בבחירות האחרונות לכנסת חלה עלייה בשיעור הדוברים הערבים שהופיעו בתוכניות החדשות והאקטואליה של ערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים בישראל. לפי מדד הייצוג, מיזם מתמשך בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי, ויחד עם חברת יפעת מחקרי מדיה, הייצוג של החברה הערבית בתקשורת סביב הבחירות של חודש אפריל עמד על כ-2.9% (ממוצע הייצוג בשבוע הבחירות והשבועות שלפניהן ואחריהן) ואילו הייצוג סביב בחירות ספטמבר עמד על כ-3.7%.
זאת ועוד, במסגרת פרויקט הבחירות של המדד, "נוכחים נפקדים", נמצא כי ביום הבחירות עצמו וביום שאחריו חלה עלייה משמעותית במספר הדוברים הערבים שהוזמנו להביע את עמדתם באולפני הבחירות של שלושת ערוצי הטלוויזיה.
לצד הפרסום העקבי של מדד הייצוג, יש גם מי שפועל באפיקים אחרים כדי להילחם בהדרה של החברה הערבית מכלי התקשורת המרכזיים בישראל. טלאל אלקרנאווי, עפיף אבו-מוך ושרון שחף מספרים על מאמציהם להבאת קולה של חמישית מהאוכלוסיה אל הזירה התקשורתית.
טלאל אלקרנאווי: "לחזק את החיים המשותפים"
טלאל אלקרנאווי, יזם תיירות מרהט, מספר על עצמו כי הוא פועל בשלל דרכים במקביל כדי למגר את הפחד באוכלוסיה היהודית בישראל מפני החברה הבדואית. אלקרנאווי פונה לתיירים, ישראלים-יהודים, במטרה להביאם לרהט, תל-שבע, לקיה וגם לכפרים לא מוכרים באזור הנגב. לפני שהתמקד בתקשורת עסק אלקרנאווי בהגדלת שיעור הערבים המועסקים בבתי עסק בבאר-שבע.
אלקרנאווי מספר כיצד שם לב כי בחנויות ומרכולים בעיר, שרבים מלקוחותיהם ערבים, אין כמעט עובדים ערבים. אם ישנם כאלה, הם מועסקים בעבודות ניקיון ותחזוקה. "גייסתי ארבעה מתנדבים, פניתי לבעלי עסקים בעיר וביקשתי שיעסיקו עובדים ערבים על מנת לחזק את החיים המשותפים", הוא מספר. "יש לכך גם תועלת לבית העסק, הלקוחות הערבים יעדיפו לבוא למקום שהמוכר בו ערבי". אלקרנאווי לא הסתפק בהצעות והבטיח כי יפרסם ברשתות החברתיות קריאות נגד בתי עסק. "לא הגעתי לזה", הוא מבהיר, "כולם שינו גישה".
"לא ראיתי שהיתה איזושהי תגובה ממנהיגי החברה הבדואית אז החלטתי לעשות מעשה. קמתי על דעת עצמי, השגתי טלפונים של כתבי דרום ושלחתי להם הודעות"
ניסיונו לשנות את הסיקור התקשורתי של החברה הערבית בישראל החל בשנה שעברה. סרטון שתיעד ירי באוויר של רעולי פנים החוגגים חתונה בנגב זכה לתשומת לב תקשורתית רבה. כותרות בשערי העיתונים, מאמרי דעה, דיווחים במהדורות החדשות המרכזיות בטלוויזיה וכתבות מגזין במוספי סוף השבוע הוקדשו לאירוע. שוב ושוב חזר בסיקור התקשורתי הביטוי "הדרום הפרוע". זמן קצר לאחר מכן נוכח אלקרנאווי כי רציחתן של שתי נשים ביפו לא זוכה לתשומת לב תקשורתית דומה. מבחינתו, היתה בכך דוגמה לאופן המוטה שבו מסקרת התקשורת את הנעשה בנגב. סיקור שכזה, הוא אומר, מדרדר את היחסים בין יהודים לערבים החיים באזור.
"לא ראיתי שהיתה איזושהי תגובה ממנהיגי החברה הבדואית אז החלטתי לעשות מעשה", מספר אלקרנאווי. "אמרתי 'מספיק לשתוק', קמתי על דעת עצמי, השגתי טלפונים של כתבי דרום ושלחתי להם הודעות".
טלאל אלקרנאווי
אלקרנאווי מדגיש כי אינו מקל ראש בנוהג לירות באוויר במהלך חגיגות חתונה. "אני נגד", הוא מבהיר ומספר כי קרובת משפחתו איבדה את עוברה כשנפגעה מקליע שנורה לאוויר בעת שהיתה בהריון. יחד עם זאת, הוא טוען, באזור הדרום היקף הפשיעה אינו גבוה כמו זה שבמרכז ובצפון הארץ ואין חיסולים כפי שמתרחשים על בסיס קבוע באזורים אחרים במדינה. אך למרות זאת, בתקשורת מוצגת המציאות באופן אחר.
"ביקשתי מהכתבים להפסיק להשתמש בביטוי 'הדרום הפרוע'", הוא נזכר. "זה מזכיר את 'המערב הפרוע' ולא סתם. בבאר-שבע קוראים לנו, הבדואים, אינדיאנים. שמעתי באוזניי. גם בקשר המשטרתי אתה יכול לשמוע שקוראים לנו בשם קוד 'אינדיאנים'. התקשורת מנסה לסמן אותנו. זו הסתה, והיא מובילה לקטסטרופה ביחסים בין יהודים לערבים".
בתחילה, הוא מספר, לא זכה לתגובות אוהדות מכתבי הדרום. אך אלקרנאוי לא התייאש. הוא יצר קשר פעם נוספת עם הכתבים הבולטים, בהם תמיר סטיינמן מחדשות 12 ואלמוג בוקר מחדשות 13, וביקש להיפגש. גם כאן, כמו בפעילותו לעידוד העסקת ערבים בבאר שבע, היו מקרים שבהם לא הסתפק בבקשה מנומסת אלא איים בחרמות. למי שהתעקש להשתמש בביטוי נאמר כי ינוהל נגדו קמפיין ברשתות החברתיות שיקשה עליו את הגישה ליישובים בדואים.
"בסך הכל אנחנו רוצים שוויון. אין שוויון לא בחינוך, לא בתקציבים, לפחות יהיה בתקשורת"
בעקבות פניותיו היו לדבריו מי שחדלו לחלוטין משימוש בביטוי "הדרום הפרוע", כמו בוקר, והיו מי שחדלו לזמן מה אך בהמשך שבו להשתמש בו, כמו סטיינמן. "אמרתי לעצמי שצריך לפעול מעליו", מספר אלקרנאווי, שפנה בשלב זה למנכ"ל חדשות 12 אבי וייס.
וייס הזמין את אלקרנאווי לפגישה שהתקיימה זמן קצר לפני הבחירות האחרונות לכנסת ובה נכחו בין היתר הח"מ וד"ר עוואד אבו-פריח, ראש המגמה לביוטכנולוגיה במכללת ספיר ודובר הכפר אל-עראקיב. "וייס היה נחמד וקשוב", מספר אלקרנאווי, "ואפילו הציע שנביא אנשים שילמדו קורס אצלו בחברה איך להופיע מול מצלמה, אולי אפילו להשתלב בעבודה שם".
כמה ימים לאחר מכן, בשידורי הבחירות של חדשות 12, נשאה הפגישה עם וייס פירות. במקום ההדרה המוחלטת של החברה הערבית מאולפן הבחירות, שאפיינה את השידור בבחירות אפריל, הפעם אירחו באולפן הבחירות של חדשות 12 שלושה דוברים ערבים. "עכשיו אנחנו רואים שינוי לטובת האוכלוסייה הערבית והשוויון. הרי בסך הכל אנחנו רוצים שוויון. אין שוויון לא בחינוך, לא בתקציבים, לפחות יהיה בתקשורת".
עפיף אבו-מוך: "אפילו ביבי בסוף נשבר"
שלושה ימים אחרי הבחירות האחרונות, בפאנל הפרשנים של "אולפן שישי", לצד דני קושמרו, דנה ויס עמית סגל, אמנון אברמוביץ' ופאנליסטים קבועים אחרים, ניתן היה לצפות גם בעפיף אבו-מוך, איש הייטק מבאקה אל-גרבייה. היתה בכך סגירת מעגל עבור אבו-מוך, שבשנתיים האחרונות מנהל קמפיין של איש אחד נגד הדרת ערבים מתוכניות החדשות בישראל.
"אני באמת מאמין שאם יהיה ייצוג ערבי ראוי בתקשורת העברית זה יוריד ממפלס המתח והשנאה בחלקים גדולים בציבור היהודי", אומר אבו-מוך. "זו שנאה שנובעת אך ורק מחוסר אינטראקציה. אתה רואה שאנשים לא יודעים על מה הם מדברים, העיקר תוקפים. הדרת הערבים מהמסך תורמת לזה בעקיפין, גם אם העורכים עושים את זה בלי שהם מבינים מה שהם עושים. אני חושב שדרך הגברת הייצוג אפשר לקרב בין שתי האוכלוסיות".
אבו-מוך התחיל בטיפול בצדדים שוליים לכאורה של הדרת הערבים מהתקשרות: ברכות חג שנמסרות תמיד רק בחגים יהודיים ולא בחגים נוצרים, מוסלמים ודרוזים, או תחזית מזג האוויר שמציינת אך ורק את הצפוי ביישובים יהודים
הפעם הראשונה שאבו-מוך נתקל בחייו בחסרונם של ערבים בנוף הישראלי היתה כשהחל לעבוד בהייטק. כשהבחין בכך שהוא ערבי בודד בין העובדים היהודים, החליט לעלות את הנושא לסדר היום הן במקום העבודה שלו והן ברמה הארצית. המעבר לפעילות דומה בתחום התקשורת היה קצר. "זה סוג של אחריות", הוא אומר. "אני בן אדם אכפתי, אכפת לי מהחברה שהגעתי ממנה".
אבו-מוך התחיל בטיפול בצדדים שוליים לכאורה של הדרת הערבים מהתקשרות: ברכות חג שנמסרות תמיד רק בחגים יהודיים ולא בחגים נוצרים, מוסלמים ודרוזים, או תחזית מזג האוויר שמציינת אך ורק את הצפוי ביישובים יהודים. מבחינתו, לא מדובר בעניינים שוליים כלל וכלל אלא בסמלים להדרה מתמשכת והפרדה בין שתי החברות, היהודית והערבית. אט-אט הגדיל את שאיפותיו ובשנה האחרונה פעל ברשתות החברתיות בין היתר כדי לעודד את התקשורת לסקר את הישגיו של אלוף אירופה בקיקבוקסינג, ולהבדיל את הרצח של איה מסארוה באוסטרליה ("אפילו ביבי בסוף נשבר והתקשר לאבא שלה", הוא אומר).
עפיף אבו-מוך ב"אולפן שישי", 20.9.2019 (צילום מסך)
מלבד עבודתו בהייטק משמש אבו-מוך גם כפרשן באתר "אל-מוניטור", ומוזמן לעתים להופעות אורח בכלי תקשורת מרכזיים. שם, הוא אומר, מגבילים אותו בדרך כלל לפרשנות על החברה הערבית עצמה. כשהגיע לפאנל היוקרתי של "אולפן שישי" השתתף גם בשיחות שעסקו בתוצאות הכלליות של הבחירות ובגורלו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אולם בסופו של דבר החלקים הללו לא שודרו.
עדיין, אבו-מוך שואב עידוד מעצם הופעתו. "יש תקרת זכוכית שנשברה", הוא אומר. "מתי שמעת על ערבי בפאנל של 'אולפן שישי'? זה מתחם סגור שאי אפשר לפרוץ אותו, והצלחנו. אם מכניסים ח"כ ערבי לשידור בפריים-טיים זה אחלה, אבל אני לא בא לדאוג לחברי-הכנסת הערבים. יש להם עוזרים ודוברים ומי שידאג להם. אני אומר בוא נדאג לאנשים עצמם, לאוכלוסיה הערבית, שלא מצליחה להגיע לשם".
"המון פעמים שואלים אותי 'מתי תרגיש שניצחת?'. התשובה היא שכשיזמינו אותי לפרשן על פוליטיקה בכלל, ולא רק על הרשימה-המשותפת"
לצורך כך הפיץ אבו-מוך לקראת הבחירות באפריל רשימה של פרשנים אפשריים. גם כיום הוא משתדל לסייע לעורכים בכלי התקשורת שמחפשים מומחים ערבים במגוון נושאים. מי שלא מוצא את מבוקשו באתר כמו A-List, הכולל רשימת מומחים ערבים בתחומים שונים, יכול לפנות אל אבו-מוך. "זו אחת ההצלחות הכבירות", הוא אומר. "אם רוצים מומחה שידבר על על נושא תחבורה אני מנסה למצוא ואז הוא מתראיין לא בגלל ערביותו אלא בגלל המומחיות שלו. המון פעמים שואלים אותי 'מתי תרגיש שניצחת?'. התשובה היא שכשיזמינו אותי לפרשן על פוליטיקה בכלל, ולא רק על הרשימה-המשותפת".
גאווה נוספת של אבו-מוך, שעושה את כל עבודתו בהתנדבות ועל חשבון זמנו החופשי, נובעת משבתות התרבות שארגן בחודשים האחרונים בעירו באקה אל-גרבייה. "עזוב אותך מהשמות הגדולים שהגיעו. בסוף מה שעומד מאחורי זה הוא הרצון לנרמל את היחסים. כששם של יישוב ערבי יפרוץ למהדורות החדשות בשבת, ואתה כצופה תשמע שאולמרט אמר כך וכך או זנדברג אמרה כך וכך בשבת תרבות בבאקה אל-גרבייה, זה מעביר מסר: 'וואלה אם הגיעו לשם, כנראה באקה אל-גרבייה זה עוד מקום נורמלי במדינת ישראל'".
שרון שחף: שינוי המציאות דרך התקשורת
שרון שחף, יועצת אסטרטגית וקמפיינרית שעובדת עם ארגונים חברתיים ופוליטיים, היתה בעבר תחקירנית ועורכת בטלוויזיה. עד היום היא זוכרת כיצד בשנות ה-90, כשעבדה בתוכנית "מבט נשי" עם בילי מוסקונה-לרמן, החליטו לערוך דיון על ענייני פוריות. כמו בכל תוכנית, גם לצורך טיפול בנושא הפוריות הוזמנו ארבעה אנשים לדיון. אחד מהם היה ד"ר אחמד טיבי, גינקולוג במקצועו.
כשהפאנל הסתיים ראתה שחף שלטיבי יש דמעות בעיניים. הוא אמר שהתרגש מפני שסוף סוף הזמינו אותו לדבר על המקצוע שלו, ולא על יחסיו עם יאסר ערפאת. "חוץ מזה שזה היה חמוד בעיני", נזכרת שחף, "זו היתה חוויה מטלטלת. הייתי צעירה יחסית, בלי הרבה ניסיון בתקשורת, ופתאום זו סטירת לחי. את מבינה שיש ערבים גינקולוגים, שיש ערבים שמתמחים בכל מיני מקצועות, אבל הם פשוט לא בתקשורת. זה נורא בעיני, לכל הצדדים".
שרון שחף (צילום: זואי גרינדאה)
בשנה האחרונה החלה שחף לפעול להגדלת הסיקור של החברה הערבית. תחילה באופן עצמאי, בהתנדבות, ולאחרונה באופן שוטף במימון לטווח קצר שקיבלה מטעם הקרן החדשה לישראל (גילוי נאות: הקרן תורמת גם לפעילות עמותת העין השביעית).
"אני מאמינה גדולה בכוחה של התקשורת בשינוי מציאות", אומרת שחף. "וזה שילוב של שני תחומים שמעסיקים אותי המון זמן: בשינוי המציאות דרך התקשורת אני עוסקת כבר שנים ושיתוף פעולה יהודי-ערבי חשוב בעיני ברמה הפוליטית. אני מניחה שכל בר דעת רואה שאין היום ייצוג הולם לציבור הערבי בתקשורת העברית".
תחילה גיששה שחף אצל עיתונאים שהיתה בקשר איתם בכמה אמצעי תקשורת. להפתעתה, ההיענות החיובית היתה גדולה במיוחד. היו שביקשו ממנה להביא סיפורים, ושמחו לפרסמם. היו שנענו להצעותיה לתרגם סרטונים לערבית, גם כשנושא הסרטון לא עסק כלל בחברה הערבית.
"הרעיון כולו יושב על בסיס עבודה שעשיתי במכון המחקר מולד. כשעבדתי שם לפני כמה שנים חקרנו את אופן הפעולה של הימין, כולל בתקשורת. למרות שאני לגמרי מהצד השני של המפה הפוליטית הבנתי כמה העבודה שלהם עם התקשורת יסודית וראויה להערכה. יש שם עבודה סופר אינטנסיבית, מסודרת, כמעט כמו של תאגיד שמוכר מותג. כל הזדמנות אקטואלית, כל מה שקורה, מיד מקבל את המיתוג המתנחלי שהם רוצים בו. ה'הילה' שאנחנו רואים בתקשורת – של המתנחל יפה הבלורית והתואר - עומדים מאחוריה גופים מאוד יסודיים ומעמיקים שעובדים לאורך זמן ללא ליאות. אצלנו, גם בשמאל וגם בציבור הערבי, אין את זה".
"בדיוק כמו שיש נשים עורכות ונשים עיתונאיות שמשפיעות על הליין אפ בתוכנית, יש יותר סיכוי להגיע לסיפורים ולמרואיינים ערבים כשיש עורכים ערבים"
לאחרונה, היא מתגאה, סייעה בפרסום כתבה שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet על נפגעת התקיפה המינית הערבייה הראשונה שהחליטה להיחשף. "זה מאחד שני נושאים שנורא חשובים לי, הציבור הערבי ונפגעות תקיפה מינית, אבל גם פותח חלון למה קורה בציבור הערבי בתחום הזה. הרי לא עולה על הדעת שאנחנו היהודיות, עסוקות כבר שנתיים בדיבור על הפגיעות המיניות שעברנו וצוברות תוך כדי החשיפה כוח משותף ובציבור הערבי בישראל זה לא קורה, אין כמעט דיבור על זה ואין חשיפה. וחשיפה נותנת כוח".
המיזם המרכזי שעליו היא עובדת בזמן האחרון הוא קורס להכשרת עיתונאים ועיתונאיות ערבים באחד מכלי התקשורת הגדולים, תוך הבטחה להעסקת הטובים שבהם הן במערכת שמארגנת את הקורס והן בכלי תקשורת אחרים.
"בדיוק כמו שיש נשים עורכות ונשים עיתונאיות שמשפיעות על הליין אפ בתוכנית, יש יותר סיכוי להגיע לסיפורים ולמרואיינים ערבים כשיש עורכים ערבים. ולא רק כדי שידברו על החברה הערבית אלא להביא מעצב גרפי שידבר על הלוגו החדש של אסם או שיהיה פרשן פוליטי ערבי שידבר על כלל המערכת הפוליטית. כיום זה נדיר וזה פשוט לא הגיוני. 20% מהאוכלוסייה ואין שום אזכור לחיי השגרה של הציבור הזה".