסום ב'דה-מרקר'. הנימוק הרשמי ששמעתי מאבי היה שהם לא כתובים מספיק טוב. אבל עם כל הצניעות, אחרי 35 שנים שבהן אני מתפרנסת מכתיבה, 10 מהן במוסד הישראלי למודיעין ולתפקידים מיוחדים ו-25 בתקשורת – סביר להניח שאני כבר יודעת לכתוב. ואם מישהו זקוק להוכחה, יעידו על כך לדוגמה כתבות שלי במגזין שפורסמו ללא שינויים, וכתבות ביומי שאינן בתחום האנרגיה, שמתפרסמות במהירות ובשינויים קלים.
"המתיחות ביני לאבי טיפסה לרמות גבוהות בחצי השנה האחרונה, מה שפגע בבריאותי ובעיתון. באחרונה אבי פרסם כתבה פרי עטו בנושא אנרגיה, לא רק טורי דעה. ואז נפל לי האסימון: כנראה שב'דה-מרקר' אין מקום ליותר מכוכב אחד בתחום האנרגיה, והכוכב הוא אבי בר-אלי".
קורן יוצאת נגד שיטת הניהול של בר-אלי, ומשווה את הדומיננטיות שלו במערכת לזו של חברת החשמל. "בתמצית אציין שמה שאבי מטיף נגדו שנים בחברת החשמל, הוא עושה בעצמו", כותבת קורן. "החטא הקדמון של חברת חשמל הוא שהיא גם מנהלת המערכת (קובעת אילו תחנות יעמיסו חשמל) וגם יצרנית חשמל. זה אִפשר לה להעמיס חשמל שלה ולפגוע במתחרים. אבי במובן זה הוא גם מנהל המערכת (קובע אילו כתבות יתפרסמו, באיזה גודל ובאיזו בולטות) וגם יצרן כתבות בעצמו. את ניגוד העניינים הזה כדאי יהיה להסדיר בעתיד".
קורן מציינת כי לפני כשבועיים הודיעה על התפטרותה. "20 שנים של עבודה מרתקת הסתיימו בצרימה ממושכת מדי", כלשונה.
כאמור, בר-אלי מסר בתגובה: "מטעמי צנעת הפרט, לא אוכל להתייחס".